עדיין לא ידוע בוודאות כי קיים גז במאגר לוויתן, אבל כבר עכשיו אפשר לומר שאת הלוויתן הזה אנשי חברת חשמל יתקשו לבלוע.
זה עשור מנסים אנשי חברת חשמל לקדם את התחנה הפחמית החדשה באשקלון, בשנת 2008 הם היו כפסע מקבלת אישור הועדה לתשתיות לאומיות ורק עתירה לבג"ץ שהגשנו הצליחה לעכב את אותו אישור בכמה חודשים, ואז בתחילת 2009 התגלה מאגר הגז תמר שטרף את כל הקלפים לאנשי חברת החשמל.

לאורך כל הליך התכנוני של הקמת התחנה טענו כי יש להעדיף הקמת תחנת גז במקום התחנה הפחמית. לתחנות גז יתרונות רבים על-פני תחנות פחם, ביניהם: זמן הקמה קצר, עלות הקמה זולה, שטח קטן, זיהום אוויר מפוחת, השפעה אפסית על הים, אי-יצרת אפר, אין צורך הובלה ימית, ומספר קטן מאוד של עובדים.

מול היתרונות הרבים של תחנות גז, חברת החשמל טענה טיעון אחד ויחיד, חוסר אמינות של אספקת הגז.
עד התגלית בתמר הטיעון הזה היה אפילו היה די משכנע, אנשי חברת חשמל טענו כי התלות הבלעדית של ישראל באספקת גז ממצרים לרוב תצרוכת החשמל היא חסרת אחריות ויכולה להביא לקטסטרופה במקרה שמצרים תחליט לסגור את השיבר.
אין ספק שבזמנו זה היה טיעון בעל משקל רב, גם לאור הפרסומים התכופים מצד מצרים על כוונתם לא לעמוד בהסכם אם לא ישונו תנאיו. אבל, עם גילוי מאגר תמר חל שינוי מאוד משמעותי, והטענה שמצרים יכולה בשניות לשתק את מדינת ישראל הפכה לחסרת תוקף.

הינו בטוחים כי הגילוי הזה יביא את חברת חשמל ומשרד התשתיות לבטל את התחנה הפחמית, באופן לא מפתיע לא כך קרה ומצאנו את עצמנו ביום חם באוגוסט האחרון במשרדי הועדה לתשתיות לאומיות.
אנשי חברת החשמל נשארו עם אותו טיעון אחד ויחיד, אמינות אספקת הגז, אבל הפעם הם לא הזכירו את מצרים אלא טענו כי הגז בצינור אחד ובאר אחת יכולים במקרה תקלה או חבלה לשתק את המדינה.
אנחנו ידענו כי טורבינות גז יכולות להשתמש כתחליף לגז בסולר, כאן תשובת אנשי חברת חשמל די הדהימה אותנו, הם טענו כי המעבר מגז לסולר וההפך יכול לקחת בין חצי שעה לשעתיים ומדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה שעתיים הפסקת חשמל.

אז המצב היום הוא שעל כף המאזניים עומדים החיסרון שעתיים הפסקת חשמל מול היתרונות, זמן, כסף, שטח, נזק סביבתי נמוך, והכי חשוב הרבה פחות נזק בריאותי.
כל בר דעת מבין שמדובר בחיסרון בטל בששים לעומת היתרונות הרבים, אז מה מביא את אנשי חברת חשמל לדבוק בתחנה הפחמית?
לדעתי, אנשי חברת חשמל רואים בתחנה הפחמית שני יתרונות לאינטרסים שלהם האחד זה המשך המונופול הרווחי שיש לחברת חשמל על יבוא פחם, והשני הוא צירוף מאות עובדים לחברה כך שאנשי חברת חשמל יהיו יכולים להמשיך בתנאי העסקתם המצוינים, להמשיך בתרבות הנפוטיזם, ולהמשיך להיות עם היד על השלטר של המדינה.

אז בסיכומו של עניין השאלה אמיתית שעומדת על הפרק בנוגע לתחנה הפחמית באשקלון היא מה יותר חשוב האינטרסים של חברת חשמל או האינטרסים של מדינת ישראל? אל תטעו, בקרב מקבלי ההחלטות התשובה לשאלה הזו לא ברורה כפי שנדמה.

היום יש לוויתן שמאוד מפחיד את אנשי חברת חשמל, ולא מדובר בזה שבא לבקר בחופי ישראל פעם בשנה אלא זה שנמצא מתחת לים ויכול להפוך את ישראל למעצמת גז.

רקע
טבלה שמסכמת את ההבדלים בין התחנה הפחמית לתחנת הגז

סרטון שמתאר איך עובדת תחנת גז

סרטון שמתאר איך עובדת תחנת פחם

השבוע פנה דרור עזרא, רכז תחום ים וחופים במפלגה וחבר הועדה המקומית הרצליה אל שר הפנים אלי ישי והמליץ לפצל את הרפורמה לשלושה חוקים:

• חוק יסוד הקניין והתכנון – שיעסוק בקביעת היחס בין הקניין הציבורי, לקניין הפרטי והתכנון.
• חוק התכנון – שיעסוק במבני מערכת התכנון, והליכי התכנון.
• חוק רישוי ובניה – שיעסוק במערכת רישוי הבניה ובהליכי רישוי הבניה.

דרור עזרא מוסר:"הפגם המהותי בחלק התכנון של הצעת החוק זו הוא פגיעה אנושה במנגנוני האיזון והבקרה שהיו, ושצריכים להיות בחוק התכנון והבניה. פגיעה זו היא אינה מוגבלת רק "לירוקים" אלא לכל הקהילות בעיקר אלו הקטנות והמוחלשות, כמו חרדים, ערבים ותושבי שכונות מצוקה."
עוד מוסיף עזרא: "חלק מהרפורמה דומה לרעיון שיהפוך את ועדת חוקה בכנסת לגוף שמאשר חוקים, ללא צורך אישור מליאת הכנסת.מדובר כמובן באבסורד, חברי מועצה, כמו חברי כנסת מיצגים, מיצגים מגוון קהילות ולכן חובה שתהיה לכולם השפעה על התכנון."

להלן המכתב המלא…
======================
לכבוד:
השר אלי ישי
שר הפנים

שלום רב,

הנדון:פיצול חוק התכנון והבניה החדש

הח"מ מעורב בעשור האחרון באופן די אינטנסיבי במערכת התכנון על כל צדדיה, בין-השאר בעתירות, התנגדויות, עררים, השתתפות בדיוני ועדות מחוזיות וועדות ארציות, ובשנה האחרונה חברות בוועדה משנה לוועדה מקומית הרצליה. על-סמך ניסיון זה ולאחר קריאה ראשונית של הצעת החוק אפנה אלייך ואמליץ לשנות את הרפורמה ולפצלה לשלושה חוקים כפי שיפורט להלן.

הפגם המהותי בחלק התכנון של הצעת החוק זו הוא פגיעה אנושה במנגנוני האיזון והבקרה שהיו, ושצריכים להיות בחוק התכנון והבניה. פגיעה זו היא אינה מוגבלת רק "לירוקים" אלא לכל הקהילות בעיקר אלו הקטנות והמוחלשות, כמו חרדים, ערבים ותושבי שכונות מצוקה.
דוגמא אחת, החוק מבטל למעשה את מוסד מליאת הועדה המקומית, ומעביר את כל סמוכותיה לועדת משנה שחברים בה רק שליש מחברי המועצה בנוסף לשלושה "נציגי ציבור" שממונים ע"י משרד הפנים.
למעשה, סעיף זה מרוקן מתוכן את תפקיד חבר המועצה מרוב מחברי המועצה, והופך אותם לחסרי השפעה בתחום התכנון ונותן השפעה רבה דווקא לאתם שלושה נציגים ממונים שהם לא נבחרי ציבור.
הדבר דומה לרעיון שיהפוך את ועדת חוקה בכנסת לגוף שמאשר חוקים, ללא צורך אישור מליאת הכנסת.
מדובר כמובן באבסורד, חברי מועצה, כמו חברי כנסת מיצגים, מיצגים מגוון קהילות ולכן חובה שתהיה לכולם השפעה על התכנון. בהצעת החוק יש שורה של סעיפים שלוקים באותו פגם מהותי זה!!

לאור זאת, אמליץ לשנות את מבנה הרפורמה ולפצל אותה לשלושה חוקים אלו:

1. חוק יסוד הקניין והתכנון – שיעסוק בקביעת היחס בין הקניין הציבורי, לקניין הפרטי והתכנון.
2. חוק התכנון – שיעסוק במבני מערכת התכנון, והליכי התכנון.
3. חוק רישוי ובניה – שיעסוק במערכת רישוי הבניה ובהליכי רישוי הבניה.

את חוק הרישוי ובניה לעיל אפשר בהחלט לקדם בשנה הקרובה אבל חוק יסוד הקניין והתכנון וחוק התכנון צריכים לעבור לדיון ציבורי והיות מנוסחים מחדש בשונה מן הצעת החוק שהופצה.

בברכה,
דרור עזרא
חבר מועצת העיר הרצליה
רכז תחום ים וחופים ורכז פורום השרון

העתק:
מר פאר ויסנר – יו"ר מפלגת הירוקים
ח"כ בנימין נתניהו – ראש הממשלה
פרופ' יעקב נאמן – שר המשפטים
השר אריאל אטיאס – שר השיכון
השר ישראל כץ – שר התחבורה
השר יובל שטייניץ – שר האוצר
השר עוזי לנדאו – שר התשתיות
השר גלעד ארדן – השר להגנת הסביבה
השר שלום שמחון – שר החקלאות
ח"כ דוד אזולאי – יו"ר ועדת הפנים
עו"ד יהודה וינשטיין – היועץ המשפטי לממשלה
מר איל גבאי – מנכ"ל משרד ראש הממשלה
אדר' שמאי אסיף – מנהל מינהל התכנון
אדם טבע ודין
החברה להגנת הטבע
האגודה לצדק חלוקתי

משחר ההיסטוריה מערכות תחבורה יבשתיות היו מבוססת על שני עקרונות, לכלי הרכב יש נהג ועליו נישא מקור האנרגיה הדרושה להנעתו.
העקרונות האלו נכונים כמעט לכל סוגי כלי הרכב, מרכבות וסוסים, אופניים, רכבות, מכוניות, אופנועים וכדומה.
למעשה המכונית הכי מודרנית של היום דומה מאוד למרכבות שהאנושות השתמשה בהם לפני 5000 שנים, רק במקום סוסים של לפני 5000 שנים המכונית של היום כוללת מנוע כלשהו.

ניצני מהפכה תחבורתית היו כאן לפני 200 שנה עם המצאת הרכבת, פן אחד שלה היה הרעיון החדש, שנבע מאילוץ טכנולוגי, של הסעת המונים, והפן השני הוא שימוש במנוע הקיטור. בתחילה, רכבת הייתה דורשת כמויות אדירות של פחם, אבל ככל שהתפתחה טכנולוגית המנועים, כך קטן משקל מקור האנרגיה הנישא על הרכב, ואפשר היה לזנוח את רעיון הסעת ההמונים ולשוב לקונספט של "הכרכרה", המכונית של היום.
ראוי לציין, כי תמיד השיפור הטכנולוגי היה במטרה ליצור מנוע קומפקטי יותר, שמייצר יותר אנרגיה, ודורש פחות "דלק", מה שנקרא "יעילות אנרגטית". ואגב, זו הסיבה שכלי הרכב החשמליים שנמצאים היום בכותרות הם נסיגה טכנולוגית ולא התקדמות.

הטכנולוגיה היום מאפשר בניית כלי רכב ללא נהג, וביטול הצורך לשאת את מקור האנרגיה על כלי הרכב. למשל, הרכבת החשמלית שהמנוע שלה ניזון ישירות מרשת החשמל, המצאה מתקדמת יותר היא הרכבת המגנטית (maglev) שאפילו לא כוללת מנוע ולא גלגלים. המגבלה של מערכות אלו היא היותם מערכות מסילתיות ולכן משמשות היום רק למערכות הסעת המונים.
ההתפתחויות הטכנולוגיות בעשור האחרון בתחום המחשוב מביאות אותנו למצב שכבר היום יש אבות-טיפוס למכוניות ללא נהג, בתחום המסילתי המחשבים כבר היום מחליפים את הנהגים.

תחבורה ציבורית vs. פרטית
מערכות תחבורה נחלקות לשני סוגים שימוש, תחבורה פרטית ותחבורה ציבורית אשר נבחנות בכמה היבטים עיקריים כמו: זמינות, זמן נסיעה, בטיחות, עלות, ולאחרונה גם יעילות אנרגטית. כמובן הבחינה של היבטים אלו שונה ממקום למקום ותלויה בסביבה כלכלית, חברתית וגיאוגרפית.

הנה טבלה ציונים שנתתי להיבטים האלו, לאזור גוש-דן היום.

כפי שאפשר לראות המכונית הפרטית עולה על התחבורה ציבורית אך ורק בהיבט של זמינות, אין ספק שזמינות וזמני נסיעה הם המשמעותיים ביותר בהחלטה על העדפה סוג תחבורה ולכן בישראל קיימת העדפה ברורה למכונית הפרטית.

התחבורה הציבורית ניתנת לשיפור – את זמני הנסיעה אפשר לשפר ע"י הפרדה פיסית בניה לבין כלי הרכב הפרטיים, ואת הזמינות ע"י בניה צפופה יותר ועידוד השימוש.
אין ספק שנקודת התורפה הכי משמעותית לתחבורה הציבורית בישראל היא עניין הזמינות – ראשית, אין תחבורה ציבורית בסופי שבוע; שנית, ברוב שכונות המגורים אין "מסה קריטית" של נוסעים שיכולה להצדיק תדירות גבוה, ופעילות ברוב שעות היממה. למשל, אין שום הצדקה להפעיל אוטובוס באחד בלילה לשכונה בבניית צמודת קרקע בשביל נוסע אחד.

מערכת תחבורה אידיאלית בעתיד הקרוב צריכה להיות הכלאה בין הזמינות של הרכב הפרטי לבין היעלות והבטיחות של התחבורה הציבורית.
ממה שאני מכיר היום אין מערכת כזו, אבל יש כמה וכמה רעיונות מעניינים שראוי שיבחנו ואולי יישמו כאן בישראל.

SkyTran העתיד?
הרעיון הכי מעניין לדעתי הוא הרעיון של מערכת של תאי נסיעה קטנים שנעים בתליה על רשת מסילתית המחוברת בין עמודים.

הדמיה של מערכת SkyTran

הדמיה של מערכת דומה מפולין

בעיקרון מדובר במערכת תחבורה ציבורית בה הנסיעה היא בכלי רכב "פרטי", הנוסע יוצא מן הבית מגיע לתחנה נכנס לכלי רכב ממוחשב שבו הוא הנוסע היחיד מסמן את היעד ומגיע אליו ללא תחנות ביניים וללא פקקים.

למערכת כזו יש יתרונות רבים בניהם, זמינות גובה (כמעט כמו של מכונית פרטית), זמני נסיעה טובים ביותר, בטיחות גובה (בשל העבודה שאין נהג ואין טעויות אנוש), וגם היעילות האנרגטית היא טוב לאין שיעור מזו של הרכב הפרטי, בשל העובדה הפשוטה שמדובר בכלי רכב שרק צריך לשאת את האדם, ולא את כל המכלולים של הרכב, מנוע, גלגלים וכדומה.
בגלל שמדובר במערכת אוטומטית רוב הסיכויים שהמערכת תוכל לפועל בסופי שבוע וזה יתרון חשוב נוסף שרלוונטי לישראל.

מערכת כזו אין לה סיכוי לקום בהשקעה פרטית, ולכן דורשה מנהיגות וחזון וגם השקעה ציבורית גודלה. אין לי ספק שהתמורה החברתית, הכלכלית והסביבתית לטווח ארוך בהשקעה בבניית תשתית כזו תהיה אדירה. אם זה בהפחת זיהום האוויר, אם זה בהפחתת עלויות בנית דירה (אין צורך בחניה תת קרקעית) ואם זה בהחזרת רחובות הערים לאנשים, על כל המשתמע מכך.

שלא כמו ארה"ב, יפן ומדינות אירופה אין בישראל לובי חזק של תעשיות הרכב והנפט, ישראל הינה מדינה צפופה ומישורית אנחנו בהחלט יכולים להציב לעצמנו למטרה שבשנת 2020 תהיה לנו מערכת התחבורה הציבורית המתקדמת בעולם.

אין ספק כי מדובר כאן בתפיסת עולם שונה ואחרת מתפיסת העולם של הכרכרה והדרך הסלולה שהשתרשה כאן אלפי שנים, אבל בעולם שבו יש משאבים מוגבלים והצפיפות גובה כנראה אין מנוס מליישם מערכות כאלו, ועדיף שזה יהיה מוקדם ולא מאוחר (מידי?).

מתוך הבלוג של דרור עזרא

למרות הביקורת על התנהלות עיריית הרצליה בית המשפט העליון החליט אתמול לא לקבל את הערעור של מפלגת הירוקים נגד הקמת סוללת הסלעים בחוף אפולוניה, ולפיכך סופית חוף אפולוניה יחוסל ויכוסה כולו בעשרות אלפי טון סלעי מחצבה.

חוף אפולוניה לפני התחלת הבניה

חוף אפולוניה היום

במהלך הדיון בבית המשפט העליון מתחו שופטות הרכב, נאור, ארבל ופרוקצ'יה ביקרות על עיריית הרצליה על כך שמלכתחילה היה צריך להכין תוכנית מפורטת חדשה כולל תסקיר השפעה על הסביבה ולא להסתמך על תוכנית משנת 1961. עם זאת השופטות לא ראו מקום להתערבות בית המשפט, ובשל הלך הרוח בדיון החליטו הירוקים למשוך את הערעור.
עוד החליט בית המשפט העליון לעשות צדק עם הירוקים ולבטל את חיוב ההוצאות של 20 אלף ₪ שבית המשפט המחוזי חייב אותם.
עו"ד אריאל יונגר שייצג את הירוקים במאבק המשפטי מתחילתו מוסר: "אומנם עקב חשש ממשי שנטען כי זה קיים במצוק, בית המשפט לא שש ליטול על עצמו את האחריות במקרה של אסון, אך באותה נשימה ניתן גם להתנחם בביקורת הקשה ובאמירה החד משמעית שנאמרה על יד בית המשפט העליון לפיה לא ניתן להוציא היתרי בניה בתחום החוף ללא תוכנית מפורטת ע"פ תמ"א 13."

דרור עזרא רכז תחום ים וחופים במפלגת הירוקים מוסר:"זה יום עצוב לאנשים שאוהבים את חופי ישראל, אחד החופים היפים והמיוחדים ביותר בישראל ימחק ויישאר רק בתמונות ובזיכרונות. אנחנו עומדים על כך כי פסק-הדין בבית המשפט המחוזי היה שגוי ורשלני וההיתר שנתין לפרויקט הוא בלתי חוקי, אילו היו מכינים תוכנית כנדרש ותסקיר השפעה על הסביבה שיבדוק את כל החלופות היה אפשר להגיע לפתרון שישפר את הגנה על מצוק אפולוניה וגם יישמר את החוף."
עוד מוסיף עזרא: "הרס חוף אפולוניה הוא פשע סביבתי שירשם לדיראון עולם לחובת כל אלו שנתנו לכך יד, לא יתכן שפאניקה מזויפת תהיה עילה להרס אתרי טבע."

למען התיעוד ההיסטורי אלו שמות האנשים שאחראים לחיסול חוף אפולוניה:
רשות העתיקות: דר' אהוד (אודי) גלילי, שוקה דורפמן
רשות הטבע והגנים: חגי יחונן, זאב מרגלית, יוני שילה, אלי אמיתי
המשרד להגנת הסביבה: גידי ברסלר, דר' יוסי ענבר, גדעון עזרא, גלעד ארדן.
עיריית הרצליה: יעל גרמן, עו"ד אילנה בראף, אדר' דיוויד סוקט, אדר' דניאלה פוסק.
החברה התיירות בהרצליה: חיים פלד, יריב פישר, לאונרדו שטדלר, יוסי בן-שפרוט.
ועדת ערר: עו"ד מיכה גדרון, סיגל לחמני, איתי הוז, אדר' מיכאל גופר, אמירה מלאמנט
בית משפט: השופטות מיכל רובינשטיין, איילה פרוקצ'יה, עדנה ארבל, ומרים נאור
הועדה המקומית לתכנון ובניה: יעל גרמן, יונתן יסעור, יריב פישר, איל אורון, צבי וייס, צבי הדר, רות רזניק, אלי כחלון.
מועצת העיר הרצליה: יעל גרמן, יונתן יסעור, טובה רפאל, יריב פישר, יוסי בן-שפרוט, עופרה בל, אליהו שריקי, צבי וייס, צבי הדר, דורון אלקיים, דן פנחס, מאיה כץ, רות רזניק, יוחנן נתנזון .

מנגד, למאבק המשפטי למען חוף אפולוניה היו שותפים שורה של אנשים שזה המקום לציינם ולהביע הערכה ותודה לתרומתם: עו"ד אריאל יונגר, עו"ד שירה בן-אשר, עו"ד שרי נוימן, רחל יונגר, דר' יעקב ניר, עו"ד אלי בן-ארי, עו"ד אסף רוזנבלום, יואב הלמן.

רקע:
עיריית הרצליה מתכננת להקים על החוף בצמוד למצוק אפולוניה סוללת סלעים באורך 300 מ' ברוחב 13 מ' ובגובה 4 מ'. הקיר יהיה מורכב מסלעים במשקל 3 טון ויכסה לחלוטין את החוף.
לפי העירייה מטרת הקיר היא להגן על "בהון" המצוק וכך למנוע מפולות, גם בין מומחים ומהנדסים קיימים חילוקי דעות קשים לגבי נחיצות הקיר, שורה של מומחים התנגדו לקיר ושיגרו לעירייה חוות דעת כתובות בנושא. ביניהם דר' יעקב ניר (גיאולוג ימי), דר' רמי בן-דוד(גיאולוג), אורי רוזין (מנהל היחידה לאיכות סביבה בהרצליה) ופרופ' לי הריס(מומחה אמריקני להנדסת חופים).
בסוף שנת 2007 היתרה הועדה המקומית הרצליה את בניית הקיר לפי תוכנית משנת 1961, בתחילת 2008 מפלגת הירוקים הגישה ערר על מתן ההיתר לועדת הערר המחוזית בטענה שהיה חובה על העירייה לנקוט בהליך תכנוני מלא, קרי הכנת תוכנית, תסקיר השפעה על הסביבה, בדיקה מקיפה של החלופות ושמיעת התנגדויות הציבור זאת בשל העובדה שחוף אפולוניה מוגדר בתוכנית מתאר ארצית לחופים כשמורת חוף.
לפני כשנה דחתה ועדת הערר את ערר מפלגת הירוקים על החלטה זו הגישה מפלגת הירוקים עתירה שנדחתה לפני חודש על-כך הוגש ערעור לבית המשפט העליון

לקריאת החלטת בית המשפט העליון לחצו כאן…

לקריאת תמליל הדיון בבית המשפט העליון לחצו כאן…

האם זכאים אדם או גוף להגיש בשם מטרה ציבורית ערר למועצה הארצית על החלטות הועדה לשמירה על הסביבה החופית? זו השאלה העקרונית העומדת בבסיס העתירה שהגישו היום אדם טבע ודין ומפלגת הירוקים לבית המשפט העליון.

האינטרס הציבורי נדחק
ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ובניה קבעה כי אדם או ארגון, הנעדר אינטרס "אישי", אינו זכאי להגיש ערר על החלטותיה של הועדה לשמירה על הסביבה החופית. החלטה זו באה בעקבות ערר מפלגת הירוקים (באמצעות עו"ד אריאל יונגר) על ההחלטה לאשר בתנאים את תחנת הכח רוטנברג, שתכליתה הקמת תחנת כח פחמית חדשה לצד תחנת הכח הפחמית הקיימת באשקלון.

התכנית מציעה להוסיף שתי יחידות ייצור חשמל לאתר רוטנברג ומתקנים נוספים, אשר הקמתם תהיה כרוכה, בין היתר- מבחינת ההשפעה על הסביבה החופית – בהעמקת בריכת הקירור הקיימת, ביישור שוברי הגלים הקיימים, בבניית גשר לתחנת יניקה בהקמת בית משאבות ובשימוש במחסום חדש למניעת כניסת כתמי שמן לתחנה ועוד.
תכנית התחנה הפחמית באשקלון, עוררה מאבק ציבורי נרחב, ולאור השלכותיה הפוגעניות על בריאות הציבור ואיכות הסביבה, הוגשו כנגדה מספר חסר תקדים של כ- 20,000 השגות

הציבור מורחק מהליכי התכנון
החלטת המועצה הארצית שבגינה הוגשה העתירה קבעה כי בהיעדר אינטרס אישי לא זכאי אדם או גוף כלשהו להגיש ערר על החלטות הועדה לשמירה על הסביבה החופית בשום מקרה.
המדובר בהחלטה שלא ניתן להשלים עימה, אשר מרוקנת מתוכן את זכות העמידה הציבורית שנתן החוק לגופים הסביבתיים, ואשר עתידה להצר באופן משמעותי את שיתוף הציבור בהליכי התכנון.

דרור עזרא רכז תחום ים וחופים במפלגת הירוקים מוסר: "לצערנו אנו רואים באחרונה מגמה ברורה בה מוסדות התכנון מכרסמים באינטרסים הציבוריים שחוק החופים בא להגן עליהם, ולכן אנו נאלצים לפנות לעזרתו של בית המשפט. אנו מקווים שבית המשפט יבטל את החלטה האומללה הזו כך שחוק החופים יתחיל לממש את ייעוד האמיתי."

לכתבה באתר אדם טבע ודין לחצו כאן…
לקריאת העתירה במלאה לחצו כאן…

(בג"צ 7043/09)

מפלגת הירוקים הגישה היום לועדה לתשתיות לאומיות התנגדות לבניית תחנת כוח חדשה באשקלון, אל התנגדות הירוקים הצטרף חבר מועצת העיר אשקלון איתמר שמעוני.

בהתנגדות שאותה הגיש עו"ד אריאל יונגר טוענים הירוקים כי עם גילוי מאגר הגז מול חופי ישראל בעצם התבטלה הסיבה העיקרית לבניית התחנה, אי-תלות בגז המצרי.

הירוקים טוענים כי בתסקיר השפעה על הסביבה שחברת החשמל הכינה, החלופה להוספות טורבינות גז לתחנות כוח קיימות נשללה ללא הסבר, זאת חרף העבודה כי שימוש בגז הינו עדיף לאין שיעור מן השימוש בפחם, הן בהיבט הכלכלי והן בהיבט הסביבתי.

טבלה שסוקרת את ההבדלים בין תחנת גז לתחנת פחם

עוד טוענים הירוקים כי יש בתוכנית פגמים אשר יביאו לפגיעה בים בסמוך לתחנה ובחופים הסמוכים.

דרור עזרא רכז תחום ים וחופים במפלגת הירוקים מוסר: " התחנה הפחמית באשקלון הייתה מיותרת לפני שנה כאשר לא היו לישראל עתודות גז משמעותיות ולכן היום היא על אחת כמה וכמה מיותרת. אנחנו מקווים ששר התשתיות עוזי לנדאו יתעשת ויחליט על ביטול התחנה, בכך הוא יוכיח לציבור שהוא אינו עוד מריונטה בידי עובדי חברת חשמל."

רקע:
לפני שנה הגישו הירוקים עתירה לבג"ץ נגד התחנה, ולאחר מכן הגישו ערר למועצה הארצית שנדחה על הסף.

לקריאת התנגדות במלאה לחצו כאן…

בצעד נדיר בית המשפט לענייניים מינהלים בחיפה ביטל החלטה של המועצה הארצית לתכנון ובניה לאשר הרחבה דירות קיבוץ שדות-ים שנמצאות בצמוד לחוף, ובכך קיבל את עתירת מפלגת הירוקים, שאליה הצטרפה עמותת אדם טבע ודין.

שופט בית משפט אלכס קיסרי קבע כי לבטל את החלטת המועצה הארצית לאשר הארכת מועד של חצי שנה, בהנמקה שגויה, ומוסיף ביקרות חריפה על החלטת המועצה הארצית שבחרה לבטל החלטת ועדת ערר לא לאשר הרחבת הבתים בצמוד לחוף ללא הנמקה כלל ובניגוד רוח חוק החופים.

בהחלטתו כותב השופט קיסרי: "סעיף 1 לחוק(החופים) מונה את תכליותיו ובהן , בין השאר, שמירה על הסביבה החופית כמשאב בעל ערכים ייחודיים ומניעה וצמצום במידה האפשר הפגיעה בהם, ושמירתה של הסביבה החופית לתועלת ולהנאת הציבור ולדורות הבאים. הדעת נותנת כי החלטה של המועצה הארצית המשנה את החלטת ועדת המשנה בעניין הנוגע לליבת קיום תכליותיו של החוק תנומק ותוסבר באופן שניתן יהיה להבין על שום מה ראתה לעשות כן, אלא כאמור לא ניתן למצוא בהחלטה דבר בעניין זה. באין הנמקה מספקת לשינוי זה, אין מונס מן המסקנה שיש לבטל את החלטת המועצה הארצית".

עו"ד אריאל יונגר שייצג את מפלגת הירוקים בעתירה: "פסק הדין הזה הוא עוד נדבך חשוב בשמירה על רצועת החוף במדינת ישראל. פסק דין זה מעביר מסר ברור למועצה הארצית לתכנון ובניה ולמוסדות התכנון, עליהן לעשות ככל האפשר לאסור בניה פרטית ברצועת 100 מ' מקו החוף, גם אם זה הרחבה של דירות שהיו קיימות על החוף."
עוד מוסיף עו"ד יונגר: "אנו מקווים שפסק דין זה יביא את ועדות התכנון בראשם הועדה לשמירת הסביבה החופית והמועצה הארצית, ליישם בהחלטותיהם סוף כל סוף את תפיסת העולם שבבסיס חוק החופים שיש לשמור את החוף כקניין הציבור."

יו"ר מפלגת הירוקים פאר ויסנר:" פסק-דין שדות-ים הוא הישג משמעותי וחשוב מאבק לשמירה על החוף, אנו מודים מקרב לב עו"ד אריאל יונגר שתרם ממרצו ומזמנו בשנתיים האחרונות למאבק הממושך והלא קל שהיה בנושא."

רקע:
בסוף 2006 אישרה הועדה לשמירת הסביבה החופית (הולחו"ף) תוכנית להרחבת שדות-ים שכוללת הרחבה ניכרת של 48 יחידות דיור שנמצאות בצמוד לחוף (ברצועת ה100 מ'). זאת לאפשר להופך את הדירות הקיבוציות הקטנות בקרבת החוף לקוטג'ים בהיקף בניה של 210 מ"ר.
על החלטה זו של הולחו"ף הגישה מפלגת הירוקים ערר באמצאות עו"ד יונגר, ועדת הערר קיבלה את הערר ולא אישרה את הרחבת 48 הבתים האלו זאת .
בתחילת 2008 הגיש חבר ועדת הערר דורון דרוקמן בקשה לדיון חוזר בנושא במליאת המועצה הארצית תכנון ובניה, זאת תוך בקשה יוצאת דופן להארכת מועד של ארבעה חודשים.
בתחילת מרץ 2008 התקיים דיון מיוחד במועצה הארצית, בה אושרה הארכת מועד חריגה זו, וגם התקיים הדיון חוזר עצמו שבו הפכה המועצה הארצית את החלטת ועדת הערר ואישרה את הרחבת 48 הבתים בצמוד חוף. על החלטה הזו הגישה מפלגת הירוקים עתירה לבית המשפט בחיפה, שכאומר קיבל את העתירה וביטל את החלטת המועצה הארצית.

לקריאת פסק הדין במלאו לחצו כאן…

מתוך ידיעות אחרונות 06.02.09