תגובות לפוסט: ג'קו, תרבות הצריכה וגבולות חופש הביטוי

מאת: דרור עזרא

דרור עזרא — Tue, 17 Oct 2006 22:30:56 +0000

הי ניר,
יש כאן מקרטיזים, ראשי רשויות הם השלטון, ברגע שהשלטון מחליט שדעה כזו היא נכונה ודעה אחרת היא לא ויש להעניש את מי שלא בדעה הנכונה. זו פגיעה קשה בחופש הביטוי ובדומקרטיה.
לחופש הביטוי יש אומנם גבולות, והם הסתה לאלימות וסוג חמור של גזענות. כל השאר הם דעות לגטמיות.

החרמות והשתקות של דעות אולי מתחילות בנושאים שהם כביכול בקונצזוס, אבל סתימת פיות אנחנו יודעים איפה היא מתחילה אבל לא יודעים היכן היא מסתיימת!

מחר חולדאי יפגע מאמירה ביקרתית שלי על זיהום הים למשל, למה שכמו שעשה עם גיקו הוא ינסה לעשות לי? פשוט ינסה לפגוע בי כלכלית כדי להשתיק אותי?

אדם פרטי יכול להחרים אדם אחר מכל סיבה שירצה, אבל שלטון לא יכול להחירם אדם את בגלל דעותיו. מי הם שיחליטו מה דעה "נכונה" ומה היא דעה "לא נכונה"?

תודה,
דרור

מאת: ניר

ניר — Tue, 17 Oct 2006 22:00:41 +0000

קודם כל, דרור, החברה הישראלית לא "מתיימרת להיות דמוקרטית", היא באמת דמוקרטית – ואת זה מוכיחים, בין השאר, הבלוג שלך, ג'קו עצמו ואלו שרוצים להחרים אותו.

לגופו של ענין, ההאשמות שלך ושל דניאל על המדינה הם גם קלישאות וגם לא קשורות לכלום. זה שיש הרבה בעיות במדינה זה ידוע, לקשר בין מכוניות שחונות על המדרכה לבין סרוב לשרת בצבא זו שטות מוחלטת. ג'קו קשקש את קשקושיו באותו זמן שבני גילו נהרגו בלבנון, וזה לדעתי בהחלט מצדיק החלטה של ראשי ערים לא לשלם לו מהקופה הציבורית. גם אני לא רוצה שהארנונה שלי תממן את הילד הטמבל הזה. זכותו לומר מה שהוא רוצה וזכותי לא לפרנס אותו.

מאת: דניאל

דניאל — Thu, 05 Oct 2006 16:49:54 +0000

מסכים לחלוטין!!

אבל, התגובות לדבריו הן חלק מכלל תרבות-השיח הישראלית הנוכחית, השטחית, המסרבת להתעמק ולהעמיק, הרואה ב"משפט-מחץ" אידיאל עליון ונשגב ובדיבור מפורט לגופו של עניין – "שעמום" במקרה הטוב ו"רוע וטמטום", במקרה הרע. אביב גפן אמר דברים דומים, לפני אחת-עשרה, שתיים-עשרה, ארבע-עשרה שנה – ג'קו לא היה הראשון. ובאמת, למה אפשר לצפות כאשר יוצא האדם בבוקר לדרכו – ואת המדרכה חוסמות מכוניות, החונות עליה – בירושלים, בחיפה ועוד גם בחסות העירייה!! – ואת השדה היפה, בו נהג לטייל, חסמו על-מנת להקים בו עוד קניון/פרוייקט-מגורים למיליונרים – ובתקשורת, משתוללים כל-מיני גאידמאקים, שהגמול בציבור על החשדות נגדם הוא: צפי לעשרה מנדטים…

במצב שכזה, חייב האדם להיות באמת ציוני "שרוף", על-מנת שלא לומר – לעזאזל, פשוט אעשה כסף ואטוס לי מכאן לאוסטראליה…

ואני מקווה, שכאשר תיכנס, סוף-כל-סוף, מפלגת הירוקים לכנסת, לא תהיה לנו, עוד אכזבה… אני יודע כבר, שאתמוך בה. שאהיה בה. רק – שלא תהיה, עוד אכזבה אחת… שבעתי אכזבות… כל העם הזה, שבע כבר אכזבות.