[…] טיפשיות והחלטות גרועות שהתקבלו בעבר בנושא קרקע, למשל בנושא הקרקעות החקלאיות. שגרמו לכך כי תוך כמה שנים רבים מן החקלאים זנחו את […]

[…] בהעברה של קרקעות המדינה לידיהם של "החקלאים", מה שנקרא עיגון זכויות החקלאים בקרקע. אני חושב, שהפרטה של קרקעות המדינה החקלאיות היא אחת מן […]

[…] המפלגה -אורון נבחר ע"י הקיבוצניקים.   5. משום כך מרצ כמו שעשתה כל הזמן תמשיך לתומך בתאוות הנדל"ן של אותם קיבוצים גם אם זה […]

כמורה לתורה וכעת בשנת השמיטה אני מודיע כי אין מנוס לשוב לחוקים היפים של שנת היובל
וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי
ספר ויקרא פרק כה

(א) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר:

(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהֹוָה:

(ג) שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ:

(ד) וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהֹוָה שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר:

(ה) אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ:

(ו) וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ:

(ז) וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל:

(ח) וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה:

(ט) וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם:

(י) וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל ישְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ:

(יא) יוֹבֵל הִוא שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם לֹא תִזְרָעוּ וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת סְפִיחֶיהָ וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת נְזִרֶיהָ:

(יב) כִּי יוֹבֵל הִוא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה תֹּאכְלוּ אֶת תְּבוּאָתָהּ:

(יג) בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ:

(יד) וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו:

(טו) בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל תִּקְנֶה מֵאֵת עֲמִיתֶךָ בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְכָּר לָךְ:

(טז) לְפִי רֹב הַשָּׁנִים תַּרְבֶּה מִקְנָתוֹ וּלְפִי מְעֹט הַשָּׁנִים תַּמְעִיט מִקְנָתוֹ כִּי מִסְפַּר תְּבוּאֹת הוּא מֹכֵר לָךְ:

(יז) וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ כִּי אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם:

(יח) וַעֲשִׂיתֶם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח:

(יט) וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ וַאֲכַלְתֶּם לָשׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח עָלֶיהָ:

(כ) וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ:

(כא) וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלשׁ הַשָּׁנִים:

(כב) וּזְרַעְתֶּם אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת וַאֲכַלְתֶּם מִן הַתְּבוּאָה יָשָׁן עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת עַד בּוֹא תְּבוּאָתָהּ תֹּאכְלוּ יָשָׁן:

(כג) וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי:

(כד) וּבְכֹל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם גְּאֻלָּה תִּתְּנוּ לָאָרֶץ:

(כה) כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו:

(כו) וְאִישׁ כִּי לֹא יִהְיֶה לּוֹ גֹּאֵל וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ וּמָצָא כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ:

(כז) וְחִשַּׁב אֶת שְׁנֵי מִמְכָּרוֹ וְהֵשִׁיב אֶת הָעֹדֵף לָאִישׁ אֲשֶׁר מָכַר לוֹ וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ:

(כח) וְאִם לֹא מָצְאָה יָדוֹ דֵּי הָשִׁיב לוֹ וְהָיָה מִמְכָּרוֹ בְּיַד הַקֹּנֶה אֹתוֹ עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל וְיָצָא בַּיֹּבֵל וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ:

(כט) וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר בֵּית מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה וְהָיְתָה גְּאֻלָּתוֹ עַד תֹּם שְׁנַת מִמְכָּרוֹ יָמִים תִּהְיֶה גְאֻלָּתוֹ:

(ל) וְאִם לֹא יִגָּאֵל עַד מְלֹאת לוֹ שָׁנָה תְמִימָה וְקָם הַבַּיִת אֲשֶׁר בָּעִיר אֲשֶׁר לֹא }לֹוֹ{ חֹמָה לַצְּמִיתֻת לַקֹּנֶה אֹתוֹ לְדֹרֹתָיו לֹא יֵצֵא בַּיֹּבֵל:

(לא) וּבָתֵּי הַחֲצֵרִים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם חֹמָה סָבִיב עַל שְׂדֵה הָאָרֶץ יֵחָשֵׁב גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ וּבַיֹּבֵל יֵצֵא:

(לב) וְעָרֵי הַלְוִיִּם בָּתֵּי עָרֵי אֲחֻזָּתָם גְּאֻלַּת עוֹלָם תִּהְיֶה לַלְוִיִּם:

(לג) וַאֲשֶׁר יִגְאַל מִן הַלְוִיִּם וְיָצָא מִמְכַּר בַּיִת וְעִיר אֲחֻזָּתוֹ בַּיֹּבֵל כִּי בָתֵּי עָרֵי הַלְוִיִּם הִוא אֲחֻזָּתָם בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

(לד) וּשֲׂדֵה מִגְרַשׁ עָרֵיהֶם לֹא יִמָּכֵר כִּי אֲחֻזַּת עוֹלָם הוּא לָהֶם:

(לה) וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ:

(לו) אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ:

(לז) אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ:

(לח) אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים:

(לט) וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לָךְ לֹא תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד:

(מ) כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב יִהְיֶה עִמָּךְ עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל יַעֲבֹד עִמָּךְ:

(מא) וְיָצָא מֵעִמָּךְ הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ וְשָׁב אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ וְאֶל אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו יָשׁוּב:

(מב) כִּי עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד:

(מג) לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ:

(מד) וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ לָךְ מֵאֵת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם מֵהֶם תִּקְנוּ עֶבֶד וְאָמָה:

(מה) וְגַם מִבְּנֵי הַתּוֹשָׁבִים הַגָּרִים עִמָּכֶם מֵהֶם תִּקְנוּ וּמִמִּשְׁפַּחְתָּם אֲשֶׁר עִמָּכֶם אֲשֶׁר הוֹלִידוּ בְּאַרְצְכֶם וְהָיוּ לָכֶם לַאֲחֻזָּה:

(מו) וְהִתְנַחַלְתֶּם אֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת אֲחֻזָּה לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ:

(מז) וְכִי תַשִּׂיג יַד גֵּר וְתוֹשָׁב עִמָּךְ וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ וְנִמְכַּר לְגֵר תּוֹשָׁב עִמָּךְ אוֹ לְעֵקֶר מִשְׁפַּחַת גֵּר:

(מח) אַחֲרֵי נִמְכַּר גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ אֶחָד מֵאֶחָיו יִגְאָלֶנּוּ:

(מט) אוֹ דֹדוֹ אוֹ בֶן דֹּדוֹ יִגְאָלֶנּוּ אוֹ מִשְּׁאֵר בְּשָׂרוֹ מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ יִגְאָלֶנּוּ אוֹ הִשִּׂיגָה יָדוֹ וְנִגְאָל:

(נ) וְחִשַּׁב עִם קֹנֵהוּ מִשְּׁנַת הִמָּכְרוֹ לוֹ עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל וְהָיָה כֶּסֶף מִמְכָּרוֹ בְּמִסְפַּר שָׁנִים כִּימֵי שָׂכִיר יִהְיֶה עִמּוֹ:

(נא) אִם עוֹד רַבּוֹת בַּשָּׁנִים לְפִיהֶן יָשִׁיב גְּאֻלָּתוֹ מִכֶּסֶף מִקְנָתוֹ:

(נב) וְאִם מְעַט נִשְׁאַר בַּשָּׁנִים עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל וְחִשַּׁב לוֹ כְּפִי שָׁנָיו יָשִׁיב אֶת גְּאֻלָּתוֹ:

(נג) כִּשְׂכִיר שָׁנָה בְּשָׁנָה יִהְיֶה עִמּוֹ לֹא יִרְדֶּנּוּ בְּפֶרֶךְ לְעֵינֶיךָ:

(נד) וְאִם לֹא יִגָּאֵל בְּאֵלֶּה וְיָצָא בִּשְׁנַת הַיֹּבֵל הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ:

(נה) כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם:

היי דפי,
במאמר הזה הייתה התייחסות שווה הן למושבים והן לקיבוצים, גם המושבים וגם הקיבוצים זוללים את משאבי המדינה ומתעשרים מנדל"ן כתוצאה מכך

תודה,
דרור

כפי שאתה יודע הקיבוצים והמושבים יושבים על אדמות מינהל. מדוע לקיבוצים מותר להשתמש
באדמה לעסקים פרטיים ואילו למושבים אסור? מדוע המושבניקים מקבלים קנסות.
מה שונה במעמד הקיבוצי לבין המעמד המושבי?

הכתבה הזו מלאה אי דיוקים ודמגוגיה… זו פשוט הסתה לשנאה נגד ציבור שהוא מלח הארץ. אתה צודק בכך שיחסית לחלקו באוכלוסייה הציבור ההתיישבותי מהווה חלק גדול מהשלטון, וזה כך מקום המדינה (שבניגוד למה שאתה מנסה לרמוז היה להם חלק מכריע בהקמתה. ואגב שכחת לכתוב מי קלט את העולים ממדינות ערב וסייע להם…). אבל גם במלחמה האחרונה חלקו של הציבור ההתיישבותי הן בלחימה פעילה והן בחיילנו שקיפחו את חייהם היה גדול מחלקו באוכלוסייה. חבל שאתה סתם מסית ומחרחר ריב. ולמפלגת הירוקים התאכזבתי קשות שבכלל פרסמתם את המאמר הזה. לא כך שומרים על איכות הסביבה – אתם נלחמים דווקא באלו התומכים בכם. לא חסר במה להתעסק. איבדתם מצביע נאמן.

אם כל חטאת, היתה הפשרת השטחים החקלאיים לבנייה – תולדתה בלתי-הנמנעת, של נטישת הערכים הציוניים של חברתנו.

אני רחובותי ובן-רחובות. אדמת ארץ-מולדתי = השפלה, היא חלק ממני. עורי הוא הרגבים, ואדמת-החמרה הטובה, היא עורקי-דמי.

למלים פרדס ו-Paradise שורש זהה – ובצדק גמור. "ארבעה נכנסו לפרדס"…

בילדותי, בשנות השמונים המוקדמות, היתה רחובות הקדושה מוקפת, כל-כולה, בפרדסים. בגן-עדן אמיתי…

גן-עדן אמיתי.

המפנה הארור החל בחורף 1988-89. היתה זו שנת בצורת, אך קרה קשה, היכתה אז בארץ. מדי לילה כמעט, היו כל העלים, היתה כל הצמחיה, באיזוריה הפוריים ביותר של ישראל, מכוסים מעטה הורג של קרח.

היבול נפגע. במדינה, שחברתה חפצת-חיים אמיתיים ובעלת-ערכים ציוניים כלשהם – מלבד ערך מדדי הנסדק והטלפלא (או איך שלא קוראים להם…) – היתה הממשלה, מתגייסת כולה להצלת ענף-הפרדסנות – כי לא יעלה על הדעת, שבישראל לא יגדלו תפוזים!!

אבל – מדינתנו הפכה, הלא, לסניף של וול-סטריט להלבנת-הון. דמות הישראלי האידיאלי הפכה, מן החקלאי הגס, עובד-האדמה, ל-Prat המעונב, עובד מגדלי-עזריאלי. והירוק בעיניים? לעזאזל איתו!! רוצים דולרים. ולא שום ירוק אחר…

האם אפשר לאכול שטרות? האם ניתן, לנשום אוויר ממטבעות?!

ואז באה העליה הגדולה. בסתיו 1990, הגיעו ארצה למעלה מאלף איש, מדי יום ביומו. ובתים – צריך לבנות??

היום – ואני אומר זאת תוך-כדי, שלבי בוכה וזועק – כמעט לא נותר דבר עוד, מן הפרדסים הקדושים… גן-העדן נחרב, נחרב בעבור חופן-דולרים!!!!

בעיני, זהו פשע נגד הסביבה והאנושות. לא פחות.

זה מה שנקרא, למכור את המולדת.

וכאן נכנסים, חברי-הכנסת של מפ"ם – כיום: מר"צ – לתמונה.

בשנת 1999, התגאה המועמד לכנסת, מר אבשלום וילן (אבו-ויליין) בכך, שפעילותו הבולטת ביותר, היתה קידומו ודחיפתו קדימה, של "חוק עיגון זכויות-החקלאים בקרקע", הנודע לשמצה. בבחירות ההן, שקלתי להצביע מר"צ – אך נוכחותו, של שודד-הקרקעות דנן, במקום כה נכבד ברשימתה, גרמה לי, שאמנע מכך, בתחושת בחילה. גם חברת-הכנסת דאז מאותה המפלגה, ענת מאור, היתה שותפה מלאה, למעשה-הנבלה.

הגיע כבר הזמן, לעקור את המסיכה מעל לפניהם, של חברי-הכנסת "היפות והיפים", של מפלגת מר"צ. אישית, הייתי במר"צ תקופות ארוכות – ואני יכול להעיד: מציאה גדולה, היא לא היתה מלכתחילה וכיום, אפילו מעט החיובי שעוד *היה* בה – כבר מזמן אינו עוד. כיום, זוהי עוד מפלגה קטנה עם שחיתות גדולה; רוחה של שולה, כבר *מזמן* נעלמה ממנה כליל. הדבר היחיד, כמדומה, המדריך את ח"כיה הוא: איך לבגוד, בכמה שיותר מהבטחותיהם לבוחרים. כך היה בנסיונם, להעביר חוק סמי-אמריקאי, שירדוף את משתפי-הקבצים (כלומר: את כולנו) עד חורמה – וכך גם כעת…

החקלאים הישראליים, היו למנצלי עבדים זרים ולנדל"ניסטים. ועם מות ערכי הקיבוץ – מתה, גם, הציונות – אלא-אם-כן, יעלה בידינו להחיותה…

שביב בודד של אור: יותר ויותר פעילי מר"צ לשעבר, אומרים לי כעת, שכמוני, בכוונתם להצביע לירוקים. כי אין שום אופציה אחרת…

קשה לי להאמין שרוב חברי הכנסת שהצביעו בעד הצעת החוק תהו על משמעות המושג "חקלאים".. וכל אדם "רגיל" ששומע את נוסח הצעת החוק בוודאי יחשוב שמדובר בחוק לשימור החקלאות בארץ.. אבל אני בספק אם בעלי העסקים בשטחים המדוברים הם שותפים לדבר עבירה… רובנו בסך הכל מנסים לחיות בכבוד.. לכן לדעתי הדבר הנכון לעשות הוא לא להחרים אותם, אלא להתמקד יותר בהסברה..

בתור מצביעה ומצטרפת חדשה לירוקים – אני מוכרחה להודות כי אני מאוכזבת("פר, אני מזה מאוכזבת…"). לאור התגובות (שלי ושל אחרים) הגיע הזמן לקבל תיקון בכתבה של האדון עזרא.
אני מכירה את העובדות, וכפי שהן מוצגות כאן ישנה תחושה עצומה של פיספוס.
"החקלאים" שאליהם מתייחסת הכתבה הם אמנם דיירי השרון והסביבה – בו מחירי האדמות מרקיעות שחקים, אך בל נשכח גם הרבה חקלאים ללא מרכאות, אנשים עובדי אדמה, ולא רק למראית עין. אותם חקלאים העובדים את אדמתם ביזע ודם בל נקרא להם "בעלי קרקעות".
אותם אלה המשתכרים בקושי ומתמודדים עם פערי מחירים גבוהים לאין שיעור בשיווק ועם עלויות שרק הולכות וצומחות (כמו מים למשל, כן מים, אם הם מושבים= לשעבר מי ביוב, יעלו חצי מחיר ותמיד יהיו נגישים הרבה פחות…). אלה, חקלאי הגולן הגליל והנגב לא ממהרים לבנות ולפתח ולנצל את ההזדמנות החדשה שבפתח מפאת העובדה הזניחה שאין להם את המשאבים !
את ההתייחסות אל אלה יש צורך להדגיש ולהפריד מן הקיבוצים עתירי הנדל"ן !