טענותיך מגוחכות אתה טוען שכדי להתקבל לרשימה הארצית של הירוקים, אדם צריך קודם להוכיח את עצמו קודם בפוליטיקה המקומית.

אם אני יודע נכון שניים מהמתמודדים שלכם במקומות כאלו שיכולים להיכנס לכנסת לא הוכיחו עדיין את עצמם בעשייה בפוליטיקה העירונית.

אחת מהם היא אריאלה רינגל הופמן שהיא בסך הכל כתבת סביבתית ולא אחת שנאבקה שהיתה אי פעם חברת מועצה. השני הוא ד"ר רפי קישון שרק לפני כמה חודשים נבחר לעיריית תל אביב ועדיין לא היה לו מספיק זמן להוכיח את עצמו בעשייה בפוליטיקה המקומית. אבל כנראה הפרסום של האנשים האלו משחק תפקיד חשוב יותר.

לעומת זאת אלון טל וערן בן ימיני היו מ מקימי ארגונים סביבתיים חשובים ("מגמה ירוקה" ו"אדם טבע ודין"). הם פעלו בשטח למען העשיה הירוקה הרבה, ופאר ויסנר ומפלגת הירוקים רק רכבה על הגל הירוק בציבור (אם כי אני לא אומר שאין בתנועה שלכם גם אנשים אכפתיים אמיתיים). אם תשאל את האדם הממוצע מהחברים ומהחברים לשעבר בארגוני הירוקים בארץ תגלה שרובם דווקא תומכים בתנועה הירוקה ולא בכם. ויש סיבה טובה לכך

קראתי את הכתבה, אבל לדעתי הכתבה, ואני מבין את עמדת הכותב. יחד עם זאת אני חושב שגם כאן יש צרות עין, מנסים כאן להלחם באש עם אש. גם הכתבה הזאתי לוקחת חלק במלחמת ההשמצות, וקוראת ליריבי המפלגה בשם "התנועה המשמיצה". הדבר עצוב לי מאוד, כי אני רואה שהפיצול בין התנועות הסביבתיות נשאר בעינו ורק גודל. לכדור הארץ אין זמן למלחמות פנימיות בין הקבוצות השונות שמנסות כל אחת להגיע למקום של השפעה אחת על חשבון השנייה. אחוז החסימה לא הולך לרדת באופן פלאי, ואם המצביעים הסביבתיים יפוצלו לשתי מפלגות יריבות אז יש סיכוי גדול שכוחם יתבטל בשישים. זו צרות עין מצד כל מי שמתבצר בעמדותיו ומתנגד לאיחוד הגוש הירוק, והתבצרותו בעמדותיו תבוא על חשבון החמצת הזדמנות חשובה לתנועה הסביבתית בישראל. מתוך הסתכלות על המצב הסביבתי בעולם אני מאמין בכל ליבי שזהו אסון לתת להזדמנות כזאת להתפספס. שינויי האקלים קורים עכשיו. הרס בתי הגידול של בעלי חיים בסיכון קורה עכשיו. זיהום האויר שאנו נושמים והמים שאנו שותים קורה עכשיו. הבחירות יקרו עוד חודשיים ואם לא נשכיל להתאחד עכשיו, נרגיש כמו חבורת פספסנים תככנים במקום כמן קבוצה של אמיצים שהסכימו להתאחד למען מטרה משותפת וחשובה מאין כמוה.