יש משהו סיזיפי במאמץ להחזיר אל השיח הציבורי את האג'נדות האזרחיות, שהותזו ממנו רגע אחרי שחצה מטוס הקרב הראשון את קו רצועת עזה

אריאלה רינגל, 3 ברשימת הירוקים

כשהתותחים יורים, לימדו אותנו, המוזות שותקות. יחד איתן, מתברר מהר מאוד, מהר מדי, ולא במפתיע, משתתקים גם קולות אחרים. שלא במפתיע, מתברר עוד, שהראשונים להיעלם מהרחוב הם הקולות שלכאורה באים ממקום אחר, מעולם, שוב, שרק לכאורה, אין לציבור הישראלי חלק בו. את מי לעזאזל מעניין בשעה גורלית זו רמות זיהום האוויר ההולכות ומחריפות במרכז הארץ, המים שהולכים ואוזלים, ושמה שנשאר מהם לא יהיה ראוי לשתייה; העובדה שהריאות הירוקות, החמצן שלנו, פשוטו כמשמעו, הופכות עולם הולך ונעלם במקומותינו, וכל דיון על שימור החופים מעורר הרמת גבה, במקרה הטוב, גיחוך במקרה הפחות טוב, ותגובות מאיימות במקרה הרע. וכל זה עוד לפני שהעזנו להזכיר את כיפות הקרח הנמסות בקוטב הצפוני, את גורלו המר של הדוב הלבן, או אם רוצים, את השפעת כל אלה על התקררות זרם הגולף והמשמעות האקלימית ההרסנית שמאיימת על קיומנו.

טקסטים שבימים של סגירת חשבון עם החמאס נתפסים ככאלה שמעניינים רק חבורה תלושה, חצי "הזויה". וכל זאת כשבשנים האחרונות, גם אם באיחור ניכר אחרי העולם המערבי, הצליחו הטקסטים האלו לחדור את השריון הביטחוניסטי הישראלי ולהפוך לחלק מסדר היום שלנו. אחרי שבשנים האחרונות הופנמה העובדה, שאין עליה עוררין, שהפגיעה המתמשכת בסביבה מאיימת על בריאותנו ועל קיומנו באופן קיצוני. טרור הוא לא תירוץ להשחתת הסביבה, ומלחמה איננה אליבי לזניחת הקרב על איכות הסביבה, על איכות חיינו.

הבחירות, כך נראה, יתקיימו במועדן. העובדה שהמלחמה הזו מתנהלת בצל הבחירות, העובדה שגם אחרון הצדיקים אינו מסוגל לקבל החלטות מנותקות מהקלפיות שיפתחו בעוד כארבעה שבועות – קרוב לוודאי שלא תביא לדחייתן.

סיטואציה שערורייתית זו רק מחזקת את החשש ששוב ינצח הנרטיב הביטחוני, ששוב יידחקו לשוליים אותם נושאים שאינם חלק מאותו נרטיב. וכך מוצאות את עצמן מפלגות נישה מרכזיות וחשובות בעיצומו של מאבק לקידום הנושאים האחרים.

כבר עשר שנים מובילה מפלגת הירוקים את המאבק לשמירה על משאבי הטבע וחלוקה הוגנת שלהם. מאבק על בריאותם ואיכות חייהם של תושבי מדינת ישראל. היא נלחמת בגזל החופים, בזלזול המתמשך בחוקים להגנת הסביבה. מובילה סדר יום חברתי שבו אין גבולות לזיהום האוויר, אין גבולות לזיהום המים, מאבק שאינו מבחין בין דתי לחילוני, בין ערבי ליהודי.

פרסומתכל אלה הם חלק מהאני מאמין של מפלגת הירוקים גם היום, ערב הבחירות, כשחלק גדול מתומכיה הם בתוך רצועת עזה, או בהמתנה על קו הגבול. הם חלק מהאני מאמין של מפלגת הירוקים גם בעיצומה של המלחמה שם, גם כשנדמה שקולות הקרב מחרישים קולות אחרים. הנושאים הביטחוניים ראויים, חשובים, קריטיים לחיינו, הם היו ותמיד יהיו, למרבה הצער, על סדר יומנו. אך הם אינם מייתרים, ולעולם לא ייתרו את המאבק על הסביבה ועל איכות החיים, אותו מאבק שמפלגת הירוקים מתעקשת לשמר אותו גם היום בשיח הציבורי. כי גם זה בנפשנו.

למאמר בוואלה לחצו כאן…

(1 מצביעים, בממוצע: 1.00 מתוך 5)

Loading...

הסיפור הזה נכתב ביום יום רביעי, 14 לינואר 2009, בשעה 16:41, והוא שייך לנושא הבלוג של אריאלה, הירוקים בתקשורת. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. אפשר להגיב עליו באתר הזה, או לשלוח טראקבאק מאתר אחר;