תקציר השיעור
- היכרות עם צורת גלים שונות, ארי, סטוקס, קונדל
- מה זה גל קפילרי? איך זה קשור למתח הפנים של הים?
- מה זה גל גרווטי? איך כוח המשיכה משפיע?
- האם יכול להיות שגל יהיה גדול מידי?
- איך סיבוב הירח משפיע על גודל הגלים?
- מה הבדל בין גל רגיל לצונאמי?

לשיעור הקודם לחצו כאן…
לשיעור הבא לחצו כאן…
(שווה לראות במסך מלא ורזולוציה גובה)

להצטרף לעמוד נגד בניית שוברי גלים בישראל לחצו כאן…

בתחילת המאה ה20 נורת הליבון נחשבה לאחת ההמצאה החשובות ביותר, ואכן לנורה הפשוטה הזו הייתה חשיבות גדולה בהפצת השימוש בחשמל.
אבל מסתבר שתהילת עולם זו היא קצרת טווח, הנה קצת יותר ממאה שנה אותה נורה שהייתה פאר התעשייה הופכת למוצר לא חוקי ומגונה. וגם מדינת ישראל פתחה את שנת 2012 באיסור השיווק של הנורות.

עולה התהייה מדוע דווקא הנורה נאסרה לשיווק האם היא מוצר אשר מהווה סכנה מספר אחת לציבור? האם הנורה מסוכנת יותר למשל סיגריות או משקאות עתירי סוכר, או תכשירים קוסמטיים שמכילים רעלנים? לא!

הרי אומרים לנו שהאיסור הזה, הוא לטובתנו והכי חשוב זה לטובת איכות הסביבה.
הרשו לי לפקפק בזאת, הרקע היסטורי יכול לאושש חשוד כי המניעים לאיסור הזה לא הכי כשרים, בשנת 1924, הקימו חברות יצור הנורות קרטל שנקרא פובוס (Phoebus) המטרה הייתה ברורה, לדאוג שטכנולוגית נורות הליבון לא תשופר ותוגבל ל1000 שעות עבודה. וזה בא על רקע השיפור בטכנולוגית שהגדיל את זמן פעולת הנורה לאלפי שעות. נמצאו אפילו מסמכים על קנסות ששילמו חברות בגין יצור נורות שעברו את מכסת ה1000 השעות שקבע הקרטל.
הסיפור הזה הוא אחת הדוגמאות הבלוטות, למה שנקרא עידוד תרבות הצריכה או יותר נכון "השבתה מתכננת", כלומר חברות מייצרות בכוונה מוצרים נחותים כדי שאלו יתבלו בהתאם לתכנון, בכוונה שהצרכנים יזרקו אותם ויקנו מוצרים חדשים, וכך החברות ישמרו על רווחיות.
ואכן חברות רבות בכל התחומית אימוצו את המדיניות הזו, התחרות לא באמת על איכות המוצרים, והיום לא תראו חברה שתגיד יש לנו מוצר מעולה שיחזק הרבה שנים, להפך האחריות על מוצרים היא מוגבלת, ואלו שמתקלקלים העלות לתקנם כל-כך גבוהות ולמעשה מכריחים אותם לקנות מוצר חדש.
הבעיה עם המדיניות הזו היא כפולה, ראשית ליצור המוצרים הללו גוזלים המון משאבים, ומן הצד השני המוצרים הללו יוצרים המון פסולת. ואלו כמובן פוגעים בסביבה.

בגלל הפשטות של הנורה מדיניות "השבתה מתכננת" כל-כך בולטת לעין, הרי לא מתקבל על הדעת שהנורה העמידה ביותר בהיסטוריה יוצרה דווקא בתחילת המאה הקודמת.
והנה אנו מגיעים לאבסורד, היום אותם תכונות נחותות שחברות הכניסו בנורות הפוכות בעצם לאמצעי שכנוע מרכזי לזרוק אותן ולהחליפן בנורות אחרות יקרות יותר מטכנולוגיה מתקדמת יותר, שאומרים לנו שהן טובות יותר, יחזקו יותר וכמובן יתרמו לאיכות הסביבה.

מעבר להיסטוריה המפקפקת של החברות הללו, שווה גם להטיל ספק בנתונים שמספקים לנו על חיסכון אדיר בחשמל בזכות החלפות הנורות, אם נוסיף על זה את המשאבים המבזבזים ביצור והפסולת מן הנורות החדשות, בכלל לא בטוח שיש להן תרומה משמעותית לאיכות הסביבה.

אם רוצים לתרום לבריאות הציבור, יש לאסור שיווק סיגריות, אם רוצים לחסוך באנרגיה תיקרו את השימוש במכונית הפרטית ותעודדו שימוש בתחבורה ציבורית, אם רוצים לחסוך באמת בחשמל תעודדו בתים ועסקים לאטם מבנים על מנת להקטין את צריכת החשמל לקירור וחימום.

רגולציה אמיתית הייתה צריכה למנוע את מדיניות צרוך וזורק של חברות, כמו חיוב באחריות ארוכה למוצרים, או חיוב חברות למחזר מוצרים בסיום השימוש, וכדומה.

אין לי מושג אם ההחלטה המוזרה הזו של איסור השיווק נורות הליבון היא תוצאה של "שתדלנות" מצד חברות ויבואנים, או סתם רדידות של מקבלי החלטות, אבל אני לא אוכל את הלוקש הזה ולא אחליף אף נורה ליבון תקינה באלו החדשות.

לפתע פתאום התקשורת הישראלית גילתה את הפרדה בין נשים לגברים, הנושא הפך לכותרות ראשיות ושוב מככב במאבק האין סופי בין חילוניים לדתיים. אבל משום מה הכפייה הדתית האמיתית, אי הפעלת התחבורה ציבורית בשבת, הודרה משיח הציבורי הזה. מדובר בנוהג מוזר וטיפשי שהמדינה אמיצה לה במשך עשרות שנים וכמעט אף-אחד לא מפקפק בנוהג הזה.

נכון יש בישראל קהילה המאפשרת לפלגים קיצוניים מתוכה לכפות עליה התנהגות מוזרה, בה זוגות אינם יכולים לשבת יחד על ספסל אחד באוטובוס, בה עצם נוכחות נשים בקרבת גברים במהלך נסיעה יכולה להביא את הגברים הללו למחשבות מיניות. מה לנו כי נלין על אותה קהילה, הרי אותן נשים מרשות את ההתנהגות הזו, וגברים רבים באותה קהילה נכנעים לאותם פלגים קיצוניים.
וברור כי הפרדה זו נאכפת בעיקר באותה קהילה עצמה, ואולי בשוליים לגבי אנשים שלא מאותה קהילה. לעומת זאת, הכפייה הדתית בנוגע לאי-הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, פוגעת אך ורק בקהילות אחרות, ביהודים חילוניים, במוסלמים, בתיירים וכמעט בכולם ומשום מה זה מקובל וכמעט אף-אחד לא פצה פה ומצייץ וזאת בשם הסטוס-קוו המקודש!

הנזקים של אי-הפעלה של תחבורה ציבורית בשבת הם עצומים, מאות אלפי אנשים חסרי רכב לא יכולים ליהנות מבילוי בים או בפארק ביום המנוחה שלהם, סבתא ללא רכב שרוצה לבקר את נכדיה אינה יכולה לעשות זאת, נערים שרוצים ללכת לים הופכים את הוריהם לנהגי הסעות.
אי-הפעלת התחבורה הצבירות בשבת לא רק שפוגעת באיכות החיים היא גם פוגעת בחיים עצמם, כמעט מדי סוף שבוע נהרגים ונפצעים אנשים בתאונות בחזרה מבילויים, בשל עייפות או שכרות.
לא רק זאת, אי-הפעלת תחבורה ציבורית מעודדת קניית כלי רכב, וכך יש עוד גודש בדרכים, עוד הרוגים בתאונות ועוד מתים בגלל זיהום האוויר.
הרי ידוע שיש הלכה הקובעת כי "פיקוח נפש דוחה שבת", אבל הנה נפש אחר נפש נעלמות, שהיו יכולים להינצל אילו הייתה תחבורה ציבורית בשבת, אבל אותם רבנים ועסקנים דתיים מקריבים אותם כזבח לשמירה על הסטוס-קוו "הקדוש".

עכשיו נשאלת השאלה מדוע בכלל חל איסור הפעלת תחבורה ציבורית בשבת? הרי אותו ציבור דתי ממילא לא נוסע בשבת, וממילא החרדים אינם משתמשים בתחבורה ציבורית "חילונית" שאין בה הפרדה בין נשים לגברים?
גם קשה להבין מה הגיון בו, הרי חשמל וטלפון פועלים, ערוצי הטלוויזיה והרדיו משדרים, מסעדות, בתי קפה, בתי קולנוע פתוחים, יש משחקי כדורגל, החניונים גובים דמי חנייה, ואפילו יש פקחים שנותנים דוחות חנייה. למה אלו כן ותחבורה צבירות לא?

לאור ההמולה התקשורתית הזו, אין לי אלא לתהות למה החילונים רוצים לכפות נסיעה מעורבת בבני ברק, ולמה הדתיים/החרדים כופים עלינו החילוניים אי-הפעלת תחבורה ציבורית בשבת בתל-אביב.

אני מוכן ונראה שרבים בציבור יצטרפו אלי, בקריאה לשינוי לסטוס-קוו חדש, שהחרדים לא יכפו עצמם על החילונים וחילונים לא יכפו עצמם על החרדים.
שר התחבורה וראש הממשלה יעשו חסד גדול אם ינצלו ההמולה שנוצרה ויקבלו החלטה היסטורית להפעיל את תחבורה הציבורית בשבת, ובאחת גם יעניקו לנו גם צדק חברתי וגם צדק סביבתי.