ישראל היא מדינה יהודית, ותהיה כך גם אם לא יהיה בה חוק אחד שבו יחייבו אנשים לקיים את מצוות הדת היהודית.
אפשר להבחין בין שני מימדים ביחס של היהודי הישראלי לדת, המימד האחד היא המסורת והמימד השני היא הדתיות לפי ההלכה.
המסורת היא בעצם ביטוי של לאומיות/שייכות בו בוחר האדם לעצמו ולמשפחתו את האופן והצורה בה מבטא הקשר לקהילה שאליה הוא משתייך.
הדתיות היא למעשה אורך חיים כולל לפי תקנון מוגדר וסגור (הלכה).
 
המסורת והדתיות כלוח קליעה למטרה
אפשר לדמות את הקשר בין הדת היהודית ליהודי בישראל, כלוח קליעה למטרה עם המון מעגלים חציונים ופנימיים. הדתיות היא המעגלים הפנימיים והמסורת היא המעגלים החיצונים זאת על פי גווניה השונים.
מערך המעגלים הזה יכול לעבוד יפה כל עוד יש כבוד הדדי בין כל המעגלים בלוח, אבל היום במקום שיהיה כבוד הדדי נוצרה התנגשות.
הקונפליקט הוא בעצם אותו קונפליקט שהיה בכל הדורות בעם היהודי, בין מתונים/ליברלים לבין אדוקים בעבר הויכוח הזה היה יותר ברובד החברתי מעמדי, היום מדובר בהורדת ידיים בלתי פוסקת.
הליברלים ששואפים להגדיל את מספר המעגלים ואת הגוונים שלהם, זאת על מנת לתת להגדיל את אפשרויות הבחירה שיהין תואמות ככל האפשר לבחירה אישית.
ואילו האדוקים שואפים לצמצם את מספר המעגלים, ואת מספר הגוונים. שאיפתם שיהיו מעט מעגלים של שחור ולבן, בלי גווני אפור, או שאתה דתי גמור או שאתה חילוני גמור אין באמצע!
 
הפוליטיקאים הדתיים צברו בשנים האחרונות כוח, הכוח הזה הוא חרב פיפיות, שברוב המקרים גורם נזק לקהילות שלהם ויוצר עוינות שמתבטאת ביצירת מפלגות אנטי כתגובת נגד.
ישראל עד עליית כוחם של המפלגות החרדיות/דתיות הייתה חברה שהיה מקובל לכבד את הזולת זאת אך ורק מתוך מוסכמה חברתית בלתי כתובה.
בואו אותם פוליטיקאים אמור יופי יש הסכמה חברתית, מה יהיה רע אם נעגן את זה בחוק? למשל נושא החמץ?
וכאן נוצרה הפרה קשה, כאשר המוסכמות הם לא כתובות, קשה לדעת מה מקובל ומה לא, אז הנטייה היא להיות נדיב יותר לטובות הזולת, הרי רוב האנשים מטבעם לא רעים והם לא רוצים לפוגע בזולת אם זה לא פוגע בהם.
אבל כאשר הוכנסו חוקים עם הגוון דתי לספר החוקים פתאום הגבול ברור, מעכשיו עניין דתי שאין לגביו חוק הפך להיות מותר.
למשל, בשכונה שאני גר בה לא היה מקובל בשנות ה80 לעשות על האש ביום שבת, ואילו היום עושים על האש בשבת בלי חשבון למרות שיש לא מעט תושבים שומרי מסורת.
 
המדרון החלקלק של החקיקה הדתית
חקיקת חוקים על מנת לא לפגוע ברגשות הזולת, היא מדורון חלקלק, הרי לכולנו יש דברים שאנו נפגעים מהם, למשל:
חילוניים נפגעים כאשר חרדים הולכים בצפירת יום הזיכרון, אז יחייבו בחוק אנשים לעמוד בצפירה?
מוסלמים נפגעים כאשר אנשים אוכלים מולם בחודש הרמאדאן, אז יאסרו בחוק אכילה בפומבי ברמאדאן?
אין לזה סוף, כל קובצה תרצה שיכבדו אותה וכאשר יהיה בידם כוח גם הם לא יהססו לחוקק חוקים כאלו, ולמה לא? אם לאחרים מותר למה לא להם?
 
חוק החמץ הוא די מגוחך, הרי עד לפני הקמת מדינת ישראל יהודים חיו בין בני דתות שונות, ובוודאי שיהודים עבור ברוחב וחמץ נמכר בפרהסיה, יותר מזה גם היום קהילות יהודיות בנכר, גם חרדיות, נתקלים בפסח בחמץ ברחוב, ולא נופלים השמיים.
ואם רוצים לגחך את החוק הזה יותר, אפשר לשאול את הפוליטיקאים הדתיים, איך זה שמקובל עליהם שימכרו כל השנה חומר פורנוגראפי ואביזרי מין בחניות סגורות ויאסרו למכור לחם בפסח?
ובכלל, שווה לשאול את הפוליטיקאים הדתיים, לא הם מסתפקים בחמץ, למה הם לא מחוקקים חוק איסור נסיעה ביום כיפור, הרי רוב הציבור ממילא לא נוסע מה רע אם זה יהיה בחוק? ואם כבר מדברים על איסור נסיעה למה שלא יהיה תקף גם בשבת הרי אנחנו מדינה יהודית איך אפשר לקבל שיחללו שבת?
לטעמי, חוק החמץ מיותר כולו, אולי אפשר לקבל את העניין לא למכור חמץ בפומבי כרע במיעוטו, אבל איסור מכירה גורף הוא בלתי סביר בעליל ואינו מתיישב עם עקרונות של מדינה דמוקרטית ליברלית כמו שישראל מתיימרת להיות.
 
למרות שחקיקת חוקים דתיים היא טיפשית אולי אפשר להבין שפוליטיקאים דתיים חותרים לחוקק אותם, מה שאי אפשר להבין למה פוליטיקאים חילוניים נותנים יד לשטות הזו. הבעיה עם הפוליטיקאים שהיום בכנסת היא שהם לא יכולים לראות מה שנמצא מעבר לקצה האף שלהם והעובדה שחלקם הם "פינוקיו" לא משנה כהוא זה.
 
לסיים, הרי בלתי אפשרי להכניס את הלכה לספר החוקים והתוצאה מתרחשת לעינינו, דתיים וחילוניים לא יהיו יכולים לגור בכפיפה אחת.
המגמה היא ברורה ישראל הופכת לחברה של גטאות, ולא רק זה, אלו מן החילוניים שאולי הייתה להם זיקה למסורת היהודית זיקה זו תתעמעם עם הזמן בשל כך.
 

(6 מצביעים, בממוצע: 4.17 מתוך 5)

Loading...

הסיפור הזה נכתב ביום יום רביעי, 16 לאפריל 2008, בשעה 2:07, והוא שייך לנושא הבלוג של דרור. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. אפשר להגיב עליו באתר הזה, או לשלוח טראקבאק מאתר אחר;