החיים שלי רגילים, רגילים לגמרי.
לפחות ככה אני מגדירה אותם…

קמה בבוקר, שותה קפה. מים מינרלים, כמובן, כדי לא שלא יישקע לי בקפה כל הסחלה שבברז.
נוסעת לעבודה, וכל הסטת מבט מהכביש הפקוק היא לטובת מבט בערימות של זבל לצידי הדרכים.
ברדיו מודיעים שהאוויר מזוהם, ושרצוי לאסמטים לא לצאת היום לג'וגינג. נו מילא. יש מזגן. מזל.
רק אסגור אותו לכמה דקות, כי נכנס לי כל הפיח מהאוטובוס שממול. כוס אמק.
ברמזור אני מבחינה באיזה עמוד מפלצתי של אנטנה סלולרית, שמזכיר לי איך הפרצוף שלי ייראה עם 8 עיניים בעוד
עשר שנות דיבור בסלולרי. איפה אין היום בעצם, מפלצתונים כאלה. אין בושה. מעל תחנת מד"א, ברכבת, בבית חולים.
תודה לאל שלא שמו לי מעל הבית. רק ברדיוס 300 מטר. מסוכן? לא? לא יודעת.

שמה גז.
תודה לאל שהתרחקתי מזה.
חולפת על פני חירייה. כשהייתי ילדה הייתי בטוחה שזה הר בכלל. איזה נוף פיראי וטבעי שיש לנו.
עבודה. עבודה עבודה. הפסקה, קפה, סיגריה, עבודה, סיגריה, הפסקה, עבודה.

בערב יוצאת עם חברה, לשבת בשאנטי כזה על החוף לכרסם מולים. מזל שרזיתי אחרת לא היה לי מקום לשבת
על רצועת החוף שנשארה (בקצב של המולים יש מצב שאוטוטו אצטרך להשקיף עליו מהעבודה).
דיברנו על סופ"ש בים המלח. נשמע מגניב. הבעיה היא שכל שנייה נפער שם מכתש, והמקום מתחיל להיראות כמו
הצלוליטיס של סבתא שלי בתחת (הא, הייתי מתה- שלי, התכוונתי) וזה מסוכן. אז לא.
נצא לפארק הירקון בת"א. נטייל קצת, מה יש.

גם כן נחל.
מקווה אשפה.

בחירות?
אני?
אין לי זין לפוליטיקה.
זה לא מעניין אותי וגם, ביננו, הנציגים שלה לא ממש תפארת המדינה.
אבל אני אצביע לירוקים.
לאאאא…לא אלה עם הסמים.
אלה שידאגו לשנות את כל הדברים האלה שציינתי, כפי שדאגו לדברים אחרים.
כי לי אין זמן לזה, עם כל החשיבות שבנושא. הפעילות שלי לטובת איכות הסביבה מסתכמת
בזה שאת הסיגריה אני זורקת לפח ולא על המדרכה.

אבל הייתי רוצה שלילדים שלי יהיה פה יותר נקי, יותר נעים, יותר בריא, יותר אסטטי. לא מגיע לי?
לא עובדת קשה? למה רק לאירופאים מגיע וליהודים לא?

ואולי הקול הקטן הזה שלי, בקלפי, יצטרף לזעקה גדולה, על ההזנחה של חתיכת המדינה הזאת.
זה המקסימום שאני יכולה לעשות.
מה איתכם?
http://www.green-party.org.il

(אין דירוג עדיין)

Loading...

הסיפור הזה נכתב ביום יום חמישי, 09 למרץ 2006, בשעה 0:53, והוא שייך לנושא בחירות 2006, פוליטיקה ירוקה. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. אפשר להגיב עליו באתר הזה, או לשלוח טראקבאק מאתר אחר;