ירוקים מתמיד

28 לינואר 2009   מאת:

כבר שלושה שבועות שאני עוברת ממקום למקום, נפגשת עם אנשים, מתאמצת לשכנע בחשיבות המסר הירוק, מבקשת מכולם להצביע למפלגת הירוקים.
מוצאת את עצמי שוב ושוב נתקלת באותן אמירות: "זה לא הזמן", "ירוק, אבל לא עכשיו", "רק סיימנו מלחמה" (ומתי בדיוק אנחנו לא רק סיימנו מלחמה, או רק התחלנו מלחמה…), "חשוב מי ינהיג אותנו" (למלחמה הבאה…).

ההתלבטויות כנות ואמיתיות. וכך גם התשובות שלי. כשאני אומרת שמלחמות אינן תירוץ להזנחת הסביבה, אינן אליבי להתעלמות מהנזקים הסביבתיים ההולכים ומצטברים, אני באמת מאמינה בכך. כשאני אומרת שאנחנו נמצאים ממש על נקודת הקצה, שיש מפגעים שאם לא יטופלו מחר, מחרתיים כבר אי אפשר יהיה להשיב את הגלגל לאחור, אני מאמינה ויודעת שאכן כך הוא.
חוקרי נאס"א היו אלו שקבעו שאם תוך עשר שנים לא יטפל העולם בהתחממות כדור הארץ, כל מה שיעשה אחר כך, יהיה מיותר. וכך בהיבט העולמי, וכך כאן אצלנו בבית, מחוץ לחלון חדר הילדים שלכם. כשאני אומרת שבמאבק הזה יש בשורה גדולה, יש המון תקווה, שיש מה לעשות ואפשר לעשות. אני מאמינה בזה.

אנשים אומרים לי, אז למה לא הצטרפתם למפלגה גדולה, לכאלו שגם להן יש סדר יום ירוק. בגלל הניסיון, אני אומרת. הניסיון המצטבר בעולם כולו. בכל העולם המערבי יש מפלגות ירוקות בפרלמנטים.
בכל העולם המערבי הן קמו משום שהירוקים הבינו שמפלגות סופרמרקט גדולות, בסופו של דבר לא תוכלנה, עם כל הרצון הטוב, להתמסר לנושא כמו שתעשה את זה מפלגה ירוקה שזו תכלית קיומה. זה עצוב, אבל זו העובדה.

ולמה התפצלתם, אומרים לי. זו אכן שאלה טובה שאין לי ולא יכולה להיות לי תשובה טובה לה.
ובכל זאת: זה קרה כי זה בד.נ.א של הפוליטיקה הישראלית, ולא רק הישראלית. כי זה קרה וקורה בשמאל הישראלי, בימין הישראלי, וגם אצל הירוקים. הבית היהודי והאיחוד הלאומי לא יכלו ללכת יחד? יכלו. אבל לעיתים האידיאולוגיה ניגפת בפני הכיסאולוגיה. ז
ה חבל, אבל זה לא שיקול בשאלה אם לבחור בנו או לא. עוד לא נבחרתם וכבר אתם רבים, כתבה לי מישהי. נכון. אבל צריך לקוות לטוב, להאמין במסר, לזכור שהנטייה האמבית הזו אינה מלמדת על הרעיון. שהיא באמת תכונה מושרשת בהוויה הפוליטית. וכאמור, לא מחלה ירוקה.

ואני רוצה לסיים בשני קטעים שקיבלתי במהלך השבועות האחרונים. שני קטעים שמתוכם עולה קול בהיר וברור, שגם ההמולה הגדולה, קולות הירי בדרום, והרעש מחריש האוזניים של מערכת הבחירות הזו, אינו יכול להם.

הקטע הראשון לקוח מתוך הספר "הארגון הלומד" של פיטר סנג'י. בפרק האחרון הוא מצטט את האסטרונאוט רסטי שהיה בצוות אפולו 9 ב – 1969, שבחנה את התא שעתיד לנחות על הירח.

"כשאתה מסתכל למטה", כתב רסטי "אתה לא יכול להעלות על דעתך כמה גבולות חצית פעם אחר פעם אחר פעם, אתה אפילו לא רואה אותם…אבל אתה יודע שיש שם מאות אנשים שהורגים זה את זה בגלל איזה קו דמיוני שאינך יכול לראות.. מהמקום שבו אתה צופה, כדור הארץ הוא קטן ושביר, נקודה כל כך יקרה ביקום, שאפשר להסתיר אותה באגודל. ואתה תופס שעל הנקודה הזו נמצאים כל מה שחשוב ויקר לך בעולם. ההיסטוריה והמוזיקה, השירה והאמנות, המלחמה והמוות, הלידה והאהבה, הדמעות והשמחה… ואין שום גבולות".

והדברים האלה מתחברים לסרט לא קצר, לא קל, שמדבר על תהליכי ההרס שאותו כדור קטן ושביר עובר. איך הצלחנו לנצל, עד היום, שליש המשאבים העולמיים העומדים לרשותנו, לייצר ולהפיץ מאה אלף סוגים שונים של כימיקלים רעילים, לכרות בכל דקה אלפיים עיצים. לגדוע, אם לומר זאת באופן ציורי, את הענף שעליו אנחנו יושבים. ולא רק אנחנו, כל החי והצומח על פני הכדור הזה. ובסוף הסרט, כמו בסוף הספר, עולה הקול הבא, שיש בו תקווה גדול, ואמונה בכוחותינו, אם רק נקשיב. הקול שאומר שזה בידיים שלנו. שכן, למרות שנדמה שאנחנו רק בורג קטן במערכת, יש גם לנו כוח להשפיע. והכוח הזה הוא יקר, וחשוב וצריך לנצל אותו. הסתכלו סביב, אומר הסרט, תהיו מעורבים. דברו עם אנשים על כך, עשו שקולכם ישמע.

זה אולי לא משרת את בעלי ההון, את סוכני הצריכה, את מי שמרוויח מההרס הזה מיליארדים, אבל זה משרת אותנו, ואת ילדינו ואת ילדי ילדינו. הכוח להשפיע, קוראים לזה. לבחור נכון. לא להיסחף אחר הסיסמאות שדוחסים לנו למוח יום אחר יום, שנה אחר שנה, שקודם הביטחון (איזה ביטחון בדיוק???) ואחר כך כל השאר.

אני מאמינה שזה באמת, כמו שנאמר בסרט, כמו שעולה מתוך הספר, זה באמת בידיים שלנו.

עשו שהקול הזה, הקול הירוק, ישמע.

בברכה, אריאלה רינגל הופמן, מקום 3 ברשימת מפלגת הירוקים לכנסת.

נ.ב. אשמח כמובן אם תפיצו את המכתב הזה, ותעבירו אותו הלאה לחברים שלכם, לחברים של החברים שלכם….

כוכב אחד2 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים (3 מצביעים, בממוצע: 4.00 מתוך 5)
Loading...

לכתוב תגובה