הסיפור של ביקור מפקד חיל הים במועדון חשפניות שנטחן השבוע בתקשורת באופן מוגזם ביותר מעיד יותר על רדידותה וצביעותה של התקשורת מאשר תפקודו של צה"ל. הסיפור הזה הוא בהחלט דוגמא קלסית להתדרדרות של השיח הציבורי בישראל וזאת מכמה סיבות.

פרטיות של אנשי ציבור
לדעתי, אחד הגורמים המרכזיים בהשחתה והתדרדרות המערכת הפוליטית בישראל היא החדירה הבלתי מתקבלת על הדעת של התקשורת לפרטיות של אנשי ציבור. אני יכול לומר שלי אישית זה היה הדבר שהכי הפריע לי עם כניסתי לפעילות ציבורית. משיחות עם אנשים רבים אני יכול לומר שעניין החדירה לפרטיות היא אחד הגורמים המרתיעים ביותר מלהיכנס לפוליטיקה להרבה אנשים טובים וראויים. וראוי לומר בפה מלא, התקשורת שכל-כך נהנתה לרדת על פוליטיקאים היא החסם לשיפור המערכת.

הסיפור של מפקד חיל הים, הוא בהחלט דוגמא לחדירה גסה וגועלית לפרטיות של אדם. מדובר בסיפור שאסור שיתפרסם, אין בו שום ערך ציבורי מלבד מציצנות לשמה. האיש לא עבר על החוק, לא מעל בתפקידו, ולא פגע באדם. הצדקה היחידה שיש לפרסום כזה היא אם יש חשד למשל שמפקד חיל הים יצר קשר עם חשפנית ומעביר לה חומר סודי כמו שהתרחש בפרשת פרופיומו.

רדידותה של התקשורת
לצערי, במקרים רבים מאוד התקשורת בישראל עוסקת בתפל וברדוד כמו במקרה הזה, קשה לומר מה בה קודם למה? הציבור מתעניין ברדוד ובתפל או שרדידותה של התקשורת מקשה עליה להתעלות ולעסוק בנושא בעלי השפעה על החיים בישראל וזו התוצאה.
למשל, השבוע התפרסם דוח מבקר המדינה בנוגע למוכנות העורף, דוח קשה ביותר שברור לכולם שמדובר במחדלים שיעלו לנו בחיים רבים של אזרחים במקרה של מלחמה. המלל שפורסם וההשקעה של כלי התקשורת בעניין מבקר המדינה מחווירה לעומת השקעה המדהימה שהתקשורת השקיעה בסיפור של מפקד חיל הים. אני שואל את עצמי איזו השפעה ציבורית יש לעבודה של מפקד חיל הים ביקר במקום כזה? ולמה הנושא ממשיך להיות בכותרות?
אני חייב לומר שאני נתקל לא פעם בתופעה הזאת. התחום הציבורי שאני עוסק בו הוא תחום סבוך ולא אטרקטיבי, ברוב המקרים אין בו מציצנות, אין בחורות מערטלות ובכלל כתבות בתחום הסביבתי מצריכות ידע, זמן והשקעה רבה. תכונות שבהחלט אינן נמצאות בתקשורת הישראלית והאמת לא כל-כך באשמת העיתונאים, אלא באשמת העורכים ובעלי העיתונים שהפכו את מקצוע העיתונאות לעבודת דחק, שמקדשת את הצהוב ואת התפל.

הצביעות בשם "המוסריות"
החלק אולי הכי מקומם בסיפור הזה, הוא עניין "המוסריות" או הפוליטיקלי קורקט, בשנים האחרונות השיח הציבורי בחברה המערבית בכלל ובישראל בפרט הפך למדמנה לאנשי ציבור בשם הפוליטיקלי-קורקט.
זה לא שאנחנו חברה פורטינת וטהרנית ואנחנו מגרשים את אלו שסוטים מן הדרך, אלא שעל מזבח הפוליטיקלי-קורקט קל לשחוט אנשי ציבור מסוימים, כי למישהו לא נוח איתם או שמישהו רוצה להיבנות תקשורתית מסיפורים כאלו.

את הסיפור הזה חשף אדון בוקי נאה, עד לפני כמה שבועות בכיר העיתונאים הפליליים בישראל, שזיהה את מפקד חיל הים במקום במקרה או לא במקרה, ודיווח על-כך בכלי התקשורת. כאן נשאלת השאלה מה לאיש תקשורת בכיר לעשות במועדון כזה? הרי הרמה המוסרית של אדון נאה היא במידה שווה לרמותו של מפקד חיל הים, למה עניין זה לא זכה לכותרות?
שאלה אחרת שמטרידה אותי האם בכלל מדובר כאן בדבר לא מוסרי? הרי מדובר במועדון שפועל כנראה כחוק, שהעובדות שם נמצאות מרצונן, וממה שאני מבין הן מתפרנסות מעיסוקן בצורה נאה, וככל שאני מבין אין בעבודה כזו ניצול.
אני ושאל את עצמי מה גבול? האם להשתזף בעירום באי ביוון זה לא "מוסרי"? האם לצפות בסרטי פורנו זה לא "מוסרי"? האם לנהל מערכת יחסים מחוץ לנישואין זה לא "מוסרי"?
הגובל הוא כמובן איך מגדירים מה זה מוסרי ומה זה לא, בקהילה מסוימת יכול להיות שקיימת קפדנות יתר, כמו קהילות חרדיות ואולי אפשר לקבל את שאדם בכיר בקהילה כזו עבר כביכול על הלכה מסוימת מעמדו יפגע.
בקהילה חילונית ליברלית שלא כפופה לדינים דתיים לדעתי, גובל המוסריות מוגדר בחוק!
אם החוק לא מוסרי, הדרך הנכונה של אנשים וקבוצות לשנות את פני החברה היא לשנות את החוק, יתכבדו ארגוני הנשים האנטי ליברליות ויצעו חוקים למונע מופעי חשפניות, או למונע הפצת סרטי פורנו, או להכניס לכלא גברים שחלילה בוגדים בנשותיהן. אגב, אני חושב שארגוני הנשים למיניהן הפכו בעשור האחרון לארגונים שמקדמים תפיסת עולם חשוכה ואנטי ליברלית, שלדעתי, רק מרחיקה את הציבור מהן.

הדבר שהכי מקומם אותי זו התגייסות של כמה נשמות טובות שקראות למפקד חיל הים להתפטר, הדבר הזה מקומם במיוחד על רקע הביזיון הציבורי במקרה חיים רמון. חיים רמון לא בגד בת זוגו, חיים רמון הורשע בתקיפה מינית של קצינה בצה"ל בתוך מבנה ממשלתי ובזמן היותו בתפקיד. בניגוד למפקד חיל הים חיים רמון זכה לגיבוי מלא-מעט אנשי תקשורת!
המעשים של מפקד חיל הים כל שיהיו לא מקובלים מחווירים לעומת מעשיו של חיים רמון, חיים רמון לא רק שלא הוקע מן הזירה הציבורית, אלא הוא ממשיך לבחוש במוקדי קבלת החלטות הכי מרכזיים בישראל. אם חיים רמון יכול להיות הממשלה, אין ספק שמפקד חיל הים יכול להיות בפורום מטכ"ל.

הסיפור הזה גם מזכיר לי סיפור הפוך, של תת-אלוף צ'יקו תמיר. בסיפור הזה, שהוא חמור ביותר מן היבט החוקי וגם מן היבט המבצעי, זכה תת-אלוף תמיר להגנה מפתיע מן התקשורת, ובכלל לא ברור למה? מדובר במקרה שאילו היה מדובר בחייל פשוט הוא היה נכנס לחצי שנה לכלא במקרה הטוב. אבל במקרה של תמיר, פתאום מסבירים לנו כמה שהוא קצין טוב וכמה שהצבא זקוק לו. אני תוהה האם לעבר על החוק זה כן מוסרי.

לסיום, תהיה אחרת לאנשי משטרת הפוליטיקלי-קורקט. מה יגידו אותם אנשים שהיום צולבים את מפקד חיל הים, אם בעוד כמה שבועות ייתפס אלוף בצה"ל קונה בשר חזיר או אוכל שירמפסים "חלילה"? הרי אנחנו בצבא יהודי ואיך אפשר שמפקד בצבא כזה יכניס לפיו בשר לא כשר.
זו כמובן דוגמה פרקטית למדרון החלקלק שאנחנו נכנסים אליו שאנחנו הופכים את הפוליטיקלי-קורקט לדת.

(4 מצביעים, בממוצע: 3.00 מתוך 5)

Loading...

הסיפור הזה נכתב ביום שבת, 07 למרץ 2009, בשעה 0:58, והוא שייך לנושא הבלוג של דרור. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. אפשר להגיב עליו באתר הזה, או לשלוח טראקבאק מאתר אחר;