הכבאים בארה"ב יודעים כי הדרך הטובה ביותר להילחם בשרפות יער היא באמצעות הבערת אש יזומה. הכבאים שורפים חלקת יער באזור שהשרפה עומדת להתפשט אליה וכאשר האש מגיעה אין לה חומר בעירה והיא דועכת.

talking heads נלחמים באש 

לא פעם שאנו נתקלים בעיה, ולאחר מכן נתקלים באותה בעיה בנסיבות אחרות אנחנו מנסים ליישם את אותו פתרון ונכשלים.
כמו שלא נכון לטפל בשרפת יער כמו שמטפלים בשרפה בבית פרטי, כך גם לא נכון לטפל בבעיות תחבורה של מדינה כמו שמטפלים בבעיות תחבורה של שכונה.

בשנת השבעים ישראל נתפסה בעיקר בעיני עצמה כמדינה בעלת תשתית תחבורתית מפגרת, ובשל כך מאז ועד היום הושקעו מאות מיליארדי שקלים מכספי הציבור בפיתוח תשתיות כבישים.

באופן פרדוקסאלי, ככל שהשקענו בכבישים יותר מהירים ומחלפים יותר "מפוארים" בעיית הפקקים החמירה. למשל, המדינה השקיעה מאות מיליונים במחלף כפר-שמריהו בשנת ה90, היום כל בוקר הפקק מגיע עד געש, והזמן שמבלים נהגי המכונית בכבישים לא שונה בהרבה מהזמן שבילו הנהגים לפי פתיחת המחלף. לא צריך ללכת רחוק אחורה אפשר לראות את מחלף גלילות שאפילו לא עברו כמה חודשים מאז פתיחת הגשרים וגם הם פקוקים בשעות העומס.

נת"צ במקום רכבת לירושלים
בימים האחרונים מתחדד הויכוח הציבורי סביב תוואי הרכבת לירושלים, לכאורה הדילמה בין שתי אפשרויות; גשר שיפגע בנוף, או מנהרה שתעכב את הפרויקט. מה שעוד מחדד את הדילמה היא שעומד כאן ויכוח בין שני עניינים ירוקים הטבע מול הרכבת שהיא כלי תחבורה ירוק.

במקרה הזה שווה לתהות האם בכלל אלו שני האפשרויות היחידות, ואולי יש אפשרות נוספת שהיא כפירה ברעיון שמסילת הרכבת חייבת להיסלל, ואולי אפשר לוותר עליה כי היא יקרה מאוד ולפתור את בעיית הנגישות בין ת"א לירושלים בצורה יותר מהירה, פשוטה וזולה?
אפשרות כזו אכן קיימת, והיא פשוטה, זולה ביותר ומהירה ליישום. מדובר פתרון שעולה כמה עשרות אלפי שקלים, כל שדרוש היא מיכלית אחת או שתיים של צבע צהוב, שפשוט יהפכו את אחד הנתיבים לירושלים לנתיב תחבורה ציבורית (נת"צ).

כבר היום נסיעה ישירה באוטובוס בין ת"א לירושלים לא בשעות העמוס עורכת כ45 דקות, להתרשמותי כנוסע באוטובוס הזה, באמצעות נת"צ אפקטיבי אפשר להגיע שהזמן הזה יהיה אפילו 35 דקות גם בשעות העומס, 5 דקות יותר מזמן הנסיעה ברכבת המתכננת.

יבואו ויגידו אם נוותר על נתיב בין ירושלים לת"א הפקק יהיה הרבה ארוך? התשובה לכך היא שככל שבתחילת הדרך הפקק יהיה יותר ארוך כך יותר נהגים יבינו שכדאי להם לוותר על הנסיעה במכונית. שיוביל להעדפת תחבורה ציבורית שבסופו של תהליך יקטן הפקק. ולא רק זה ככל שיותר נהגים יותרו על המכונית יפחת הפקקים גם בתוך הערים ויהיו יותר מקומות חניה פנויים.

לנהגי מכוניות נראה הויתור על נתיב כבלתי נתפס וכפגיעה קשה, אבל אם רוצים לפתור את בעיות התחבורה במדינה קטנה וצפופה לא די בתמריצים לתחבורה ציבורית אלא יש צורך בתמריצים שלילים לשימוש במוכנית. כך שיהיה הבדל ברור ומשמעתי לטובת התחבורה הציבורית.

אם שואלים אותי מה הסיכוי שרעיון כזה ימומש? לדעתי קלוש ביותר, הרעיון הזה מתמודד מול אינטרסים כלכליים אדירים של גדולי קבלני התשתית בישראל שהפסידו בשנה האחרונה מיליארדים וזקוקים נואשות שהממשלה תציל אותם באמצעות פרויקטים יקרים ומיותרים כאלו ואחרים.

לסיכום, כמובן שיצרת נת"צ היא יותר מסובכת מצביעת הנתיב בצהוב, אבל בכל מקרה מדובר בפתרון שיהיה יותר זול משמעותית, מהיר ליישם וגם הרבה פחות פוגעני בטבע מחלופות הרכבת השונות.

(2 מצביעים, בממוצע: 5.00 מתוך 5)

Loading...

הסיפור הזה נכתב ביום יום שלישי, 23 ליוני 2009, בשעה 15:37, והוא שייך לנושא הבלוג של דרור. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. אפשר להגיב עליו באתר הזה, או לשלוח טראקבאק מאתר אחר;