מקריאה על דוח העוני האחרון מתברר שהעוני קיים בעיקר במשפחות מרבות ילדים, לכאורה הפתרון המתבקש הוא להגדיל את קצבאות הילדים למשפחות אלו כמו שנעשה כבר בעבר.

לדעתי זו שגיאה חמורה, בישראל כמו בישראל פתרונות קסם מתגלים כמקסמי שווא במקרה הטוב ובמקרה הרע מתגלים כאסון.

מבנה קצבאות הילדים בישראל מעודד למעשה פיצוץ אוכלוסין ומשפחות מרובות ילדים, לפי הטבלה שמופיעה באתר הביטוח הלאומי הקצבה לילד במשפחה שבה הוא הילד היחיד היא חצי מקצבה לילד אם הוא במשפחה של 12 ילדים.

טבלה מתוך אתר הביטוח הלאומי

מבנה קצבאות הילדים בישראל היום גם לאחר הקיצוצים של נתניהו למעשה מעודד משפחות עניות להוליד עוד ילדים זאת על מנת להגדיל את הכנסתם.
יש לזכור שבשנת 2000 עבר בכנסת "חוק הלפרט" שקבע שמשפחות עם 5 ויותר ילדים יזכו לקצבאות מוגדלות.
אני לא כלכלן אבל לפי הרושם שלי החוק הזה ומדינות הקצבאות המסורתית של ישראל יצרו מעגל קסמים שלא הוריד ילדים עניים אלא הוסיף ילדים עניים זאת בשלל הגדלת מספר המשפחות ברוכות הילדים. והנתונים הסטטיסטים מוכיחים זאת.

אני חייב לציין שגם הקיצוץ שעשה נתניהו ב2003 היה חד ולא מוסרי, אין זה מוסרי שילד שנולד למציאות של קצבה מסוימת יפגע לפי שרירות לב של מקבלי החלטות.

אבל מעבר לשאלה התקציבית, בישראל כמעט ולא נשאלת השאלה העקרונית האם בכלל מדינות של עידוד פיצוץ האוכלוסין היא בכלל נכונה.
ישראל היא מדינה קטנה, צפופה ודלה במשאבים טבעיים, קצב גידול האוכלוסייה בה הוא מן הגבוהים בעולם המערבי, ולמרות זאת מבנה הקצבאות הם מן הנדיבים למשפחות עם מספר ילדים גדול. ויש לזכור ככל שהאוכלוסייה גדלה כך גדלה הפגיעה באיכות החיים של כלל הציבור בישראל.
יותר אנשים זה אומר יותר בתים שמקטנים את היקף השטחים הפתחים.
יותר אנשים זה אומר יותר מכוניות שמגדילות את זיהום האוויר.
יותר אנשים זה אומר יותר ביוב ויותר פסולת שמגדלים את זיהום המים, הקרקע והאוויר.
יותר אנשים זה אומר יותר עומס על מערכות החינוך, הבריאות והרווחה שאפקטיביות מהם קטנה.

במציאות של משבר סביבתי עמוק שאנו עומדים בפניו, פיצוץ אוכלוסיה יכול להסתיים כקטסטרופה אדירה לישראל בטווח היותר ארוך יהיו לכך השלכות ביטחונית, כלכלית, חברתית וסביבתית קשות.

אם אני הייתי מקבל החלטות הייתי ממליץ ללכת בדרך זו:

ראשית, יש לקבוע בחוק יסוד כי קצבת הילדים נקבעת ביום היוולדו של הילד, ולא ניתנת לשינוי. ילד שנולד למציאות קצבתית לא ייתכן שזו תשתנה מקץ כמה שנים.

שנית, יש לבטל כליל את הזכאות לקצבאות הילדים לילד הרביעי ואיילך במשפחה ויש להגדיל את קצבת הילד הראשון והשני, כמו-כן לתת הטבות מס להורים במשפחות קטנות. הסיוע למשפחות מרבות ילדים יהיה צריך להיות דיפרנציאלי דרך השלמת הכנסה ואבטחת הכנסה שינתנו לפי מבחן הכנסה שנתי.

שלישת, יש להפעיל תוכנית "תלושי מזון", היום יש בכמה מדינות בעולם אפשרות למדינה לתת לאדם נזקק כרטיס מגנטי שעובד בכל רשתות השיווק שמאפשר קנייה רק של מוצרי מזון בסיסים לפי סכום קבוע, בלי להזדקק לעמותות צדקה למינהן והשפלה הכרוכה בהן.

אדגיש כי הכוונה היא ליישם את הרעיונות האלו רק על ילדים שייוולדו בעתיד, לכן האפקט התקציבי של תוכנית כזו לא יהיה מיידי אלא בעוד שנים רבות.

תפיסת העולם שלי גורסת כי פרטים וקבוצות שמנצלות יותר את משאבי הטבע והחברה צריכות לשלם יותר מס או לקבל פחות תמיכה.
ממספר הנפשות במשפחה הם פרמטר חשוב לעניין זה אם כי לא היחיד.

(3 מצביעים, בממוצע: 4.67 מתוך 5)

Loading...

הסיפור הזה נכתב ביום יום שלישי, 04 לספטמבר 2007, בשעה 23:25, והוא שייך לנושא הבלוג של דרור. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. אפשר להגיב עליו באתר הזה, או לשלוח טראקבאק מאתר אחר;