מה היה קורה אם היו מסממים את איינשטיין?

08 למרץ 2013   מאת:

בגיל 12 התגלה כי יכולות הכתיבה והקריאה העלובות שהיו לי אז הם בשל משהו שנקרא דיסלקציה ודיסגרפיה.
המקרה שלי היה די מיוחד, חלק מן היכולות שלי כתלמיד היו גובהות וחלק נמוכות מאוד, וזה היה כנראה מצב בעייתי שמערכת לא יכלה לסווג אותי, לא לחלשים, לא לחזקים ולא לבינוניים .
במהלך השנים האלו עברתי רצף של בדיקות ואבחונים מתישים שכללו בדיקות ארכות ופלשניות מיותרות אצל רופאי עיניים, הצמידו לעיניים שלי שורה של מכשירים שנראו כאילו נלקחו מחדרי העינויים של מרתפי האינקוויזיציה.

פס היצור הרס את השונות
מערכת החינוך כבר 150 שנים בנויה על תפיסת העולם של פס היצור, מוחם של הילדים הוא חומר הגלם, כמו במפעל הם עוברים מיון, עובר תהליך של "עיבוד" בפס, בו הדפקטים נפלטים, ובסוף פס היצור יש תהליך בקרת איכות.
אז מה השתנה במערכת החינוך של המאה 19 לזו של המאה ה21? לא הרבה, הכול כמעט נשאר אותו דבר למעט העבודה שבמקום לפלוט את הילדים "הדפקטים" מסממים אותם בחומרים כימיים שישנו את התנהגותם הטבעית.

לא פעם שאני רוצה לבחון התנהגות אנושית אני חוזר לשבט הפראי הבראשיתי שכולנו יצאו ממנו, מה עושה את אותו שבט מוצלח משבטים אחרים ומינים אחרים?
שבט מצליח זה שבט שיש בו שונות בין האנשים, יש אחד עם כישרון טכני ליצור כלים, יש אחד עם יכולת פיסית לצוד, יש אחד עם כריזמה ויכולת הנהגה, יש אחד עם יכולות להבין את הטבע יש אחד עם יצירתיות שיודע להמציא דברים ועוד ועוד.
מכאן שהשונות הזו, היא חלק בסיסי של האנושות, אלפי שנים של היסטוריה חברות אנושיות בכל העולם העריכו וידענו לנצל את השונות הזו, והנה קם מי שקם לפני 200 שנים והחליט שבשם היעילות, צריך להתעלם מן השונות הזו, ולייצר סטנדרטים ומי שאינו שייך לאלו צריך לעצב אותו או לפלוט אותו.
באופן די אירוני, הן במאה ה19 והמאה ה20 לא מעט מן המדענים פורצי הדרך פשוט נפלטו ממערכת החינוך, למשל ניקולא טסלה ואלברט איינשטיין. איינשטיין אפילו אומר פעם שזה "נס של ממש שמשטר החינוך הקפדני לא הצליח לעקור את סקרנותו‏‏"

הניסיון הזה לסווג בני אדם בתבניות כמובן נדון לכישלון, הצורה שבה אני אלמד לקורא היא שונה לחלוטין מן הצורה שילד אחר ילמד, אני אלמד חשבון והנדסה בדרך אחרת מילד אחר, היכולת שלי להקשיב להרצאה משעממת של מורה קטנה לאין שיעור מזו של ילד אחר.

במשך השנים פגשתי לא מעט אנשים חכמים שעוסקים בעבודות פיסיות, רבים מהם היו חסרי ביטחון ביכולותיהם המחשבתיות, שצמחה מכישלון המערכת להתמודד עם אותם ילדים ואשר האשימה אותם בכישלון. בזמן האחרון הייתה לא מעט אינטראקציה עם מערכת החינוך, הגעתי למסקנה שמערכת החינוך היא בדיוק אותה מערכת שגירשה לא בצדק עשרות אלפי תלמידים בשנות ה60, ה70 וה80, הבדל שעכשיו במקום לגרש אותם מסממים אותם.

דור ההפרעות
מה שקרה בשנים האחרונות הוא לדעתי הרבה יותר חמור מן המצב שהיה בשנים עברו אז מי שלא התאים נשלח לאחר כבוד לעשות עבודת כפיים. היום אותם ילדים מאובחנים כ"חולים" לזה יש "דיס"-לקציה לשני יש "הפרעת"- קשב, השונות הטבעית היא "מחלה" שצריך לרפאה, נותנים כדורים, מעבירים את הילדים, בכל מיני מכונים, נותנים להם הרגשה שהם מקולקלים ולמעשה אותם ילדים עוברים תהליך של דיכוי ולא של חינוך.
אני לא אומר את זה סתם, אני חוותי את זה על בשרי כמעט לאורך כל שנותיי במערכת החינוך, למרות שהיו לי כמה מורים טובים, רוב היכולות והידע שלי נרכשו בלימוד עצמי.

יש כמה היבטים חברתיים לעניין, ברוב המקרים אותם "הפרעות" הן גנטיות אז בדרך כלל אותם הורים שחוו דחייה ודיכוי ממערכת החינוך לא רוצים שילדיהם יעברו את אותה חוויה, ולכן יש נטייה לאותם הורים לפנות לאפיק התרופות וכך לרצות את מערכת החינוך, ולחסוך מילדיהם את הניסיון המר שהם חוו.

אז מה עושים?
היום שיש דיבורים על לימודי ליבה ומבחני מיצ"ב, שווה לעצור לרגע ולחשוב אולי המערכת שמנסים לכפות היא זו שפגומה והיא זו שצריכה תיקון יסודי?
לדעתי, המערכת צריכה לעבור שינוי ליבה, להפסיק לחלוטין להנחיל משמעת ויכולות שינון, לפתח ולעודד את הסקרנות הטבעית שיש בכל הילדים, לפתח יכולות לימוד עצמי, לפתח יכולת לימוד בקבוצות קטנות.
במשך השנים מערכת החינוך בישראל התפתחה לצבא של מפקחים, מפתחי תוכניות לימוד וכדומה, שלמעשה הפכו את המורים לפועלים "שחורים" שצריכים לעמוד בסטנדרטים "קודשים".
שום מבחן לא יכול באמת לבדוק את היכולות של הילד, מי שיכול וצריך להעריך את היכולות של הילדים אלו ההורים וצוות ההוראה שנמצאים עם הילד.
אני חושב ששעורי הבית והמבחנים כולל מבחני הבגרות הם מיותרים לחלוטין וצריך לבטל אותם, גם ספרי הלימוד צריכים לעבוד שינוי רציני. גם הרעיון שכיתות צריכות להיות לפי קבוצות גיל הוא לא נכון, אם תשימו לב לא פעם ילדים מתחברים באופן טבעי לילדים אחרים בלי לקחת בחשבון את הגיל. הלימוד צריך להיות מותאם לילד, בקצב שלו, הלימוד לא צריך להיות מטלה אלא אתגר, המבחן האמיתי הוא לא כמות הידע שהוטענה על הילד, אלא היכולת שלו לצבור את הידע בעצמו ולהבין אותו.

כוכב אחד2 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים (1 מצביעים, בממוצע: 5.00 מתוך 5)
Loading...

לכתוב תגובה