השבוע חל 100 שנים למותו של אחד המנהיגים הגדולים ביותר שקמו ליהדות המזרח בדורות האחרונים.
הרב, החכם, המקובל יוסף חיים, הוא אולי אחד האיקונים הגדולים אם לא הגדול ביותר ליהדות בבל המפוארת, על כך תעיד העבודה שכמעט בכל בית של יהודים "יוצאי עיראק" יש תמונה של הרב יוסף חיים כאילו היה בן משפחה.

מי הוא הרב יוסף חיים?
הרב יוסף חיים (הבן איש חי), נולד בבגדאד למשפחת רבנים בשנת 1839 מגיל צעיר ביותר נחשב כגאון, הרב חיים הפך בגיל 25 למנהיג הקהילה בבגדאד ובהמשך הפך לפוסק המרכזי והפופולארי ביותר בקרב יהדות המזרח, כולל הספרדים בארץ-ישראל.
הנקודה הכי בולטות באישיותו של הרב חיים, היא רצונו להביא את משנתו לציבור, זאת תוך ניסיון למזער את האלמנט הסגידה האישית שרבים במעמדו היו חוטאים בה. האיש היה כנראה אדם צנוע, שהעדיף להעביר את משנתו בכתב לקהילות השונות.
הרב יוסף חיים מת ב31 לאוגוסט 1909 ועל צניעותו אפשר להתרשם גם מן הקבר שלו, שנראה כמו קבר רגיל, ולא מאוזוליאום כפי שאפשר היה לצפות מאדם במעמדו.
תפיסת עולמו של הרב יוסף חיים הייתה מבוססת על הקבלה, לא במובן המיסטי שלה, ועל שימור צביון שהשתרש בקהילות המזרח תוך קירוב ההלכה והתורה לכל שכבות הקהילה.
מאמר יפה של פורפ' חביבה פדיה על הרב יוסף חיים בNRG

הרב חיים נחשב בזמנו לפוסק הדור, אם תרצו מן אהרון ברק של תקופתו, יתר מזאת חוכמתו ומנהיגותו גרמו להערצה גדולה בקרב קהילות יהודיות רבות, ואף בקרב לא יהודים. אין לי ספק שהאיש הוא המנהיג הכי חשוב שקם ליהודי עיראק במאות שנים האחרונות.

מנהיגות בראי הזמן
היום רוב היהודים בישראל הם חילוניים, שהדת תופסת מקום משני בחייהם. אבל יש לזכור המצב טרם הקמת המדינה בעיקר בקהילות יהודי המזרח היה שונה. רוב היהודים אמנם חיו מה שנחשב היום כחיים חילוניים עבדו בעבודת רגילות, לא הקפידו על כל המצוות ולא התפללו באופן קבוע. אבל להבדיל מהיום אז המסורת, הדת ובית הכנסת היו העוגן המרכזי של החיים ולכן מנהיגים של הקהילה, על כל גווני, היו רבנים אשר גם הקהילה וגם אנשים פרטיים נשמעו להם.
אין לי ספק שבמשך הדורות היו מאבקי מנהיגות היו גם סכסכים אישית רוויי אגו, גם בקרב רבנים, ולכן לחלוטין אין זה טריוויאלי שמנהיג/רב עומד בראש קהילה בגיל 25 ונשאר מנהיג 50 שנים.
להתרשמותי חשיבותו ההיסטורית של הרב יוסף חיים היא ביכולתו לגבש את הקהילה, ליצור גאווה ולגרום לכך שקהילת יהודי עיראק נכנסה לתקופה בין מלחמות העולם (תחת "שלטון אנגלי") בעוצמה, ביציבות והפכה לכוח מוביל בתחומי חיים רבים בעיראק של אותה תקופה.
אין ספק, שאותו גיבוש, אותה גאווה ואותו ביטחון עצמי הם שהביאו את קהילת יהודי עיראק להשתלב בצורה טובה בישראל בראשית דרכה. מכאן אני רואה את חשיבותו של הרב יוסף חיים לישראל.

הרב יוסף חיים מול הרב עובדיה יוסף
לפעמים מנהגים נשכחים מן היסטוריה כי היה ראוי שישכחו אבל לפעמים מנהגים דגולים נשכחים לא בצדק ומסיבות פוליטיות אישיות.
וזה כנראה המקרה של הרב יוסף חיים, בניגוד אולי לקהילות אחרות בקהילת יהודי עיראק העיסוק במיסטיקה וביכולות על טבעיות הוא קטן. ולכן הפן הזה שמהווה חלק חשוב משימור ההיסטורי של רבנים אינו תופס לגבי הרב יוסף חיים.
אבל מעבר לכך, במקרה של הרב יוסף חיים יש את "יריבו" המובהק הרב עובדיה יוסף שאולי הוא הגורם המרכזי לאי-זכירתו של הרב יוסף חיים בתודעה של ישראל.
אם עוקבים אחר הביוגרפיה של הרב עובדה יוסף והרב יוסף חיים רואים הקבלה, הרב חיים, נחשב לגאון מגיל צעיר, גם הרב יוסף, שניהם הפכו למנהיגי קהילה בראשית שנות העשרים לחייהם, שניהם כתבו עשרות ספרים, שניהם נחשבים פוסקי הדור. אבל להבדיל הרב יוסף חולק על משנתו המרכזית של הרב יוסף חיים.

מן הרושם שאני מקבל נדמה שהרב עובדה יוסף ניסה בכל כוחו להידמות ולקבל מעמד דומה למעמד של הרב יוסף חיים ולזכות בהערצה דומה לה זכה.
באופן לא מפתיע הרב עובדה יוסף לא זוכה להערצה גדולה בקרב יהודי עיראק, אם שמים לב האנשים המרכזיים שסובבים אותו במערכת של ש"ס הם בעיקר מקרב יהודים יוצאי צפון אפריקה, זה די מוזר, בהתחשב בעובדה שהרב עובדיה יוסף נולד בעיראק והתחנך על המורשת הזו.

אני לפעמים תוהה למה רבים בקהילת "יוצאי עיראק" לא נמנים על עדת מעריצי ש"ס, האם הניסיון לגמד את מעמדו של הרב יוסף חיים גרר כעס? האם זו תפיסת עולמו הקפדנית של הרב עובדיה יוסף? האם זה ניסיון התבדלות הוא שמפריע כאן? ואולי כולם גם יחד?

בכל אופן, הרב יוסף חיים ורבני יהודי המזרח האחרים אינו נחלתם של אנשי ש"ס ואסור לתת להם להחליט מי ומה ישמרו בתודעה ההיסטורית של עם ישראל ומי לא.

אני חושב שמדינת ישראל, כן צריכה לשמר את המורשת הזו של אנשים כאלו, לאו דווקא בפן הדתי אלא בפן מנהיגותי חברתי.
יש לכך גם חשיבות חברתית ממדרגה ראשונה חשוב שלדור הצעיר לא תהיה הרגשת תלישות ולא ייוצר הרושם שהמנהיגים הדגולים של העם היהודי באו רק מאירופה. אלא שגם בקהילות המזרח שחלק מן הילדים הם צאצאים שלהן הייתה מסורת, הייתה גאווה והיו מנהיגים דגולים שיכולים לעמוד בשורה אחת גם עם הרצל.

התמונה באדיבות אתר MyTzadik

(6 מצביעים, בממוצע: 5.00 מתוך 5)

Loading...

הסיפור הזה נכתב ביום יום חמישי, 03 לספטמבר 2009, בשעה 12:42, והוא שייך לנושא הבלוג של דרור. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. אפשר להגיב עליו באתר הזה, או לשלוח טראקבאק מאתר אחר;