בימים האחרונים אנו שומעים על מדיניות חדשה של ישראל לגבי הנכבה, השרה לבני אומרת שמדינה פלסטינית תקום רק שמילה נכבה תימחק, ישראל מבקשת מהאו"ם למחוק את המילה נכבה מן הלקסיקון.
אני תוהה מה ההיגיון במדיניות הזו? הרי אנו רואים את המאמצים הפתטיים שהטורקים עושים למחוק מן ההיסטוריה את שואת הארמנים. האם באמת מישהו חושב שע"י מחיקת מילים יהיה אפשר לשכנע את העולם שאנחנו צודקים?

המושג נכבה הוא בעצם יציר כפינו
הנצחה וזיכרון לאומיים הם חלק מן התרבות היהודית, אנחנו מנציחים וזכורים כמעט כל מאורע שלילי שהתרחש לעם ישראל החל מראשית ההיסטוריה ועד ימינו, כל פיגוע, כל פועלה צבאית כושלת וכדומה זוכים להנצחה ולזיכרון לאומי.
בעולם הערבי כמעט ולא מנציחים כישלונות, למשל במצרים לא מנציחים את רצח סאדאת, בירדן לא מנציחים את גירוש השריף חוסיין ממכה ומדינה בתחילת המאה ויש עוד עשרות כאלו.
במובן הזה הנכבה היא מאוד יוצאת דופן, המושג נכבה בעצם הוא תוצר של תרבות הנצחה והזיכרון היהודיים, הפלסטינאים מכירים אותנו היטב והם יודעים שיהודים רגישים מאוד לעוולות היסטורית שנעשו להם, ולא רק זאת אלא הם למדו כי הנצחת העוולות האלו מסייעות לישראל לקבל לגיטימציה בעולם.

ברור לנו שציון יום הנכבה בקרב הפלסטינאים אינו עומד בפני עצמו אלא הוא חלק מן המאבק שלהם לכפות עלינו "שיבה" של מיליוני פליטים לתוך ישראל.
הדרך הנכונה להתמודד עם העניין הזה היא לא לנסות לכפות על העולם למחוק אותו אלא להחזיר באותו מטבע.

גירוש יהודי מדיניות ערב
התשובה הנכונה לנכבה נמצאת אצלנו בכיס ומשום מה המנהיגים שלנו מתעלמים ממנה.
התשובה הנכונה לנכבה היא הנצחה וזיכרון של הגירוש ההמוני ונישול יהודי מדינות ערב שהתרחש מייד לאחר הקמת המדינה.
שלא כמו המצב המלחמתי שהיה ב1948 בישראל, שגרם לחלק מן הערבים לברוח על דעת עצמם, יהודי מדינות ערב גורשו בצורה מתוכננת ואופן שיטתי, היום היו קוראים לזה טרנספר.
גם המספרים נותנים את התמונה האמתית, ב1948 עזבו את ישראל 650 אלף ערבים, ואילו בשנות ה50 וה-60 גורשו ממדינות ערב 850 אלף יהודים. מיליון ערביי ישראל שחיים בה היום לעומת גירוש טוטאלי של כל הקהילות היהודית במדינות ערב הם הוכחה כי הפליטים הערבים מ1948 לא גורשו באופן שיטתי ואילו יהודי מדינות ערב כן גורשו באופן שיטתי.
אני למשל בן של פליטים יהודים מעירק, המשפחתי כולה גורשה מעירק, הוריי שהיו אזרחי עירק הגיעו לישראל עם בגידיהם עליהם בלבד, על הדרכון העירקי שלהם הוטבע חותמת של ביטול אזרחות, רכושה וזכיותיה של משפחתי נגזלו. מעירק גורשו בחוסר כל יותר ממאתיים אלף יהודים רובם הגיעו לישראל אבל לא מעט עבור למדינות אחרות בעולם.
לפי הערכות ששמעתי, הרכוש היהודי שנגזל, הן הפרטי והן של הקהילה שם, מעורך היום בשווי של עשרות מיליארדי דולרים.
לא רק קהילת יהודי עירק גורשה ונושלה, כך קרה ליהודי סוריה, לבנון, מצריים, לוב, תוניס, אלג'יר, מרוקו, יהודים גורשו כמעט מכל המדיניות המוסלמיות.
שלא יהיה אי הבנות יהודי מדיניות ערב לא רק גורשו, ורכושם נגזל אלא שבמדינית ערב נעשה מאמץ גדול למחוק לחלוטין את התרבות של היהודים, למשל באתרים יהודים בעירק כמו קבר יחזקאל וקבר עזרא הסופר נמחקו כל זכר לקשר שלהם ליהודים, על בית קברות של הקהילה היהודית בבגדד נסללה אוטוסטראדה, וכמעט כל בתי הכנסת בבגדד נהרסו.

צורת התמודדות הנכונה עם הנכבה היא לא לנסות למחוק אותה אלא להציג לנו ולעולם את התמונה המלאה ואולי כך יוצר איזון נכון וכך בעצם לבטל אותה. הגיע הזמן לקבוע יום זיכרון לאומי להרס קהילות יהודי ערב.
וחייבים להודאת על האמת גם ללא הנכבה היה נכון וראוי להנציח ולזכור את גירוש יהודי מדיניות ערב, וזה די תמוהה שזה לא נעשה עד עכשיו.

(6 מצביעים, בממוצע: 5.00 מתוך 5)

Loading...

הסיפור הזה נכתב ביום שבת, 17 למאי 2008, בשעה 22:38, והוא שייך לנושא הבלוג של דרור. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. אפשר להגיב עליו באתר הזה, או לשלוח טראקבאק מאתר אחר;