בשבועות הקרובים, לקראת ועדת קופנהגן, נשמע דיווחים ודיונים בנושא ההתחממות הגלובלית, ועל דרכים "להצלת" כדור-הארץ. אין ספק שהנושא הוא לגיטימי, אבל למען האמת מדובר בנושא שרק מגרד את פני השטח של בעיות הליבה של האנושות היום.

צריך להבהיר כדור-הארץ אינו נתון לסכנה אלא האנושות. כדור-הארץ עבר שינויי אקלים דרמטיים בעבר "ושרד". למען האמת, גם האנושות עברה ב100 אלף השנים האחרונות כמה וכמה שינויי אקלים ושרדה, יעידו על כך כפרים פרה-היסטוריים שנמצאים בתוך הים מול חופי ישראל.

זו תהיה טעות לחושב שהבעיה הגדולה ביותר שהאנושות מתמודדת מולה היום היא ההתחממות הגלובלית, האנושות עומדת בפני משבר עמוק של דילול משאבים.
בפשטות היום יש הרבה יותר בני אדם על כדור-הארץ שחיים יותר שנים וצורכים הרבה יותר משאבים.
קצת מספרים, בשנת 1900 היו על כדור-הארץ 1.6 מיליארד בני-אדם, היום יש 7 מיליארד מדובר בגידול שלי פי 4.3. תוחלת החיים הממוצעת בעולם בשנת 1900 הייתה 36 שנים, היום היא 67 שנים כמעט פי שתיים. השימוש בנפט, למשל, גדל מ57 מיליון חביות לשנה בשנת 1900 ל30 מיליארד חביות בשנה היום, פי 500. באותה תקופה השימוש בפחם גדל פי 10 ובפלדה פי 28.

למעשה אפשר למקמם את שינוי אקלים כגורם נוסף להחמרה בקצב התדלדלות משאבי טבע כמו: מים, אדמה, תוצרת חקלאית וכדומה.
גם אם נניח שיהיה נס ונצליח למנוע את שינוי אקלים עדיין האנושות תהיה זקוקה "להוציא" מכדור-הארץ בשנת 2050 כמות משאבים אדירה שיתמכו ב10 מיליארד איש שיחיו באיכות חיים סבירה.

תרבות הצריכה
הדרך הנכונה והגיונית ביותר להוריד את קצב התדלדלות המשאבים, היא הקטנה משמעותית בצריכה. וכאן מגיע הפרדוקס הגדול, הרי תרבות הצריכה זו אחת מאבני היסוד של הכלכלה העולמית היום.
התמקדות בשאלת ההתחממות הגלובלית היא לא יותר מבועת עשן שמאפשרת התחמקות משאלת הליבה היום, איך להוריד למינימום האפשרי את צריכת המשאבים?
התשובה לשאלה זו היא פשוטה, ומשמעותה ביטול למעשה של המונע הכלכלי של האנושות היום.
ספק אם יש מנהיג בעולם שיכול לבוא ולהגיד את האמת "אנחנו צורכים את עצמנו לדעת", וימשך במעשים.
למשל, הגדלה משמעותית של המס על הדלק, איסור מכירת מכוניות פרטיות, חינוך הדור הצעיר למתן מאוד את הצריכה. מישהו יכול לדמיין נשיא אמריקני שאומר לציבור, תפסיקו לקנות ולנוסע במכוניות פרטיות? או לחנך את הדור הצעיר לא לצרוך?
נשיא כזה מייד יהפוך לבר-מינן פוליטי. הרי המערכת הפוליטית באמריקה, ובכלל בעולם המערבי, תלויה כמעט לחלוטין בגופים כלכליים מבוססי צריכה.

באופן מוזר שינוי האקלים עצמו הופך למין זרז להגדלת הצריכה, מכל עבר מנהיגים וגופים שונים מנסים לשכנע אותנו לקנות עוד ועוד מוצרים "ירוקים", אם זו מנורה "חסכונית" או מכונית חשמלית.
הרי מדוע להגיד את האמת הקשה ולהביא לשינוי אמיתי כאשר אפשר להוליך שולל את הציבור ועל הדרך לגרום לכך שמקורבים ירווחו הון.
צריך להקשיב טוב לדברים שיאמרו בשבועות הקרובים, האם נשמע אותן מילים נבובות על כדור-הארץ וגזי החממה או התמודדות אמיתית עם בעיות הליבה של האנושות כיום.

הקטנת פליטת גזי החממה לבדה תחת מעטה עבה של התחסדות, חשיבה פוליטית קיצרת טווח, ואינטרסים כלכליים לא יכולה "להציל" את האנושות.
הקטנת פליטת גזי החממה חייבת להיות חלק ממהלך רחב ומשמעותי של הקטנת השימוש במשאבים ושינוי כלכלי רדיקלי בה התחרות תהיה בצמצם הצריכה ולא בהגדלתה.

(4 מצביעים, בממוצע: 4.00 מתוך 5)

Loading...

הסיפור הזה נכתב ביום יום חמישי, 26 לנובמבר 2009, בשעה 3:07, והוא שייך לנושא הבלוג של דרור, סביבה. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. אפשר להגיב עליו באתר הזה, או לשלוח טראקבאק מאתר אחר;