ג'קו, תרבות הצריכה וגבולות חופש הביטוי

26 לספטמבר 2006   מאת:

מי היה מאמין שג'קו נסיך הSMSים, שהתחרות/תוכנית טלוויזיה/פרסומת לחברת סלולאר שבה זכה היא הביטוי הכי נחות של תרבות הצריכה ואמריקניזציה שפשטה על ישראל, יזכה לגיבוי דווקא באתר מפלגת הירוקים.

נדמה שהעיסוק "בסוגיית ג'קו" חרגה מן ההיבט הריכלותי הקליל  ששם הייתה צריכה להישאר, כאשר פובליציסט בכיר כותב טור מיוחד בעניין, כאשר ראש הממשלה נדרש לעניין וכאשר ראשי ערים רואים בנושא סוגיה מהותית. אזי בועת הסבון הצהובה הזו נפרדה מן אמבט המים הרדודים ועברה לאוקיינוס של הדיון הציבורי בעתיד החברה הישראלית.
הדברים של ג'קו אינם חדשים ונשמעים חדשות לבקרים מפי צעירים, בעיקר מן השמאל אבל גם מן הימין, הסיפור כאן הם התהודה שהדברים זכו והנשורת בגינם. מדובר בחשיפה של פערים עצומים בין הדור הצעיר הנוכחי לדור של ההורים וגם בעיות יסוד בשיח הציבורי הישראלי.
עצם העובדה שקפצו להם כמה אנשים וחשבו שאם הם יכו וישפילו את ג'קו הם יכולים למחוק את הדברים שנאמרו היא אינדיקציה לבעיית יסוד בחברה בישראל. כאילו אומרים שאין באמת כאן בעיה רק אמירה בעייתית שמחי התנצלות נעלמת מן השטח.
לא כך הדבר יש כאן ביטוי עמוק לבעיה רחבה ומהותית בחברה ישראלית, בעיקר בדור הצעיר. יש חוסר אמון, ניתוק וזלזל בכל מוסדות השלטון ובמיוחד בהנהגה בכל הרמת.
אין לי איזה הסבר חד וברור שאפשר לשים עליו את האצבע, אולי זו הבינוניות שמפשטת בכל רמות השלטון בישראל, אולי זה אורך החיים הנהנתני והמנוכר שהתחלנו לאמץ, ואולי זה זיהום האוויר שמשבש את דעתנו.

חצי שנה לאחר הבחירות לא היה דיון ציבורי אמיתי למה המפלגה הכי גדולה בישראל הי מפלגת המנותקים, ולא אני לא מתכוון לקדימה, אלא לאלו שלא הצביעו כלל!
כמעט רבע מן הציבור הישראלי אדיש לעתידו ולא רואה שם הנהגה ששווה בשבילה לטרוח וללכת לקלפי.

אין מה לומר יש בדור הצעיר הרבה בוז וטינה כלפיי כל דבר שאינו מתיישב עם השאיפה להגשמה עצמית, כולם רוצים להיות ביל גייטס או ביל קלינטון או לכל היותר בונו ורצוי שזה יהיה מהר כאן ועכשיו.
ואולי זה חוסר האמון בהנהגה ואנשי שבשלטון בכל הרמות, כאשר מישהו משתלט על רכוש ציבורי ואף אחד לא מבצע אכיפה, כאשר מתנהגים בבריונות ללא תגובה, כאשר יש הנהגה אטומה שמעדיפה להתרפס למקורביה מאשר לבצע את תפקידה. התוצאה היא ניכור, חוסר אמון ובריחה בכל הרמות גם פיסית גם נפשית וגם מאחריות חברתית.

עצם זה שחשב מי שחשב שלהשתיק מישהו שדעתו אינה מקובלת עליו היא תופעה מוזרה בחברה שמתיימרת להיות דמוקרטית. לדעת להקשיב לאחר לדעת להתווכח עם בעלי דעות שונות לנסות לשכנע בלי לנסות לכפות את דעתך בכוח צריכים להיות אבן ייסוד בכל דמוקרטיה שמושתת על עקרונות חופש הביטוי.
בישראל גם החופש הבסיסי הזה של חשיבה, של ביטוי הוא מוגבל, נראה שחופש הביטוי רצוי שיהיה נעים לאוזן של הברנז'ה או למי שרוצה להיות בה. גם למי שיש דעה שונה רצוי שלא יגיד אותה פן ישמע הזוי או מנותק, כל משפט צריך להיות ארוז באריזה ואטרקטיבית וניטרלית שעבר תחת פס ייצור של יחצנים.

מה ג'קו אמר? הוא אמר, "אין לי אמון במדינה, אין לי אמון בשלטון, אני חשבתי שהצבא יגרום לי נזק ולכן לא שירתי בצבא". הוא רק אמר את זה בשפתו שהיא גם שפתם של צעירים רבים שאולי לא נעימה לאוזנם של כמה אנשים.
לדעתי כל האנשים האלו שהולכים עם פלסטרים בכיסים ומנסים לסתם פיות של אחרים גורמים לישראל יותר נזק, במחיר ליטוף נעים לאגו העצמי שלהם, מאשר כל אמירה מקוממת זו או אחרת. 
לטעמי ההיבט הכי חמור בסיפור של ג'קו היא הקלות הבלתי נסבלת שבה נבחרי ציבור כמו ראשי ערים שמשתמשים בכספי ציבור לכפת את דוקטרינה שלהם.
יש כאן אינקוויזיציה תרבותית, ממש כמו ימי הביניים כופים דעות ואמונות שנחשבות "כנכונות".

כוכב אחד2 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים (3 מצביעים, בממוצע: 5.00 מתוך 5)
Loading ... Loading ...

3 תגובות ל-“ג'קו, תרבות הצריכה וגבולות חופש הביטוי”

  1. מאת דניאל:

    מסכים לחלוטין!!

    אבל, התגובות לדבריו הן חלק מכלל תרבות-השיח הישראלית הנוכחית, השטחית, המסרבת להתעמק ולהעמיק, הרואה ב"משפט-מחץ" אידיאל עליון ונשגב ובדיבור מפורט לגופו של עניין – "שעמום" במקרה הטוב ו"רוע וטמטום", במקרה הרע. אביב גפן אמר דברים דומים, לפני אחת-עשרה, שתיים-עשרה, ארבע-עשרה שנה – ג'קו לא היה הראשון. ובאמת, למה אפשר לצפות כאשר יוצא האדם בבוקר לדרכו – ואת המדרכה חוסמות מכוניות, החונות עליה – בירושלים, בחיפה ועוד גם בחסות העירייה!! – ואת השדה היפה, בו נהג לטייל, חסמו על-מנת להקים בו עוד קניון/פרוייקט-מגורים למיליונרים – ובתקשורת, משתוללים כל-מיני גאידמאקים, שהגמול בציבור על החשדות נגדם הוא: צפי לעשרה מנדטים…

    במצב שכזה, חייב האדם להיות באמת ציוני "שרוף", על-מנת שלא לומר – לעזאזל, פשוט אעשה כסף ואטוס לי מכאן לאוסטראליה…

    ואני מקווה, שכאשר תיכנס, סוף-כל-סוף, מפלגת הירוקים לכנסת, לא תהיה לנו, עוד אכזבה… אני יודע כבר, שאתמוך בה. שאהיה בה. רק – שלא תהיה, עוד אכזבה אחת… שבעתי אכזבות… כל העם הזה, שבע כבר אכזבות.

  2. מאת ניר:

    קודם כל, דרור, החברה הישראלית לא "מתיימרת להיות דמוקרטית", היא באמת דמוקרטית – ואת זה מוכיחים, בין השאר, הבלוג שלך, ג'קו עצמו ואלו שרוצים להחרים אותו.

    לגופו של ענין, ההאשמות שלך ושל דניאל על המדינה הם גם קלישאות וגם לא קשורות לכלום. זה שיש הרבה בעיות במדינה זה ידוע, לקשר בין מכוניות שחונות על המדרכה לבין סרוב לשרת בצבא זו שטות מוחלטת. ג'קו קשקש את קשקושיו באותו זמן שבני גילו נהרגו בלבנון, וזה לדעתי בהחלט מצדיק החלטה של ראשי ערים לא לשלם לו מהקופה הציבורית. גם אני לא רוצה שהארנונה שלי תממן את הילד הטמבל הזה. זכותו לומר מה שהוא רוצה וזכותי לא לפרנס אותו.

  3. מאת דרור עזרא:

    הי ניר,
    יש כאן מקרטיזים, ראשי רשויות הם השלטון, ברגע שהשלטון מחליט שדעה כזו היא נכונה ודעה אחרת היא לא ויש להעניש את מי שלא בדעה הנכונה. זו פגיעה קשה בחופש הביטוי ובדומקרטיה.
    לחופש הביטוי יש אומנם גבולות, והם הסתה לאלימות וסוג חמור של גזענות. כל השאר הם דעות לגטמיות.

    החרמות והשתקות של דעות אולי מתחילות בנושאים שהם כביכול בקונצזוס, אבל סתימת פיות אנחנו יודעים איפה היא מתחילה אבל לא יודעים היכן היא מסתיימת!

    מחר חולדאי יפגע מאמירה ביקרתית שלי על זיהום הים למשל, למה שכמו שעשה עם גיקו הוא ינסה לעשות לי? פשוט ינסה לפגוע בי כלכלית כדי להשתיק אותי?

    אדם פרטי יכול להחרים אדם אחר מכל סיבה שירצה, אבל שלטון לא יכול להחירם אדם את בגלל דעותיו. מי הם שיחליטו מה דעה "נכונה" ומה היא דעה "לא נכונה"?

    תודה,
    דרור

לכתוב תגובה