פריימריס זו לא דמוקרטיה זו פארסה

09 לדצמבר 2008   מאת:

החל מאמצע שנות השמונים החלו במפלגות הגדולות לקיים הלכי בחירות מקדימות לקביעת הרשימה לכנסת, זה החל בשיטת השביעיות בו נבחרו במרכז הליכוד המועמדים לכנסת. לאחר מכן גם במערך התקיים הליך דומה.
בתחילת שנות התשעים "הדמוקרטיה" הפנימית אף הורחבה והרשימות לכנסת לא נבחרו ע"י מרכזי המפלגות אלא ע"י כל חברי המפלגה.
אם מסתכלים תוצאות הבחירות משנת 1977 עד 2006 רואים תופעה מעניינת, ירדה קובעה של כוחן של המפלגות הגדולות.

לכאורה התופעה הזו היא פרדוקס, ככול שמפלגות מציגות "דמוקרטיה" פנימית רחבה יותר כך כוחן יורד.
אני חושב שלא בכדי כוחן של המפלגות הגדולות קטן, לדעתי הסיבה המרכזית לכך הן הבחירות הפנימיות לרשימה לכנסת.

בפיסיקה יש חוק שימור אנרגיה, גם בפוליטיקה יש חוק שימור אנרגיה פוליטית. האנרגיה הפוליטית בישראל היא סך סגור, לכן ככול שיותר אנרגיה פוליטית מושקעת בבחירות פנימיות כך כוחן של מפלגות שעוסקות בבחירות פנימיות פוחת וזאת מן הסיבה הפשוטה שהמון אנרגיה פוליטית מתבזבזת במאבקים אישיים פנימיים ולא במאבק אידיאולוגים בין המפלגות.

הכישלון של הפריימריס
הפריימריס הם שיטה שנותנת יתרון אדיר לסוג מסוים של פוליטיקאים, פוליטיקאים עשירים או שמקושרים לבעלי הון, פוליטיקאים פופוליסטים ותקשורתיים, ופוליטיקאים מאורגנים.
הפריימריס הן גם שיטה מושחתת ומשחיתה. מערכת בחירות פנימית דורשת כסף, פוליטיקאים נאלצים לגייס תרומות, לא פעם בצורה לא חוקית, התורמים כמובן לא תרמו סתם ולא פעם אותו פוליטיקאי הופך לאחר היבחרו לח"כ מחמד של תורם או תורמים.

תופעה אחרת לא פחות חמורה היא הקבוצות המאורגנות, למפלגות הגדולות מסתננות כמה וכמה קובצות לחץ קטנות. קבוצות אלו אם היו רוצות לרץ במפלגה עצמאית לא היו משיגים יותר מכמה אלפי קולות, אבל כאשר אותם אנשים מתארגנים ונכנסים באופן מאורגן לתוך מפלגות כמה אלפי אנשים הם כוח משמעותי ביותר, שיכול להיות השפעה מכרעת על החלטות משמעותית של החברי הכנסת של אותה מפלגה.
בישראל יש כמה וכמה קובצות כאלו, כמו עובדי חברת חשמל, עובדי הנמלים, עובדי אגד, עובדי תעשייה אווירת, קיבוצים, קובצת פייגלין, ועוד לא מעט קובצות קטנות יותר שמתארגנות סביב קבלני קולות. במקרים רבים אותם חברי קובצה כלל לא תומכים או מצביעים למפלגה בה הם חברים.
בעצם תוצאות הבחירות הפנימיות לא מבטאים את רצונם של מצביעי אותה מפלגה אלא תוצאה של הורדת ידיים פוליטית בין קבוצות לחץ חיצוניות.

לטעמי הפגם הכי חמור בשיטת הפריימריס הוא הכנסה של בחירות אישיות בדלת האחורית למדינה ששיטת הממשל שלה מבוססת על בחירות יחסיות. וכך נוצר שענטז חולני של גם בחירות אישיות וגם בחירות יחסיות, ואנחנו מקבלים את הרעה משתי שיטות.
ציבור הבוחרים נאלץ להצביע, למפלגה שטוענת שהיא למען אידיאולוגיה מסיומת אבל חברי הכנסת של מחיובים אישית לא לציבור בוחרי המפלגה אלא לקבוצות לחץ קטנות ושוליות.
התוצאה של השענטז ניכר בצורה ברורה בכנסת ב15 השנים האחרונות. אי-היציבות הפליטי בישראל הוא תוצאה ישירה מכך שבמקום שמפלגות יפעלו באופן מאורגן למימוש האידיאולוגיה שלהן, חברי הכנסת פעולים לפי אג'נדה אישית ולקידומם העצמי בלבד.

כל מי שטוען שפריימריס הן תפארת לדמוקרטיה אינו אלא הוזה, מדובר בשיטה שאין לה קשר לדמוקרטיה שרק פוגמת ומרקיבה אותה.

אני חושב שבחירות יחסיות הם עדיפות ומתאימות יותר למדינת ישראל, לכן לדעתי יש לאוסר קיום בחירות אישיות בתוך המפלגות, למעט לתפקיד היו"ר. ולו רק בשל העבודה שהן פוגעות בבסיס התפיסה של בחירות יחסיות.
לדעתי ברגע שנבחר למפלגה יושב ראש צריך לתת לו את הפריבילגיה לקבוע את הרשימה שתרוץ לכנסת, וזאת בכופף לאשרור בפורום רחב של המפלגה.

כוכב אחד2 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים (8 מצביעים, בממוצע: 2.50 מתוך 5)
Loading...

תגובה אחת ל-“פריימריס זו לא דמוקרטיה זו פארסה”

  1. מאת עוזי שודרון:

    דרור שלום
    זה עתה הצטרפתי לרשימת התפוצה. החומר שאתם מפרסמים מענין מאד וחשוב.
    ברצוני לחלוק על דעתך בנושא הבחירות המקדימות – חשוב מאד לאפשר לכל חברי המפלגה לבחור את העומדים בראשה -> ואין <- לאפשר למנהיג זה כח בלתי מוגבל של בחירת העומדים בראש. אני מסכים שהשיטה הקיימת במפלגות הגדולות רעה ביסודה ובאמת התוצאות מדברות בעד עצמם. נכון יהיה להציע מנגנון טוב יותר אבל "אשרור בפורום רחב של המפלגה" הינו מאד מעורפל… כדאי ליצור באתר פורום לנושא בו יועלו הצעות מעשיות על ידי רבים ומתוכם לבחור את השיטה המתאימה. בכלל, יצירת פורמים גם בנושאים אחרים יכולה לתרום רבות.
    בכבוד רב
    עוזי שודרון – מצפה אבי"ב

לכתוב תגובה