באוגוסט 2008 הייתי נוכח בדיון בנוגע לתוכנית לתחנת הכח הפחמית החדשה באשקלון, את הדיון פתח מנכ"ל משרד התשתיות חזי קוגלר, אשר נימק את הסיבה לצורך בעוד תחנה פחמית למרות מגרעותיה הרבות. קוגלר נתן שני נימוקים מרכזיים, הראשון – מחירי הגז והדלק הגואים לעומת מחירי הפחם היציבים והשני – מניעת תלות בגז המצרי ליצור חשמל.

בשנה האחרונה עבר משק האנרגיה בעולם ובפרט בישראל שינוי אדיר, ראשית מחירי הנפט והגז צנחו משמעותית ושנית נמצאו כמויות אדירות של גז מול חופי ישראל.

לאור הנתונים אלו היה אפשר לצפות מממשלת ישראל להודות למזלה הטוב, ולנו הירוקים על כך שעתרנו ועררנו ועדיין התחנה הפחמית לא יצאה לדרך ויש אפשרות מעשית וכלכלית לבטלה.

כמו במקרים רבים אחרים גם במקרה זה הממשלה כנראה מעדיפה לבחור בחלופה הגרועה, היקרה, והמזיקה ביותר (התחנה הפחמית), ולזנוח חלופה זולה וטובה יותר (תחנות גז).
אמנה בקצרה חלק מן היתרונות הרבים שיש לתחנות גז על-פני תחנות פחמיות, הקמתן זולה משמעותית, הן מזהמות פחות, הן לא מיצירות אפר, הן לא דורשת שאיבת מי-ים, הן לא מחיבות מיקום על החוף, הן לא דורשות הובלה ימית והן דורשות הרבה פחות עובדים.

הבהלה לפחם
בחודשיים האחרונים אני מזהה מצד כמה וכמה גורמים בהלה, וזאת נגרמת ממילה קטנה בת שתי אותיות "גז". מציאת הגז מעוררת חלחלה בקרב כמה מן הגורמים החזקים ביותר בישראל, ומאיצה בהם לקדם בבהילות את התחנה הפחמית באשקלון.

חברת חשמל – לה יש היום מונופול כמעט מלא על ייצור החשמל, התחנה הפחמית הייתה אמורה לחזק מונופול זה כיוון שהקמתה היא פרויקט ענק שרק חברת חשמל יכולה להקים. לעומת זאת תחנות כוח על גז יכולות לקום ע"י גורמים אחרים ואז יאבד המונופול.

עובדי חברת חשמל – קבוצת העובדים הכי משפיעה במשק, הם מנווטים ביד רמה את ההסתדרות, הם בוחשים עמוק בתוך הפוליטיקה הפנימית של המפלגות והם שולטים למעשה בחברת החשמל, מבחינתם הפחתת כוח האדם, ואיבוד השליטה ביצור החשמל הם אסון.

מובלי הפחם האחים עופר – למעשה שולטים על שוק הובלות הפחם בישראל, ע"י צים וחברת ההובלות הימיות שלהם, אין ספק שביטול התחנה יכול לגרום להם לנזק כספי ואובדן הכנסה.

גילוי שדה הגז, העמיד בישורת האחרונה את האינטרסים הסביבתיים, החברתיים והכלכליים של ישראל עומדים מול אינטרסים צרים של כמה מן הגורמים החזקים בישראל, אז מי ינצח?

בכל מדינה מערבית אחרת התשובה לכך הייתה ברורה, אבל בישראל מצב העניינים היום הוא כנראה שכף המוזניים היא שווה, ויש רק איש אחד שיכול להטות את הכף לכאן או לכאן שר התשתיות עוזי לנדאו.
למרות שהשר לנדאו כבר התבטא לטובת הקמת התחנה הפחמית, אין להמעיט בדילמה שעומדת בפניו אם יביט על קודמיו בתפקיד וישאל עצמו, האם לבחור בדרך פריצקי שהודח או בדרך פואד בן-אליעזר שנישא על כתפי מתפקדי מפלגתו ביניהם עובדי חברת חשמל להישגים משמעותיים בפריימריס.

אני רק יכול להמליץ לשר לנדאו לבחון מחדש את עמדתו, כי התחנה הפחמית הייתה מיותרת לפני שנה שלא היו לישראל עתודות גז ומחירים הנפט והגז היו בשמים, ועל אחת כמה וכמה היא מיותרת היום כאשר יש לישראל מצוברי גז אדירים, ומחירי הגז ירדו מאוד.
לי אין ספק שהחלטה על ביטול התחנה הפחמית באשקלון היא המשוכה הראשונה והמשמעותית שתוביל את משק החשמל לנורמאליות מסוימת ואולי סופסוף להתנהלות הגיונית ונכונה, נטולת פחד.

(2 מצביעים, בממוצע: 5.00 מתוך 5)

Loading...

הסיפור הזה נכתב ביום יום שני, 10 לאוגוסט 2009, בשעה 13:13, והוא שייך לנושא איכות אוויר, אשדוד-אשקלון, ביעור השחיתות, הבלוג של דרור, ים וחופים. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. אפשר להגיב עליו באתר הזה, או לשלוח טראקבאק מאתר אחר;