בימים האחרונים מתלהט הויכוח בקשר לתאגידי המים, ראשי הרשויות יצאו בקמפיין כביכול להוריד את מחיר המים, אבל המטרה האמיתית של הקמפיין היא עוד כסף לבזבוזים על חשבון הזנחת תשתיות המים והביוב.

תארו לעצכם שאתם הולכים לחנות וקונים קופסה מהודרת שנאמר כי בתוכה ישנו בקבוק ובו יין משובח אבל כאשר אתם פותחים אותה מתגלה כי בתוכה יש שקיות עם מיץ ענבים דלוח. זה היה בדיוק המצב עד הקמת תאגידי המים והביוב, אבל בניגוד לקופסת היין את הזנחה בתשתיות המים והביוב לא רואים כאשר פותחים את הברז.
הקמת תאגידי המים סתמה את הגולל על הבלוף שאפשר לרשויות לרמות את הציבור, לגבות מיליארדים על שירות ולתת אותו באופן חלקי ולבזבז את עודפי הגביה על גחמות ראשי הרשויות.

כדי להצדיק את הקמפיין המגוחך שלהם ראשי הרשויות טוענים כאילו תאגיד המים קונים מים בזול ומכורים אותם במאות אחוזים יותר לתושבים, מדובר מצג שווא ואף בשקר גס.
מחיר המים לתושבים מורכב משני רכיבים מחיר המים ותשתיותיו ומחיר הטיפול במי הביוב, שני "מוצרים" אשר מחושבים לפי כמות המים הנכנסת מן הצינור.
אין בכך כל חידוש התשלום על המים והביוב יחדיו היה גם כאשר המים והביוב היו בשליטת העיריות.

התוצאה הישירה של הזנחה זו הינה זיהום הסביבה ביוב, בין אם זה דליפה קטנה ברחוב, זיהום נחל או פיצוץ צינור מרכזי כמו זה שהיה ב2003 ביפו.
ראשי הרשויות למדו כי בסופו של דבר הם לא ישלמו את המחיר על הזנחה הזו אלא אנחנו, התושבים, גם כנפגעי הזיהום ובאופן לא מפתיע גם כקנס כספי. למשל, במקרה של ראשי השפד"ן שהיו אחראים לזיהום הים בביוב במשך חודשים ב2003, קיבלו עונש מגוחך של כמה עשרות שעות עבודות שירות, אבל תושבי גוש-דן שילמו את הקנס של 800 אלף שקל.

מדובר כאן בתרמית המושלמת, גובים סכומי עתק, לא נתונים את השירות וכאשר יש תקלה או כשלון בסופו של דבר הציבור נענש מכיסו.

דוגמא אחת לסדר עדיפויות מעוות בהשקעה בתשתיות מים וביוב, בשנת 2004 ביקרתי במסגרת תפקידי הציבורי בתחנת שאיבת ביוב שנמצאת בחוף השרון בהרצליה, מדובר היה בתחנה שנבנתה בשנות השבעים אשר בכל אירוע גשם יוצא דופן זיהמה את החוף בביוב. בעקבות אותו ביקור פינתי הן בכתב והן בע"פ לראש העירייה יעל גרמן, התשובה הייתה כי השקעה של כ-2 מיליון שקל בתחנה הזו אינה בסדר העדיפויות של העירייה. לאחרונה כאשר הוקם תאגיד המים בעיר אחד הדברים הראשונים שבוצעו היה שדרוג תחנת השאיבה הזו.

הרעיון של תאגידי המים הוא מתבקש ונכון בסיסו, להפוך את שירותי המים והביוב למשק סגור שהכסף יושקע רק בתשתיות מים וביוב, ולא גחמותיהם של ראשי הערים כמו דשא על איי-תנועה, הקמת בנייני ציבור מגלומנים או מימון כוללים לחרדים.
הזנחה זו הייתה נמשכת מן הסיבה הפשוטה שאין מחיר פוליטי לזיהום הסביבה והזנחת תשתיות, לעומת זאת ראש עירייה שיקשט את העיר בגינון ויקים מיזמים מגלומנים יכול להשוויץ בהם בקמפיין הבחירות.

יש בהחלטת מה לתקן בשיטת תאגידי המים, למשל לבטל את המע"מ על המים, או לאחד כמה תאגידי מים, אבל זו תהיה טענות קשה אם נתניהו ייכנע ללחץ ויאפשר לראשי הרשויות להחזיר את המצב לקדמתו, לבזבז מאות מיליונים על גחמותיהם במקום להשקיע בתשתיות קריטיות.

פורסם בדה-מרקר

(2 מצביעים, בממוצע: 5.00 מתוך 5)

Loading...

הסיפור הזה נכתב ביום יום שישי, 14 לינואר 2011, בשעה 18:45, והוא שייך לנושא הבלוג של דרור. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. אפשר להגיב עליו באתר הזה, או לשלוח טראקבאק מאתר אחר;