עמדה – לשמור על חופש הביטוי ברשת

11 לאוקטובר 2015   מאת:

האוליגרכיה הישראלית הקימה ועדה שתבחן אם להשאיר את חופש הביטוי ברשת כלפי האוליגרכיה ומשרתיה הנאמנים. האוליגרכיה "הנדיבה" נותנת לכם להביע את עמדתכם בנושא, אני כתבתי את עמדתי כאן ושלחתי בשבוע שעבר, די התאפקתי לא לכתוב מה אני באמת חושב על הועדה המטופשת הזו.

 

קורא לכולכם לכתוב משהו בעצמכם ולשולח, אתם מוזמנים להעתיק חלקים מהטקסט שלי(יש דברים שהם ספציפיים מהניסיון הציבורי שלי) ולשלוח לפי הפרטים המצורפים במודעה הזו.

12011326_10204591995070264_6751417373004181579_n

———————-

לכבוד:

השופטת בדימוס עדנה ארבל

יו"ר הועדה לגיבוש אמצעים להגנה על נושאי משרה בשירות הציבורי מהתבטאויות ברשת

שלום רב,

 

הנדון: עמדה בנוגע להגנה על נושאי משרה מהתבטאויות ברשת האינטרנט

 

התייחסות הח"מ לרעיון הגבלת חופש הביטוי ברשת כלפי "נושאי משרה בשירות הציבורי" או מה שמכונה "בריונות רשת".

 

פגיעה בזכות הקניין

טקסט, תמונה, סרטון או כל פרסום דיגיטלי אחר ברשת הוא קניינו של אדם, במקרה הזה קניין רוחני שמוגן ע"י סעיף 3 לחוק כבוד האדם וחירותו, הקובע שאין פוגעים בקניינו של אדם.

למעשה כל טקסט/תמונה/סרטון ברשתות החברתיות או באינטרנט הם קניין רוחני של אדם אשר אושר לשימוש חופשי, למרות השימוש החופשי של הקניין הרוחני הזה, מדובר בקניין מוגן לפי חוק יסוד כבוד האדם וחורתו ואין להתערב בו. למעט בעניינים בהם קיימת צנזורה או סודות מדינה, אין לשלטון עילה להתערב או להסיר מהרשת קניין רוחני זה הן ע"י חקיקת חוקים חדשים והן בשימוש בצווי בית משפט, כפי שנעשה לאחרונה במקרה של "באים לבנקאים".

 

כאמור הבעת דעה על נושא משרה בשירות הציבורי, גם אם נושא המשרה נפגע ממנה היא קניין מוגן. למשל אמירה "העובד הסוציאלי X הוא חוטף ילדים". בהחלט יתכן שמנוקדת מבטו של העובד הסוציאלי הוא מציל את הילדים, אבל נקודת מבטו של הורה שהוצא נגדו צו להוצאת הילדים הצו בהחלט נראה כחטיפה. האם מישהו באמת חושב שאפשר למנוע מהורה שילדיו נלקחו להביע את דעתו ברשת? האם מישהו יכול לדמיין כי במדינה שמתיימרת להיות דמוקרטית תנקוט הליכים פלילים נגד הורה שמביע מחאה על לקיחת ילדיו?

דעתו של אדם על שלל צורת הבעתיה היא קניינו הבסיסי של אדם, הפרסונה של אדם ברשת גם היא קניינו של אדם.

כאומר למעט פרסום של סודות מדינה, אני מתקשה לראות עילה מוצדקת שהשלטון יהיה יכול להתערב בפרסומים שאדם מפרסם ברשת.

 

הרעיון להגביל את הבעת דעה של אדם, בצורה כלשהי הוא כמובן אנכרוניסטי והוא מוביל באופן ישיר למערכת של משטרת מחשבות בסגנון קומוניסטי/פשיסטי. האם זה הכיוון שמדינת ישראל צריכה לצעוד? האם אנחנו רוצים להידמות לסין וצפון קוראיה?

 

הוצאת דיבה

כיום החוק מאפשר לאדם שסבור שדיבה הוצאה ברבים לתבוע בבית משפט, נושא משרה ציבורית שסבור שפרסום נגדו מהווה דיבה זכותו להגיש תביעה לבית המשפט. ובית משפט ישמע את שני הצדדים ויקבע.

הח"מ סבור אסור למדינה להיות שותפה למימון הליכים האלו, אסור ליצור מצב שבו נושא משרה ציבורית יהיה יתרון כלשהו על אדם מן הישוב בתביעות כאלו. נושא משרה שתובע דיבה צריך לממן את התביעה הזו מכספו אם תביעתו תימצא מוצדקת בית המשפט יפסוק לזכותו והוא יקבל פיצוי.

 

מצב בו המדינה תסייעה בכל צורה לנושא משרה ציבורית בתביעת תהווה עידוד להגיש תביעות סרק כאלו נגד אזרחים, זה יוצר חסם משמעותי להבעת ביקורת והבאת לידיעת הציבור על כשל לכאורה של נושאי משרה ציבורית, גם אם חלק מביקורת זו מוטה או לא נכונה יש אינטרס ציבורי עליון על שמירת החופש להביע ביקורת זו במקרה שחלקה הוא נכון ומוצדק ובכך להביא לשיפור המערכת הציבורית.

 

העלבת עובד ציבור

לדעת הח"מ סעיף 288 לחוק העונשין, אינו רלוונטי לעניין זה. כתיבה ברשת חברתית או באינטרנט בצורה מעליבה כלפי עובד ציבור מושלה להתבטאות מעליבה של אזרח כלפי עובד ציבור בתוך ביתו כאשר עובד הציבור אינו נמצא. כלומר העלבה כלפי עובד הציבור לא הותכה בפניו ישירות אלא העובד הגיע אליה בעצמו בין אם מישהו ממכריו שלח לו או הוא מצא אותה ברשת. מכאן שהעבירה לכאורה כלפי עובד הציבור נעברה בגלל מעשה של עובד הציבור עצמו.

הח"מ סבור כי סעיף זה של חוק העונשין הוא סעיף מיותר, במיוחד עונש המאסר, יש היגיון להגן על עובד ציבור בשעה שהוא נותן שירות לציבור, וזאת באמצאות קנס בלבד. אבל הגנה זו לא צריכה להתקיים כאשר אזרח מספר בדיעבד על פעילותו של אותו עובד ציבור.

 

מניעת ביקורת על נושאי משרה ציבורית

נושא משרה ציבורית, למעט חברי מועצת עיר ומתנדבי משמר אזרחי, מקבלים את שכרם מן הציבור ולמעשה הם נותני שירות לציבור. הרעיון כי הציבור שממן את השירות וצורך את השירות יהיה אסור לבקר את איכות השירות ואת נותני השירות הוא איוולת שלא רק תגרום לפגיעה באיכות השירות, ע"י תחושת חסינות של נושאי המשרה הציבורית, אלא יהפוך את נותני השירות הציבורי לעריצים, כך שאמון הציבור באותם שירותים ציבוריים ובאותם נושאי משרה ציבורית יתערער ומכאן הדרך לאנרכיה קצרה ביותר, כפי שאפשר לראות במדינות השכנות שנקטו מדיניות זו.

כאמור, גם אם הביקורת ברוב המקרים אינה נכונה או מוצדקת יש אינטרס מובהק שביקורת זו תושמע ללא הגבלה כאמור כדי שבמקרים בהם ביקורת היא נכונה ויש סיכוי שתביא לשיפור השירות הציבורי.

אמנם יהיו מצבים שביקורת כזו תזכה להד גדול ואולי נושאי משרה ציבורית יפגעו ממנה שלא בצדק, אבל כיום שכמות המידע שנחשפים אליה האזרחים ברשת היא עצומה, פגיעה כזו תהיה בדרך כלל זמנית ובת חלוף.

מניסיוני אוכל לומר שפרסומים כאלו נראים לא פעם ע"י מושא הפרסום הרבה יותר מזיקים ממה שהם באמת.

 

 

התמודדות של נושא משרה ציבורית עם הבעת דעה נגדם

הח"מ כיהן חמש שנים כחבר מועצת העיר הרצליה בשנים 2008-2013, במהלך החמש השנים האלו הופיעו לא פעם ברשת פרסומים מכפישים ופוגעים בח"מ, חלקם אף מהווים הוצאת דיבה.

אומנם לא נעים לקרוא את הפרסומים הללו, ואולי כתוצאה מהם נפגע הח"מ פוליטית, אבל לרגע לא חשבתי שאני צריך למנוע מאדם כלשהו להביע דעה או לבקר את מעשיי או את התבטאויותיי. במקרים מסוימים למדתי מן הביקורת והסקתי מסקנות אפילו אם היא לא הייתה נכונה. במקרים אחרים השבתי למבקרים ע"י פרסומים ברשתות החברתיות ובבלוג שלי, וברוב המקרים פשוט התעלמתי.

 

נושאי משרה ציבורית בין אם הם נבחרים ובין אם הם ממונים חייבים להבין ולדעת שביקורת ציבורית, ולפעמים השמצות לא נעימות הם חלק מתפקידים ועל כך הם מקבלים שכר. מי שאינו יכול להתמודד עם זאת מקומו לא בשירות הציבורי.

 

חוסר תועלת של ועדה זו

הח"מ סבור שוועדה זו הינה מיותרת, עצם הדיון והתלת הספק שבהקמת הועדה בזכות של אנשים להביע דעתם על נושא משרה הינה פגיעה קשה ומיותרת ברעיון של דמוקרטיה חופשית.

הדרך היחידה שדמוקרטיה יכולה למנוע את הפיכתה לרודנות היא חופש הביטוי, ולא חופש ביטוי כסיסמא נבובה, אלא חופש ביטוי אמיתי שאדם יכול להביע את דעתו על שוטר על שופט ועל כל נושא משרה ציבורית אחר.

 

הגבלות כלשהן על חופש ביטוי זה, הינו מדרון חלקלק שסופו הינו יצירת רודנות. ואקלים של מיאוס של הציבור מן השלטון. כבר היום אפשר לראות יותר ויותר אנשים מביטים במיאוס על השלטון בשל "צווי והשתקה" שהוציאו בתי המשפט בישראל. אציין שגם לי שהייתי חלק מן השלטון, בעקבות המקרים שקרו לאחרונה מנקרת המחשבה שמתפתח בישראל שלטון דיכוי.

 

יותר מכך, גם מבחינה טכנית קשה מאוד יהיה למנוע פרסומים באמצעות שרתי חוץ, ובצורה אנונימית, וזה בדיוק מה שיקרה אם חלילה הועדה תחליט להטיל הגבלות כלשהן.

חשוב להדגיש שיש יתרון עצום לכך שזהות המבקרים ידועה והם מרגישים חופשיים לומר את דעתם לא בצורה אנונימית, כי כך הדברים ברוב המקרים עוברים עידון מסוים. פרסומים אנונימיים יהיו בוודאי הרבה יותר קשים, ורק יגברו את חוסר האמון של הציבור במערכת הציבורית.

 

לסיכום

הח"מ סבור שטוב תעשה הועדה אם היא תקבע שהקמתה הייתה מיותרת, והרעיון להתערב באיזו שהיא צורה בחופש הבעת הדעה ברשת יהיה לא רק לא חוקתי ולא נכון מוסרית אלא יגרום נזקים חמורים למדינה ולאזרחיה עד כדי קעקוע של יסודות הדמוקרטיה שישראל מתיימרת להיות.

 

בברכה,

דרור עזרא

רכז תחום ים וחופים ורכז פורום השרון

 

 

כוכב אחד2 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים (אין דירוג עדיין)
Loading ... Loading ...

לכתוב תגובה