השבוע הזדמן לי לעשות קניות בחנות מגה בקניון שבעת הכוכבים בהרצליה, מייד שנכנסתי הבחנתי בשינוי מרענן שורות שורות של עגלות קניות חדשות ומבהיקות.
לי העניין הזה של בחירת העגלות תמיד היה די בעייתי, באופן מוזר תמיד העגלות שאני מגריל יוצאות דפוקות, אחת עם גלגל אחד שיש לו רצונות משלו השנייה מלאה בשקיות, ושלישית סתם נראית מטונפת. לכן ברגע הראשון אמרתי לעצמי איך שיחקו אותה מגה, איך הם סופסוף הבינו שעגלה טובה זה חלק לא קטן מחוויית הקניות.

עגלה

הכול היה טוב ויפה עד הרגע בו הגעתי לקופה, רק לאחר שבקושי הצלחתי להגיע למוצרים שנחו בתחתית העגלה, הבנתי שנפלתי קורבן למניפולציה שיווקית מרגיזה. הבנתי שהעגלה החדשה היא יותר גדולה מן העגלה הישנה.
אם חוזרים אחורה ומסתכלים על זה, יש הבדל משמעותי בין גודל העגלה מלפני 15 שנה לגודל העגלה היום, העגלה היום כפולה בנפחה מן העגלה של פעם. אפשר לזקוף "לזכותם" של רשתות השיווק שהן עשו זו בדרך של אבולוציה, בלי שנרגיש מידי כמה שנים העגלה תפחה ותפחה עד שהיגעה למימדים הענקים של היום.

לא מדובר בעניין של מה בכך, עגלה גדולה היא מקדם מכירות משמעותי ביותר, שפועל על המון אנשים בלי שבכלל הם שמים לב לכך. אם אתה קונה מעט מוצרים תרגיש לא נוח שעגלה שלך ריקה ותוסיף עוד מוצרים כדי שלא תרגיש שאתה סתם לקחת את העגלה. אם אתה לקוח שקונה הרבה אתה תקנה יותר, רשות השיווק מבינות שקונים רבים מסיימים לקנות ברגע שהעגלה שלהם מלאה בכך שהעגלה גדלה חלק לא מבוטל מן הקונים יגדלו את קניותיהם.
טריק העגלה, הוא רק אחד הטריקים בארסנל הטריקים השיווקיים, למשל יש את חברת מזון מהיר שהפכה את הארוחה הרגילה לארוחה הקטנה, חברות שמכורות מוצרים מופחתי תוכן בצוברים לכאורה במבצע ועוד ועוד…

לכאורה מדבר בטריק לגיטימי, החנות משקיעה "באביזרים טקטיים" משפורים ובכך מגדילה את המכירות, אין יותר קפיטליסטי מזה. אבל אין לטעות מדובר כאן בניצנים של תופעה חברתית חמורה ומסוכנת.
 
לחברות שמייצרות ומשווקות מוצרי צריכה במערב יש בעיה, הן נדרשות להגדיל את המכירות אבל לא נוספים להם לקוחות. אז מה עושים? הפתרון פשוט, מגדילים את המכירות לכל לקוח.
את התוצאה של המגמה העגומה הזו רואים בארה"ב שבה תופעת ההשמנה מוגדרת היום כמגפה מספר אחת.
הטיפול במגפה הזו בארה"ב יעלה להם בוודאי מיליארדי דולרים, אבל הנזק של המגפה הזו הוא בעיקר חברתי ואישי, לאותם אנשים שנדחפו בלי ידעתם ואפילו בעל כורחם לצרוך יותר ויותר, ובלי שהם מבינים נגרם להם נזק קשה לאיכות חייהם ולבריאותם.
ואילו בצד השני, אין ספק שיש מרווחים רבים מן התופעה הזו החל מיצרני המזון, רשתות השיווק, וכלה ביצרני התרופות וערכות הדיאטה. ואלו אינטרסים שאי-אפשר להקל בהם ראש, סוד גלוי שלבעלי העניין האלו יש מהליכים בין מקבלי ההחלטות 

יש כאן דילמה לא קלה, האם מדינה דמוקרטית וחופשית יכולה להגביל אנשים מה לקנות וכמה לקנות? האם המדינה יכולה להיכנס למקררים של האזרחים?

לדעתי, כן יש מקום להתערבות, המניפולציות שעושות יצרני המזון, רשתות המזון המהיר ורשתות השיווק דומות לאלו שעשו חברות הטבק בשנות החמישים והשישים.
ולכן, במקומות שיש בהם פרצות שגורמות לנזק חברתי ובריאותי המדינה חייבת להתערב ולקבוע הגבלות ותקנות, כמו בעניין הזה שגודל מקסימאלי לעגלה, או איסור מתן צעצועים לילדים בקנית ארחוה, או פרסום מחיר ליחידת מידה וכל שאר הטריקים הדומים.

(אין דירוג עדיין)

Loading...

הסיפור הזה נכתב ביום יום רביעי, 14 למרץ 2007, בשעה 20:28, והוא שייך לנושא הבלוג של דרור, חיים בירוק, כל הארץ. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. אפשר להגיב עליו באתר הזה, או לשלוח טראקבאק מאתר אחר;