היום ( יום שני  30.7.2007) זה יקרה שוב . שוב תתכנס הועדה למתן היתרים של המשרד לאיכות הסביבה לישיבה שבסיומה יהיו מי שיצאו מחייכים, מה שבטוח אנחנו – הציבור- נצא  מפסידים. 

חופי הים של מדינת ישראל כבר הפכו מזמן לפח אשפה אחד גדול. כבר קשה לספור את מספר הפעמים שמשרד הבריאות הודיע בכלי התקשורת שהרחצה בחוף כזה או אחר  מסוכנת בגלל זיהום , הזרמת ביוב , שפכים וכד.

לא פעם  מפלגת הירוקים והארגונים הסביבתיים יוצאים נגד המפעלים המזהמים ,אבל הגיע הזמן  לומר בקול שבהרבה מן המקרים אל חופי הים של מדינת ישראל  מוזרמים שפכים בהיתר אשר נותן , לא פחות ולא יותר, המשרד להגנת הסביבה.
הדבר  מתרחש במסגרת "הועדה למתן היתרי הזרמה" שמתכנסת תחתיו אחת לכמה שבועות בבית מלון בתל אביב. בוועדה  חברים נציגים ממשרד הביטחון, התחבורה, התיירות הבריאות, הגנת הסביבה והתמ"ת .

אמנת ברצלונה עליה חתומה מדינת ישראל דורשת לאסור כל הזרמה לים ללא היתר. אך  בישראל כמו בישראל יש חוק- חוק מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים ויש חורים בחוק – דהיינו החוק  מאפשר לקבל  בתנאים מסויימים היתרי לים ויש כשלים בעבודת הוועדה ויש  הסתרה של מידע  מן הציבור. 

אל  הוועדה  עולים לרגל בעלי מפעלים אשר מבקשים שיאפשרו להם לזהם לנו את הים.
בין המגיעים לוועדה  נציגים מ"מפעלי ים המלח" אשר מבקשים אישור להמשיך הזרמת ביוב  לים המלח, אחד מאתרי התיירות הייחודים של ישראל, ונציגים ממפעל "מילובן" באזור עכו  אשר מגיעים  בתדירות " מכובדת" לוועדה ומבקשים היתר לזהם לנו את הים התיכון באזור עכו שם מתחילת עונת הרחצה הנוכחית כבר למעלה מחמש פעמים נסגרו החופים עקב זיהום הים בשפכים, חברת חשמל, בתי הזיקוק , אשר מחזיקים היתר הזרמה עד 2009 ,מפעל "אשקוגן" אשר מחזיק בהיתר עד 2010 והרשימה עוד ארוכה.

לא  מעט מהמקרים הנידונים בוועדה הם בקשות היתר להמשך הזרמה שכבר  מתבצעת  –  מפעלים חוזרים לוועדה  ומבקשים להאריך את תוקף ההיתר שברשותם – דהיינו מאין רוטינה אשר הופכת  את הוועדה למתן היתרים  לחותמת גומי, ואשר לא גורמת למפעל המזהם להתאמץ מספיק להפסיק את ההזרמה לים.
הועדה  מגדילה  בהיותה חותמת גומי כאשר היא אינה  מבצעת בדיקה  האם  המבקש את ההיתר הינו בעל רישיון עסק בתוקף, כפי שנהוג הדבר בכל התמודדות במכרזים ממשלתיים . רישיון עסק הינו חותמת לכך שהעסק, המפעל מתנהלים  באופן מסודר.

המצב האבסדורדי הזה נמשך כבר שנים , אך  הציבור בארץ  כלל אינו מודע לכך שאת הים שהוא הולך אליו כדי לנקות את הראש מזהמים לו בהיתר . 
המצב  הזה כמו בהרבה מקרים  מכוח השתיקה נמשך ונמשך,  אומנם הכל  יודעים שזה לא בסדר ששפכים מוזרמים לים , אבל מורידים את הראש, עוצמים את העיניים וממשיכים הלאה.

את המצב הזה חייבים לתקן . על הוועדה למתן היתרים  להיות קשוחה  ונוקשה עם מבקשי ההיתרים , החל מהאופן שנבדק המפעל המבקש את ההיתר  ועד ההחלטה הסופית לתת היתר   די למתן היתרים באופן סיטונאי. 

באשר לשקיפות דיוני הוועדה וליידוע  הציבור. גם כאן כמו המים המצב עכור. על  המשרד להגנת הסביבה לבצע סטנוגרמה  לישיבות הוועדה , כפי שהדבר מבוצע בוועדות סטטוטוריות אחרות , כדוגמת ועדות  התכנון.
קיומן של הסטנוגרמות יאפשר לכל מי שיש לו עניין לשמוע במדוייק  את הבקשות לקבלת היתרי ההזרמה ואת הנימוקים למתן ההיתר. כיום המצב הינו  שסיכומי דיוני הוועדה, שהינם לרוב מתומצתים ביותר , הם אלו אשר משמשים את מי שמבקש לבחון את  בקשות המפעלים לזהם את הים וחמור אף יותר הם אלו אשר משמשים את הוועדה בדיוני המשך כאשר המפעל חוזר  אליה ומבקש להמשיך לזהם את הים.   

על  הוועדה לשנות את המצב כיום לפיו הציבור אינו מודע כלל  למידע שמקבלת הוועדה ולהחלטות שמקבלת הוועדה ולפרסם את החלטות הוועדה ברבים.
במשרד לאיכות הסביבה צריכים  כבר להבין כי הים בסופו של דבר שייך לציבור בראש ובראשונה ולא למזהמים  וכי מדיניות מתן ההיתרים חייבת להשתנות  למדיניות שתשים את מתן ההיתרים  ככלי לשעת חרום ולא כעניין שבשיגרה.

(אין דירוג עדיין)

Loading...

הסיפור הזה נכתב ביום יום שני, 30 ליולי 2007, בשעה 11:15, והוא שייך לנושא ביעור השחיתות, הבלוג של פאר, זיהום קרקע ומים, ים וחופים, כל הארץ. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. אפשר להגיב עליו באתר הזה, או לשלוח טראקבאק מאתר אחר;