" אלמלא הייתי אדם – הייתי רוצה להיות רחוב " אמר אלתרמן.

תל אביב היא רוח דבר היא חופש ושיעבוד, יצירתיות, אופטימיות, אהבה שנאה היא בנפשם של התל אביבים ואינה עוד עיר הניתנת לריפוי ע"י תכנית מתאר. את תל אביב צריך להשכיב ראשית על ספת הפסיכולוג להבין את נפשה ורק אחר כך לדבר על תכניות. הנשמה של תל אביב היא יצירה המורכבת מהתובנות הלכי הרוח המחשבות שנוצרו שנוצקו לעיר ויצרו אותה והיא הייתה למכשיר ההקלטה שלהם. עיר שיותר מכול היא התפאורה המעצבת ומחברת בין אנשים ומשפיעה על היחסים ביניהם ומושפעת וניזונה מהם כפי שהבחין בכך הסוציולג פילוסוף גיאורג זימל במאמרו " העיר הגדולה וחיי הנפש " כבר ב1903.
תל אביב היא הבבואה של האנשים שחיו וחיים בה היא אינה קיימת לכשעצמה וכמו כל עיר עם אופי לא תיכנע לחזון שיאנס בלי להתחבר לנשמתה.

בבואנו לתכנן תכנית מתאר לחידוש ופיתוח העיר איננו יכולים להתחייב למהלך גורף כל שהוא מבלי שראשית נגדיר את נשמת העיר והמהות אליה אנו מכוונים, איזו ישות אנו יוצרים בתהליך זה אשר יעצב אותנו התל אביבים ויקבע באיזו סביבה נחיה מאחר וביום יום שלנו אנו חיים בערים ולא במדינות.

לצערי, תכנית המתאר החדשה מתייחסת לעיר בעיקר כמתחם נדלני בו הבניינים הם הכוכבים המלכים ודרכי הגישה אליהם הכבישים הם השטיח האדום בעיר הזו האנשים משרתים את הבניינים.

למרות הדינאמיות האורבאנית המתעתעת, תל אביב היא עיר אינטימית מבחינת מספרית הגדלה בעצלתיים עם תקופות בהן הייתה הגירה שלילית והקטנת מספר התושבים. אם נבחן את כמות התושבים הנוכחית שכמעט ולא השתנתה בארבעים השנים האחרונות בעיר. נראה כי גידול מספר התושבים זניח (כיום ובשנת 1968 היה כמעט אותו מספר תושבים סביב ה400 אלף).

תכנית המתאר החדשה אינה מציעה מודל לאופייה של העיר אליה היא חותרת, לכן תמוהה הגישה המובילה את התכנית החדשה ועומדת לנגד עיני המתכננים הרואים בהגדלה עצומה של אחוזיה הבניה (בכחמישים אחוז).
הגדלה של אחוזי הבניה תתבצע ע"פ התכנית בעיקר במגדלים ובנייה חסרת רסן לגובה , בניה העומדת בניגוד לסגנון החיים של העיר, סגנון חיים של בניה "בגובהה העיניים והרחוב" עם מגע חברתי אנושי ואינטימי השונה מהותית מאורך החיים המוכתב בסביבות המגדלים המנוכרות.

בנוסף, התכנית יוצרת חלוקה מלאכותית לרובעים תכנונים בלי לתת את הדעת כי העיר מקימת אינטראקציה דינאמית בין רובעיה השונים המשולים לאיברים פנימיים בגוף אחד ומקימים אותו בשלל פונקציות תפקודיות ונפשיות.
לא יתכן כי בגלל שתוכנית מסוימת הוחלה בעבר על רובע מסויים או בגלל פחד פוליטי ממהלך מול תושבים בשכונה אחרת יוצרו מעיין קנטונים תכנונים כאשר מצידו האחד של הרחוב התוחם רובע מסויים יבנה מלון בן ארבעים קומות ומצידו השני של הכביש באותו המקום בדיוק יהיה מותר לבנות בית בן חמש קומות בלבד.

ברור מכך שכל נושא "התב"ע הנקודתית" יבוטל מידית כרעה חולה אשר מאפשרת תמיד לקבוצת יזמיים לפעול ללא רסן ומבלי להתחשב במרקם הסביבתי ומהווה פתח לספקולציות ושחיתות.
מתן אפשרות פעולה עודפת, לפועלה של קבוצה האנשים בעלי האינטרסים האישיים, תשנה את אופייה ותחבל בתשתית החברתית והתרבותית של העיר. ניתן לראות דפוסי פעולה כאלו בעריי הפריפריה אשר לצורך פיתוח נרחב ומואץ ועל מזבח רעיון הגדילה חסרת הרסן, נתנו ליזמים צמאי הרווחים "לרוץ קדימה" כאשר כל העיר נשארה חרוכה מאחוריהם.
תכנון של יחידות שטח גדולות צריך להיות כזה שאינו יוצר העדפות, ואם צורך קהילתי ציבורי מוליד אותו הוא חייב להיות מלווה דיון ציבור ולהתאים עצמו לצרכי העיר ושאיפת תושביה.

כיום יש להסתכל בדייקנות של מנתח ראש.
תוכנית המתאר החדשה צריכה להגדיר את האופי העתידי הרצוי של כל אזור ורובע בתל אביב . דבר שינמיך את להבות הספקולציה הנדל"נית וייצור בהירות וודאות תכנונית.
כדי לא לפגוע במרכזי תפקוד החיוניים לעיר. מתוך הנחה כי העיר תל אביב נפלאה וייחודית והינה ראויה לתואר היצירה הגדולה והמשמעותית ביותר של התחדשות הישוב והתרבות העברית בארץ ישראל, נבחר בגישה של שימור ופיתוח מבוקרים.
גישה זו תחייב צעדים שקולים וזהירים בפיתוח העיר כאשר כל אי ודאות יוכרע לכיוון שימור הקיים וחידושו. גישה זו תעדיף התבוננות ראשונה מגובה עיני תושבי העיר ותתמקם במרחב הרחוב התל אביבי הטיפוסי. תינתן עדיפות להגדלת זכויות הבניה ע"י תוספת בנייה מתונה תוך ההעדפה לשיפוץ וחידוש הקיים תוך ראייה נרחבת להשלכת פעילות זו על שאר הבניינים ומבנה הרחוב המחודש ובקנה מידה גדול יותר על מבנה השכונה כולה.
במידה וחידוש הקיים לא יתאפשר תינתן אפשרות לבנייה מחודשת אשר תתאים למרקם השכונתי ולמבנה הרחוב.

תוכנית המתאר החדשה מהווה הזדמנות חד פעמית שאסור להחמיצה. הזדמנות ליצור תכנון עירוני מתקדם ושינוי עירוני, שיאפשר לנו לומר את שמה של תל אביב, לא מתוך גחמה פרובינציאלית אלא מתוך עובדות בשטח, באותה נשימה עם הערים הגדולות בעולם, כמו לונדון , ניו יורק, פריז וברצלונה…

למאמר שהתפרסם בדה-מרקר לחצו כאן..

"לשאת בתוצאות" ו"לקחת אחריות" שני צירופים שכחברה וכאזרחים בודדים אנו מתקשים לעשות כאשר מתברר שפעלנו בניגוד לחוק – וזה חמור; אי-לקיחת האחריות כאשר יש במעשה גם פגיעה ישירה בבריאות הציבור היא חוצפה ואף פשע במובן מסוים; כאשר כל זה מתרחש במסגרת הסדר טיעון המקובל על המשרד להגנת הסביבה – זו כבר שערורייה.

הקנס הכספי שהוטל על מפעל פרוטרום ממפרץ חיפה, שהפיץ ריחות רעים לסביבה, הוא קנס נכבד – אך בסופו של יום מדובר בכסף – שכמאמר המשפט "בא והולך". מאחר שזה לא הקנס היחיד או הראשון שהוטל על המפעל, ושלמרות התחייבויותיו לבית המשפט איש לא מבטיח לנו שאכן לא ישוב ויעבור על החוק, אסור היה במסגרת הסדר הטיעון למחוק מכתב האישום את מנהלי המפעל, כדי שאחת ולתמיד ישאו בתוצאות באופן אישי.

ה"אחריות האישית" היא חלק בלתי נפרד מתפקיד המנכ"ל. הוא אחראי להצלחות ולרווחים של המפעל, ועושה הכל כדי להגיע אליהם. אך עליו להיות באותה מידה אחראי גם לכישלונות ולמחדלים של המפעל, במיוחד אם מאותם מחדלים נפגעים אזרחים המתגוררים בסמוך לו. הגיע הזמן לשים סוף לתופעת ה-"לא ידעתי לא שמעתי" שנשמעת על פי רוב מפי מנהלי מפעלים. מנהל שלא יודע שמפעלו פועל בניגוד לחוק אינו מנהל ראוי.
מחיקת בעלי המפעל מכתב האישום במסגרת הסדר הטיעון היא כניעה ברורה של המשרד להגנת הסביבה ללחצים שהופעלו עליו, והיא שמדיפה ריח רע בעצמה. אחרת לא ניתן להסביר את הפרס שקיבלו מנהלי המפעל.

כניסה של מנהל מפעל לכלא בגין עבירה על חוק זיהום אוויר או כל חוק סביבתי אחר, או לחילופין קנס אישי בגובה של עשרות אלפי שקלים, הוא הצעד היחיד אולי שירתיע מנהלים שבשעה זו ממש מזהמים את הסביבה. כל צעד מתפשר אחר הוא איתות ברור למנהלי המפעלים המזהמים שמשתלם לזהם, והם יוכלו להמשיך ולחייך כל הדרך אל הבנק – על חשבון הבריאות שלנו.

השבוע צפוי המשרד להגנת הסביבה לערוך שימוע למנהלי בתי הזיקוק בחיפה בגין זיהום בניגוד לחוק ולתקנות. זהו שימוע נוסף בשורה ארוכה שעורכים למפעלים הללו. האם הפעם ימוצה איתם הדין באופן אישי? האם הפעם מעבר לקנס או צעד מנהלי כלשהו תוטל גם אחריות אישית? היד הרכה של המשרד להגנת הסביבה חייבת להיפסק אם מטרתו האמיתית היא לעצור מפגעים סביבתיים.

"בנגב יבחן כושר היצירה והעוז החלוצי של ישראל – ומבחן זה יהיה גורלי. בנגב יבחן כושר המדע והמחקר היהודי ועל אנשי המדע והמחקר שלנו שומה להתרכז בשדות מחקר חדשים שלעמי הצפון לא היה בהם צורך: המחקר להמתקת מי-הים בתהליכים זולים, לניצול אנרגיה שמשית המרובה בארצנו, ובייחוד בנגב, יותר מכל מדינות אירופה. לניצול כוח הרוחות לייצור כוח חשמלי, למניעת בזבוז מי הגשמים המועטים הזורמים לשווא לים התיכון ולים המלח".
דוד בן גוריון שדה בוקר 1955

את החזון הזה של דוד בן גוריון מצפה העולם שיגשים נשיא ארה"ב הטרי אובמה . הציפיות מהנשיא השחור הראשון בבית הלבן הן רבות בתחומים מדיניים ובתחומים כלכליים , אבל בעיקר הציפייה מאובמה נשיאה הטרי של ארה"ב היא שידאג לשיווין זכויות וישים על ראש סדר היום את הנושאים האזרחיים , החברתיים והסביבתיים שלהם יש השפעה ישירה גם על תחום הכלכלה.

פאר ויסנר, יו"ר מפלגת הירוקים

אובמה חייב כבר בתחילת הקדנציה, כפי שכבר הצהיר בעבר כי בכוונתו לעשות, לקדם את נושא האנרגיה הירוקה , תוך הפניית משאבים ותקציבים לכך והשקעה בטכנולוגיות אשר חוסכות אנרגיה ובמקביל מפחיתות זיהום .
על אובמה לקדם מעבר של תעשיית הרכב בארה"ב לתעשיית רכב ירוקה – מכוניות היברידיות . ולהביא את החברה האמריקאית לצמצום השימוש במשאבי הטבע תוך פגיעה בסביבה.

הנשיא אובמה מגיע אחרי שמונה שנים שחורות , תרתי משמע בניצוחו של הנשיא בוש , מבחינת הדאגה לסביבה . ממשלו של בוש דאג בין השאר להקל על גופים מזהמים בארה"ב , לתמוך בשימוש בפחם בהפעלתן של תחנות כח ועוד. אל גור סגן נשיא ארה"ב כבר הצביע על "האמת המטרידה" של הבעיות הסביבתיות הסובבות את העולם כולו וגם את ארה"ב ,ובכך בעצם כבר הכשיר במידה מסוימת את הקרקע לאובמה . היום נשיא ארה"ב אשר יטפל בנושאים סביבתיים ויתמודד מול האתגרים והבעיות , לא ייתפס כנשיא הזוי , אלא נהפכו יהיה נשיא אשר יחזק את התמיכה בו בארצו ובעולם כולו .

אם הנשיא הטרי אובמה רוצה לפחות בתחילת דרכו לחבק סביבו את תושבי ארצות הברית בפרט ואת העולם כולו בכלל , עליו לעשות מעשה מיד עם תחילת כהונתו למען כדור הארץ הזה , מעשה אחד מתוך שורה ששל דברים שבכוונתו לעשות במהלך הקדנציה ולאותת בכך על דרכו . צעד שכזה יסחוף אחריו העולם כולו וידגיש כמה מטרידה האמת וכמה אנחנו חייבים לעשות שינוי כדי שיהיה לנו ולדורות הבאים איפה לחיות בעולם הזה.

"חוק החופים", החוק אשר אמור לשמור ולהגן על חופי הים בישראל מפני פגיעה של נדל"ניסטים, בעלי הון ובעלי אינטרסים, חוקק לפני ארבע שנים, והוא דוגמה נוספת לכך שאנחנו משופעים בחוקים, אך בה בעת יש בינינו מי שמנסים לפעול בניגוד להם.

פאר ויסנר, יו"ר מפלגת הירוקים

המדאיג והחמור הוא, שבלא מעט מקרים מוסדות התכנון נותנים את אישורי הבנייה על אף שאלה נוגדים את החוק, ובכך מרוקנים את חוק החופים מתוכן ושמים אותו ללעג. כך למשל, ערר שהגישה בשבועות האחרונים מפלגת הירוקים נגד בניית מעלית בחוף אכדיה בהרצליה נדחה.
ערר נוסף, שהגישה מפלגת הירוקים לוועדת הערר של המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, נגד תוכנית להרחבת קיבוץ פלמחים נדחה לאחרונה. בנוסף לשני מאבקים אלה מתנהל בימים אלה מאבק נגד הכוונה לבנות כפר נופש בחוף בצת, בנייה שתפגע פגיעה חמורה באחד מהחופים הבודדים שעוד נותרו לנו, ומאבק נוסף מתנהל על חוף הבונים.

הדוגמאות האלה מצטרפות למאבקים נוספים שהתנהלו בחופי געש ושדות ים, שגם אותם ניסו בעלי הון ואינטרסים אחרים לגזול מהציבור הרחב. במדינת ישראל רובנו עוד לא הפנמנו שהים הוא נכס ייחודי, ואנחנו רואים בו אתר מובן מאליו ומתייחסים אליו בעיקר בחודשי הקיץ. אך מאוד ייתכן שהחוף שבו בילינו בקיץ האחרון, לא נוכל לבלות בו בקיץ הקרוב כי פתאום יעמוד עליו בניין.

לחוק החופים דרוש שינוי. התוכניות הישנות הקיימות לבנייה על החופים חייבות לעבור את אישור הולחו"ף (הוועדה לשמירה על החופים) לפני מתן היתרי בנייה, ויש להגדיל את השטח שעליו תהיה אסורה הבנייה.

המצב כיום בישראל הוא, שלכל אדם יש 2 ס"מ של חוף. בקצב הזה המצב רק יילך יחמיר. את מכירת החיסול הזאת של חופי הים שלנו חייבים לסיים. הגיע הזמן שמוסדות התכנון בארץ יפסיקו את ההתנהלות הרופסת מול כרישי הנדל"ן ויתחילו לשמור על האינטרסים של הציבור, כי עוד רגע גם השורה בשיר חופים, "חופים הם לפעמים געגועים לנחל" לא תהיה רלבנטית – קשה להתגעגע לנחלי ישראל המזוהמים, וחופים כבר בקושי נשארו לנו.
על מוסדות התכנון בישראל להבין כי מתן היתרי בנייה על החופים הוא נזק בלתי הפיך, וכי בקצב הזה את השורה "עם הגב לים עם הראש לשם", יוכלו לזמזם רק ברוני הארץ ממרפסות השמש שלהם.

למאמר בגלובס לחצו כאן…

בעיית הדיור לצעירים בודדים ולזוגות צעירים בתל אביב היא בעיה קשה. רכישת דירה במרכז העיר היא דבר בלתי אפשרי, אם אין לך איזה דוד סם שמזרים כסף מעבר לים. גם שכירת דירה בתל אביב כיום היא משימה לא קלה, בלשון המעטה.

פאר ויסנר, יו"ר מפלגת הירוקים

בלית ברירה, בשטח כבר ניתן להבחין בתנועה של צעירות וצעירים אל רמת גן, גבעתיים, בת ים, חולון וערים אחרות. לרשות המקומית אומנם אין אפשרות לשלוט על דמי השכירות, אך יש ביה ומחובתה לעשות הכל למען דיור בר השגה לאותה אוכלוסיה, שיש לה חשיבות והשפעה על קיומה היומיומי של העיר. אחד הפיתרונות המקובלים בעולם היא תרבות הלופטים.

פתרון זמין, זול ולא חוקי
תרבות הלופטים נולדה בשנות ה-50 בניו יורק, כשאמנים ומעצבים צעירים מעוטי יכולת רכשו בזול חללים במבנים תעשייתיים ישנים, והפכו אותם לדירות מגורים. המשיכה העיקרית לחללים הגדולים והזולים נבעה משילוב של דמי שכירות נמוכים והאפשרות לשלב מקום מגורים עם סטודיו. מאחר שנושאי הדגל היו אמנים ואינטלקטואלים, שימשה התופעה הזו גם כמניפסט חברתי, וקראה תיגר על המעמדות החברתיים.

צורת מגורים זו היתה בלתי חוקית, אולם הצלחתה והתפשטותה גם לערים כמו ברלין, לונדון, שיקגו ופריז הפכה אותה לתופעה מקובלת וחוקית, כיוון שנתנה מענה למצוקת הדיור של קהל צעיר של אנשים בתחילת דרכם.
תופעת הלופטים הגיעה לארץ לפני כ-4 שנים, ונתנה פיתרון אולטימטיבי עכשווי לאוכלוסיה זו על רקע הביקוש שגבר על היצע המגורים, ומחירי הדירות שהרקיעו שחקים.

כולם יצאו נשכרים
קיימים לופטים במרכז הארץ, אולם מרכז הכובד הוא בת"א, בה קיימים כבר אלפי לופטים. אחת הסיבות לכך שהלופט תפס תאוצה בעיר היא שחללים תעשייתיים רבים התפנו בדרום תל אביב, עקב מעבר מפעלים לפריפריה.

האזורים בהם בולטת תופעת הלופטים בתל אביב הם שכונות פלורנטין, מונטיפיורי, נחלת יצחק ורחובות נוספים בדרום העיר. בהפיכת הלופטים לאופציית דיור בר השגה יש מספר יתרונות: מעמד הביניים אשר נתפס כחיוני להתפתחות עיר מבחינה כלכלית ותרבותית אינו נוטש אותה; מתבצע שדרוג מבנים קיימים והפיכתם למקום מגורים, בעל תשתיות חדשות; מתקיים מיצוי מקסימלי של מבנים מעורבים, ביום תעשייה ובלילה מגורים; ישנה גם תרומה למיגור אזורי פשע והפיכתם לאזורי מגורים.

לאור הקשיים ברכישה ובהשכרת דירה, ולצד היתרונות בהפיכת לופטים למגורים, נראה כי על הרשויות לנקוט במדיניות של מתן תוקף חוקי לתופעה ולעבור ממדיניות עצימת עיניים למתן שימוש חריג לתב"ע באזורים הולמים, תוך קביעת קריטריונים עבור שימוש למגורים במבנים תעשייתיים. כל הצדדים יצאו מכך מרוויחים.

גילוי נאות: בבעלותי מבנה שמיועד ללופט.

לפי כשבוע פורסמה כתבה בעיתון תל אביב שכותרתה מנסה לצייר אותי כמי שביד אחת פועל לאישור המגדלים בכיכר וביד השניה ומטעמי בחירות מנהל קמפיין נגד המגדלים. אותה כתבה שתוכנה רחוק מהאמת ומלאה באי דיוקים ובסילוף העובדות, משמשת את האינטרסנטים השונים , הן הנדלנים והן הפולטים ,כדי לפגוע באמינותי , בהתאם לזאת החלטתי לעשות סדר בדברים כדי להבהיר , התנגדנו ! ונמשיך להתנגד לטירוף המגדלים בתל אביב !!!

הטענה כי הצבעתי בעד מגדלים בכיכר המדינה בתל אביב לא היתה ולא נבראה והיא המצאה של בעלי אינטרסים פוליטיים , אשר אינם בקיאים ככל הנראה בענייני תיכון ובנייה. בנושא זה המסמכים הכתובים שחור על גבי לבן מדברים בעד עצמם ואין כאן מקום לפרשנויות של בעלי אינטרסים או גורמים אחרים. צריך רק לדעת לקרוא את הנאמר בהם.

ישיבת ועדת המשנה לתיכנון ובניה בישיבתה ב27.6.2007 לא דנה כלל ועיקר בנושא בניית המגדלים בכיכר המדינה, אלא עסקה בהמרת שטחי מסחר למגורים . כמי שדגל ודוגל גם היום כי על הכיכר להישאר כסנטרל פארק של תל אביב ללא בניני מגורים וללא שטחי מסחר על אחת כמה וכמה. על כן הטענה כי בעבר הייתי בעד הקמת המגדלים הינה שקרית מכל יסוד. לא רק שהתנגדתי ואני מתנגד לבניית המגדלים, אני הבאתי מספר שטחים חלופיים הנמצאים ברשותה של עיריית תל-אביב יפו להקמת יחידות הדיור אשר על פי התוכניות אמורות היו לקום על כיכר המדינה. האלטרנטיבה אותה אני מציע כפיצוי אפשרי לבעלי הקרקע:בניית 300 יחידות דיור במתחם בבלי, תוכנית 1770 א' אשר בבעלות עיריית תל-אביב-יפו ,מגדל "בית אלה" במע"ר הצפוני, המיועד למגורים ולמשרדים – בבעלות עיריית תל-אביב-יפו 12.000 מ"ר מתוך 36.000 מ"ר המאושרים לבניה.

בניית 300 יחידות דיור במתחם השוק הסיטונאי שבבעלות העירייה.

התנגדותי להקמת המגדלים בכיכר המדינה אינה נעשית ממניעים כלכליים אלה כולה ממניעים מתוך אמונה בנושא.

הירוקים בתל אביב הם היחידים הנאבקים כבר שנים נגד מגדלים בעיר תל אביב וכיכר המדינה לא היה המאבק הראשון . קדמו לו מאבקים על מגדל נווה צדק, מאבק על מגדל ברמז ארלוזורוב (שטח ציבורי), מאבק נגד מגדל אסותא ואחרים. שבכולם נלחמתי נגד טירוף המגדלים בתל אביב. הירוקים בתל אביב ראו כל העת את טובתו של המרקם העירוני בתל אביב ולא שינו את דעתם בנושא בסנטימטר אחד. כל טענה אחרת היא שיקרית, אינה מתבססת על עובדות ומושמעת מפיהם של מי שלא נכחו בישיבת ועדה מקומית בחייהם.

אני וחברי בירוקים נמשיך לעשות להפסקת טירוף המגדלים בתל אביב ונתייצב בפני כל תושב אשר יהיה מעוניין להצטרף למאבק שהוא למען העיר תל אביב – יפו ותושביה.

בכתבה אף צוטט מייסד עמותת אורבניקה שהיתה שותפה איתי במאבק שהביע כביכול את אכזבתו מכך שניצלתי אותם לטובת מניעים פוליטים

אני מצרף לכם מכתב שקיבלתי בעקבות הכתבה מהבחור מעמותת אורבניקה שלמעשה ניהל מולי את הקשר בכל תקופת המאבק,לשיפוטכם…

(בהערת אגב, שימו לב כי הוא מציין כי הוא משתייך לגוף פוליטי יריב לי ועל אף זאת הוא אומר דברים שכדי לקרוא)

שלכם,
פאר ויסנר
יו"ר מפלגת הירוקים

בעוד פחות מחודש יתקיים הפריימריס בקדימה. ארבעה מתמודדים ניצבים במרוץ אל ראשות הממשלה, את עמדותיהם בנושאים הביטחוניים כולנו מכירים, כך גם את עמדתם בנושאים חברתיים.. אך מה עמדתם של הארבעה בבעיות החשובות לקיומנו, הבעיות הסביבתיות, אין לדעת. בנושא הזה ארבעת המתמודדים מוכרחים להתחיל לדבר.

מה עמדתם בנושא אנרגיה חלופית, מהי עמדתם בנושא שמירה על השטחים הפתוחים, מה היא עמדתם בנושא כלכלה ירוקה, מה היא עמדתם בנושא שיפור התחבורה הציבורית לשם עידוד הציבור להשתמש בה?

לנושאים הסביבתיים יש השפעות על הבריאות שלנו, על הכלכלה שלנו, על החינוך שלנו וגם על המסחר שלנו. ארבעת המתמודדים הנוכחיים בקדימה לא היו ממקדמי חוקים סביבתיים בכנסת או מי שעסקו בעבודה פרלמנטרית בנושא.

ההפך, חלקם היו ממי שקידמו חוקים אנטי סביבתיים או תמכו בפרויקטים אנטי סביבתיים. פעילות חלקם כשרים בממשלה היתה כזו המנוגדת לעקרונות סביבתיים. כך למשל שר התחבורה, שאול מופז, המשיך בקידומם של עוד כבישים ברחבי הארץ במקום לפעול לשיפור הסעת ההמונים. ואילו שר הפנים, מאיר שיטרית, תומך בתוכנית הבנייה בספדי תוך פגיעה בהרי ירושלים.

ענייני הביטחון בוערים ככל שיהיו אינם יכולים לגרום לכך שהנושאים הסביבתיים ידחקו לפינה ואזרחי מדינת ישראל לא ידעו מה האג'נדה של כל אחד מן המתמודדים, גם אם אין הם נמנים על מתפקדי קדימה. אם נמשיך לדאוג לביטחון, ונשאיר את הסביבה מאחור, ביום שיבוא שלום עלינו, כבר לא יהיה איפה לחיות כאן.

אזרחי מדינת ישראל זכאים לדעת מה יחסו של ראש הממשלה הבא, גם אם באופן זמני, לסביבה. הציבור בישראל לא יסתפק בראש ממשלה אשר מכנס ישיבת ממשלה במערה ומצהיר כי ממשלתו תדאג לסלילת שבילי אופניים. כבר נאמר – זה טוב אבל זה לא מצוין.

ראש הממשלה הבא צריך להציג מדיניות סדורה וברורה בנושאים הסביבתיים לציבור,כפי שיש לו כזו בענייני ביטחון, רווחה וחינוך, בתקווה שלא ירחק היום והשר להגנת הסביבה שיהיה לצידו ושרי ממשלה אחרים יהיו ירוקים בנשמתם.

למאמר שהתפרסם בNRG לחצו כאן…

טענות התעשיינים על צמיחת החוקים הירוקים והקושי לעמוד בהם כמעט וגרמו לי ולחברי להזיל דמעות רחמים על תעשייני ישראל. מה אנחנו הירוקים רוצים מחייהם. מדוע אנחנו כאלה נודניקים ולמה אנחנו לא נותנים לבעלי המפעלים לנשום קצת אוויר ולוחצים אותם בנושאים הסביבתיים הקשורים למפעליהם.

הסיבה מאוד ברורה – כל אזרחי מדינת ישראל רוצים לנשום אוויר נקי. הירוקים בישראל לא מעוררים חרדה, החרדה הקיימת היא לגורל כדור הארץ בכלל והסביבה בה אנחנו חיים בפרט. מי שלא רואה את זה עד כה כנראה באמת שם בראש סדר העדיפויות שלו את רווחיו הכלכליים ולא את בריאות הציבור.

לרוב מי שנוהג כך הם אותם בעלי מפעלים אשר עושים ככל העולה על רוחם מתוך ידיעה שמערכת האכיפה בישראל נכשלה במשימתה והסיכוי שהם יתפסו מזהמים או חורגים מהתקנים אינו גדול. התנהגות זו אופיינית לאותם בעלי מפעלים אשר יושבים במשרדיהם הממוזגים במגדל תל אביבי כאשר בשטח המזוהם במפעל עובדים אנשים אשר בריאותם נפגעת מהחומרים הנפלטים לאוויר בשטח המפעל .

לתעשיינים נח תמיד לנפנף עם חרב הפיטורים. גם אני הייתי תעשיין בעברי, אך נשאלת השאלה מה עדיף – עובדים בריאים אשר ישבו בבית או ימצאו מפעל חלופי או עוד עובדים שנפגעים מזיהומי המפעל שבו הם עובדים וחייהם מתקצרים.

הירוקים: מסתכלים על העתיד
הירוקים במדינת ישראל אינם אויבים של אף בעל מפעל. האינטרס שלנו הוא לדאוג לאוויר נקי , נחלים נקיים כדי שבסוף שבוע כאשר בעל ההון יוצא עם ילדיו לטבע יהיה לו איפה לטייל מבלי שהוא ינשום אוויר מזוהם כמו כל עם ישראל או כאשר הוא הולך לרחוץ בים הוא לא ייתקל במים עם שפכי ביוב.

הירוקים במדינת ישראל, בשונה מגופים רבים בארץ, לא מסתכלים רק על המחר , אלא דואגים לדורות הבאים . במקום להרגיש מותקפים , נכון היו עושים התעשיינים אם היו מחבקים את הירוקים ועומדים בתקנים שהם נדרשים להם כי כל נפגע זיהום כתוצאה מפעילות המפעלים הוא הוצאה עצומה לאוצר מדינת ישראל , כי כל קנס שמוטל עליהם הוא קנס שללא ספק היה יכול לסייע לסביבה. בדיוק כמו כלי רכב לפני טסט והמחיר שצריך שבעל הרכב צריך לשלם במוסך לתיקון הליקויים.

הגיע הזמן שבעלי המפעלים יבינו שעשיית רווחים אסור שתהיה תוך שהיא פוגעת בבני אדם ובסביבה. אסור גם שבנושא חשוב כזה ינסו התעשיינים לעשות דמגוגיה זולה כאשר הם משווים את מפעלי רמת חובב למפעל עלית ברמת גן ברמת הזיהום בשני המקומות. זיהום האוויר ברמת גן הוא ברובו תוצאה של כלי רכב העוברים בצומת עילית הסואן בעוד שברמת חובב תוצאות הזיהום הם מהמפעלים המזהמים.

האיום שמשמיעים התעשיינים על נטישת הארץ ומעבר לארץ אחרת לא ירתיע את הירוקים לשמור על הארץ הזאת כי אין לנו ארץ אחרת. תעשיין שעובר עם מפעלו לחו"ל הוא אותו תעשיין שהארץ הזאת אינה חשובה לו ולא היתה חשובה לו כשהוא זיהם אותה. מעבר לארץ אחרת עם מפעל זאת בריחה מהתמודדות. ומי שבוחר בדרך כזאת צר לי עליו.

התעשיינים בישראל קיבלו ביום העצמאות האחרון את פרס ישראל עליהם להוכיח כי הם באמת ראויים לו . הוכחה במעשים – לא בבכי ובנהי.

למאמר בNRG לחצו כאן

לא יכול היה להיות עיתוי מושלם יותר שידגיש ויחדד את הפערים הקיימים בין מדינת ישראל לשאר העולם בדאגה לאיכות הסביבה.

באחרונה ביקר בישראל סגן נשיא ארה"ב לשעבר אל גור, שנלחם להצלת כדור הארץ. בשעה שנאם בתל אביב, פירסם מבקר המדינה דו"ח חריף על התנהלות המשרד להגנת הסביבה בנושא גביית קנסות, הגשת כתבי אישום וטיפול בפסולת בניין. את העוסקים בדאגה לסביבה הדו"ח הזה לא הפתיע, כי הכל מודעים למצבו הקטסטרופלי של המשרד, אך הדו"ח בהחלט העציב ותיסכל. כך לא מתנהלת ממשלה שטוענת בישיבת ממשלה בתוך מערה שהנושאים הסביבתיים חשובים לה.

נכון, תקציבו של המשרד להגנת הסביבה הוא מהנמוכים במשרדי הממשלה, אך אין זו הסיבה היחידה שהמשרד לא עומד במטלות להן הוא מחויב. התנהלותו של המשרד, על פי דו"ח המבקר, רק מחזקת את תדמיתו החלשה ואת הזלזול של המזהמים באנשיו. לעתים נדמה כי קיים סניף של התאחדות התעשיינים במשרד, המשפיע על קבלת החלטות, על סדר עדיפויות ועל ההתנהלות היומיומית.

במדינת ישראל יש חוקים סביבתיים למכביר ועוד שורה של חוקים בדרך והחלטות ממשלה סביבתיות שלא בוצעו עד עצם היום הזה.

אז למה שבעל מפעל מזהם יתרגש מהחוק אם הוא יודע שאף אחד לא יאכוף אותו? למה שבעל משאית עם פסולת בניין יחשוש לפרוק פסולת בשטח פתוח, אם ברור לו שהוא ייצא נקי ולא ייתפס? למה שבעל מפעל לא יזרים את שפכיו לים ויזהם אותו, אם הוא יודע שגם את הקנס לא יגבו ממנו? אל גור הגיע לכאן עם מסר מאוד ברור: "זה הזמן לבחור בין חיים למוות".

את המסר הזה צריך לאמץ קודם כל המשרד להגנת הסביבה. עליו להחליט אם עתידו לחיים או למוות; אם עתידו לפעולות נמרצות ונחרצות נגד המזהמים, או שמא המסר שהוא משדר כי הוא בתהליך גסיסה ואיש הישר בעיניו יעשה.

כשפורסם דו"ח מבקר המדינה היתה תקוה בלבי שממצאי הדו"ח לא יגיעו לאוזניהם של גור ואנשיו, כי אז בושתנו היתה רבה. על מנת שדו"ח המבקר לא יישאר רק על המדף, חייבת ועדת הפנים בראשותו של אופיר פינס להיות קצין המבחן של המשרד, ולקיים מעקב צמוד אחר ממצאי המבקר. אסור שהמשרד להגנת הסביבה ימשיך לעבוד ב"כאילו".

למאמר באתר הארץ  לחצו כאן  

אדוני השר להגנת הסביבה ותיירות, גדעון עזרא, כשקמת הבוקר, איזה כובע חבשת על ראשך? הכובע של השר להגנת הסביבה, או את כובע שר התיירות? אני שואל זאת כי ממש לא ברור לי איך אפשר לשמש בשני התפקידים האלה בעת ובעונה אחת, ועוד יותר לא ברור לי איך לך לא ברור כי אתה יותר מעשוי להיות נתון בניגוד אינטרסים עם עצמך, בבואך לקבל החלטות חשובות ומכריעות הנוגעות לשני התחומים הללו – כמו פרויקט בניית המלון בתמנע, הנמצא בימים אלה בערכאות משפטיות. או כמו נושא הרחבת שעות פעילות של שדה התעופה נתב"ג, או בניית כפר נופש על שפתה של הכינרת.

מה יהיה כעת, אדוני השר? כיצד כעת תוכל לעמוד מול אותם מלונאים, סוכני נסיעות וחברות תעופה אשר דאגתם לסביבה רחוקה כמזרח ממערב. האם תוכל לעמוד בפרץ בשם הסביבה – משהו דומם כזה, מופשט כזה, כאשר נימוקים כלכליים יונחו על שולחנך במשרד התיירות כדי להצדיק הקמתו של מלון על שפת הכינרת?

מי שמכהן בתפקיד השר להגנת הסביבה בישראל, לא יכול לכהן במקביל כמעט באף תפקיד מינסטריאלי אחר: לא שר הביטחון האחראי על התעשיות הביטחוניות המזהמות, לא שר התעשייה והמסחר – הנמצא בקשר יומיומי עם בעלי ההון המזהמים, לא שר הפנים – המייצג את ועדות התכנון הנותנות ידן לחיסול השטחים הפתוחים בישראל וכדומה. מי שמכהן בתפקיד השר להגנת הסביבה בישראל, דווקא בשל חולשתו של המשרד – הן מבחינת כוח אדם והן מבחינה תקציבית, חייב להיות נתון כל כולו בעשיית משרדו ולהילחם כל שעה למען משרדו ולמען הסביבה בישראל – במיוחד כשהנושא הסביבתי נמצא בעלייה מתמדת בכל העולם.

החלטתו של השר עזרא לקחת את תיק התיירות בנוסף לתיק הגנת הסביבה מעבירה מסר אחד לציבור – הסביבה בישראל אינה עומדת בראש מעייניו של השר עזרא. הוא אינו יוצא דופן מקודמיו, למעט השרה יהודית נאות ז"ל, שגם הם לא קפצו על התפקיד מרצונם. אין ספק שכעת הסביבה בישראל תיפגע, רק שהיא אינה יכולה לצעוק ולמחות ולהפגין, כפי שהיו עושים בוודאי סקטורים במשק במצב דומה. התנהלותו של השר עזרא מוכיחה כי לתפקיד השר להגנת הסביבה צריך איש עם נשמה סביבתית, עם אידיאולוגיה וחזון למען הסביבה ולמען הדורות הבאים.

למאמר באתר הארץ לחצו כאן