ארכיון הנושא 'הבלוג של פאר'

רמזור אחד מספיק

יום שלישי, 02 לפברואר 2016   מאת:

כל מי שנסע אי פעם בכבישים ברחבי אירופה ודאי שם לב למשהו מוזר. אני לא מתכוון לבניינים ההיסטוריים המרשימים, לא לריאות הירוקות הבלתי נגמרות ואפילו לא לנשים והגברים הלבושים בקפידה. אני מתכוון לרמזורים שבצמתים, או יותר נכון לרמזור שבצומת. משום מה, מהנדסי התחבורה באירופה חושבים שדי ברמזור אחד כדי שהנהגים ידעו אם לעצור או לנסוע. מהנדסי התחבורה בישראל חושבים כנראה שאנחנו מוגבלים יותר, ולכל צומת בכל כיוון הם הצמידו שני רמזורים – האחד לפני הצומת והשני אחריו. האם ייתכן שבצעד זה, במקום להוריד את מספר תאונות הדרכים הם דווקא מעלים אותן?

3027751-poster-p-trafficlight
על-פי מחקר שנעשה במשטרת ישראל, מדינת ישראל נמצאת במקום הראשון והמפוקפק במספר הולכי הרגל שנהרגו בתאונות הדרכים ביחס לעולם המערבי. בשליש מהתאונות שאירעו בשנים האחרונות בארץ היו מעורבים הולכי רגל. כשליש מתאונות אלה מקורן בהתנהגות לא זהירה של הולך הרגל, ואילו שליש נוסף מקורו, על-פי המחקר, באי מתן זכות קדימה של נהגים במעבר חצייה. לא מן הנמנע שאחד הגורמים למצב המזעזע הזה הוא ההחלטה להציב בכל צומת רמזור נוסף אחרי הצומת, המהווה למעשה הזדמנות שנייה לנהג הישראלי לחצות.

חשבו על עצמכם או על נהג לא זהיר שאתם מכירים: אתם מתקרבים לצומת במצב בו האור הצהוב כבר מהבהב. במקרה של רמזור אחד ויחיד, הבא לפני הצומת, חייב הנהג לעצור, שכן מעבר באור צהוב עלול להכניס אותו לצומת כבר באור אדום. במקרה
של שני רמזורים, רב הפיתוי "לגנוב" את הצומת בצהוב, מפני שהרמזור הנוסף נותן הרגשה שיש עוד די זמן לכך. ומי כמו הנהג הישראלי לא ייכנע לפיתוי? יתרה מזאת, במקרה של רמזור אחד בצומת יהיה חייב הנהג לעצור לפני מעבר החצייה בקו העצירה, ולא לאחריו, כפי שהוא נוהג היום. שהרי אם יעצור את רכבו אחרי מעבר החצייה, הוא לא יבחין ברמזור לכשיתחלף לירוק.

הואיל ואנחנו עוסקים בדיני נפשות ממש – אגב, בתאונות הולכי הרגל מעורבים בעיקר ילדים וזקנים – אינני מכביר במילים על החסכון הניכר בעלות הפנסים ובהתקנתם ובצריכת האנרגיה, והשיפור המשמעותי בחזות הרחוב או הסביבה.

שיגרתי עשרות מכתבים לכל הנוגעים בדבר: עיריות ומועצות, עמותת "אור ירוק" ועוד, אך השיא היה במכתב למשרד התחבורה, שם טענו בין היתר כי רמת התחזוקה הנמוכה של מערכת הרמזורים בארץ – בניגוד לרמה הגבוהה הנהוגה במערב אירופה – מחייבת שני רמזורים, למקרה שאחד מהם פוסק מלפעול. חשבתי לעצמי שעל-פי הגיון מעוות כזה, ייתכן שדרושים לישראל גם שני משרדי תחבורה, למקרה, כמו זה אולי, שמשרד אחד פשוט יפסיק לתפקד.

עצות ירוקות לנתניהו ליבוש מקורות הטרור

יום שלישי, 01 לדצמבר 2015   מאת:

מה לא נכתב ומה לא נאמר כבר על הטרור ועל הדרך האפקטיבית ביותר להלחם בו. המשותף למרבית הרעיונות והמאמצים למיגור הטרור, הן ברמה המקומית והן ברמה הגלובאלית, הוא העובדה שהם מנסים לטפל רק בתוצרי הטרור ולא במקורותיו. הם מנסים להרוג את היתושים במקום לייבש השלוליות שבהן הם צומחים. צריך וחובה להלחם בחורמה בטרור ובטרוריסטים בכל מקום ובכל שעה, אך במקביל חייב להיעשות מאמץ גלובאלי אמיתי לייבש את המקורות המזינים אותו, ובעידן הכלכלה הגלובאלית והטרור הגלובאלי המקור הזה הוא אחד: הפטרו-דולרים.

נתניהו בועידת האקלים פריז

נתניהו בועידת האקלים פריז

המאמץ של ממשל בוש מאז ה- 11 בספטמבר להפצת הרעיון הדמוקרטי כדרך למלחמה בטרור ראוי להערכה, פחות בגלל הצלחתו ויותר הודות לניסיון שלו לגעת בשורש הדברים. לא ברור עוד מה יעלה בגורל המלחמה בעיראק ועל כל פנים מוקדם מדי להתנבא, אך ברור שישנה דרך נוספת. בין המלחמה היסודית באמצעות הפצת ערכי הדמוקרטיה, שגם אם תצלח בוודאי תארך עוד זמן, לבין המלחמה היומיומית, הקונבנציונלית, הכמעט סיזיפית בכל תא טרור ברחבי הגלובוס, יש את דרך ביניים, הדרך הירוקה: פיתוח אנרגיות חלופיות לאנרגית נפט. צמצום התלות של העולם המערבי בנפט תוריד עד למינימום את המשאבים האדירים המועברים לארגוני טרור על-ידי חלק מן המשטרים האסלאמיים ובכך תצמצם את פוטנציאל ההרס שלו באופן משמעותי; מעבר לעטיפה האידיאולוגית המשווקת על-ידי מטיפי הג'יהאד, הטרוריסט עצמו מופעל לרוב על-ידי תמריצים כלכליים, ויכולתו להזיק היא בין היתר פונקציה של משאביו החומריים. זו אינה משאלת לב תמימה או הזויה. שבדיה, ארה"ב ועוד מדינות רבות כבר הכריזו על כוונתם לפטור את כלכלותיהן מהתלות ההרסנית בנפט לטובת אנרגיות חלופיות.

לישראל, כמי שחווה באופן האינטנסיבי ביותר את הטרור, שמור מקום של כבוד במערכה זו, ולכך מצטרפות שלוש סיבות: ראשית, ישראל היא מדינה קטנה ושטופת שמש, קרי מקור אנרגיה ירוק, במשך 11 חודשים בשנה.
שנית, ישראל היא מעצמת מחקר ופיתוח מן המתקדמות בעולם בכלל ובתחום של האנרגיות החלופיות בפרט.
שלישית, בישראל, בניגוד לארצות הברית, אין לובי חזק של תאגידי נפט המעכבים את פיתוח האנרגיות החלופיות בשל החשש שהוא יפגע במקור הכנסתם הנוכחי.
הודות לכל אלה ישראל צריכה ויכולה להוביל מגמה עולמית זו, שבוודאי עוד תגבר, ולשמש עבורה דוגמא ומופת. כחלק מהחזון לשני העשורים הקרובים צריכה ממשלת ישראל להכריז כי תוך 10 שנים היא תוריד את צריכת הנפט שלה בלפחות 50%. בכך היא תמחיש לעולם המערבי הלכה ומעשה כי התמכרותו המסוכנת לנפט היא לא יותר מאשר הרגל מגונה ו/או עצלות מבישה.

כמובן שהמעבר לאנרגיות חלופיות אינו יכול להיעשות ביום אחד. במסגרת אימוץ סדר היום הירוק יקבעו מספר נקודות ציון, כשהמגזר הציבורי חייב לשמש דוגמא למגזר הפרטי. כך למשל יקבע מועד שעד אליו תאלץ התחבורה הציבורית בישראל לעבור לאנרגיות חלופיות. מועד אחר יקבע כי כל המוסדות הממשלתיים יעברו לצריכת אחוז מסוים מהאנרגיה שלהם באמצעיים חלופיים לנפט. ולציבור הרחב יינתנו תמריצים ממשיים לשימוש באנרגיה חלופית, ממש כשם שכיום ניתנים לו תמריצים כלכליים להשתמש בנפט.

מעבר להיותו צודק וראוי, סדר יום זה הוא עניין מעורר השראה הן כלפי חוץ והן כלפי פנים. החשיבה הירוקה איננה יכולה להיעצר בשתילת פרחים חדשים בכל עונה או במבצע לאיסוף אשפה ביערות פעם בשנה. על רקע הבעיות המעסיקות את כדור הארץ, ההתחממות הפיזית וההתחממות הפוליטית, דומה שהחשיבה הירוקה היא תשובה מוחצת לשניהם גם יחד. סדר יום ירוק הוא בעל עוצמה וכוח אדירים, על אף שלעיתים הוא נראה תמים. החזון הירוק, שעוד בן גוריון היה אחד ממעצביו, עשוי להיות האופן שבו ישראל תתחבר ליעודה המקורי: לשמש חברת מופת לארצות שמעבר לים.

השבט הלבן לא הבין שהשבט השחור מרגיש מה שהמשטרה עשתה לירוקים בכל הפגנה

יום שלישי, 05 למאי 2015   מאת:

המשטרה עמדה משעות הצהרים פרוסה בכל רחבי העיר נידות של המשטרה חנו בהפגנתיות על כיכר רבין הרגשה לאורך כל היום שזה מתקרב.

העולים מאתיופיה רואים הפגנות של ימין ושמאל , העירייה לוקחת כסף עבור הפגנות. השמאל והימין משקיע בציוד הגברה, בהבאת סלב. והמשטרה סוגרת את הרחובות המקיפים את הכיכר, ואז יוצא "הקיטור" בחדשות נותנים במה להפגנה.
המשטרה והעירייה ידעו שתהיה הפגנה אבל לתת במה למפגינים עם רמקול שמשהו יוכל לשלוט על המונים באמצעות קול את השכל הזה לא היה לממסד ולמשטרה.
__1_0541
כאשר המפגינים הגיעו לכיכר היה צריך פשוט רמקול אחד שהיה צריך להיות השופר של העדה האתיופית. וכך גם יכול להיות השופר של הממסד והמשטרה. במקום זה המשטרה שלחה פרשים וירתה רמוני הלם לעבר המפגינים. המשטרה פעלה הפוך מהמצופה במקום לכתר ולהשאיר את המפגינים בכיכר הם הוציאו אותם מהכיכר. רק רמקול קטן

פאר ויסנר
יו"ר מפלגת הירוקים

לשמור על נשמתה של תל אביב בתוכנית המתאר

יום שישי, 11 ליוני 2010   מאת:

" אלמלא הייתי אדם – הייתי רוצה להיות רחוב " אמר אלתרמן.

תל אביב היא רוח דבר היא חופש ושיעבוד, יצירתיות, אופטימיות, אהבה שנאה היא בנפשם של התל אביבים ואינה עוד עיר הניתנת לריפוי ע"י תכנית מתאר. את תל אביב צריך להשכיב ראשית על ספת הפסיכולוג להבין את נפשה ורק אחר כך לדבר על תכניות. הנשמה של תל אביב היא יצירה המורכבת מהתובנות הלכי הרוח המחשבות שנוצרו שנוצקו לעיר ויצרו אותה והיא הייתה למכשיר ההקלטה שלהם. עיר שיותר מכול היא התפאורה המעצבת ומחברת בין אנשים ומשפיעה על היחסים ביניהם ומושפעת וניזונה מהם כפי שהבחין בכך הסוציולג פילוסוף גיאורג זימל במאמרו " העיר הגדולה וחיי הנפש " כבר ב1903.
תל אביב היא הבבואה של האנשים שחיו וחיים בה היא אינה קיימת לכשעצמה וכמו כל עיר עם אופי לא תיכנע לחזון שיאנס בלי להתחבר לנשמתה.

בבואנו לתכנן תכנית מתאר לחידוש ופיתוח העיר איננו יכולים להתחייב למהלך גורף כל שהוא מבלי שראשית נגדיר את נשמת העיר והמהות אליה אנו מכוונים, איזו ישות אנו יוצרים בתהליך זה אשר יעצב אותנו התל אביבים ויקבע באיזו סביבה נחיה מאחר וביום יום שלנו אנו חיים בערים ולא במדינות.

לצערי, תכנית המתאר החדשה מתייחסת לעיר בעיקר כמתחם נדלני בו הבניינים הם הכוכבים המלכים ודרכי הגישה אליהם הכבישים הם השטיח האדום בעיר הזו האנשים משרתים את הבניינים.

למרות הדינאמיות האורבאנית המתעתעת, תל אביב היא עיר אינטימית מבחינת מספרית הגדלה בעצלתיים עם תקופות בהן הייתה הגירה שלילית והקטנת מספר התושבים. אם נבחן את כמות התושבים הנוכחית שכמעט ולא השתנתה בארבעים השנים האחרונות בעיר. נראה כי גידול מספר התושבים זניח (כיום ובשנת 1968 היה כמעט אותו מספר תושבים סביב ה400 אלף).

תכנית המתאר החדשה אינה מציעה מודל לאופייה של העיר אליה היא חותרת, לכן תמוהה הגישה המובילה את התכנית החדשה ועומדת לנגד עיני המתכננים הרואים בהגדלה עצומה של אחוזיה הבניה (בכחמישים אחוז).
הגדלה של אחוזי הבניה תתבצע ע"פ התכנית בעיקר במגדלים ובנייה חסרת רסן לגובה , בניה העומדת בניגוד לסגנון החיים של העיר, סגנון חיים של בניה "בגובהה העיניים והרחוב" עם מגע חברתי אנושי ואינטימי השונה מהותית מאורך החיים המוכתב בסביבות המגדלים המנוכרות.

בנוסף, התכנית יוצרת חלוקה מלאכותית לרובעים תכנונים בלי לתת את הדעת כי העיר מקימת אינטראקציה דינאמית בין רובעיה השונים המשולים לאיברים פנימיים בגוף אחד ומקימים אותו בשלל פונקציות תפקודיות ונפשיות.
לא יתכן כי בגלל שתוכנית מסוימת הוחלה בעבר על רובע מסויים או בגלל פחד פוליטי ממהלך מול תושבים בשכונה אחרת יוצרו מעיין קנטונים תכנונים כאשר מצידו האחד של הרחוב התוחם רובע מסויים יבנה מלון בן ארבעים קומות ומצידו השני של הכביש באותו המקום בדיוק יהיה מותר לבנות בית בן חמש קומות בלבד.

ברור מכך שכל נושא "התב"ע הנקודתית" יבוטל מידית כרעה חולה אשר מאפשרת תמיד לקבוצת יזמיים לפעול ללא רסן ומבלי להתחשב במרקם הסביבתי ומהווה פתח לספקולציות ושחיתות.
מתן אפשרות פעולה עודפת, לפועלה של קבוצה האנשים בעלי האינטרסים האישיים, תשנה את אופייה ותחבל בתשתית החברתית והתרבותית של העיר. ניתן לראות דפוסי פעולה כאלו בעריי הפריפריה אשר לצורך פיתוח נרחב ומואץ ועל מזבח רעיון הגדילה חסרת הרסן, נתנו ליזמים צמאי הרווחים "לרוץ קדימה" כאשר כל העיר נשארה חרוכה מאחוריהם.
תכנון של יחידות שטח גדולות צריך להיות כזה שאינו יוצר העדפות, ואם צורך קהילתי ציבורי מוליד אותו הוא חייב להיות מלווה דיון ציבור ולהתאים עצמו לצרכי העיר ושאיפת תושביה.

כיום יש להסתכל בדייקנות של מנתח ראש.
תוכנית המתאר החדשה צריכה להגדיר את האופי העתידי הרצוי של כל אזור ורובע בתל אביב . דבר שינמיך את להבות הספקולציה הנדל"נית וייצור בהירות וודאות תכנונית.
כדי לא לפגוע במרכזי תפקוד החיוניים לעיר. מתוך הנחה כי העיר תל אביב נפלאה וייחודית והינה ראויה לתואר היצירה הגדולה והמשמעותית ביותר של התחדשות הישוב והתרבות העברית בארץ ישראל, נבחר בגישה של שימור ופיתוח מבוקרים.
גישה זו תחייב צעדים שקולים וזהירים בפיתוח העיר כאשר כל אי ודאות יוכרע לכיוון שימור הקיים וחידושו. גישה זו תעדיף התבוננות ראשונה מגובה עיני תושבי העיר ותתמקם במרחב הרחוב התל אביבי הטיפוסי. תינתן עדיפות להגדלת זכויות הבניה ע"י תוספת בנייה מתונה תוך ההעדפה לשיפוץ וחידוש הקיים תוך ראייה נרחבת להשלכת פעילות זו על שאר הבניינים ומבנה הרחוב המחודש ובקנה מידה גדול יותר על מבנה השכונה כולה.
במידה וחידוש הקיים לא יתאפשר תינתן אפשרות לבנייה מחודשת אשר תתאים למרקם השכונתי ולמבנה הרחוב.

תוכנית המתאר החדשה מהווה הזדמנות חד פעמית שאסור להחמיצה. הזדמנות ליצור תכנון עירוני מתקדם ושינוי עירוני, שיאפשר לנו לומר את שמה של תל אביב, לא מתוך גחמה פרובינציאלית אלא מתוך עובדות בשטח, באותה נשימה עם הערים הגדולות בעולם, כמו לונדון , ניו יורק, פריז וברצלונה…

למאמר שהתפרסם בדה-מרקר לחצו כאן..

למחוק להם את החיוך בדרך לבנק

יום ראשון, 22 לפברואר 2009   מאת:

"לשאת בתוצאות" ו"לקחת אחריות" שני צירופים שכחברה וכאזרחים בודדים אנו מתקשים לעשות כאשר מתברר שפעלנו בניגוד לחוק – וזה חמור; אי-לקיחת האחריות כאשר יש במעשה גם פגיעה ישירה בבריאות הציבור היא חוצפה ואף פשע במובן מסוים; כאשר כל זה מתרחש במסגרת הסדר טיעון המקובל על המשרד להגנת הסביבה – זו כבר שערורייה.

הקנס הכספי שהוטל על מפעל פרוטרום ממפרץ חיפה, שהפיץ ריחות רעים לסביבה, הוא קנס נכבד – אך בסופו של יום מדובר בכסף – שכמאמר המשפט "בא והולך". מאחר שזה לא הקנס היחיד או הראשון שהוטל על המפעל, ושלמרות התחייבויותיו לבית המשפט איש לא מבטיח לנו שאכן לא ישוב ויעבור על החוק, אסור היה במסגרת הסדר הטיעון למחוק מכתב האישום את מנהלי המפעל, כדי שאחת ולתמיד ישאו בתוצאות באופן אישי.

ה"אחריות האישית" היא חלק בלתי נפרד מתפקיד המנכ"ל. הוא אחראי להצלחות ולרווחים של המפעל, ועושה הכל כדי להגיע אליהם. אך עליו להיות באותה מידה אחראי גם לכישלונות ולמחדלים של המפעל, במיוחד אם מאותם מחדלים נפגעים אזרחים המתגוררים בסמוך לו. הגיע הזמן לשים סוף לתופעת ה-"לא ידעתי לא שמעתי" שנשמעת על פי רוב מפי מנהלי מפעלים. מנהל שלא יודע שמפעלו פועל בניגוד לחוק אינו מנהל ראוי.
מחיקת בעלי המפעל מכתב האישום במסגרת הסדר הטיעון היא כניעה ברורה של המשרד להגנת הסביבה ללחצים שהופעלו עליו, והיא שמדיפה ריח רע בעצמה. אחרת לא ניתן להסביר את הפרס שקיבלו מנהלי המפעל.

כניסה של מנהל מפעל לכלא בגין עבירה על חוק זיהום אוויר או כל חוק סביבתי אחר, או לחילופין קנס אישי בגובה של עשרות אלפי שקלים, הוא הצעד היחיד אולי שירתיע מנהלים שבשעה זו ממש מזהמים את הסביבה. כל צעד מתפשר אחר הוא איתות ברור למנהלי המפעלים המזהמים שמשתלם לזהם, והם יוכלו להמשיך ולחייך כל הדרך אל הבנק – על חשבון הבריאות שלנו.

השבוע צפוי המשרד להגנת הסביבה לערוך שימוע למנהלי בתי הזיקוק בחיפה בגין זיהום בניגוד לחוק ולתקנות. זהו שימוע נוסף בשורה ארוכה שעורכים למפעלים הללו. האם הפעם ימוצה איתם הדין באופן אישי? האם הפעם מעבר לקנס או צעד מנהלי כלשהו תוטל גם אחריות אישית? היד הרכה של המשרד להגנת הסביבה חייבת להיפסק אם מטרתו האמיתית היא לעצור מפגעים סביבתיים.

נושאים עיניים בתקווה

יום שבת, 24 לינואר 2009   מאת:

"בנגב יבחן כושר היצירה והעוז החלוצי של ישראל – ומבחן זה יהיה גורלי. בנגב יבחן כושר המדע והמחקר היהודי ועל אנשי המדע והמחקר שלנו שומה להתרכז בשדות מחקר חדשים שלעמי הצפון לא היה בהם צורך: המחקר להמתקת מי-הים בתהליכים זולים, לניצול אנרגיה שמשית המרובה בארצנו, ובייחוד בנגב, יותר מכל מדינות אירופה. לניצול כוח הרוחות לייצור כוח חשמלי, למניעת בזבוז מי הגשמים המועטים הזורמים לשווא לים התיכון ולים המלח".
דוד בן גוריון שדה בוקר 1955

את החזון הזה של דוד בן גוריון מצפה העולם שיגשים נשיא ארה"ב הטרי אובמה . הציפיות מהנשיא השחור הראשון בבית הלבן הן רבות בתחומים מדיניים ובתחומים כלכליים , אבל בעיקר הציפייה מאובמה נשיאה הטרי של ארה"ב היא שידאג לשיווין זכויות וישים על ראש סדר היום את הנושאים האזרחיים , החברתיים והסביבתיים שלהם יש השפעה ישירה גם על תחום הכלכלה.

אובמה חייב כבר בתחילת הקדנציה, כפי שכבר הצהיר בעבר כי בכוונתו לעשות, לקדם את נושא האנרגיה הירוקה , תוך הפניית משאבים ותקציבים לכך והשקעה בטכנולוגיות אשר חוסכות אנרגיה ובמקביל מפחיתות זיהום .
על אובמה לקדם מעבר של תעשיית הרכב בארה"ב לתעשיית רכב ירוקה – מכוניות היברידיות . ולהביא את החברה האמריקאית לצמצום השימוש במשאבי הטבע תוך פגיעה בסביבה.

הנשיא אובמה מגיע אחרי שמונה שנים שחורות , תרתי משמע בניצוחו של הנשיא בוש , מבחינת הדאגה לסביבה . ממשלו של בוש דאג בין השאר להקל על גופים מזהמים בארה"ב , לתמוך בשימוש בפחם בהפעלתן של תחנות כח ועוד. אל גור סגן נשיא ארה"ב כבר הצביע על "האמת המטרידה" של הבעיות הסביבתיות הסובבות את העולם כולו וגם את ארה"ב ,ובכך בעצם כבר הכשיר במידה מסוימת את הקרקע לאובמה . היום נשיא ארה"ב אשר יטפל בנושאים סביבתיים ויתמודד מול האתגרים והבעיות , לא ייתפס כנשיא הזוי , אלא נהפכו יהיה נשיא אשר יחזק את התמיכה בו בארצו ובעולם כולו .

אם הנשיא הטרי אובמה רוצה לפחות בתחילת דרכו לחבק סביבו את תושבי ארצות הברית בפרט ואת העולם כולו בכלל , עליו לעשות מעשה מיד עם תחילת כהונתו למען כדור הארץ הזה , מעשה אחד מתוך שורה ששל דברים שבכוונתו לעשות במהלך הקדנציה ולאותת בכך על דרכו . צעד שכזה יסחוף אחריו העולם כולו וידגיש כמה מטרידה האמת וכמה אנחנו חייבים לעשות שינוי כדי שיהיה לנו ולדורות הבאים איפה לחיות בעולם הזה.

מכירת החיסול של הים

יום רביעי, 21 לינואר 2009   מאת:

"חוק החופים", החוק אשר אמור לשמור ולהגן על חופי הים בישראל מפני פגיעה של נדל"ניסטים, בעלי הון ובעלי אינטרסים, חוקק לפני ארבע שנים, והוא דוגמה נוספת לכך שאנחנו משופעים בחוקים, אך בה בעת יש בינינו מי שמנסים לפעול בניגוד להם.

המדאיג והחמור הוא, שבלא מעט מקרים מוסדות התכנון נותנים את אישורי הבנייה על אף שאלה נוגדים את החוק, ובכך מרוקנים את חוק החופים מתוכן ושמים אותו ללעג. כך למשל, ערר שהגישה בשבועות האחרונים מפלגת הירוקים נגד בניית מעלית בחוף אכדיה בהרצליה נדחה.
ערר נוסף, שהגישה מפלגת הירוקים לוועדת הערר של המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, נגד תוכנית להרחבת קיבוץ פלמחים נדחה לאחרונה. בנוסף לשני מאבקים אלה מתנהל בימים אלה מאבק נגד הכוונה לבנות כפר נופש בחוף בצת, בנייה שתפגע פגיעה חמורה באחד מהחופים הבודדים שעוד נותרו לנו, ומאבק נוסף מתנהל על חוף הבונים.

הדוגמאות האלה מצטרפות למאבקים נוספים שהתנהלו בחופי געש ושדות ים, שגם אותם ניסו בעלי הון ואינטרסים אחרים לגזול מהציבור הרחב. במדינת ישראל רובנו עוד לא הפנמנו שהים הוא נכס ייחודי, ואנחנו רואים בו אתר מובן מאליו ומתייחסים אליו בעיקר בחודשי הקיץ. אך מאוד ייתכן שהחוף שבו בילינו בקיץ האחרון, לא נוכל לבלות בו בקיץ הקרוב כי פתאום יעמוד עליו בניין.

לחוק החופים דרוש שינוי. התוכניות הישנות הקיימות לבנייה על החופים חייבות לעבור את אישור הולחו"ף (הוועדה לשמירה על החופים) לפני מתן היתרי בנייה, ויש להגדיל את השטח שעליו תהיה אסורה הבנייה.

המצב כיום בישראל הוא, שלכל אדם יש 2 ס"מ של חוף. בקצב הזה המצב רק יילך יחמיר. את מכירת החיסול הזאת של חופי הים שלנו חייבים לסיים. הגיע הזמן שמוסדות התכנון בארץ יפסיקו את ההתנהלות הרופסת מול כרישי הנדל"ן ויתחילו לשמור על האינטרסים של הציבור, כי עוד רגע גם השורה בשיר חופים, "חופים הם לפעמים געגועים לנחל" לא תהיה רלבנטית – קשה להתגעגע לנחלי ישראל המזוהמים, וחופים כבר בקושי נשארו לנו.
על מוסדות התכנון בישראל להבין כי מתן היתרי בנייה על החופים הוא נזק בלתי הפיך, וכי בקצב הזה את השורה "עם הגב לים עם הראש לשם", יוכלו לזמזם רק ברוני הארץ ממרפסות השמש שלהם.

למאמר בגלובס לחצו כאן…

תנו הכשר ללופטים בתל-אביב

יום ראשון, 11 לינואר 2009   מאת:

בעיית הדיור לצעירים בודדים ולזוגות צעירים בתל אביב היא בעיה קשה. רכישת דירה במרכז העיר היא דבר בלתי אפשרי, אם אין לך איזה דוד סם שמזרים כסף מעבר לים. גם שכירת דירה בתל אביב כיום היא משימה לא קלה, בלשון המעטה.

בלית ברירה, בשטח כבר ניתן להבחין בתנועה של צעירות וצעירים אל רמת גן, גבעתיים, בת ים, חולון וערים אחרות. לרשות המקומית אומנם אין אפשרות לשלוט על דמי השכירות, אך יש ביה ומחובתה לעשות הכל למען דיור בר השגה לאותה אוכלוסיה, שיש לה חשיבות והשפעה על קיומה היומיומי של העיר. אחד הפיתרונות המקובלים בעולם היא תרבות הלופטים.

פתרון זמין, זול ולא חוקי
תרבות הלופטים נולדה בשנות ה-50 בניו יורק, כשאמנים ומעצבים צעירים מעוטי יכולת רכשו בזול חללים במבנים תעשייתיים ישנים, והפכו אותם לדירות מגורים. המשיכה העיקרית לחללים הגדולים והזולים נבעה משילוב של דמי שכירות נמוכים והאפשרות לשלב מקום מגורים עם סטודיו. מאחר שנושאי הדגל היו אמנים ואינטלקטואלים, שימשה התופעה הזו גם כמניפסט חברתי, וקראה תיגר על המעמדות החברתיים.

צורת מגורים זו היתה בלתי חוקית, אולם הצלחתה והתפשטותה גם לערים כמו ברלין, לונדון, שיקגו ופריז הפכה אותה לתופעה מקובלת וחוקית, כיוון שנתנה מענה למצוקת הדיור של קהל צעיר של אנשים בתחילת דרכם.
תופעת הלופטים הגיעה לארץ לפני כ-4 שנים, ונתנה פיתרון אולטימטיבי עכשווי לאוכלוסיה זו על רקע הביקוש שגבר על היצע המגורים, ומחירי הדירות שהרקיעו שחקים.

כולם יצאו נשכרים
קיימים לופטים במרכז הארץ, אולם מרכז הכובד הוא בת"א, בה קיימים כבר אלפי לופטים. אחת הסיבות לכך שהלופט תפס תאוצה בעיר היא שחללים תעשייתיים רבים התפנו בדרום תל אביב, עקב מעבר מפעלים לפריפריה.

האזורים בהם בולטת תופעת הלופטים בתל אביב הם שכונות פלורנטין, מונטיפיורי, נחלת יצחק ורחובות נוספים בדרום העיר. בהפיכת הלופטים לאופציית דיור בר השגה יש מספר יתרונות: מעמד הביניים אשר נתפס כחיוני להתפתחות עיר מבחינה כלכלית ותרבותית אינו נוטש אותה; מתבצע שדרוג מבנים קיימים והפיכתם למקום מגורים, בעל תשתיות חדשות; מתקיים מיצוי מקסימלי של מבנים מעורבים, ביום תעשייה ובלילה מגורים; ישנה גם תרומה למיגור אזורי פשע והפיכתם לאזורי מגורים.

לאור הקשיים ברכישה ובהשכרת דירה, ולצד היתרונות בהפיכת לופטים למגורים, נראה כי על הרשויות לנקוט במדיניות של מתן תוקף חוקי לתופעה ולעבור ממדיניות עצימת עיניים למתן שימוש חריג לתב"ע באזורים הולמים, תוך קביעת קריטריונים עבור שימוש למגורים במבנים תעשייתיים. כל הצדדים יצאו מכך מרוויחים.

גילוי נאות: בבעלותי מבנה שמיועד ללופט.

די למגדלי השמועות !

יום ראשון, 19 לאוקטובר 2008   מאת:

לפי כשבוע פורסמה כתבה בעיתון תל אביב שכותרתה מנסה לצייר אותי כמי שביד אחת פועל לאישור המגדלים בכיכר וביד השניה ומטעמי בחירות מנהל קמפיין נגד המגדלים. אותה כתבה שתוכנה רחוק מהאמת ומלאה באי דיוקים ובסילוף העובדות, משמשת את האינטרסנטים השונים , הן הנדלנים והן הפולטים ,כדי לפגוע באמינותי , בהתאם לזאת החלטתי לעשות סדר בדברים כדי להבהיר , התנגדנו ! ונמשיך להתנגד לטירוף המגדלים בתל אביב !!!

הטענה כי הצבעתי בעד מגדלים בכיכר המדינה בתל אביב לא היתה ולא נבראה והיא המצאה של בעלי אינטרסים פוליטיים , אשר אינם בקיאים ככל הנראה בענייני תיכון ובנייה. בנושא זה המסמכים הכתובים שחור על גבי לבן מדברים בעד עצמם ואין כאן מקום לפרשנויות של בעלי אינטרסים או גורמים אחרים. צריך רק לדעת לקרוא את הנאמר בהם.

ישיבת ועדת המשנה לתיכנון ובניה בישיבתה ב27.6.2007 לא דנה כלל ועיקר בנושא בניית המגדלים בכיכר המדינה, אלא עסקה בהמרת שטחי מסחר למגורים . כמי שדגל ודוגל גם היום כי על הכיכר להישאר כסנטרל פארק של תל אביב ללא בניני מגורים וללא שטחי מסחר על אחת כמה וכמה. על כן הטענה כי בעבר הייתי בעד הקמת המגדלים הינה שקרית מכל יסוד. לא רק שהתנגדתי ואני מתנגד לבניית המגדלים, אני הבאתי מספר שטחים חלופיים הנמצאים ברשותה של עיריית תל-אביב יפו להקמת יחידות הדיור אשר על פי התוכניות אמורות היו לקום על כיכר המדינה. האלטרנטיבה אותה אני מציע כפיצוי אפשרי לבעלי הקרקע:בניית 300 יחידות דיור במתחם בבלי, תוכנית 1770 א' אשר בבעלות עיריית תל-אביב-יפו ,מגדל "בית אלה" במע"ר הצפוני, המיועד למגורים ולמשרדים – בבעלות עיריית תל-אביב-יפו 12.000 מ"ר מתוך 36.000 מ"ר המאושרים לבניה.

בניית 300 יחידות דיור במתחם השוק הסיטונאי שבבעלות העירייה.

התנגדותי להקמת המגדלים בכיכר המדינה אינה נעשית ממניעים כלכליים אלה כולה ממניעים מתוך אמונה בנושא.

הירוקים בתל אביב הם היחידים הנאבקים כבר שנים נגד מגדלים בעיר תל אביב וכיכר המדינה לא היה המאבק הראשון . קדמו לו מאבקים על מגדל נווה צדק, מאבק על מגדל ברמז ארלוזורוב (שטח ציבורי), מאבק נגד מגדל אסותא ואחרים. שבכולם נלחמתי נגד טירוף המגדלים בתל אביב. הירוקים בתל אביב ראו כל העת את טובתו של המרקם העירוני בתל אביב ולא שינו את דעתם בנושא בסנטימטר אחד. כל טענה אחרת היא שיקרית, אינה מתבססת על עובדות ומושמעת מפיהם של מי שלא נכחו בישיבת ועדה מקומית בחייהם.

אני וחברי בירוקים נמשיך לעשות להפסקת טירוף המגדלים בתל אביב ונתייצב בפני כל תושב אשר יהיה מעוניין להצטרף למאבק שהוא למען העיר תל אביב – יפו ותושביה.

בכתבה אף צוטט מייסד עמותת אורבניקה שהיתה שותפה איתי במאבק שהביע כביכול את אכזבתו מכך שניצלתי אותם לטובת מניעים פוליטים

אני מצרף לכם מכתב שקיבלתי בעקבות הכתבה מהבחור מעמותת אורבניקה שלמעשה ניהל מולי את הקשר בכל תקופת המאבק,לשיפוטכם…

(בהערת אגב, שימו לב כי הוא מציין כי הוא משתייך לגוף פוליטי יריב לי ועל אף זאת הוא אומר דברים שכדי לקרוא)

שלכם,
פאר ויסנר
יו"ר מפלגת הירוקים

מוכרחים להתחיל לדבר על הסביבה

יום חמישי, 14 לאוגוסט 2008   מאת:

בעוד פחות מחודש יתקיים הפריימריס בקדימה. ארבעה מתמודדים ניצבים במרוץ אל ראשות הממשלה, את עמדותיהם בנושאים הביטחוניים כולנו מכירים, כך גם את עמדתם בנושאים חברתיים.. אך מה עמדתם של הארבעה בבעיות החשובות לקיומנו, הבעיות הסביבתיות, אין לדעת. בנושא הזה ארבעת המתמודדים מוכרחים להתחיל לדבר.

מה עמדתם בנושא אנרגיה חלופית, מהי עמדתם בנושא שמירה על השטחים הפתוחים, מה היא עמדתם בנושא כלכלה ירוקה, מה היא עמדתם בנושא שיפור התחבורה הציבורית לשם עידוד הציבור להשתמש בה?

לנושאים הסביבתיים יש השפעות על הבריאות שלנו, על הכלכלה שלנו, על החינוך שלנו וגם על המסחר שלנו. ארבעת המתמודדים הנוכחיים בקדימה לא היו ממקדמי חוקים סביבתיים בכנסת או מי שעסקו בעבודה פרלמנטרית בנושא.

ההפך, חלקם היו ממי שקידמו חוקים אנטי סביבתיים או תמכו בפרויקטים אנטי סביבתיים. פעילות חלקם כשרים בממשלה היתה כזו המנוגדת לעקרונות סביבתיים. כך למשל שר התחבורה, שאול מופז, המשיך בקידומם של עוד כבישים ברחבי הארץ במקום לפעול לשיפור הסעת ההמונים. ואילו שר הפנים, מאיר שיטרית, תומך בתוכנית הבנייה בספדי תוך פגיעה בהרי ירושלים.

ענייני הביטחון בוערים ככל שיהיו אינם יכולים לגרום לכך שהנושאים הסביבתיים ידחקו לפינה ואזרחי מדינת ישראל לא ידעו מה האג'נדה של כל אחד מן המתמודדים, גם אם אין הם נמנים על מתפקדי קדימה. אם נמשיך לדאוג לביטחון, ונשאיר את הסביבה מאחור, ביום שיבוא שלום עלינו, כבר לא יהיה איפה לחיות כאן.

אזרחי מדינת ישראל זכאים לדעת מה יחסו של ראש הממשלה הבא, גם אם באופן זמני, לסביבה. הציבור בישראל לא יסתפק בראש ממשלה אשר מכנס ישיבת ממשלה במערה ומצהיר כי ממשלתו תדאג לסלילת שבילי אופניים. כבר נאמר – זה טוב אבל זה לא מצוין.

ראש הממשלה הבא צריך להציג מדיניות סדורה וברורה בנושאים הסביבתיים לציבור,כפי שיש לו כזו בענייני ביטחון, רווחה וחינוך, בתקווה שלא ירחק היום והשר להגנת הסביבה שיהיה לצידו ושרי ממשלה אחרים יהיו ירוקים בנשמתם.

למאמר שהתפרסם בNRG לחצו כאן…