השבוע הגישו הפרקליטות ואדם טבע ודין ערעורים (עע"ם 97/08 ועע"ם 269/08) על סיפור של שכונת היוקרה החדשה בגעש. סיפור זה הוא סיפור הישראבלוף טיפוסי, שלצערי אנו רואים אותו פעם אחר פעם. עד כדי כך נשחקו הנורמות וגם שופט בישראל בפסק-דין מתייחס לישראבלוף הזה כאל נורמה ולא מבין מה לא בסדר בזה.
מתוך פסק הדין מודריק בפרשת "צוקי ארסוף"(עת"מ 1528/07 ועת"מ 1575/07): "קשה להניח שבמהלך שנות ה-90, שעה שהקיבוץ היה שקוע בחובות כבדים, מה שעמד לנגד עיניו היה תוכנית בנייה עבור חברי הקיבוץ שככל שתהיה צנועה ברמתה היא תצריך את הקיבוץ להשקעות של עשרות מיליוני שקלים. סביר יותר להניח שהקיבוץ ראה לנגד עיניו את תופעת הרחבות הבנייה הפרטית וקיווה להיבנות ממנה. לכן ביקש להפוך את המשאב הזול (קרקע חקלאית) שבבעלותו למשאב יקר (קרקע למגורים)".

עד עכשיו בית המשפט העליון במעט המקרים שהגיעו לפתחו, התייחס די בחומרה לסיפורי ישראבלוף, אני יכול למנות שני מקרים בולטים. המקרה של עין חמד (רע"פ 1520/01) בו יזמים בנו וילות בלב שמורת טבע "כדירות נופש" אבל מכרו אותם במחירים מפלפלים כדירות מגורים לכל דבר. והמקרה המפרסם של מרינה הרצליה (עע"ם 2273/03) בה בנו היזמים מאות "דירות נופש" וניסו למכור אותם כדירות מגורים, בשני המקרים בית המשפט עצר את הקומבינה.

בגעש ידעו היטב שאם הם היו באים ביושר ואומרים, אנחנו רוצים לבנות שכונות בצמוד לקיבוץ ולהרוויח עשרות מיליונים, הייתה קמה מהומה וספק רב אם משיהו היה מאשר להם את השכונה במיקום הזה.
הם המציאו תירוץ של מצקות דיור בקיבוץ שהתברר כפיקטיבי, זאת על מנת לרמות לכאורה את מוסדות התכנון ואת הציבור ולגרום לשינוי יעוד של הקרקע. הרי מי יכול לצאת נגד קיבוצניקים "מסכנים" שגרים בקרוונים?
חייבים לזכור ששכונת יוקרה אפשר לבנות בצמוד לעיר קיימת בכל מקום בארץ ולא במקום רגיש כל-כך אקולוגית, לעומת זאת כאשר אומרים שיש מצוקת דיור בישוב קיים אולי יהיה אפשר לצדיק פגיעה אקולוגית מדתית. מצודקת דיור שהתבררה בדיעבד כתרמית.
ואסור לשכוח שווי הקרקע במקום הוא אך ורק בזכות אוצרת הטבע ששיכים לכלל תושבי ישראל, חוף הים ושמורת טבע מדהימים שממש צמודים לגעש.
הסיפור הזה הוא ממש כמו שאמרו הגשש: "…אתם מדברים ככה ועושים ככה יאענו ישראבלוף".

מגה קומבינה

לרקיחת מגה קומבינה כמו שנעשתה כאן צריך מלבד קיבוצניקים רמאים, כסף וקשרים פוליטיים בדרגים הגבוהים ביותר, ובסיפור הזה היו די והותר.
הסיפור של שכונת היוקרה בגעש מתחיל בשנת 1999 בקמפיין הבחירות של אהוד ברק לראשות הממשלה, אנשי הקיבוצים, געש, יקום ושפיים נרתמו טוטאלית לקמפיין הבחירות של ברק. זה כלל פעילים רבים ומרכזיים שעבודו לטובת ברק, הפיכת השטחים החקלאים על כביש החוף לשדה פרסומות לברק וארגון כנסים רבים שגולת הכותרת הייתה מסיבת הניצחון של ברק בשפיים.
הקיבוצים כנראה ידעו היטב על מי הם מהמרים, ואכן לאחר שברק נבחר, באורח פלא אושרו שורה של תוכניות לקיבוצים האלו בשווי מאות מיליונים, ביניהם יורפארק ביקום אזורי המסחר בשפיים וגם "הרחבת" געש.
חודשים ספורים לאחר שאושרה "הרחבת" געש נמכר חצי מן השטח לחברת בת של שיכון עובדים (סקום).

בשנת 2003 החלו עבודות על השטח הזה בידי הקיבוץ ושיכון עובדים לבנייה של 30 וילות יוקרה על הים, בשלב הזה מנכ"ל שיכון עובדים היה אורי שני(ראש לשכתו של שרון לשעבר). לאחר התערבות מפלגת הירוקים בסיפור הוציא משרד הפנים צו להפסקת העבודות במקום.
לאחר שמהלך 2004 נתגלו קשיים מול הועדה המחוזית בקידום הפרויקט נשכר בתחילת 2005 ע"י שיכון עובדים מגה מאכר, אביגדור יצחקי (היום ח"כ של קדימה). ליצחקי הובטח בונוס גדול אם יצליח להביא לאישור התוכנית, ואכן יצחקי הצליח לשכנע את אנשי התכנון במחוז מרכז לתת הקלות תמוהות לפרויקט הזה, יצחקי סיים את שירותו בפרויקט עם היבחרו לכנסת בשנת 2006 וכפי שפורסם זכה לשכר של יותר מ300 אלף שקל. ושוב בעקבות התערבות מפלגת הירוקים בתחילת 2007 נעצרה התכונית החדשה בוועדה המחוזית החלטה שלצערנו בית המשפט הפך לפני כחודש. 

מה שנשאר לנו לתהות הוא איך תוך כמה עשורים בלבד הפכו הקיבוצים ממובלי תרבות השיתוף והאידיאולוגיה של ביטול הקניין הפרטי לטובת הקניין הציבורי, לברוני נדל"ן מובילי תרבות הקומבינה שמקדשים את הקניין הפרטי על חשבון הקניין הציבור של עם ישראל.

(3 מצביעים, בממוצע: 5.00 מתוך 5)

Loading...

הסיפור הזה נכתב ביום יום ראשון, 13 לינואר 2008, בשעה 14:58, והוא שייך לנושא ביעור השחיתות, הבלוג של דרור, השרון, ים וחופים, פיתוח בר-קיימא, שטחים פתוחים, שמירת הטבע. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. אפשר להגיב עליו באתר הזה, או לשלוח טראקבאק מאתר אחר;