בסוף אוגוסט 2002 קיבלו שבעת שופטי בג"ץ את עתירת הקשת המזרחית בנוגע לקרקעות החקלאיות, מדובר באחד ההישגים הסביבתיים הגדולים בתולדת ישראל, עשרות אלפי דונמים של שטחים פתוחים ניצלו תודות לעקשנותם של כמה עורכי דין מוכשרים ולעמותה שעסקה בעיקר בענייני תרבות וזהות מזרחית.

שנים הטרידה אותי השאלה איך אחד ההישגים הסביבתיים הגדולים בישראל, נפקדם מקומם של "ארגוני הסביבה"?
את התשובה לשאלה הזאת קיבלתי במערכת הבחירות האחרונה, כאשר רוב האנשים מארגוני הסביבה הקימו מפלגה משלהם ופרסמו מצע בו הם קראו להפרטת הקרקעות החקלאיות ולפקידם בידיהם של "החקלאיים".

הבועה הירוקה
מקריאה באמצעי התקשורת נדמה למתבונן התמים מן הצד, כאילו יש בישראל מערכת משכללת וגדולה של ארגונים ששומרים על הסביבה, מדובר לצערי בפיקציה. בישראל קיים ארגון סביבה ארצי אמיתי אחד, אדם טבע ודין.
לארגון סביבה אמיתי אין שום פעילות עסקית והוא לא נתמך ע"י ממשלה או רשויות שלטון, מה שמאפשר לארגון חופש פעולה נרחב. כאמור בישראל יש רק ארגון אחד שעונה להגדרה זו.
אגב, החברה להגנת הטבע אינה כזו בשל העבודה שהיא עוסקת בעיקר בתיירות ומקבלת תמיכה גדולה מאוד מן המדינה. עובדות אלו בהחלט מאוד מפריעות לפעילותה.

את העובדה העצובה הזו גילתי בדרך הקשה, במשך עשור שאני עוסק בפעילות סביבתית הייתי זקוק להמון עזרה, הארגון הסביבתי היחיד שבאמת סייע לי, ולא רק לי, לאורך השנים היה אדם טבע ודין.
באופן אבסורדי את רוב הסיוע לפעילותי הסביבתית בשנים האחרונות, קיבלתי מאנשים שאין להם קשר לארגוני הסביבה. אנשים כמו עו"ד אריאל יונגר, עו"ד שירה בן-אשר, עו"ד רמי לנדא, עו"ד משה לוי, עו"ד רונן צ'ינו, הגיאולוג דר' יעקב ניר, האדריכליות יעל גלעד וגלית שיף ועוד לא מעט אנשים שמכולם קיבלנו סיוע מקצועי ובהתנדבות למען פעילותנו הסביבתית.

בעצם גילתי לכם עכשיו את הסוד הגדול, אין בישראל ארגוני סביבה, מה שכן יש הם כמה עשרות עסקנים כושלים שמפעילים לא מעט ארגונים שעוסקים באופן בלתי פוסק ביחצנ"ות ופעילות סביבתית שולית ולא אפקטיבית.
בלי לקחת בחשבון את אדם טבע ודין, אם תסתכלו בשנתיים שלוש האחרונות על המאבקים הסביבתיים הגדולים שהיו כאן , כמעט כל המאבקים הובלו ע"י קבוצה של אנשים שהתגבשו לצורך המאבק, כמו תמנע, המרינה בבת-גלים, חוף פלמחים, תע"ש השרון, חוף כורסי, ועוד לא מעט כאלו.

התקשורת ופרסים
לתקשורת יש חלק מרכזי בשמירה על הבלוף הזה בסוד. זה הולך ככה, ארגוני הסביבה דואגים לפטם את אנשי התקשורת העצלים בסיפוריים שוליים או מקומיים ואלו מצדים לא מבקרים את ארגוני הסביבה על הזנחה של בעיות הסביבה המרכזיות של ישראל.
ארגוני הסביבה שיכללו את השיטה להבטחה לקבלת כיסוי אוהד, והם אף מענקים פרס לעיתונאיים מצטיינים, פרס פראט.
אם מסתכלים מן הצד על הפרס הזה מדובר באבסורד, זה כמו ששר הביטחון ייתן פרס לכתב הצבאי המצטיין. בד"כ שמוענקים פרסים לעיתונאיים זה ע"י ארגוני עיתונאיים או גופים חסרי פעילות, ועדות השיפוט של פרסים כאלו מורכבת בד"כ רק מאנשי תקשורת.
בעצם כל פרס נחשב בכל תחום, מי שמחליט על זוכי הפרס הם אנשים מן התחום, בקולנוע אלו יהיו אנשי קולנוע שיחלטו, אם זה בצילום או צלמים, אם זה בספרות אז סופרים ואם זה בנגרות אז נגרים.
רק בישראל המציאו סוג חדש של פרס, משואי הסיקור נתונים פרס למסקרים. וזה לא הכול אותו ארגון שמעניק את הפרס "מרכז השל" הוא גם ארגון שמעניק מלגות לעיתונאיים לקורס חצי אקדמי שהוא מנהל. לכן אין פלא שרוב העיתונאיים שזכו בפרס הזה הם בוגרים של אותו קורס. והנה לו נסגר מעגל שאנחנו כל-כך מכירים של תרבות הקומבינה.

הגלובוס הירוק
לארגוני הסביבה יש פרס נוסף, שנקרא הגלובוס הירוק. אין כל רע שארגוני הסביבה יתנו פרסים לפעילים מתוכם, ולארגונים מתוכם. זה יפה, זה נחמד וזה מקובל, אני אפילו חושב שהגימיק של הגלובוס השחור הוא רעיון טוב.
אבל אני לא מקבל את הרעיון שארגוני הסביבה נותנים פרסים, לגופים עסקיים, לגופים ורשויות שלטניות ולפוליטיקאים(אני כלול).
באו נביט מי הם הזוכים בשלוש השנים האחרונות בגלובס הירוק ונבין למה, ב2008 היה זה השפד"ן (הגולשים בוודאי מוחאים כפיים), ב2006 היו אלו השר גדעון עזרא (אין צורך להרחיב) ויו"ר ועדה מחוזית דרום דודו כהן (שאישר באותה שנה את כפר הנופש בעמק ססגון).
אין כאן פרס אמיתי, יש כאן אירוע יחצ"ני בו עסקני הסביבה הכושלים מתהדרים בפעילותם של ארוגניים מקומיים ופעילים מקומיים וכך יוצרים מצג שווא כאילו יש באמת פעילות מהותית ומשפיעה, זאת על מנת להצדיק את המיליונים שזורמים לארגונים הכושלים הללו.
שווה לתהות למה אף גוף תקשורת לא עשה תחקיר מה מקורות הכסף של ארגוני הסביבה, ולאיזה דברים הכסף הזה הולך?

השולי גובר על המהותי
בישראל יש לא מעט עיוותים סביבתיים חמורים שהמאבק לתיקונם מחייב להתעמת עם קבוצות אוכלוסיה בעלת השפעה או הבעה של דעה שנחשבת לא פופולארית. הנה כמה דוגמאות לנושאים מהותיים כאלו: נושא משפחות מרבות הילדים, נושא הפיכת הישובים החקלאיים לישובי פרברים, נושא תרבות הצריכה ונושא מיסוי הרכב הפרטי והדלק. לדעתי, נושאים אלו יחד עם אחרים היו צריכים להיות בראש סדר היום של ארגונים שמכנים עצמם ארגוני סביבה.
לעומת זאת בין ארגון אירוע מתוקשר לבין ארגון כנס מיותר, ארגוני הסביבה יעסקו ויתנו תשומת לב גדולה לנושאים די שוליים אבל "סקסיים" כמו מלחמה בשקית הפלסטיק, או תעלול טיפשי של כיבוי אורות שמושקע בו יותר אנרגיה ובזבז משאבים מאשר מביא לחסכון בחשמל.

אני מקבל את זה, שמידי פעם צריך להתעסק עם נושאים סקסיים כדי לקבל חשיפה, גם אין לי התנגדות שבר רפאלי או דוגמנית אחרת תתרום להעלאת מודעות לנושא סביבתי.
הבעיה עם הארגוניים הסביבתיים כל-כך עסוקים בלהיות נחמדים ולא להרגיז אף-אחד, מתעלמים כמעט מכל בעיות הליבה בתחום הסביבה.
הרבה יותר קל לדסקס בביתי קפה אופנתיים עם אנשי תקשורת על גורלם המר של דובי קוטב תוך לגימת אספרסו ירוק, מאשר להתעמת עם אנשי דת בנוגע לריבוי ילדים למשל.

יש לא מעט אנשים טובים ואכפתיים בארגוני הסביבה, הבעיה היא האנשים בהנהגה של הארגונים הללו, אנשים שהאגו שלהם טיפס מעלה מעלה על אדי הקפה, לדרגה של תפיסת עולם משיחת הזויה שהם מקווים תביא אותם לכיסאות בממשלה.
אם ארגוני הסביבה חפצי חיים, הם צריכים לזנוח את הפעילות המיותרת. למשל, את ענייני החינוך להשאיר לגופים ורשויות שעוסקים בחינוך, את המחקר להשאיר לגופי המחקר, את פעילות הקהילה להשאיר לגופים אחרים. ואז להתמקד במאבקים מול העוולות הסביבתיות הגדולות שיש בישראל.

כפי שאני מכיר את הארגוני הסביבה זה לא יקרה, הם עצלים מידיי והם מכורים מידיי לזרקורי התקשורת. לכן אם באמת יהיו אנשים מבין מקבלי החלטות שירצו להביא לשינוי ירוק אמיתי הם צריכים לקחת בעירבון מוגבל את הדברים של ארגוני הסביבה.

*הדברים במאמר זה הם לחלוטין לא לגבי אדם טבע ודין, וגם לא "לצלול".

(3 מצביעים, בממוצע: 5.00 מתוך 5)

Loading...

הסיפור הזה נכתב ביום יום שלישי, 21 לאפריל 2009, בשעה 17:37, והוא שייך לנושא הבלוג של דרור. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. אפשר להגיב עליו באתר הזה, או לשלוח טראקבאק מאתר אחר;