המשטרה והממשלה בשירות יבואני המכוניות

08 ליוני 2015   מאת:

המכוניות הפרטיות בישראל הם ענף כלכלי מרכזי, כל שנה הענף הזה מגלגל עשרות מיליארדי שקלים, מדובר בענף כלכלי שמקיף תחומים רבים, יבוא כלי רכב, דלק, ביטוח, תחזוקה, רישוי, בניית כבישים, חניונים ועוד.

על הענף הכלכלי הזה מרחף "שד" והשד הזה נקרא אופניים חשמליים, למה האופניים החשמליים כל כך מפחידים את בעלי האינטרסים הכלכלים הקשורים לענף הרכב?

התפקיד של כלי רכב הוא להעביר אנשים מנקודה לנקודה בצורה יעילה וזולה. אם משווים בין מכוניות פרטיות לאופניים חשמליים בתוך הערים, אזי אופניים חשמליים הן יעלים יותר, והן זולים לאין שיעור ממכוניות.

אופניים חשמליים, לא צורכים דלק, לא דורשים ביטוח יקר (כמו של אופנועים), זולים לקניה ותחזוקה, לא דורשים מקומות חניה, ולא מזהמים את האוויר. למעשה מדובר בכלי תחבורה עירוני כמעט אידיאלי.

 

איך הפכו האופניים החשמליים לאויבי הציבור?

הטענה היחידה שאני שומע נגד האופניים החשמליים שהם "קוטלים חיים" כלומר מסכנים הולכי רגל, מדובר בטענה שקרית לחלוטין, הן פרטנית והן כללית. עד היום התפרסם מקרה אחד בו אדם איבד את חייו וגם זה לא ברור אם מדובר בתוצאה ישירה מהפגיעה או מסיבוך אחר.

באו נעמיד באותו מבחן את המכוניות, כל שבוע תאונות בין מכוניות פרטיות להולכי רגל הורגות כמה אנשים ופוצעות בצורה קשה עשרות רבות של אנשים. השימוש במכוניות פרטיות הורג באופן עקיף אלפי אנשים כל שנה כתוצאה מתחלואת זיהום אוויר. איך הפכו אופניים חשמליים לקטלניים? לא ברור!

יש בהחלט בעיה והיא התשתיות שמדינת ישראל והעיריות נותנות לתחבורת האופניים, למעשה מדינת ישראל והערים בכלל לא נותנות תשתית לרוכבי אופניים. במדינת ישראל כמעט ואין שבילי אופניים מופרדים מן המדרכה, רוב שבילי האופניים הם סימן על המדרכה, שגורמים להתנגשות בלתי פוסקת בין הולכי רגל לרוכבי אופניים.

היום דרך טיפוסית בתוך הערים מוקצת בערך בצורה הזו 80% מיועדים לנסיעת מכוניות, אוטובוסים ואופנועים, 10% לחניית מכוניות ו10% למדרכות. כל עוד אופניים לא זכו לשימוש נרחב לא הייתה להם השפעה על התנועה במדרכות, אבל כיום ברור לחלוטין שהשימוש המוגבר באופניים לא יכול הימשך על אותם 10% משטח הדרך שמשמש למדרכה, שמשמים בין היתר גם לצבת שולחנות בתי קפה וכדומה.

 

להקצות שבילי אופניים על חשבון המכוניות

המדיניות המסתמנת לדכא את השימוש באופניים היא שגויה ומטופשת, ואני חושד שהמניעים למדיניות הזו לא הכי נקיים מאינטרסים. המדיניות הנכונה היא חלוקה נכונה יותר של השימוש בדרך, במקום 90% למכוניות ו10% להולכי רגל – ל80% למכוניות, 10% לאופניים, ו10% להולכי רגל.

אולי לחלק מהקוראים זה ישמע "חילול הקודש" הערים לא חייבות לספק חניות בצדי הדרכים למכוניות, חניות שמכניסות עשרות מילוני שקלים לעיריות, אפשר וצריך לוותר על חניה בצדי הדרכים

כמובן שאני לא המצאתי כלום, אופניים הם חלק משמעותי מלא מעט ערים באירופה. למשל בקופנהגן(דנמרק), שקבעה החל מסוף שנות ה60 מדיניות ברורה של דיכוי שימוש במכוניות ועידוד השימוש באופניים, וזאת על רקע מחאה של הורים בדנמרק נגד דריסות ילדים ע"י נהגי מכוניות.

מה שאנחנו רואים היום הוא לא פחות מטירוף מערכות, במקום לקדם ולעודד שימוש באופניים חשמליים שהם כלי תחבורה אידיאלי לתנועה בערים, אנחנו רואים קמפיין תקשורתי ולוביסטי לדיכוי השימוש באופניים חשמליים.

 

כוכב אחד2 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים (3 מצביעים, בממוצע: 5.00 מתוך 5)
Loading...

3 תגובות ל-“המשטרה והממשלה בשירות יבואני המכוניות”

  1. מאת ארז:

    "איך הפכו האופניים החשמליים לאויבי הציבור?" – אסביר לך לאט לאט. כשאתם טסים על המדרכות, אין מקום אחד במרחב הציבורי שאתה בטוח בו, אין מקום אחד שאתה לא צריך לפחוד שעוד שנייה מישהו ידרוס אותך. אמנם כביש זה מקום מסוכן, אבל לפחות אתה יודע שאתה יורד לכביש ועכשיו עליך להזהר. כשאתם טסים בניגוד לחוק על המדרכות, החיים של הולכי הרגל הם פחד מתמיד מהפושע הבא שמצפצף על החוק. זה מהות הרוע של השד. לא הכלי, האפסים שמשתמשים בו בניגוד לחוק ושאף אחד לא מרחיק אותם מהחברה. על המחדל הזה מישהו צריך לעמוד למשפט ובמהרה. קפיש? ואם באמת יש קשר בינך לבין הירוקים, אין ספק שמעכשיו כבר לא אצביע להם.

  2. מאת שאול:

    מר עזרא שלום,

    אני חייב לומר שגם לי הקמפיין נגד האופניים נראה היה תלוש מהמציאות לגמרי. אופניים לא הורגים בוודאי לא במידה ובדרך בו הוצג העניין. יתרה מזאת עם רוצים להשיג הישגים כלשהם בתחום צריך את שיתוף הפעולה של רוכבי האופניים לסוגיהם. על ידי הצגתם כבריונים אפילו כרוצחים רק מרחיקה את הציבור ומקטינה את ההקשבה. הייתה לי תחושה שהקמפיין בהרצליה אופיין בחוסר מחשבה.

    יחד עם זאת למי שמסתובב בתל אביב במיוחד עם ילדים לא יכול שלא לחוות תסכול רב מהתנהגות רוכבי האופניים – חוסר נימוס, חוסר זהירות ולעתים אף בריונות של ממש.
    אגב אישה בת 90 נפגעה בימים אלו ממש ליד קניון 7 הכוכבים. הרוכב לא עצר להגיש סיוע!
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4691394,00.html

    לטענתך שהממשלה והעירייה פועלים בשורת יבואני הרכב אינני מסכים בוודאי שלא במתכוון. זאת בעיה קונספטואלית עמוקה של תעדוף הרכב הפרטי. נדמה לי שעיקר הבעיה היא חוסר חשיבה עמוקה וסדרי עדיפויות לקויים ברמת העירייה והממשלה.

    באופן פרקטי עצוב לי שלא מצליחים ליצור תוכנית מעשית לטיפול בבעיית התחבורה בעיר – מספר רעיונות:

    לפני השבילים היקרים ושנויי התנועה והסדרי החניה שגם הם דרושים לפתרון הבעיות – טיפול בבעיות שקל וזול לפתור:

    חינוך בבתי הספר
    מקומות מוסדרים לחניה בבתי הספר כולל בדיקה ומעקב על מספר הרוכבים
    טיפול בדרכי הגישה לבתי הספר ומוסדות אחרים – לא משהוא יקר: פנוי פחי אשפה שעל פי החוק לא צריכים להיות על המדרכה, שילוט, שיפור הנגישות – במערב העיר יש מספר רב של מעברים להולכי רגל ואופניים שלא מונגשים בגלל חוסר בשילוט, מעברי חציה, ומדרגות במקום רמפות לאופניים.
    פיקוח על חבישת קסדה
    פעולה עם הקהילה
    פיקוח על תקינות האופניים
    הצללה נרחבת של דרכי גישה
    שילוב קל של אופניים ותחבורה ציבורית – דוגמה פשוטה כאן
    הרחבת שבילי אופניים וטיפול בתשתיות

    אני אתך מר עזרא! אבל צריך לבנות סרגל עדיפויות שמאפשר התקדמות הגיונית והגדרת יעדים הגיוניים. בזמן שהעירייה מתכננת שבילים משופרים בין הרצליה ותל אביב אין שביל אופניים(מפרידים בין הערים רק 1 ק”מ בקושי) והאופניים עדיין גודשים את המדרכות ללא פיקוח.

    תודה,
    שאול

  3. מאת ד"ר ענת אביטל:

    אני חייבת לציין שלדעתי בכלל אסור לתת לאופניים לנוסע בארץ. לא על הכביש ולא על מדרכה. בכל מרום הם מסוכנים לציבור וגם לאוכבים עצמם!

לכתוב תגובה