לא כמו תינוק, וגם לא בגלל צורך תחבורתי! בישראל בונים כבישים בכדי שלחברות התשתיות תהיה תעסוקה ובכדי שבכיריהם יוכלו להמשיך לשלשל לכיסיהם משכרות עתק!

לחברות התשתיות, לפחות אלו שבונות את האוטוסטרדות במדינה, יש בעיה ואפילו בעיה גדולה, יש להן עודף כושר יצור למדינה קטנה כמו לישראל. הבולדוזרים והכלים הכבדים שלהם צריכים עוד כבישים רצוי עם מחלפי ענק וגשרים בכדי להמשיך את הצדקת קיומם הכלכלי.
הדרך שבחרו חברות אלו לפעול היא לא לשנות את מוקד פעילותן לכזה שיותר מתאים לאופי מדינת ישראל, אלא בחרו בדרך הקלה, שהיא לכפות על ישראל מדיניות תחבורתית המתאימה לארצות בעלות שטח פנים גדול כדוגמת ארצות הברית.
לצערנו בישראל אין משרד תחבורה שדואג לעתיד התחבורתי של ישראל, אלא משרד כבישים שדואג להמשך קיומים המשגשג של חברות התשתיות ויבואני כלי הרכב.

למדינה קטנה וצפופה כמו ישראל, דרושה מדיניות תחבורתית שונה לחלוטין מזו המתקיימת בפועל.
מדיניות התחבורה שמתבססת על עמוד שדרה של מערכת הסעת המונים, שבה רוב האנשים קמים בבוקר מגיעים לתחנת הרכבת או האוטובוס ונוסעים לעבודה.
בישראל באופן תמוה חל שינוי במדיניות התחבורה החל מאמצע שנות השבעים, ממדינה שאזרחיה משתמשים בעיקר באוטובוסים הפכנו למדינה של שימוש ברכב פרטי, מדינה שמקדשת את החזון הציוני החדש "מכונית לכל פועל", והמשכו העדכני "ג'יפ 4X4 לאשת הפועל ומכונית קטנה לבת הגדולה וטרקטורון לבן המתבגר".
במשך השנים חל גידול עצום במספר כלי הרכב הפרטיים בישראל. אף אחד לא קם ואמר חבר'ה אתם השתגעתם? איפה תחנו את כל כלי הרכב האלו? איפה ימצא שטח לכל הכבישים האלו? ואיך יהיה אפשר לנשום את כל הזיהום שהמכוניות הללו פולטות?

לא, אף אחד לא קם ולא צעק שהמלך הוא עירום ושהמלך מקדם מדיניות תחבורה שמתאימה לארצות הברית על מרחביה העצומים

במקום זאת אנו שומעים את אנשי משרד התחבורה חוזרים כמו תוכים על הזמירות הישנות, שכדי לענות על הצרכים התחבורתיים של ישראל צריך כך וכך ק"מ כביש לרכב, ושבישראל יש כל כך מעט מטר כביש לכל מכונית לעומת שאר מדינות העולם וכדי לעצור את תאונות הדרכים צריך עוד הרבה כבישים.
לא, הם לא סיפרו לכם שאת ההשוואה הזו הם עורכים עם מדינות שרוב האוכלוסייה גרה בהן במטרופולינים עם מערכת הסעת המונים מתפקדת ויעילה. מדינות שלרוב התושבים אין יותר מכלי רכב אחד למשפחה הבאות לידי שימוש בסופי שבוע או בחופשות.

בישראל, קיימת מגמה רווחת בקרב מקבלי ההחלטות של קבלת החלטות לא על פי אינטרסים ציבוריים נקיים ולטובת הכלל אלא לפי אינטרסים צרים ותוך העדפת מקורבים וכניעה ללחצים של מעט בעלי עניין והון.

בישראל שבה יותר מ1100 איש מתים בשנה מזיהום אוויר רק בגוש דן, ויותר מ 500 איש מתים בשנה בתאונות דרכים בישראל שבה אין כמעט שטחים פתוחים היינו מצפים למדיניות שונה בתחלית מזו המתקיימת כאן בפועל.
היינו מצפים שהמדיניות התחבורתית הייתה של עידוד השימוש בתחבורה הציבורית, למשל ע"י סבסוד עמוק של הנסיעות בתחבורה הציבורית, יעול קווי האוטובוס ושיפור דרמתי בתשתית המסילתית . במקביל, הפחתת משמעותית בשימוש בכלי רכב פרטיים למשל ע"י העלאת מס על הדלק, הטבות מס לנוסעים במשותף לעבודה והפסקת סלילת כבישים חדשים.

ההחלטה של משרד התחבורה בתחילת חודש אוגוסט להעדיף את המשך סלילתו של נתיבי איילון בתוואי הרכבת מהרצליה עד נתניה תוך ביתור המרחב הירוק היחיד באזור ותוך פגיעה בטבע ובנוף מוכיחה לכל שדבר לא השתנה במשרד התחבורה ושמקבלי החלטות שם לוקים בקיבעון מחשבתי.

החלטה זו התקבלה למרות שגורמי ממשלה רבים מתנגדים לה ולמרות התנגדות שנשמעת מתוך משרד התחבורה עצמו.

לצערנו החלופה שמפלגת הירוקים והחברה להגנת הטבע הציעו נדחתה. אנו היצענו לחבר את נתיבי איילון לכביש החוף מצפון לרשפון ומנקודה זו יתמזגו שני הכבישים, תוך שידוג כביש החוף.
מדובר בחלופה הכלכלית ביותר שלא מצריכה הוצאת סכומי עתק על סלילת כביש חדש, אינה מצריכה בזבוז אלפי דונמים מקרקעות המדינה ואינה גורמים להרס טבע ונוף.
גם ברמה המעשית, הרי ברור לכולם שהבעיה התחבורתית הגדולה בגוש-דן אינה נתיב ההגעה אל ומאת המטרופולין, אלא הכניסה אליו. כבר היום, כל בוקר קיימים עומסי תנועה כבדים בכניסות לערי גוש-דן, ואין סיכוי שכניסות אלו יורחבו משמעותית. גם אין סיכוי שיתווספו בתוך גוש-דן עשרות אלפי מקומות חניה.
כך יוצא, שההשקעה של מיליארדים בקטע כביש זה, פשוט תרד לטמיון. את שתי הדקות שהנהגים ירוויחו בקטע המדובר הם יפסידו בריבית דריבית בכניסות לערים.
לצערנו משרד התחבורה החליט , שמותר לו לבזבז את כספנו ואת רכשנו המשותף ומותר לו לרמוס את הטבע והנוף שלנו ושל ילדנו.
אבל בעוד כמה שנים אחרי שיתברר המחדל, אי אפשר יהיה להחזיר את הגלגל אחורה ובלתי ניתן יהיה לשחזר את הטבע והנוף במקום.

אם מצרפים להחלטה זו את החלטת הממשלה מן השנה שעברה להמשיך את פעילותה של חברת נתיבי איילון ללא תאריך סיום, מבינים שללא החלטה זו, חברת נתיבי איילון הייתה צריכה להפסיק להתקיים כחברת תשתית לסלילת כבישים ועשרות הבכירים שמשתכרים בה משכורות עתק היו צריכים לחפש תעסוקה אחרת.

לסיום, אני ממליץ לחברות התשתיות שעוסקות בסלילת כבישים לחפש תחומי פעילות אחרים. הרי גם אם לא יהיה שינוי בדפוס החשיבה של מקבלי ההחלטות בשנים הקרובות, השטחים פתוחים בישראל נגמרים ולא יהיה איפה לסלול עוד כבישים חדשים.

להערכתי, הלובי החזק שיש לחברות אלו במשרד התחבורה לא יעזור, במקרה דנן הם יצרכו לבנות לובי במשרד הביטחון, כי רק ע"י כיבוש טריטוריות נוספת יתפנה להן שטח לסלילת כבישים חדשים ומשום מה נראה לי שזאת תהיה משימה לא פשוטה.

לעצומה נגד סלילת קטע זה של כביש איילון לחצו כאן…

*הכותב הינו רכז פורום השרון מטעם מפלגת הירוקים וחבר הנהלת המפלגה .

(4 מצביעים, בממוצע: 5.00 מתוך 5)

Loading...

הסיפור הזה נכתב ביום יום שלישי, 01 לנובמבר 2005, בשעה 13:24, והוא שייך לנושא הבלוג של דרור, השרון, פיתוח בר-קיימא, שטחים פתוחים, תחבורה. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. אפשר להגיב עליו באתר הזה, או לשלוח טראקבאק מאתר אחר;