תעלומה: איך שחיתות של מיליארדים עוברת בשקט?

08 לנובמבר 2005   מאת:

בשבוע שעבר, עבר בכנסת בקריאה טרומית "חוק עיגון זכויות החקלאים בקרקע". המעניק זכויות מופלגות בשווי מיליארדי שקלים לקבוצה קטנה וכוחנית.

מה זה "חוק עיגון זכויות החקלאים בקרקע"?
חוק זה הוא החלטה של מינהל מקרקעי ישראל 979 המעניקה מתנות בשווי מיליארדים לקבוצה קטנה בעלת יכולת שתדלנות מופלאה שקרויה "החקלאים". החלטה זו בוטלה בתחילת השנה ע"י היועץ המשפטי לממשלה, ובניגוד לדעתו, חברי הכנסת הנכבדים החליטו לנסות להעביר אותה.

אז איזה מתנות ה"חקלאים" מקבלים?
1. הנחות של 80% ויותר משווי הקרקע(דמי ההיוון) בחלקת המגורים של החקלאי (בת 2.5 דונם)
2. אפשרות לבנות 4 יחידות דיור נוספות בחלקת המגורים של החקלאי.
3. אפשרות למכור ולהשכיר את יחידות הדיור האלו ללא קשר לשימוש חקלאי.
4. אפשרות לפצל את חלקת המגורים של החקלאי לחלקות משנה ולמכור אותם בשוק החופשי.
5. מתן אפשרות בנייה של 500 מ"ר לצורכי תעסוקה קייט מסחר וכו'

אפשר לדמות את החלטה 979 להגרלת לוטו שבה בפרס הגדול יכולים לזכות רק קבוצה מצומצמת של אנשים וכל שאר יסתפקו בפרסים הקטנים אם בכלל.
החלטה 979 מדלגת על הקטע של ההגרלה, וישר מעניקה את הפרסים ל"חקלאים" הפרס הוא בעצם הרכוש של כולנו, משאבי הקרקע. קרקעות שנבחרי הציבור היו צריכים לנהל בנאמנות עבור כלל הציבור ולשמור עליהן אבל למעשה עושים בהם כבתוך שלהם ומחלקים אותם למקורביהם.

הסבר לנושא דמי ההיוון
(מתוך אתר מינהל מקרקעי ישראל)
היוון הוא תשלום חד פעמי בהווה בעבור סך התשלומים העתידיים למינהל (במקרה זה, של דמי החכירה השנתיים) לכל תקופת החכירה.
היוון פוטר את החוכר ממספר חובות:
1. ‎תשלום דמי חכירה בכל שנה.
2. ‎תשלום דמי הסכמה בעת העברת זכויות בנכס.
3. ‎בבנייה רוויה בלבד (בתים משותפים בני ‎2 קומות ומעלה ובעלי ‎4 דירות לפחות) – פטור מתשלום ומקבלת אישור המינהל בעת ביצוע תוספת בנייה.

כך כותב היועץ מזוז בחוות דעתו על נושא ההיוון בהחלטה 979:
"כך, למשל, באשר לשיעור ההיוון שנקבע בהחלטה עבור הזכויות הבסיסיות למגורים הוא 3.75% מערך הקרקע (למשך 5 שנים מאישור ההחלטה), וזאת כאשר במגזר העירוני שיעור ההיוון כיום הוא 5.5%, על בסיס דח"ר(דמי חכירה) של 80%, וזכות ליח"ד אחת בלבד עד לגודל של 160 מ"ר. שיעור זה מקורו בשיעור ההיוון שנקבע בשעתו במבצע ההיוון במגזר העירוני. ברם, הקבלה זו אינה מביאה בחשבון את זכויות המוצא השונות: בעוד במגזר העירוני כבר שולמו, ככלל, דמי חכירה ראשוניים של 80%-40% אחוזים, הרי במגזר החקלאי לא שולמו ככלל דמי חכירה ראשוניים, אלא רק דמי חכירה שנתיים בסך של כ- 600-400 ש"ח בלבד עבור הנחלה כולה (שגודלה נע כידוע בין 20 ל- 80 דונם)."

איך התנהל מהלך העניינים שהוביל להעברת החלטה 979?
בשנת 2002 קיבל בג"ץ החלטה תקדימית שבה ביטל את החלטות המינהל שנתנו הטבות מפליגות למגזר החקלאי. לראשונה הוכנס לשימוש המונח "צדק חלוקתי" שמשמעו שרכוש הציבורי המשותף צריך להתחלק באופן הוגן וצודק לכלל הציבור מבלי להעדיף מגזר כלשהו.
בשנת 2003 העלה השר אוהד אולמרט שכיהן דאז, כיו"ר מועצת מינהל מקרקעי ישראל את החלטה 979 להצבעה למרות שהיועץ למשפטי לממשלה הורה לו לא לעשות כך. כאמור, השר אולמרט לא שעה להוראת היועץ המשפטי לממשלה והחלטה 979 עברה במועצת מינהל מקרקעי ישראל.
בעקבות החלטת המינהל הורה היועץ המשפטי לשר האוצר בנימין נתניהו, שחתימתו דרושה למימוש ההחלטה, לא לחתום על החלטת המינהל.
בתחילת 2005 שלח היועץ מזוז מכתב לשר האוצר וליו"ר המינהל שלמעשה מבטל את החלטה 979.
היועץ כתב: "אין בעיני ספק כי המדובר בהצעת החלטה החורגת באופן מהותי ויסודי מן המציאות המעשית והנורמטיבית הקיימת…"
עוד כותב היועץ: "חרף היותה של החלטה 979 רפורמה מרחיקת-לכת, שביסודה שינוי במדיניות המינהל, ומשמעויותיה רחבות היקף, הליך קבלת ההחלטה לא לווה על-ידי צוות מקצוע…"
בנוגע לנושא הצדק החלקתי כותב היועץ:"מתן הטבות כאמור, ובעיקר האפשרות לסחור בהן, מעוררת שאלות של הטבה עם ציבור מסוים על חשבון נכסי כלל הציבור, ותוך הפסד הכנסות לאוצר המדינה, ממנו נפגעות קבוצות אוכלוסיה אחרות"
מסכם היועץ: "בנוסחה הנוכחי לוקה החלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 979 בפגמים וליקויים שונים, כמפורט לעיל, ועל-כן אין שר האוצר רשאי לאשר את ההחלטה בנוסחה זה."

מה התרחש בשבוע שעבר בכנסת?
לכאורה, חוק זה המעניק הטובות בלתי מתקבלות על הדעת לקבוצה קטנה היה צריך להיזרק לפח הראשון שהוא פוגש בכנסת. אבל לא כך קרה, זאת משום שלא מדובר בסתם קבוצה אלא אחת מן הקבוצות החזקות בישראל עם כוח והשפעה מכריעים בעיקר מול מפלגת העבודה אך גם מול מפלגות אחרות.
בעונת הבחירות המתקרבת ברור לפוליטיקאים כי הם זקוקים ל"חקלאים" לשם הישרדותם הפוליטית בעיקר בתחום של גיוס משאבים, פעילים ואולמות לכנסים.
כך קרה שבשבוע שעבר הוגש "חוק עיגון זכויות החקלאים בקרקע" לקריאה טרומית בכנסת ע"י ח"כ אפרים סנה ממפלגת העבודה.
הצעת החוק עברה ברוב סוחף של 36 ח"כים בעד ומתנגד אחד והוא, חבר הכנסת דהאמשה מסיעת רע"ם.
בעד הצעת חוק זו הצביעו כמעט כל הח"כים של מפלגת העבודה ביניהם ח"כ עמיר פרץ שטוען בלהט שהוא מחזיק את דגל הצדק החברתי, סגנית השר אורית נוקד מקיבוץ שפיים שצפוי להרוויח מאות מיליונים מהחלטה זו וגם השר לאיכות הסביבה שלום שמחון.
בעד החוק הצביע גם ח"כ חיים אורון מיחד-מרצ שהוצג בתקשורת בשבוע שעבר כח"כ הנקי משחיתות.
באופן מפתיע, בעד החוק הצביעו גם ח"כים מסיעות שאין להם קשר למגזר החקלאי והן, שינוי, ש"ס, דגל התורה והאיחוד הלאומי.
בעד הצעת חוק זו הצביעו 6 שרי ממשלה על אף, שבחוות דעתו של היועץ מזוז נאמר שהחלטה 979 מנוגדת להחלטת ממשלה!
מסתבר שיש נושא אחד בכנסת שיש עליו תמימות דעים כמעט מוחלטת והוא מתן זכויות מפליגות ל"חקלאים".

מה רע בחוק הזה?
החוק הוא חוק רע ומושחת!! החוק הזה מעניק הטבות מופלגת לקבוצה קטנה ומפלה באופן בוטה את שאר הציבור.

החוק הזה רע גם לסביבה, החוק הזה יהפוך את האזור הכפרי של ישראל לפרברים. מדינת ישראל הקטנה אינה יכולה להרשות לעצמה עוד בנייה פרברית. לפרבור האזור הכפרי של ישראל יהיו השלכות קשות הן סביבתית והן חברתיות. כבר עכשיו רוב המתגוררים באוזר הכפרי אינם עוסקים בכלל בחקלאות. בוודאי גם אתם שמתם לב שבאזורים הכפריים צומחים כפטריות לאחר הגשם, שכונות בבניית צמודת קרקע, אזורים מסחריים ואזורי תעשייה עירוניים לחלוטין. תהליך זה יואץ! לפרבור האזור הכפרי יש אפקט מזיק כפול הן של איבוד שטחים פתוחים והן של החלשת המרחבים העירוניים על ידי בריחת עסקים מהם.

אז למה החקלאים יש תמיד את המספר הזוכה?
במשך עשרות שנים זוכים החקלאים להטבות מופלגת ולא מוצדקות מן המדינה, אפשר להזכיר את הסדר הקיבוצים שבו המדינה שילמה מיליארדים בכדי לחלץ אותם מן פשיטת רגל בשל השקעות כושלות שהם ביצעו. גם בתחום משק המים החקלאים זכו במשך שנים להנחות בנות עשרות אחוזים מהמדינה. ובל נשכח כי כבר בשנות התשעים זכו הישובים החקלאים בעקבות החלטת המינהל לאישורי הרחבה בשווי מיליארדים.

ההסבר לתופעה המוזרה הזו נעוצות בכמה גורמים, ביניהם אפשר למנות את האתוס של התיישבות שמושרש בצורה אינטנסיבית בספרי הלימוד של ההיסטוריה של העת החדשה בישראל. גורם אחר הוא דור המנהיגים שכיום מנהלים את המדינה הבאים ברובם מן התיישבות ועדיין רואים בהתיישבות כמטרה העליונה של ישראל.

למעשה, סיבות מגוונות והעיקרית שבהן היא החקלאות הממכנת גרמו להפחתה ניכרת בכמות החקלאים; היום, חקלאי אחד יכול לנהל תא שטח שפעם היו מנוהל בידי עשרות חקלאים. שינוי קיצוני זה, יצר משבר תעסוקה קשה בישובים החקלאים, רבים מתושבי ישובים אלו החלו לעסוק ביזמות נדל"ן ולהשתמש בקרקע שניתנה להם לחקלאות למטרות אחרות ובמקרים רבים באופן בלתי חוקי.
מדובר כאן בתופעה חמורה שזכתה להעלמת עין, במשך שנים מגורמי האכיפה ומצד המינהל.
ביצי הזהב הנדל"ניות האלו הם הדלק שמפעיל מנגנון שתדלנות משמן ויקר, שבו נשכרים מיטב עורכי הדין בישראל, מיטב הלוביסטים ומיטב היחצ"נים.
החקלאים הבינו די מהר שאם הם רוצים להשפיע על המערכת השלטונית, הם צריכים ליצור מוקדי כוח במרכזי המפלגת הגדולות, החקלאים למעשה שולטים במרכזי מפלגת העבודה וביחד-מרצ והם בעלי השפעה רבה במרכז הליכוד.
תוצאות ההצבעה מן השבוע שעבר מראות שה"חקלאים" זכו להצלחה שתדלנית פנומנאלית, שכנראה תזכה אותם במיליארדים.

אבל אולי ההטבות מגיעות לחקלאים?
אחד הטיעונים המרכזים שהחקלאים מביאים להצדקת דרשותיהם המופרזות הוא הטיעון המפרך שבזכותם הוקמה המדינה. את הצ'ק על הטיעון הזה אנחנו שילמנו כבר עשרות פעמים, וכנראה גם נשלם בעתיד.
הטיעון הזה פשוט אינו נכון, לחקלאים ולהתיישבות יש חלק בהקמת המדינה והם אחד הביטויים של התנועה הציונית, אבל הקמת המדינה היה מאמץ קולקטיבי שהיו לו שותפים רבים.
הבעיה בטיעון הזה שהחקלאים שבים ומעלים, היא הגימוד והעיוות ההיסטורי שהוא יוצר לשאר הקבוצות שתרמו לביסוסה של מדינת ישראל.
למשל, העולים ממדינות ערב שבאו לישראל בשנות החמישים, הקריבו כמעט את כל רכושם ובאו לישראל תוך וויתור על רמת חייהם ומורשתם, וחיו כאן בתנאים מחפירים במשך שנים.
אפשר להגיד שלולא היו מגיעים לישראל בשנות החמישים חצי מיליון עולים ממדינות ערב, ישראל כנראה לא הייתה שורדת במזרח התיכון.

אז מה מגיע לחקלאים?
אנחנו מאמינים שחקלאי זכאי לרכוש את הקרקע עליו בנוי ביתו באותם תנאים שלהם זכו דיירי הדיור הציבורי. זאת בתנאי שזה יהיה אך ורק על אזור המגורים שלו, והחקלאי לא עשה שימוש בלתי חוקי בקרקע אותה קיבל לשימוש חקלאי.
אנו רואים בחקלאיים האמיתיים, אלו שבאמת ותמים עוסקים בחקלאות, כבעלי ברית בשמירה על השטחים הפתוחים, אנו אפילו נתמוך בסבסוד(לא באמצאות מים) של החקלאות, כתגמול לשירות הציבורי שהם מספקים לנו בשמירה על השטחים הפתוחים.
לצערנו, עבודת השתדלנות של הלובי החקלאי לא נעשית בידי החקלאיים האמיתיים ולא למטרת שדרוג החקלאות בישראל. מאחורי הלובי הזה עומדים "חקלאים" ציניים שהפכו ליזמי נדל"ן והם באים בעיקר מיושבי מרכז הארץ שעתידים לגרוף את עיקר הרווח מן החוק.

מפלגת הירוקים תמשיך להיאבק בחוק הזה ובגילוי שחיתות אחרים ואני אישית אמשיך להחרים את כל העסקים המסחריים בישובים החקלאיים.

הכותב, חבר הנהלת מפלגת הירוקים ורכז פורום השרון במפלגה.

כוכב אחד2 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים (6 מצביעים, בממוצע: 5.00 מתוך 5)
Loading...

15 תגובות ל-“תעלומה: איך שחיתות של מיליארדים עוברת בשקט?”

  1. מאת דפנה:

    ישנם חקלאים וחקלאות במדינה. ישנה חקלאים רבים שהמדינה רוששה אותם מכל מה שהיה להם. אנשים חרוצים שעבדו עד מוות.
    שילמו בדםם ודמים ומה שיש להם הם הרוויחו ביושר, גם את הקרקע שאליה הם יושבים.
    אין להם הכסף להשקיע בהוצאות לתשתיות החקלאיות.האפנדים הערבים מהמאה הקודמת הם המודל שה"ירוקים" מציעים לנו כי החקלאים של היום לא יוכלו לעמוד בדרישות החדשות.

  2. מאת ניר:

    רק חבל ששוכחים שאותם אנשים כבר שנים עובדים את האדמה – או יותר נכון מפסידים כספים בנסיון לעבוד את האדמה
    רק חבל ששוכחים שאותם אנשים התחילו לשבת באותם מקומות לפני הרבה שנים (הרבה לפני שהמדינה בכלל קמה) והם נתנו את האדמות למדינה כשהיא קמה.
    רקחבל ששוכחים שחלקם נהרגו על ידי הפדיון בכל מני מקומות שהיו בזמנו מרוחקים מכל מקום ישוב.

    רק חבל ששוכחים שכל מי שהרוצה יכול לעבור לנגב והליות חקלאי גם – או אפילו בערבה.
    בעוד 80 שנה גם שם האדמות יהיה שוות!

    אז אנא שבו בשקט.
    תודה

  3. מאת noa:

    אין להאשים את החקלאים כמגזר מנצל, אתם עושים פה עוול. הסדר הקיבוצים שצויין איננו רלוונטי ואשמת המדינה והבנקים בו גדולה על הידוע בציבור. החקלאים עושים עבודת קודש בתחומם בפיתוח הארץ ובשמירה על הסביבה שלנו.מי שמנסה על גבם להנות מרווחי נדל"ן ולגנוב כל שטח ציבורי ירוק במדינתנו הוא מי שמרוויח מנדל"ן- אנשי נדל"ן ובעלי הון המשקיעים בהם. וברע זה התמונה מתבהרת- לאף אחד לא אכפת מקולות החקלאים, לדעתי גם לא למי שכתב את הדו"ח הזה. אבל מקולותיהם של בעלי הממון… זה כבר סיפור אחר

  4. מאת עוז סובלמן:

    חבל לי לשמוע שחבר בהנהלת הירוקים קורא לחרם עסקים ועוד של אנשים ששומרים על הציביון הירוק של המדינה. חבל לי שמאמר מלא ארס שכזה יכול לגרום לבריחת מצביעים פוטנציאליים ממפלגת הירוקים, דווקא אותם חקלאים או המתגוררים בישובים כפריים. חבל לי שמפלגת הירוקים תומכת אך ורק בחברה האורבנית ואינה מתעמתת עם אזורי הפריפריה כמו הגליל, הגולן והעמקים שהם אסם המזון ומאגר המים העיקרי של ישראל.
    אני מקווה בשביל מפלגת הירוקים שתתעורר ותראה כי יש לתמוך במאבקם של החקלאים לצדק, כן גם להם מגיע צדק היסטורי כדי לשמור על ישראל נקייה וירוקה.

  5. מאת שירי נצח:

    לא ברור למי אתם קוראים חקלאים.

    אתם מדברים על הסדר הקיבוצים. זה דבר אחד והוא מופרד לחלוטין משאר עניני חקלאות וחקלאים במדינה.

    יש חקלאים שאינם אנשי קיבוצים. הם חיים במושבים, מושבות ועובדים את האדמה בזיעת אפיהם חד משמעית.

    המכשולים העומדים בפניהם גדולים ורבים. העסק הזה הקרוי חקלאות, לחלוטין לא משתלם להם מבחינה כלכלית.
    ובכ"א הם ממשיכים.
    למה? כי אין להם ברירה.

    ילדיהם אחריהם לא ימשיכו בחקלאות ושטחים עצומים שיעודם חקלאות בלבד, יעמדו שוממים.

    ובשביל מה לקרוא לשטחים חקלאיים "שטחים פתוחים"? אם תאם מתכוונים לשטחים הפתוחים לציבור, לפעילות חופש ונופש, אז אי אפשר לכוון לשטחים חקלאיים כי הם מיועדים לחקלאות ולמעשה שטחים פרטיים.

  6. מאת יערה:

    בתור מצביעה ומצטרפת חדשה לירוקים – אני מוכרחה להודות כי אני מאוכזבת("פר, אני מזה מאוכזבת…"). לאור התגובות (שלי ושל אחרים) הגיע הזמן לקבל תיקון בכתבה של האדון עזרא.
    אני מכירה את העובדות, וכפי שהן מוצגות כאן ישנה תחושה עצומה של פיספוס.
    "החקלאים" שאליהם מתייחסת הכתבה הם אמנם דיירי השרון והסביבה – בו מחירי האדמות מרקיעות שחקים, אך בל נשכח גם הרבה חקלאים ללא מרכאות, אנשים עובדי אדמה, ולא רק למראית עין. אותם חקלאים העובדים את אדמתם ביזע ודם בל נקרא להם "בעלי קרקעות".
    אותם אלה המשתכרים בקושי ומתמודדים עם פערי מחירים גבוהים לאין שיעור בשיווק ועם עלויות שרק הולכות וצומחות (כמו מים למשל, כן מים, אם הם מושבים= לשעבר מי ביוב, יעלו חצי מחיר ותמיד יהיו נגישים הרבה פחות…). אלה, חקלאי הגולן הגליל והנגב לא ממהרים לבנות ולפתח ולנצל את ההזדמנות החדשה שבפתח מפאת העובדה הזניחה שאין להם את המשאבים !
    את ההתייחסות אל אלה יש צורך להדגיש ולהפריד מן הקיבוצים עתירי הנדל"ן !

  7. מאת benjah:

    קשה לי להאמין שרוב חברי הכנסת שהצביעו בעד הצעת החוק תהו על משמעות המושג "חקלאים".. וכל אדם "רגיל" ששומע את נוסח הצעת החוק בוודאי יחשוב שמדובר בחוק לשימור החקלאות בארץ.. אבל אני בספק אם בעלי העסקים בשטחים המדוברים הם שותפים לדבר עבירה… רובנו בסך הכל מנסים לחיות בכבוד.. לכן לדעתי הדבר הנכון לעשות הוא לא להחרים אותם, אלא להתמקד יותר בהסברה..

  8. מאת דניאל:

    אם כל חטאת, היתה הפשרת השטחים החקלאיים לבנייה – תולדתה בלתי-הנמנעת, של נטישת הערכים הציוניים של חברתנו.

    אני רחובותי ובן-רחובות. אדמת ארץ-מולדתי = השפלה, היא חלק ממני. עורי הוא הרגבים, ואדמת-החמרה הטובה, היא עורקי-דמי.

    למלים פרדס ו-Paradise שורש זהה – ובצדק גמור. "ארבעה נכנסו לפרדס"…

    בילדותי, בשנות השמונים המוקדמות, היתה רחובות הקדושה מוקפת, כל-כולה, בפרדסים. בגן-עדן אמיתי…

    גן-עדן אמיתי.

    המפנה הארור החל בחורף 1988-89. היתה זו שנת בצורת, אך קרה קשה, היכתה אז בארץ. מדי לילה כמעט, היו כל העלים, היתה כל הצמחיה, באיזוריה הפוריים ביותר של ישראל, מכוסים מעטה הורג של קרח.

    היבול נפגע. במדינה, שחברתה חפצת-חיים אמיתיים ובעלת-ערכים ציוניים כלשהם – מלבד ערך מדדי הנסדק והטלפלא (או איך שלא קוראים להם…) – היתה הממשלה, מתגייסת כולה להצלת ענף-הפרדסנות – כי לא יעלה על הדעת, שבישראל לא יגדלו תפוזים!!

    אבל – מדינתנו הפכה, הלא, לסניף של וול-סטריט להלבנת-הון. דמות הישראלי האידיאלי הפכה, מן החקלאי הגס, עובד-האדמה, ל-Prat המעונב, עובד מגדלי-עזריאלי. והירוק בעיניים? לעזאזל איתו!! רוצים דולרים. ולא שום ירוק אחר…

    האם אפשר לאכול שטרות? האם ניתן, לנשום אוויר ממטבעות?!

    ואז באה העליה הגדולה. בסתיו 1990, הגיעו ארצה למעלה מאלף איש, מדי יום ביומו. ובתים – צריך לבנות??

    היום – ואני אומר זאת תוך-כדי, שלבי בוכה וזועק – כמעט לא נותר דבר עוד, מן הפרדסים הקדושים… גן-העדן נחרב, נחרב בעבור חופן-דולרים!!!!

    בעיני, זהו פשע נגד הסביבה והאנושות. לא פחות.

    זה מה שנקרא, למכור את המולדת.

    וכאן נכנסים, חברי-הכנסת של מפ"ם – כיום: מר"צ – לתמונה.

    בשנת 1999, התגאה המועמד לכנסת, מר אבשלום וילן (אבו-ויליין) בכך, שפעילותו הבולטת ביותר, היתה קידומו ודחיפתו קדימה, של "חוק עיגון זכויות-החקלאים בקרקע", הנודע לשמצה. בבחירות ההן, שקלתי להצביע מר"צ – אך נוכחותו, של שודד-הקרקעות דנן, במקום כה נכבד ברשימתה, גרמה לי, שאמנע מכך, בתחושת בחילה. גם חברת-הכנסת דאז מאותה המפלגה, ענת מאור, היתה שותפה מלאה, למעשה-הנבלה.

    הגיע כבר הזמן, לעקור את המסיכה מעל לפניהם, של חברי-הכנסת "היפות והיפים", של מפלגת מר"צ. אישית, הייתי במר"צ תקופות ארוכות – ואני יכול להעיד: מציאה גדולה, היא לא היתה מלכתחילה וכיום, אפילו מעט החיובי שעוד *היה* בה – כבר מזמן אינו עוד. כיום, זוהי עוד מפלגה קטנה עם שחיתות גדולה; רוחה של שולה, כבר *מזמן* נעלמה ממנה כליל. הדבר היחיד, כמדומה, המדריך את ח"כיה הוא: איך לבגוד, בכמה שיותר מהבטחותיהם לבוחרים. כך היה בנסיונם, להעביר חוק סמי-אמריקאי, שירדוף את משתפי-הקבצים (כלומר: את כולנו) עד חורמה – וכך גם כעת…

    החקלאים הישראליים, היו למנצלי עבדים זרים ולנדל"ניסטים. ועם מות ערכי הקיבוץ – מתה, גם, הציונות – אלא-אם-כן, יעלה בידינו להחיותה…

    שביב בודד של אור: יותר ויותר פעילי מר"צ לשעבר, אומרים לי כעת, שכמוני, בכוונתם להצביע לירוקים. כי אין שום אופציה אחרת…

  9. מאת אור:

    הכתבה הזו מלאה אי דיוקים ודמגוגיה… זו פשוט הסתה לשנאה נגד ציבור שהוא מלח הארץ. אתה צודק בכך שיחסית לחלקו באוכלוסייה הציבור ההתיישבותי מהווה חלק גדול מהשלטון, וזה כך מקום המדינה (שבניגוד למה שאתה מנסה לרמוז היה להם חלק מכריע בהקמתה. ואגב שכחת לכתוב מי קלט את העולים ממדינות ערב וסייע להם…). אבל גם במלחמה האחרונה חלקו של הציבור ההתיישבותי הן בלחימה פעילה והן בחיילנו שקיפחו את חייהם היה גדול מחלקו באוכלוסייה. חבל שאתה סתם מסית ומחרחר ריב. ולמפלגת הירוקים התאכזבתי קשות שבכלל פרסמתם את המאמר הזה. לא כך שומרים על איכות הסביבה – אתם נלחמים דווקא באלו התומכים בכם. לא חסר במה להתעסק. איבדתם מצביע נאמן.

  10. מאת דפי:

    כפי שאתה יודע הקיבוצים והמושבים יושבים על אדמות מינהל. מדוע לקיבוצים מותר להשתמש
    באדמה לעסקים פרטיים ואילו למושבים אסור? מדוע המושבניקים מקבלים קנסות.
    מה שונה במעמד הקיבוצי לבין המעמד המושבי?

  11. מאת דרור עזרא:

    היי דפי,
    במאמר הזה הייתה התייחסות שווה הן למושבים והן לקיבוצים, גם המושבים וגם הקיבוצים זוללים את משאבי המדינה ומתעשרים מנדל"ן כתוצאה מכך

    תודה,
    דרור

  12. מאת moshe daian:

    כמורה לתורה וכעת בשנת השמיטה אני מודיע כי אין מנוס לשוב לחוקים היפים של שנת היובל
    וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי
    ספר ויקרא פרק כה

    (א) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר:

    (ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהֹוָה:

    (ג) שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ:

    (ד) וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהֹוָה שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר:

    (ה) אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ:

    (ו) וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ:

    (ז) וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל:

    (ח) וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה:

    (ט) וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם:

    (י) וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל ישְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ:

    (יא) יוֹבֵל הִוא שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם לֹא תִזְרָעוּ וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת סְפִיחֶיהָ וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת נְזִרֶיהָ:

    (יב) כִּי יוֹבֵל הִוא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה תֹּאכְלוּ אֶת תְּבוּאָתָהּ:

    (יג) בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ:

    (יד) וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו:

    (טו) בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל תִּקְנֶה מֵאֵת עֲמִיתֶךָ בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְכָּר לָךְ:

    (טז) לְפִי רֹב הַשָּׁנִים תַּרְבֶּה מִקְנָתוֹ וּלְפִי מְעֹט הַשָּׁנִים תַּמְעִיט מִקְנָתוֹ כִּי מִסְפַּר תְּבוּאֹת הוּא מֹכֵר לָךְ:

    (יז) וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ כִּי אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם:

    (יח) וַעֲשִׂיתֶם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח:

    (יט) וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ וַאֲכַלְתֶּם לָשׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח עָלֶיהָ:

    (כ) וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ:

    (כא) וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלשׁ הַשָּׁנִים:

    (כב) וּזְרַעְתֶּם אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת וַאֲכַלְתֶּם מִן הַתְּבוּאָה יָשָׁן עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת עַד בּוֹא תְּבוּאָתָהּ תֹּאכְלוּ יָשָׁן:

    (כג) וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי:

    (כד) וּבְכֹל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם גְּאֻלָּה תִּתְּנוּ לָאָרֶץ:

    (כה) כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו:

    (כו) וְאִישׁ כִּי לֹא יִהְיֶה לּוֹ גֹּאֵל וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ וּמָצָא כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ:

    (כז) וְחִשַּׁב אֶת שְׁנֵי מִמְכָּרוֹ וְהֵשִׁיב אֶת הָעֹדֵף לָאִישׁ אֲשֶׁר מָכַר לוֹ וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ:

    (כח) וְאִם לֹא מָצְאָה יָדוֹ דֵּי הָשִׁיב לוֹ וְהָיָה מִמְכָּרוֹ בְּיַד הַקֹּנֶה אֹתוֹ עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל וְיָצָא בַּיֹּבֵל וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ:

    (כט) וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר בֵּית מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה וְהָיְתָה גְּאֻלָּתוֹ עַד תֹּם שְׁנַת מִמְכָּרוֹ יָמִים תִּהְיֶה גְאֻלָּתוֹ:

    (ל) וְאִם לֹא יִגָּאֵל עַד מְלֹאת לוֹ שָׁנָה תְמִימָה וְקָם הַבַּיִת אֲשֶׁר בָּעִיר אֲשֶׁר לֹא }לֹוֹ{ חֹמָה לַצְּמִיתֻת לַקֹּנֶה אֹתוֹ לְדֹרֹתָיו לֹא יֵצֵא בַּיֹּבֵל:

    (לא) וּבָתֵּי הַחֲצֵרִים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם חֹמָה סָבִיב עַל שְׂדֵה הָאָרֶץ יֵחָשֵׁב גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ וּבַיֹּבֵל יֵצֵא:

    (לב) וְעָרֵי הַלְוִיִּם בָּתֵּי עָרֵי אֲחֻזָּתָם גְּאֻלַּת עוֹלָם תִּהְיֶה לַלְוִיִּם:

    (לג) וַאֲשֶׁר יִגְאַל מִן הַלְוִיִּם וְיָצָא מִמְכַּר בַּיִת וְעִיר אֲחֻזָּתוֹ בַּיֹּבֵל כִּי בָתֵּי עָרֵי הַלְוִיִּם הִוא אֲחֻזָּתָם בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

    (לד) וּשֲׂדֵה מִגְרַשׁ עָרֵיהֶם לֹא יִמָּכֵר כִּי אֲחֻזַּת עוֹלָם הוּא לָהֶם:

    (לה) וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ:

    (לו) אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ:

    (לז) אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ:

    (לח) אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים:

    (לט) וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לָךְ לֹא תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד:

    (מ) כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב יִהְיֶה עִמָּךְ עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל יַעֲבֹד עִמָּךְ:

    (מא) וְיָצָא מֵעִמָּךְ הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ וְשָׁב אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ וְאֶל אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו יָשׁוּב:

    (מב) כִּי עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד:

    (מג) לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ:

    (מד) וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ לָךְ מֵאֵת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם מֵהֶם תִּקְנוּ עֶבֶד וְאָמָה:

    (מה) וְגַם מִבְּנֵי הַתּוֹשָׁבִים הַגָּרִים עִמָּכֶם מֵהֶם תִּקְנוּ וּמִמִּשְׁפַּחְתָּם אֲשֶׁר עִמָּכֶם אֲשֶׁר הוֹלִידוּ בְּאַרְצְכֶם וְהָיוּ לָכֶם לַאֲחֻזָּה:

    (מו) וְהִתְנַחַלְתֶּם אֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת אֲחֻזָּה לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ:

    (מז) וְכִי תַשִּׂיג יַד גֵּר וְתוֹשָׁב עִמָּךְ וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ וְנִמְכַּר לְגֵר תּוֹשָׁב עִמָּךְ אוֹ לְעֵקֶר מִשְׁפַּחַת גֵּר:

    (מח) אַחֲרֵי נִמְכַּר גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ אֶחָד מֵאֶחָיו יִגְאָלֶנּוּ:

    (מט) אוֹ דֹדוֹ אוֹ בֶן דֹּדוֹ יִגְאָלֶנּוּ אוֹ מִשְּׁאֵר בְּשָׂרוֹ מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ יִגְאָלֶנּוּ אוֹ הִשִּׂיגָה יָדוֹ וְנִגְאָל:

    (נ) וְחִשַּׁב עִם קֹנֵהוּ מִשְּׁנַת הִמָּכְרוֹ לוֹ עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל וְהָיָה כֶּסֶף מִמְכָּרוֹ בְּמִסְפַּר שָׁנִים כִּימֵי שָׂכִיר יִהְיֶה עִמּוֹ:

    (נא) אִם עוֹד רַבּוֹת בַּשָּׁנִים לְפִיהֶן יָשִׁיב גְּאֻלָּתוֹ מִכֶּסֶף מִקְנָתוֹ:

    (נב) וְאִם מְעַט נִשְׁאַר בַּשָּׁנִים עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל וְחִשַּׁב לוֹ כְּפִי שָׁנָיו יָשִׁיב אֶת גְּאֻלָּתוֹ:

    (נג) כִּשְׂכִיר שָׁנָה בְּשָׁנָה יִהְיֶה עִמּוֹ לֹא יִרְדֶּנּוּ בְּפֶרֶךְ לְעֵינֶיךָ:

    (נד) וְאִם לֹא יִגָּאֵל בְּאֵלֶּה וְיָצָא בִּשְׁנַת הַיֹּבֵל הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ:

    (נה) כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם:

  13. מאת חדשות מפלגת הירוקים » ארכיון » מרצ מפלגת קיבוצים שאבד עליה הקלח:

    […] המפלגה -אורון נבחר ע"י הקיבוצניקים.   5. משום כך מרצ כמו שעשתה כל הזמן תמשיך לתומך בתאוות הנדל"ן של אותם קיבוצים גם אם זה […]

  14. מאת חדשות מפלגת הירוקים » ארכיון » הכישלון הירוק והפוליטיקה המלכלכת:

    […] בהעברה של קרקעות המדינה לידיהם של "החקלאים", מה שנקרא עיגון זכויות החקלאים בקרקע. אני חושב, שהפרטה של קרקעות המדינה החקלאיות היא אחת מן […]

  15. מאת חדשות מפלגת הירוקים » ארכיון » מגאולת הארץ לקומבינות נדל"ן:

    […] טיפשיות והחלטות גרועות שהתקבלו בעבר בנושא קרקע, למשל בנושא הקרקעות החקלאיות. שגרמו לכך כי תוך כמה שנים רבים מן החקלאים זנחו את […]

לכתוב תגובה