עמוד השדרה של כלכלות העולם היום הינה אנרגיה, שורה תהליכים כלל עולמיים אשר האחרונים בהם הם המהפכות במזרח התיכון, וקריסת הכור בפוקושימה יובלו כנראה את העולם בשנים הקרובות למשבר אנרגיה חריף, רק כלכלה שתדע להתמודד נכון עם המשבר תשרוד.

אין צורך להכביר במילים על התפקיד המרכזי של האנרגיה לאנושות ב100 שנים האחרונות, היום כמעט כל כלכלות העולם תלויות לחלוטין באנרגיה. העולם כלו עומד בפתחה של בעיה, יותר נכון קטסטרופה, יש פחות מקורות אנרגיה, ויותר צריכת אנרגיה.
האסטרטגיה התמודדות המקובלת היא לנסות להגדיל את מקורות האנרגיה ולשנות את התמהיל, כמו קידוחים יקרים בלב ים, קידום אנרגיה סולרית, ביו-דיזל, מכונית חשמלית וכדומה.
הבעיה עם אסטרטגיה זו היא שאין בה שום פתרון, אלא לכל היותר דחייה זמנית של הקטסטרופה הצפויה, מתוך תקווה שבזמן הזה ימצא הפלא שייתן לנו אפשרות להמשיך בחגיגת האנרגיה.

לטעמי, הדרך הנכונה לפועל היא להפסיק לעודד את התמכרות לבזבוז אנרגיה.
אכן יש קמפיינים והסברה לגבי חיסכון באנרגיה, נורת הליבון הפכה לאויבת העם, מזגן לסמל לשחיתות, ומיבש כביסה לטינופת. הקמפיינים האלו הם במידה רבה מצג שווא. אם באמת רוצים להילחם בזבוז האנרגיה, אנחנו והאנושות כולה, צריכים להילחם בכוכבת הבלתי מערערת של בזבוז האנרגיה, כן, כן זו המכונית הפרטית.

כדי להדגים כמה מכונית פרטית בזבזנית יש להשוואת בינה לבין קורקינט חשמלי, שניהם עושים את אותה משימה לוקחים אדם מנקודה לנקודה בעיר במהירות דומה. הקורקינט שוקל 10 ק"ג והספק שלו 1000 וואט, מכונית שוקלת לפחות 1000 ק"ג והספק שלה הוא פי 80. כלומר רוב האנגריה של המכונית מבזבז על שינוע המוכנית עצמה ורק חלק מזערי על שינוע הנהג והנוסעים. כל שעה נסיעה במכונית למעשה שקולה לשעה של הדלקת 800 נורות ליבון.
נשאלת השאלה, למה נורת הליבון המסכנה, שהינה דק רקק בבזבוז אנרגיה לעומת המכונית הפרטית, הפכה לכוכבת של החיסכון באנרגיה? התשובה לכך כנראה פסיכולוגית, קל יותר לעשות שינוי סמלי ולהרגיש טוב לרגע, מאשר לעשות את שינוי משמעותי הנדרש.

לי אין ספק שבמקדם או במאוחר המכונית הפרטית תעלם, השאלה היא היכן כלכלת ישראל תהיה בסקלה של היעלמותה, בהתחלתה או בסופה?
לדעתי, מדינת ישראל הינה מקום אידיאלי שבו אפשר להעלים את המכונית הפרטית תוך 20 שנים, ולהיות המדינה הראשונה בעולם ללא מכוניות פרטיות. אפשר בפרק זמן זה לפתח וליישם שורה של תחליפים שייתרו לחלוטין את המכונית הפרטית, כמו קורקינטים חשמליים, תחבורה ציבורית לסוגיה, מוניות אישות הנעות על מסילות וכדומה.
המפתח לתהליך זה טמון כמובן בהחלטה של ההנהגה, ושיתוף פעולה של הציבור. הממשלה צריכה להסביר לציבור בלי לגמגם ובלי להתנצל שזו מטרה לאומית עליונה, צריך לשנות לחלוטין את מדינות הקצאת המשאבים, להפסיק בנייה כבישים חדשים ולהפנות את הכסף למיזמי תחבורה ציבורית, גם על חשבון נתיבים למכוניות. אני בהחלט מאמין שאפשר לתת לציבור נגישות תחבורתית מעולה ללא המכונית הפרטית. ואפילו לא הזכרתי את זיהום האוויר ותאונות הדרכים.
נדמה לי כי יש רבים במוסדות השלטון המבינים זאת, אבל הפחד מדעת הקהל משתק אותם, ביטול העלאת המס על הדלק היא דוגמא מבהקת לכך.
נתניהו הכריז מלחמה על "הבירוקרטיה" התכנונית במדינה והשתמש בכל התותחים נגדה, האמת היא שבמדינה קטנה וצפופה "הבירוקרטיה" התכנונית היא מחסום חיוני מפני כאוס.
אולי הגיע הזמן שנתניהו ואנשיו יפסקו להילחם באויבים דמיוניים, ויתחלו לטפל באמת באויבת הגדולה של כלכלת ישראל, המכונית הפרטית.

פורסם בדה-מרקר

(1 מצביעים, בממוצע: 5.00 מתוך 5)

Loading...

הסיפור הזה נכתב ביום יום חמישי, 26 למאי 2011, בשעה 21:45, והוא שייך לנושא הבלוג של דרור. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. אפשר להגיב עליו באתר הזה, או לשלוח טראקבאק מאתר אחר;