דרור עזרא חבר מועצת העיר הרצליה מסיעת הירוקים הגיש השבוע עתירה נגד ראש עיריית הרצליה יעל גרמן בשל החלטה לאסור צילום והקלטה של ישיבות מועצה עיר.
העתירה הוגשה לבית המשפט לעניינים מינהלים בת"א ע"י עו"ד שי גלילי, בנוסף לעתירה הוגשה בקשה לצו מניעה נגד ההחלטה.

דרור עזרא מוסר:"ההחלטה לאסור צילום ישיבות מועצה הינה החלטה שערורייתית ואנטי דמוקרטית מובהקת, ישיבות מועצה הן הזירה הציבורית המרכזית של העיר. לא יתכן שנבחרי הציבור יסתרו אותן וימנעו את צילומם, בכל העולם וגם בישראל ישיבות מועצה וישיבות ועדות שונות מצולמות הן ביזמות הרשות והן ע"י התושבים משום מה בעיריית הרצליה לא רוצים שתושבים יראו את פעילות המועצה זאת כאשר במקביל העירייה עצמו בולשת אחרי תושבי העיר במאות מצלמות ברחובות העיר ובחופי הים."

עוד מוסיף עזרא:" זו לא הפעם הראשונה שיעל גרמן משתמשת בשיטות של משטר פוטין כדי לפגוע במתנגדיה, אנו מקווים שבית המשפט ישים לזה סוף ויגן על חופש הביטוי כך שחברי המועצה מן האופוזיציה יוכלו לבצע את שליחותם הציבורית."

להלן העתירה

—————————-

בבית המשפט לעניינים מינהליים עת"מ 43108-03-12

בת ל – א ב י ב

העותר: דרור עזרא,

על ידי בא כוחו עו"ד שי גלילי
— נגד —

המשיבה: ראש עיריית הרצליה

באמצעות מזכירות עיריית הרצליה,

מרחוב הנדיב 2, הרצליה.

עתירה מינהלית
העותר מתכבד בזאת להגיש כתב עתירתו, בגדרי ההליך שבכותרת, עקב החלטת המשיבה למנוע מן העותר להקליט את ישיבות מועצת העיר, והכל כמפורט להלן:

רקע עובדתי:

1. העותר הינו חברי סיעת יחיד באופוזיציה במועצת העירייה בהרצליה. במסגרת כהונתו ונוכחותו בישיבות מועצת העיר השונות, הקליט העותר את ישיבות המועצה במכשיר הקלטה שכלל גם הקלטה וידאו חזותית של מאורעות ההתנהלות בישיבות עצמן.

העותר עשה שימוש בהקלטות אלה, לשם חשיפת התנהלות בלתי תקינה של המשיבה, גברת ראש העיר הנכבדה (להלן: "הגברת גרמן" או "המשיבה") וכן של גופי העירייה, תוך השוואת סתירות בדבריהם, ולמען זכות של הציבור לדעת ולהעביר ביקורת ציבורית על נבחריו. ויובהר, כי מדובר בישיבות מועצה הפתוחות לקהל (בדלתיים פתוחות) ואין בהם כל פוטנציאל לפגיעה ממשית בפרטיות של אדם כזה או אחר (שכן, אחרת הישיבה הייתה נערכת בדלתיים סגורות).

2. אולם, לאחר שהעותר פירסם הקלטותיו בעמוד הפייסבוק שבבעלותו, תוך מימושה של הביקורת הציבורית כלפי המשיבה, או אז בישיבת המועצה שלאחר מכן, שנערכה ביום 14.2.12, העלתה הגברת גרמן באופן אגבי הצעתה לסדר שלפיה יאסר על העותר להקליט את ישיבות המועצה, וזאת מתוך מטרה למנוע את זכותו הדמוקרטית של העותר לאסוף ראיות לשם מימוש ביקורתו הציבורית והעברה לידיעת הציבור.

3. העותר החל במיצוי הליכים, ופנה על אתר ליועצת המשפטית של העירייה, ונענה בתגובתה מיום 11.3.12, שעל פיה נושא איסור ההקלטות ידון בשנית בישיבת המועצה, נוכח פגמים פרוצדורלים שנפלו בעת כינון ההחלטה המקורית.

4. העותר המתין לישיבת המועצה שנקבעה ליום 20.3.12 (לשם שעתירתו לא תיחשב כמוקדמת מדי), ובעת קיומה של ישיבה זו הוחלט על ידי המשיבה כי חרף כל טענותיו של העותר, זה לא יהא רשאי עוד להקליט את ישיבות מועצת העיר בתואנת הפגיעה בפרטיות. כל זאת, בנוכחות היועצת המשפטית.

5. מכאן, ובלית כל ברירה אחרת, נאלץ העותר לעמוד על זכויותיו ולהגיש עתירתו זו, שעה שטענותיו נדחו מכבר על ידי היועצת המשפטית של העירייה, הן במסגרת תגובתה והן בעת נוכחותה ומתן הכשר להחלטה בישיבת מועצת העיר עצמה. העותר, אפוא, יפרט את טעמיו לעתירה כדלקמן.

זכות חוקתית להקלטת ישיבת מועצת העיר – מכוח חופש הביטוי:
6. בפתח טענותיו, יטען העותר כי זכותו להקליט ולצלם את ישיבות מועצת העיר (ללא הפרעה של מכשיר ההקלטה עצמו) הינה זכות יסוד חוקתית, שלא ניתן לשלולה על בסיס נימוק בעלמא של פגיעה בפרטיות (שעה שהישיבה עצמה היא פתוחה לקהל ואף מוקלטת על ידי מזכירות העירייה עצמה).

בית המשפט הגבוה לצדק פסק בבג"צ 857/91 תלחמי סאמי נ' ראש עירית שפרעם, פ"ד מו(3), 749, בהאי לישנא:

"…יש לאפשר לחבר מועצה לבצע כראוי את תפקידו, ויש להעמיד לרשותו את הכלים הראויים לכך. הקלטת דיוני הישיבה הינה לעתים אמצעי חשוב להגשמת תפקידיו של חבר מועצה. זאת ועוד: הקלטת דיוני המועצה היא ביטוי לחופש הביטוי של חבר מועצה. חופש זה הינו לא רק החופש לדבר אלא גם החופש להאזין ולרשום את הדברים לו הוא מאזין. בעבר נעשה הרישום באמצעות עט ועפרון. עתה, עם חידושי הטכניקה, נוצרו דרכי רישום נוספות ומודרניות אשר באמצעותם מתבטא החופש של חבר המועצה להאזין ולרשום את שאוזניו קולטות (ראה (NEVENS V. CITY OF CHINO, 44 CAL.L.RPTR 50 (1965 בו נפסק כי חוק עזר אשר אסר על כתב להקליט בדיונים פומביים של מועצת העיריה בטל בהגבילו שלא כדין את עקרון חופש הביטוי). לבסוף, הקלטת דיוני המועצה – יותר מכל אמצעי אחר – מבטיח יעילות ומיצוי האמת (השווה פלפל, "אמרה של עד מחוץ לכתלי בית-המשפט" "דבר לחיזוקה", הפרקליט לד 493 ,488 (תשמ"ב)). מטרה זו עומדת ביסוד כל פעולתו של שלטון תקין. בעבר ניתן היה להבטיח מטרה זו באמצעות רישום פשוט. כיום ניתן להבטיח מטרה זו עצמה בדרך של הקלטה אלקטרונית. המטרה אחת, האמצעים משתנים. הדין צריך ליתן ביטוי לאמצעים המשתנים (השווה זלצמן, "סליל-הקלטה כמסמך והדרישה הראייתית לכתב", עיוני משפט יב' 78 ,77 (תשמ"ז)). אכן, בפירוש סמכות סטטוטורית – בעניננו, הסמכות לנהל ישיבת מועצה – יש ליתן לה אותה משמעות פרשנית התואמת את ההתפתחויות המודרניות…דומה כי "נוסחאת האיזון" העולה מתוך לשון הסמכות ומהות השיקולים הינה, כי יש להתיר לחבר מועצה לערוך הקלטה באמצעיו שלו בישיבה פתוחה, ובלבד שאינה קיימת ודאות קרובה לכך כי השימוש בהקלטה יגרור אחריו הפרעה של ממש בדיוני המועצה. בכך בא לידי ביטוי המשקל הנכבד בשיטתנו לערך בדבר חופש הביטוי. כן ניתן בכך ביטוי למילוי ראוי ואמין של התפקיד השלטוני על-ידי איש השלטון.."

7. הנה כי כן, ניתן לראות שכל אימת שמכשיר ההקלטה איננו יוצר הפרעה פיזית לקיום ישיבת מועצת העיר (ובמקרה דנן, אין חולק שהמכשיר איננו מרעיש או מפריע), אין לאסור על חבר מועצת עיר להקליט את ישיבת מועצת העיר, וזאת לשם שיוכל חבר המועצה להעביר ביקורת ציבורית תוך פרסומה לידיעת הציבור, מכוח זכות היסוד החוקתית הנגזרת מחופש הביטוי (הכוללת את הזכות להקלטה ולהאזנה).
ודוק: העותר אכן לא קיבל אישור טרם הקלטותיו את הישיבות הקודמות, מן הטעם שלדעתו אישור כזה איננו נצרך מקום שישיבת המועצה פתוחה לקהל תוך הקלטתה מצד מזכירות העירייה, אולם, אף אילו יקבע כי אישור כזה כן היה מן הנדרש, עדיין, לא יעלה על הדעת שכיום ייאסר על העותר להקליט את הישיבות העתידיות למשך כל כהונתו (שלילת זכות יסוד) מחמת נימוק זה.

8. יודגש עוד, כי העותר נזקק להקלטה עצמית זו, היות ורק כך יוכל להביא לידיעת הציבור את תוכן דברי והחלטות הישיבה מבלי השיבושים הקיימים בהקלטת מזכירות העירייה (שבעת ויכוחים תמליל הסטנוגרמה איננו קריא ו/או כשקיימים דברים והתבטאויות שאינם נקלטים במכשיר ההקלטה של מזכירות העירייה), מבלי שיזדקק להמתין לקבלתו, ותוך פרסום התיעוד החזותי של הישיבה עצמה (לשם שהציבור יוכל לשפוט בעצמו את נבחריו מכורח העיקרון הדמוקרטי – בדומה לתיעוד החזותי הקיים בכנסת ישראל).

זכות חוקתית להקלטה ופרסום– מכוח "זכות הציבור לדעת" ועקרון השקיפות:
9. עוד יטען העותר כי החלטת המשיב לאסור עליו מלהקליט את ישיבות מועצת העיר, פוגעת לא רק בזכותו של העותר לחופש הביטוי ולביצוע עבודתו הפרלמנטארית כחבר באופוזיציה, אלא גם בזכותו של הציבור לדעת על דבר התנהלות נבחריו.
דהיינו, ערך דמוקרטי מהמעלה הראשונה מובנה ומבוסס על זכותו של הציבור לדעת בדבר התנהגות נבחריו על כל צורותיה, ובפרט בקשר לתיעוד והתרשמות ישירה של התנהגות זו.

בית המשפט הגבוה לצדק מכבר פסק בבג"צ 258/07 גלאון נ' ועדת הבדיקה הממשלתית לבדיקת ארועי המערכה בלבנון 2006 [פורסם בנבו], כי:

"העיקרון בדבר פומביות הדיון מבוסס גם על זכות הציבור לדעת וכן על חובת הגילוי החלה על רשות ציבורית. זכותו של הציבור לקבל מידע על אופן פעולתן של רשויות ציבוריות, מאפשרת ביקורת ציבורית על הרשויות – ביקורת שהיא מאבני היסוד של המשטר הדמוקרטי. רציונל זה מצא את ביטויו בחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: חוק חופש המידע) המקנה לכל אזרח ותושב זכות לקבל מידע מרשות ציבורית, בכפוף לחריגים ולסייגים המנויים בחוק. לכך יש להוסיף כי מימושה של זכות הציבור לדעת על-ידי פרסום אופן פעולתה של הרשות הציבורית ברבים, תורמת לגיבוש סדר היום הציבורי ומסייעת לפרטים בחברה לגבש את עמדותיהם על-ידי ליבון גלוי של הבעיות והחלפת דעות באופן חופשי על-בסיס המידע שמתפרסם…כבר נאמר בפסיקתו של בית-משפט זה כי לעקרון פומביות הדיון שני פנים: האחד, ניהול הדיון בדלתיים פתוחות, כך שכל אחד מן הציבור רשאי לנכוח בדיון; והשני, היתר לפרסם ברבים את תוכנם של הדיונים כחלק מזכות הציבור לדעת. עוד נאמר כי בימינו, חשיבותו העיקרית של עקרון פומביות הדיון טמונה בהיבט השני שעניינו האפשרות לפרסם את דבר הדיונים ותוכנם, ובכך להביאם לידיעת כלל הציבור (ראו: רע"פ 5877/99 יאנוס הנ"ל, בעמ' 112)."

"עמדנו בדברינו לעיל על חשיבותם הרבה של פומביות הדיון ושל זכות הציבור לדעת. ציינו כי זרימת מידע הינה תנאי בלעדיו אין לגיבוש דעות ותנאי שאין בלתו למימוש המשטר הדמוקרטי. "רק בדרך זו הוא [האזרח] יוכל ליצור לעצמו דעה עצמאית ככל האפשר על אותן שאלות העומדות ברומו של עולם החברה והמדינה, שההכרעה עליהן נתונה בסופו של דבר בידיו, בתוקף זכותו לבחור את מוסדות המדינה" (דברי השופט לנדוי בבג"ץ 243/62 אולפני הסרטה בישראל בע"מ נ' גרי, פ"ד טז(4) 2407, 2415). "שיטת הממשל הדמוקרטית ניזונה מכך – ואף תלויה בכך – שמן הציבור ואליו תהיה זרימה חופשית של מידע, אשר נסב על הנושאים המרכזיים, המשפיעים על חיי הכלל ועל חיי הפרט" (דברי הנשיא שמגר בבג"ץ 1/81 שירן נ' רשות השידור, פ"ד לה(3) 365, 378)."

"בתפיסה החוקתית השלטת בשיטת המשפט בישראל ניתן לעיקרון פומביות הדיון מעמד-על. פומביות הדיון היא חלק מחובת הגילוי העומדת ביסוד המשטר הדמוקרטי. עניינו של הגילוי בהבטחת זרימה חופשית של מידע בנושאים בעלי עניין ציבורי המשפיעים על חיי הפרט והכלל. תנועה חופשית של מידע, דעות והשקפות היא תנאי חיוני למשטר דמוקרטי תקין. רק בדרך זו ניתן להבטיח, מחד, את יכולתו של הפרט להשפיע על מהלכי השלטון באמצעות נתונים ומידע הנדרשים לצורך כך, ורק כך ניתנים בידי הציבור אמצעי ביקורת באמצעותם יכול הוא לבחון את תקינות פעולתם של גופי השלטון (בג"ץ 1601/90 שליט נ' פרס, פד"י מד(3) 353, בעמ' 364). זרימה חופשית של מידע בעניינים שלציבור עניין בהם היא פן אחד של ערך חופש הביטוי העומד בליבה של חברה חופשית, הכולל לא רק את הזכות להתבטא, להשמיע ולהראות, אלא אף את הזכות לדעת, לשמוע ולראות (בג"ץ 14/86 לאור נ' המועצה לביקורת סרטים ומחזות, פד"י מא(1) 421, בעמ' 433; בג"ץ 651/03 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השש-עשרה, פד"י נז(2) 62, בעמ' 71-72). בצד החופש לבטא ולהשמיע דעות, עמדות ורעיונות, ניצבת זכותו של הציבור לדעת אודות מהלכיו המורכבים של השלטון, ופעולתן של הרשויות הציבוריות; זהו צידו האחר של חופש הביטוי, שבלעדיו לא ייתכן משטר חוקתי תקין המגן על זכויות אדם והמבטיח את הגינות פעולתן של מערכות השלטון. חשיפה וגילוי של מידע בעל עניין לציבור הם תנאי לקיומה של בחינה וביקורת ציבורית, בעוד הצנעה וחיפוי של מידע כזה מטשטשים ומעמעמים את החריגות מהנורמה הציבורית, ומונעים את היכולת לחשפן ולהפיק לקחים מהטעון תיקון. עיקרון פומביות הדיון שואב את חיותו מזכות הציבור לדעת על מהלכיו של השלטון ושלוחותיו…אכן, הפומביות המינהלית היא עיקרון בסיסי במשטר דמוקרטי. היא מאפשרת לציבור לא רק לתכנן את הליכותיו, אלא גם לפתח דו-שיח עם המינהל, ובכלל זה לבקר את מעשיו" (י' זמיר הסמכות המינהלית (תשנ"ו), בעמ' 924). ואמנם, "שלטון ראוי פועל לאור השמש, בגלוי, וכך חושף הוא עצמו לביקורת מתמדת וממילא אף לתיקון דרכי פעולה מעוותות" (רע"פ 1127/93 מדינת ישראל נ' קליין, פד"י מח(3) 485, בעמ' 516 (השופט מ' חשין))."

10. הנה כי כן, זכותו של העותר להקליט, לתעד ולפרסם את תוכן ישיבות מועצת העיר, נגזרת אף מכוח זכותו של הציבור לדעת על התנהלותם של נבחריו.

זכות חוקתית להקלטה – מכוח הזכות להבאת ראיות:
11. במצטבר לאמור לעיל, יטען עוד העותר כי זכותו להקליט ולתעד את ישיבות מועצת העיר מבוססת גם על זכותו החוקתית להביא ראיות בדבר התנהגות בלתי תקינה או מינהל בלתי תקין בקשר לניהול ישיבות המועצה, וזאת לצורך הגשת עתירות מינהלית ו/או פנייה להליכים משפטיים ו/או פנייה לגורמים מינהליים בקשר למינהל בלתי תקין זה.

וכבר נפסק כי הזכות לתיעוד ולהבאת ראיות הינה זכות יסוד חוקתית שאין לפגוע בה אלא בהוראת דין מפורשת, ואף הובעה תמיהה בקשר לחוקיות חקיקת משנה שאסרה על תיעוד והקלטת שיחה (רע"א 1647/06 אברהמי נ' עו"ד פודים תק-על 2006(2) 1022; רע"א 7431/96 יפת השמש נ' אלוני, פ"ד נא(2) 574). דוגמא טובה לכך טמונה דווקא בישיבת מועצת העיר מיום 14.2.12 ששם הועלתה הצעה לסדר היום בדרך המחטף וללא כל התראה מוקדמת.

סוף דבר:
12. אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת להורות על ביטול החלטת המשיבה מיום 20.3.12, ולהוציא צו שיורה למשיבה לאפשר לעותר להקליט, לצלם ולתעד את ישיבות המועצה.

13. לכתב עתירה זו מצורפים הנספחים הבאים:
א. פרוטוקול ישיבת המועצה מיום 14.2.12.
ב. מכתבו של העותר.
ג. תגובת היועצת המשפטית.

___________

גלילי שי, עורך דין
בא כוח העותר.

(1 מצביעים, בממוצע: 5.00 מתוך 5)

Loading...

הסיפור הזה נכתב ביום יום רביעי, 28 למרץ 2012, בשעה 12:40, והוא שייך לנושא ביעור השחיתות, הודעות לתקשורת, השרון, סניף הרצליה. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. אפשר להגיב עליו באתר הזה, או לשלוח טראקבאק מאתר אחר;