דו"ח האו"ם הבינלאומי שפורסם לפני מספר ימים הצביע על כך שבני האדם הם האחראים בראש ובראשונה להתחממות כדור הארץ ולהרס הסביבה. אזרחי מדינת ישראל אינם יכולים להרשות לעצמם להמשיך להיות שותפים למצב הזה. הנה למשל שר התחבורה, שאול מופז, יכול להמשיך לטעון בוועדת הכלכלה כי ישראל מפגרת ב-25-30 שנה בתשתיות תחבורה בשל בירוקרטיה של האוצר. זה המקום להבהיר לכבוד השר כי עוד כבישים, עוד בטון ועוד מחלפים הם אינם הפתרון לשיפור התחבורה במדינת ישראל והוצאתה ממצב של פיגור לקדמה.

פאר ויסנר, יו"ר מפלגת הירוקים

המשמעות ברורה של עוד כבישים היא עוד מכוניות ואיתן עוד זיהום אוויר. רק בחודש ינואר, על פי נתוני איגוד יבואני הרכב, עלו על כבישי הארץ 16,378 מכוניות חדשות. מערכת התנועה בכבישי גוש דן היא כמו "אמבטיה" המלאה עד גדותיה, לכן צריך ל"הוריד ממנה מים" (דהיינו כלי רכב) ולא להוסיף לה.

כל כביש רוחב נוסף שמתכננים גורמי התחבורה באזור המטרופולין של גוש דן כמו כביש 531 יביא לעוד פקקים בכניסה לגוש דן, עוד הרס של שטח פתוח וירוק, עוד זיהום אוויר, עוד קטל בדרכים, עוד אובדן ימי עבודה ועוד אובדנים רבים אחרים.

על מנת לשפר את מערכת התחבורה של ישראל מן הראוי לשים דגש על הסעת ההמונים, ועל שילוב נכון בין הרכבת לבין התחבורה הציבורית. שילוב אשר יתבטא ברכבות יעילות ומהירות, רכבות אקספרס ולא רכבות מאספות, רכבות שהנסיעה בהן תהיה בחצי הזמן לפחות מזמן הנסיעה ברכב, בלוחות זמנים חופפים ומשלימים, במחירים משולבים אטרקטיוויים ובנוחות לאזרחים.

הגיע הזמן שבמדינת ישראל בשנת 2007, באופן טבעי ולא מתוך אילוץ, יקיימו מקבלי ההחלטות חשיבה של תכנון התחבורה לצד חשיבה על הסביבה. לצד הקריאה למקבלי ההחלטות לשנות את הדיסקט מסלילת כבישים נוספים לטובת שיפור הסעת ההמונים, גם על אזרחי מדינת ישראל להתחיל להפנים כי דרוש שינוי התנהגותי מיידי.

רשות המסים פירסמה כי הישראלים נוסעים היום הרבה יותר ברכב שלהם וסך ההכנסות ממסי דלק גדל בינואר בכ-23% לעומת ינואר אשתקד. סקר של ארגון "תחבורה היום ומחר" מצביע כי כ-60% מהעובדים נוסעים לעבודה ברכבם הפרטי. על משקל קריאתו של השר יגאל הורביץ בסוף שנות ה-70' "משוגעים רדו מהגג", נתונים אלה מחייבים לצאת בקריאה בלתי נמנעת, הגם שאינה נעימה לאוזן: "מפונקים רדו מהכביש".

לא ייתכן שהמראה השכיח של איש איש וקופסת הפח שלו, ימשיך להיות כל כך שכיח בכבישי הארץ. לאן נעלמו ימי ה"פול" – נסיעה משותפת של עובדים ברכבו הפרטי של אחד מהם? לאן נעלמו ההסעות המאורגנות?

החשיבה האינדיווידואליסטית שפשטה בתחומים רבים בארץ לא פסחה גם על הנסיעה העצמית בנימוקים "ככה זה נוח לי", "ככה אני מגיע מהר" וכדומה. הקריאה "מפונקים רדו מהכביש" מקבלת תוקף לאור נתונים נוספים מהסקר של אותו ארגון, המצביעים כי 71% מהמשתמשים ברכבם הפרטי להגעה למקום העבודה הם בגילאי 35-44, גילאים שמבחינה גופנית, פיזית ובריאותית עדיין מאפשרים תנועה חופשית. אותו ארגון מצביע על כך שדווקא שבקרב בני 65 פלוס רק 37.5% מגיעים למקום עבודתם ברכב ואחוז דומה מגיע באוטובוס.

המשמעות היא אחת: די לפינוק! די לראייה הצרה כמה נוח לי! שום תקציב גדול ככל שיהיה לא יפתור את בעיות התחבורה והזיהום אם נמשיך לראות בסלילת כבישים נוספים פתרון.

*הכותב הוא יו"ר מפלגת הירוקים

(14 מצביעים, בממוצע: 3.29 מתוך 5)

Loading...

הסיפור הזה נכתב ביום יום רביעי, 14 לפברואר 2007, בשעה 12:51, והוא שייך לנושא איכות אוויר, ביעור השחיתות, הבלוג של פאר, כל הארץ, פיתוח בר-קיימא, תחבורה, תכנון עירוני. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. הסיפור הזה סגור לתגובות כרגע, אבל אם יש לך אתר אז אפשר לשלוח ממנו טראקבאק‏;