מאת: דר' גיא בכור

ממשלת ישראל מנסה לפתות ישראלים יורדים לחזור לארץ באמצעות סיוע כספי? זה טוב, אך בהחלט לא מספיק. כאן אנו זקוקים לחזון דרמטי, מפרה, מאתגר, במסגרת קונצנזוס ומעורר תהודה בינלאומית, שישנה לגמרי את מצבנו, ויביא לכאן לא אלפי יהודים וישראלים מבחוץ אלא מאות אלפים. אז איך עושים את זה?

כאשר קראתי בסוף השבוע ב"ידיעות אחרונות" על התוכנית המתגבשת בממשלה להחזרת "אלפי" ישראלים יורדים, תוכנית הבנויה על הטבות של עד 160 אלף ₪ למשפחה, חייכתי לעצמי במרירות.

זה הרי מראה דמותה של ממשלת ישראל של היום: מדינה שמנה עם הרבה כסף לפזר, מעט אפקטיביות ואפס חזון, וזאת בלי לפגוע בכוונת הוגי ההצעה, שכוונתם בוודאי טובה. אפס חזון, בדיוק כמו מצבנו הצבאי או המדיני.

משיחות עם ידידים ובני משפחה בניו יורק כבר אומר שהטבות כספיות לא יהיו אלה שיחזירו אותם הביתה, הרי מצבם הכלכלי שם משופר לעין ערוך מן ההקשר הישראלי. ואם כבר הוגים תוכנית, מדוע להסתפק בחזרת אלפים ולא, למשל, מאות אלפים של ישראלים, להם אנו זקוקים? ואיך עושים את זה? כאן אנו זקוקים לאותו תבלין שרק הוא מפעים את הישראלים: חזון.

רעננה כדוגמא

בשנות השבעים היתה העיירה רעננה מושבה קטנה ומרוחקת (הפכה לעיר רק בשנת 1981), שמעטים הסכימו לגור בה. רעננה היתה הליכלוכית הנשכחת והמנומנמת של ערי השרון, במרחק עצום מהרצליה, רמת השרון השכנות, ובמרחק מתחת לכפר סבא, או לכל ערי גוש דן. בשנות השבעים היו הקבלנים מציעים מכונית פיאט לכל מי שיסכים וירכוש דירה ברעננה, עד כדי כך היה מעמד העיר בשפל. 

כבר בשנות השמונים הלכה והעיר והתפתחה, אך את עיקר שגשוגה היא חייבת לראש העיר שלה מאז 1989, זאב בילסקי, (מאז 2005 יו"ר הסוכנות היהודית). האיש היקר, שאותו זכיתי להכיר במשך שנים, הוא לא רק פעלתן, דינאמי, חדשן ויוצר, אלא קודם כל רב-אומן בשווק אסטרטגי. בילסקי החל לבנות ולהציג את רעננה כעיר איכות החיים בישראל, כעיר נקייה, עם אוכלוסיה הומוגנית ואיכותית, עם חינוך מצויין, שקט, נועם ודרך ארץ, ועם זאת קרובה לכל מקום. בילסקי הפך את רעננה ל"עיר הירוקה ביותר בישראל", ובצדק. בשנת 2005 אף הוכתרה רעננה על ידי ארגון הבריאות העולמי בתואר "קהילה בטוחה", והפכה בכך לעיר היחידה בישראל ובמזרח התיכון כולו, המחזיקה בתואר עולמי זה. בילסקי יצר יש ומאין, וידע גם לשווק בארץ ובעולם. 

התוצאה: מחירי הנדל"ן ברעננה הם מהגבוהים ביותר בישראל, כאשר רעננה עקפה כבר את כפר סבא, הרצליה, רמת השרון וכל ערי גוש דן, והיא מתחרה במחירי הדיור שלה עם תל אביב. המהלך הושלם. שמה של העיר יצא למרחוק, בעיקר בארצות הברית ובצרפת, ורבים מבקשים לעבור ולגור בה (ולכן הזינוק במחירי הנדל"ן). זהו מודל.

הדרך שישראל תהפוך למדינה ירוקה

מדוע שמדינת ישראל כולה לא תהפוך לרעננה מורחבת? הגיע הזמן להפוך את ישראל למדינה הירוקה הראשונה בעולם, מדינה עם איכות החיים הגבוהה ביותר בעולם, אבן שואבת לא רק ל"אלפי" ישראלים, אלא למאות אלפי ישראלים לשעבר ויהודים, שישאפו לעבור אליה. נכון, המצב הבטחוני בישראל אינו יציב, אך חוסר היציבות מתחיל לאפיין את העולם כולו, מה גם שהסיבה הבטחונית לא היתה העילה המרכזית לגלי הירידה, אלא בעיקר איכות החיים.

מהם שלושת היסודות שאני מציע במסגרת "המדינה הירוקה":

• איכות חיים גבוהה, הבנויה על תפיסה אקולוגית המעמידה את הפרט במרכז;
• רמת חינוך הטובה בעולם, במסגרת מהפיכת האינפורמציה והגלובליזציה;
• מערכת בריאות פורצת דרך;

אם יובטחו שלושת היסודות הללו, תוגשם המהפכה הציונית מחדש. אלא שזו תהיה הפעם ציונות ברוורס, כאשר הציונות החלוצית ביקשה להלביש את המדינה בטון ומלט, בעוד שזו החדשה תחפש את הירוק והטבעי. במקום כיבוש השממה, החזרת השממה, עד כמה שניתן. זהו חזון מפעים שיחזיר לארץ את טובי בניה, המחפשים אחר איכות חיים, ויעשיר את בני הארץ בחיים טובים הרבה יותר.

תהא זו הלאומיות הישראלית החדשה, ההפוכה לחלוטין מן הציונות הקודמת, אך זהה לה ביעדיה. הציונות הישנה שמה את החברה מעל לפרט, וכאן יהיה המצב הפוך, אך בכל מקרה התוצאה תהא שיבת ציון. 

רמת החינוך בישראל היא כבר טובה, ובשל הבסיס האיתן שלה ניתן להפכה בקלות למצוינת (הרבה תלוי בשיטת תגמול אחרת למורים) ולגלובלית. גם רמת הבריאות היא מהמתקדמות בעולם, עם סל בריאות מהנדיבים בעולם, אם כי יש בודאי מקום לשיפור רב. נשארה האקולוגיה.

כיוון שאנו מעוניינים להקסים את העולם, ולמתג את עצמנו, יש צורך בכמה החלטות פורצות דרך בעולם:

1. ישראל תהפוך למדינה הראשונה בעולם ללא עישון. לא יהיה עיתון וכלי תקשורת בעולם שלא יתייחס לכך, ידיעה שתסקרן רבים, ותאותת להם שמשהו חדש מתרחש בישראל, פורץ דרך, מאתגר, לא רק מלחמות. תאותת להם שזו שוב מדינה מיוחדת וחלוצית.
2. ישראל תהיה המדינה הראשונה בעולם שתאסור שימוש בשקיות ניילון ובמוצרי ניילון, שאינם מתכלים. יותרו רק מוצרים מתכלים, למשל, שקיות נייר. מהר מאוד ילכו בעקבותינו עוד מדינות, לטובת כדור הארץ, אך הראשונים נכנסים תמיד לפנתיאון העולמי.
3. ישראל תטיל תקינה מחמירה, אמיתית, על אנטנות סלולריות, קווי מתח גבוהים, וזיהום אוויר. המשרד לאיכות הסביבה ייהפך לאחד המשרדים הגדולים והחשובים, לצד הביטחון והחינוך, משרד עם שיניים.
4. ישראל העשירה בשמש, תהפוך ל"מדינה סולארית", עם חוות סולאריות ענקיות לייצור חשמל נקי וירוק. השמש היא יתרונה הגדול של המדינה הירוקה, ויתרון זה יודגש ויועצם. פנינו אל השמש העולה. 
5. בתוך עשר שנים תטמין ישראל את כל קווי החשמל העירוניים והבינעירוניים באדמה. זהו מפגע שחשוב לטפל בו, מפגע בריאותי ואסתטי, ואשר המונופולין של חברת החשמל מנע טיפול אמיתי בו עד כה.
6. ישראל תיהפך למדינה נקייה: ברחובות, בחופים, בטבע ובתעשייה. חינוך לניקיון, אכפתיות ומודעות, בגיבוי מדיניות נוקשה של קנסות.
7. הכניסות לתל אביב ולירושלים ייהפכו לכניסות אגרה, כדי לעודד את השימוש בתחבורה ציבורית, ובמסגרת מלחמה אפקטיבית להורדת נפח התנועה הפרטית ותאונות הדרכים. התקבולים יופנו למימון הפעילות האקולוגית. תושלם במהירות הרכבת לגליל העליון ולאילת, כדי לפזר את האוכלוסיה על פני כל המדינה.
8. אוצרות הטבע של ישראל: הפארקים הטבעיים, המדבריות, היערות והאגמים, ייהפכו לערך מחנך, מלכד, מפרה. ט"ו בשבט יקבל ערך חדש, לאומי ובינלאומי; מקדש למדינה האקולוגית והירוקה, שנקים כאן לעצמנו, לילדינו, ולעם היהודי.

בישראל שכזו לא רק אלפים של יהודים ירצו לבוא ולחיות אלא מאות אלפים, מדינה שמעניקה לאזרחיה את איכות החיים הטובה בעולם. עם חזרת כוח אדם איכותי, איני רואה קשיים רבים לעבור את רף 30 אלף דולר לנפש תל"ג, כאשר כיום אנו כבר נמצאים על 21 אלף דולר לנפש, וכך תמונף התודעה האקולוגית עוד ועוד. זו ציונות חדשה, ירוקה, מפעימה, ומהנה. חזון חדש לעם שאוהב וזקוק לאתגרים, כי באין חזון ייפרע עם. במיוחד עם ישראל.

האם אתם זוכרים עדיין את אחד השירים המחזקים אותי אישית, ואשר עלינו לשוב ולשיר אותו, שירם (משנות השלושים) של יצחק שנהר (מילים) ובלחן הנפלא של דניאל סמבורסקי: "פנינו אל השמש העולה", ובכן זה צריך להיות הכיוון שלנו. רצף עם העבר, ופנים אל העתיד הירוק שניצור פה, בארץ השמש והמזרח:

פנינו אל השמש העולה,
דרכנו שוב פונה מזרחה.
אנו צופים לקראת שעה גדולה,
זקוף הראש, נפשנו עוד לא שחה.

 חוצבים אנו גורל ביד רמה,
נושאים בלב תקווה יוקדת.
אנו זוכרים כי יש לנו אומה,
אנו יודעים, כי יש לנו מולדת.

הולכים אנו לקץ של הניכר,
חלום חירות יחדיו נגשימה.
אנו דוגלים בעוז בשם מחר,
וטור אל טור נלך תמיד קדימה!

תודה לדר' גיא בכור שאיפשר להביא מאמר זה, לאתר המאמרים של דר' בכור לחצו כאן…

(5 מצביעים, בממוצע: 5.00 מתוך 5)

Loading...

הסיפור הזה נכתב ביום יום שישי, 24 לאוגוסט 2007, בשעה 1:34, והוא שייך לנושא איכות אוויר, ביעור השחיתות, זיהום קרקע ומים, ים וחופים, כל הארץ, פיתוח בר-קיימא, תכנון עירוני. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. אפשר להגיב עליו באתר הזה, או לשלוח טראקבאק מאתר אחר;