ח"כ גלעד ארדן חוקק את החוק הכי טיפשי שחוקק במהלך הכנסת ה17. חוק הקסדות הוא לא רק חוק טיפשי בשל העבודה שיגרום לדיכוי תרבות האופניים המתפתחת. הסיבה העיקרית לאווילותו של החוק היא התפיסה שהמחוקק יכול וצריך להחליף את שיקול הדעת של הפרט, בשאלה איך הוא צריך לשמור על בריאותו.
מדובר בתפיסת עולם אנכרוניסטית שאין לה מקום במדינה ליברלית, מי שרוצה לרכב על אופניים ללא קסדה זכותו ממש כמו זכותו של לוליין בקרקס לבצע סאלטות ללא קסדה.

על רקע הסיפור של חוק הקסדות פגשתי את ח"כ ארדן, למרות שלא הצלחתי לשכנע אותו לשנת את החוק התרשמתי ממנו לטובה, הוא נראה בחור חכם והכי חושב נראה אחד שלא קל להאכיל אותו לוקשים. אין ספק שזו אחת התכונות החשובות לשר בישראל במיוחד לשר להגנת הסביבה.

ארוגני סביבה או ארוגני שמאל
בבחירות האחרות הריצו ארגוני הסביבה רשימה מטעמם, הרשימה הזו מיציבה את עצמה בשמאל המדיני בטחוני. לצערי, לא מעט עיתונאיים "ופרשנים" שמכסים את תחום הסביבה תמכו וקידמו את הרשימה הזו.
הרשימה הזו נכשלה כמו שאנחנו במפלגת הירוקים נכשלנו, אבל הכישלון הזה של אותה רשימה חשף את קלונם של אותם ארוגני סביבה.
למעשה נחשף, מה שאני יודע הרבה שנים, שרבים מאוד מן האנשים שמרכבים את ארוגני הסביבה הם אנשי שמאל מובהקים שלא מעט מהם אף מחזיקים אפילו בדעות אנטי ציוניות.

אני חייב לומר שאותם אנשים שנמצאים בשמאל ובשמאל האנטי ציוני לא פסולים בעיניי, להיפך אנשים שמזדהים פוליטית ואומרים את דעתם בצורה ברורה בהחלט ראויים להערכה, אנשים כמו דב חנין.
לעומת זאת יש לא מעט אנשים שמרכבים את ארוגני הסביבה שהם זיקיות בעלות לשון עם בלוטות ארס קטלניות.
אני מתכוון לאותם אנשים ששלשום היו אנשי ארגוני סביבה נקיים "ונטראלים", אתמול התגייסו "להציל" את הפוליטיקה מלתעותיו של נתניהו והליכוד, והיום שוב הפכו חזרה לאנשי סביבה "נטראלים".

למעשה רוב ארוגני הסביבה מעולם לא היו נטראלים פוליטית. ארגוני הסביבה, למעט אולי צלול ואדם טבע ודין, הינם בעלי אג'נדה פוליטית ברורה שנועדה לקדם פוליטיקאים מן השמאל. אותם אנשים יחד עם לא מעט אנשי תקשורת מחרישים או מגנים על פוליטיקאים מן השמאל אבל יוצאים בעוצמה נגד פוליטיקאים שלא משתייכים לשמאל.
אני יכול להעיד על כך באופן אישי, מפלגת הירוקים סירבה להשתייך לשמאל ובשל כך סבלנו מהתנכלות אובססיבית של פעילי הארוגניים הסביבתיים ואנשי תקשורת אוהדי שמאל. את הצד השני של המטבע אני רואה כאן בהרצליה את ראש עירייה יעל גרמן (מרצ), שמחזיקה בשק מלא של שרצים סביבתיים זוכה לשקט מוזר ותמוהה מצד ארגוני הסביבה.
אולי הדוגמא הכי מובהקת לתופעה הזו הוא עניין יוסי שריד, אפריז ואומר ששריד היה שר איכות סביבה בינוני למדי אבל משום מה הוא זוכה הן ע"י ארוגני הסביבה והן ע"י התקשורת למעמד של גורו סביבתי פוליטי, אין לכך סיבה עניינית מלבד העבודה ששריד משתייך לאותו מחנה שארגוני הסביבה ואנשי התקשורת משתייכים אליו.

פינת העצה לשר
אם הייתי מתבקש לתת שתי עצות לשר ארדן הייתי אומר לו, קח בערובן מוגבל את העצות של אותם פוליטיקאים שמתפעלים את ארגוני הסביבה ואנשי התקשורת שמסביבם, הם בעלי אינטרס מובהק להשחיר את ממשלת נתניהו.
עצה אחרת לא פחות חושבה היא להכריח את הארגונים להתנתק ממקורות המימון האנטי ישראלים שממנים את חלקם.

אני חשוב שלא נכון מצדי לבוא כאן ולהשיא עצות, איזה נושא יותר חשוב ואיזה פחות. אני יכול להגיד מה אני הייתי עושה אם הייתי השר להגנת הסביבה. אני הייתי מגדיר עשרה יעדים שאפתנים וברורים ממנה עשרה אנשים שכל אחד מהם יקבל סמכויות מלאות להביא להשגת כל יעד ויעד.
מה היו היעדים שלי? אפשר להציץ באתר מפלגת הירוקים או במאמרים קודמים ולהתרשם…

בכל אופן, מן האנשים שנמצאים היום בכנסת אני חושב שארדן הוא הכי מתאים לתפקיד השר להגנת הסביבה ואני מאחל לו הצלחה מכל הלב, למרות שמאוד לא אהבתי את חוק הקסדות.

(4 מצביעים, בממוצע: 4.00 מתוך 5)

Loading...

הסיפור הזה נכתב ביום יום שני, 06 לאפריל 2009, בשעה 11:02, והוא שייך לנושא הבלוג של דרור. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. אפשר להגיב עליו באתר הזה, או לשלוח טראקבאק מאתר אחר;