השופטת דורית רייך-שפירא מבית משפט השלום תל אביב-יפו גזרה קנס כספי בסך 140,000 ₪ על עירית הרצליה, לאחר שהואשמה בהזרמת שפכים ממקור יבשתי לים בניגוד לתנאי היתר ההזרמה לים: עבירה לפי סעיפים 2, 6(א) ו- 6(ג) לחוק מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים, התשמ"ד-1988. בנוסף הואשמו הנאשמים בזיהום מים, עבירה לפי סעיפים 20ב(א), 20ב(ב), 20כא ו-20כב לחוק המים, התשי"ט-1959.

מעבר לקנס חויבה העירייה לחתום על התחייבות בסך 50,000 ₪ שבמשך שנתיים מהיום לא תעבור על העבירות המנויות בחוק המים והתחייבות בסך 100,000 ₪ שבמשך שנתיים מהיום לא תעבור על העבירות המנויות בחוק מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים.

דרור עזרא יו"ר הירוקים בהרצליה מוסר "את הקנס הזה ישלמו תושבי הרצליה שנענשים פעמים, פעם בגלל זיהום הים והיום משלמים את הקנס. מי שצריך לשלם את הקנסות ולקבל את העונש הם קברניטי העירייה שאחראים למחדלים המתמשכים שגורמים לזיהום ים שוב ושוב."

להודעה באתר המשרד להגנת הסביבה לחצו כאן…

להלן פסק-הדין המלא

נוכחים:

ישי שריד בא כוח מאשימה  המשרד להגנת הסביבה ת"א,

עו"ד וייסנברג  בשם עו"ד יחיאל שמיר  ,

א. כתב האישום ותשובת הנאשמים

1. את כתב האישום שלפני הגיש נציג המשרד להגנת הסביבה ב- 15.05.07. בכתב האישום מיוחסות לעיריית הרצליה (להלן: "העירייה" ו/או "הנאשמת"), לדויד סקוט מהנדס העירייה בזמן הרלבנטי (להלן: "המהנדס" ו/או "נאשם 2") וליעקב פררו, מנהל מחלקת הביוב והניקוז, (להלן: "פררו" ו/או "נאשם 3") עבירות לפי סעיפים 20ב(א), 20ב(ב), 20 כא ו-20כב לחוק המים, התשי"ט-1959 (להלן: "חוק המים") וסעיפים 2, 6(א) ו- 6(ג) לחוק מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים, תשמ"ד-1988 (להלן: "חוק זיהום הים ממקורות יבשתייים").
2. לטענת התביעה, הנאשמים עברו את העבירות בנסיבות כדלקמן:

• המשרד להגנת הסביבה העניק לעירייה היתר להזרמת שפכים ממקור יבשתי לים שמספרו 34/2002 (להלן: "היתר ההזרמה").
• ב- 4.02.02 העניקה העירייה לחברת סלקום ישראל בע"מ (להלן: "סלקום") היתר לביצוע קידוח אופקי בתחומה המוניציפאלי של העיר (להלן: "היתר הקידוח"), שתוקפו הוארך מפעם לפעם.
• ב- 8.07.03 או בסמוך לכך, ביצע צד שלישי עבודות קידוח עבור סלקום בקטע הרחובות סדנאות- משכית, באזור התעשייה של העיר (להלן: "מקום האירוע"). תוך כדי כך נפגע קו שהוביל מי קולחים ממכון טיהור השפכים לים (להלן: "הקו").
• לאחר קרות האירוע, יידעו מבצעי הקידוח את נאשם 3 על הפגיעה ועל זרימת שפכים לרחוב. נאשם 3 היה בדעה, שהקו שנפגע איננו פעיל ורק לאחר יומיים הורה להפסיק את השימוש בקו.
• לטענת התביעה, העיריה העניקה לסלקום את היתר הקידוח מבלי שהבטיחה מראש, שעבודות הקידוח תבוצענה בהתאם להיתר, ללא פגיעה בצנרת תת קרקעית קיימת, ובמיוחד מבלי להבטיח שהקו לא ייפגע.
• על פי כתב האישום, הנאשמים אחראים להזרמת מי קולחים לים בניגוד להיתר ההזרמה.
• כתוצאה מההזרמה זוהמו חופי הרחצה  ומי הים, השימוש בהם נאסר מה- 15.07.03 עד ל- 17.07.03.

1. תשובת הנאשמים – הנאשמים באמצעות ב"כ עו"ד י.שמיר (להלן: "הסנגור") כפרו בעובדות כתב האישום שיש בהן לבסס עבירה ונקבעו מועדים לשמיעת ראיות.

ב. הסדר הטיעון

לאחר פרשת התביעה ועדותו של נאשם 2, באמצע חקירתו הנגדית של נאשם 3, הודיעו ב"כ הצדדים על להסדר טיעון אליו הגיעו.

על פי ההסדר, שלושת הנאשמים חזרו מהכפירה. התובע מחק ברשות ביהמ"ש את כתב האישום ככל שהתייחס לנאשמים  2-3 ואילו העירייה, נאשמת 1, הודתה בעובדות כתב האישום והורשעה בהתאם.

ההסדר לא כלל הסכמות לעונש.

ג. הטיעונים לעונש

1. התובע, עו"ד י. שריד, הגיש בפתח טיעוניו לעונש שתי הרשעותיה הקודמות של הנאשמת, במ/1+ במ/2 ונדרש לחומרת העבירות נשוא ההרשעה, תוך הפנייה לראיות שהוצגו במהלך המשפט. הוא  הדגיש את הפגיעה החמורה שהעבירות פגעו ברווחת הציבור  משום שחייבו סגירתם של מספר חופים לשלושה ימים וזאת בחופשת הקיץ, כשעונת הרחצה בשיאה.

לטענת התובע, לפגיעה בקו שהובילה להזרמת הקולחים לים, קדמו מחדלי העירייה, אשר העניקה היתר קידוח מבלי לדאוג לתיאום וארגון, שהיו נחוצים לנוכח העדר מיפוי מעודכן של הצנרת התת קרקעית. במפה לפיה הותר ביצוע העבודות, הקו הפגוע לא הופיע כלל. מצב זה הוא בגדר שערוריה של ממש, שכן הוא מוכיח שהעיריה לא הייתה מודעת לקיומו של קו זה.

התובע הפנה לעונש המקסימאלי שביהמ"ש מוסמך להשית על הנאשמת העומד על 540,000₪. בהתחשב בחומרת מעשיה ו/או מחדליה של הנאשמת, המקבלים משנה חומרה לנוכח הרשעותיה הקודמות, ביקש לגזור על הנאשמת 500,000₪, הגם  שבאופן מעשי הכסף  ישולם מכספי הציבור. לדעתו, אין בעובדה זו להניא את ביהמ"ש מלגזור ענישה כספית מחמירה על העירייה שהיא רשות ציבורית אשר ביצעה עבירות. יש צורך בענישה מחמירה, שתרתיעה את הנאשמת. מה עוד שהקנס ישולם לקרן לשמירת ניקיון הים והכסף ינוצל למטרות חיוביות. בנוסף לקנס ביקש התובע לחייב את הנאשמת לחתום על התחייבות בסכומים משמעותיים, תוך התחשבות בהבנות אליהן הגיע עם הסנגור ולפיהן ההתחייבוות לפי חוק המים תהא נמוכה מההתחייבות ביחס לעבירה של זיהום ים.

לתמיכה בטיעוניו הגיש התובע מספר גזרי-דין שיצאו מבתי משפט שונים בגין עבירות דומות.

2. הסנגור, נדרש גם הוא לעבירות נשוא ההרשעה ולנסיבות ביצוען, תוך התייחסות לחומר הראיות שהוצג במהלך המשפט. לגישתו, ראוי ליתן משקל מיוחד לנסיבות לקולא, המצדיקות הענשת העירייה בקנס נמוך ואפילו סמלי. לדעת הסנגור, העבירות הן תוצר לוואי של תקלה שהעירייה לא אשמה בקרותה, כשהיא מצידה עשתה לתיקון התקלה בזריזות וביעילות מקסימאליים, כך שמשך ההזרמה היה קצר והצטמצם למספר שעות בלבד. הסנגור הדגיש שלא עמד אינטרס כלכלי בבסיס ביצוע העבירות, אדרבא העירייה השקיעה כחצי מיליון ₪ לתיקון התקלה.

הסנגור ביקש לקבל שהעירייה מקפידה על שמירה על איכות הסביבה ולמרות שהחוק לא מחייב הענקת היתר לקידוח, העירייה מיוזמתה הוולונטארית נוהגת כדבר שבשגרה להתיר ביצוע עבודות רק לאחר תיאום וקבלת היתר.  במקרה זה סלקום התעלמה מהמידע שקיבלה, הפרה את תנאי ההיתר וביצעה קידוח פרבולי במקום קידוח אופקי. בעקבות האירוע העירייה ערכה תחקיר והחמירה את דרישות התיאום שהיא דורשת מהקבלנים.

הסנגור לא חולק על כך שאין בידי העירייה מיפוי מדויק המשקף את כל הצנרת התת קרקעית. יחד עם זאת העירייה היתה מודעת לקיומו של הקו שנפגע, כעולה מהמפה נ/7.

מעבר לכך ביקש ליתן משקל לקולא לעובדה שהעירייה נמצאת בעיצומו של פרויקט  מיפוי ממוחשב שעלותו מיליונים רבים.

עוד הדגיש הסנגור את שיתוף הפעולה בין העירייה למשרד להגנת הסביבה במהלך האירוע וגם לאחר קרותו. למרות שרק שר הפנים מוסמך להורות על סגירת חופי רחצה, העירייה מיוזמתה ולאחר התייעצות עם משרד הבריאות הורתה על סגירת החופים כדי לשמור על בריאות הציבור. לדעת הסנגור, אין להכביד בקנס, שכן ההזרמה נמשכה שעות ספורות בלבד, במהלך הפעילות לתיקון המפגע שנעשתה במהירות ויעילות מקסימליים, תוך השקעת כחצי מליון שקל.

הסנגור אבחן בין נסיבות המקרה לנסיבות שנדונו בתקדימים אשר הציג התובע. לטענתו, ברוב התקדימים הוטלו עונשים בגין הזרמת ביוב גולמי לים ולא מי קולחין, המשמשים להשקיית גידולים חקלאיים. מה עוד, שבמקרה שבדיון, להבדיל מהמקרים שבתקדימים, העבירה לא בוצעה לקידום מטרות כלכליות. לדעת הסנגור, מהקנסות המתונים בדר"כ שהוטלו על הנאשמים שם נגזרת מסקנה, שאין מקום להחמרה, במיוחד לא להחמרה מופלגת כפי ביקש התובע, חרף הרשעותיה הקודמות של העיריה, שהן משנות ה- 90 ונעברו במהלך כהונתם של ראשי עיר קודמים.

לאור אלה והזמן הרב שחלף מיום האירוע עתר הסנגור כאמור לעיל להסתפק בקנס מתון מאוד. לתמיכה בטיעוניו הגיש גם הוא מספר אסמכתאות.

בתום הטיעונים לעונש, הותר למר יחיעם השמשוני לומר מספר דברים בשם הנאשמת מתוקף תפקידו כמנכ"ל העירייה. אתייחס לדבריו בהמשך.

ג. לאחר ששמעתי הטיעונים, עיינתי באסמתכאות ושקלתי הנסיבות לחומרה ולקולה, הגעתי למסקנות כדלקמן:

1.       על חומרת העבירות שבדיון והערך המוגן העומד בבסיסן עמדתי בהרחבה בגזר דין מפורט שיצא מלפני ביום 25.06.07 בת"פ 9467/04 מדינת ישראל נ' איגוד ערים דן לביוב, שאליו הפנה גם התובע (להלן: "גזר הדין בעניין השפדן"). בקצרה ייאמר, שחובתו של בית המשפט להוציא מכוח אל הפועל התכלית החקיקתית ולעשות ולשירוש הפגיעה באיכות הסביבה בישראל.

2.       בגזר הדין בעניין השפדן צוטטו דברי ההסבר חוק מניעת זיהום הים (מקורות יבשתיים), תשמ"ח 1988, ואני מוצאת לחזור עליהן גם בעניינו כדלקמן:

"הים וחופי הים מהווים את אחד ממשאבי הטבע החשובים של המדינה והם המוקד העיקרי לפעילות נופש ותיירות. בעבר נהוג היה לראות את הים כמאגר בעל כושר קיבול אין סופי. אך כיום ברור כבר כי הדבר אינו נכון וכי הים וחופיו הם משאב טבע פגיע מאוד, העלול להיהרס ולהתכלות ויש לשמור ולהגן עליו".

3.       במקרה שבדיון –

א.         אין להתעלם מהחומרה שבזיהום מי ים וחופים במיוחד בחודשי הקיץ הלוהטים, ובאופן שחייב סגירת החופים למשך שלושה ימים. העבירות מקבלות משנה חומרה לנוכח הרשעותיה הקודמות של הנאשמת.

ב.         יחד עם זאת יש משקל לקולא לעובדה שהנאשמת לא הועמדה לדין ולא הורשעה באחריות לתקלה כי אם בהזרמה שעליה הוחלט, תוך כדי נסיונות לתיקון הצינור, תקלה שגרמו עובדים מטעם סלקום אשר לא הועמדה לדין ולאחר שלא נמצאה דרך אחרת להתגבר על התקלה.

ג.          יש להתחשב בהודאת הנאשמת, הגם שעשתה כן בשלב מתקדם של הדיון, חסכה זמן שיפוטי רב.

ד.         הנסיבות בתקדימים שהציג התובע שונות מהותית מנסיבות המקרה שבדיון, כפי שטען הסנגור. שם במרבית המקרים הוזרם ביוב גולמי לים, להבדיל ממי קולחין. בחלק מהמקרים עמדו על נאשמים על כפירה וההליך התנהל עד תום, מה שאין כן במקרה זה ולאחר שמיעת חלק ניכר מהראיות השכילה התביעה לוותר על האשמתם של נאשמים 2 ו-3, דבר שמוכיח שניהול ההוכחות לא היה לשווא.

ה.         מוצאת אני להתייחס לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב – הרכב בראשות הנשיאה כב' השופטת ברלינר בע"פ 7752/09 מדינת ישראל נ' מילקו תעשיות בע"מ וזאב קלימי מיום 16.12.09. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה והחמיר עונשם של חברת טרה ומנהלה אשר הורשעו בעבירות לפי חוק המים ותקנותיו וחוק רישוי עסקים ותקנותיו. בית המשפט המחוזי החמיר בעונשה של חברת טרה והקנס בסך 75,000 ₪ הומר ב- 400,000₪.

הגם שעצם התוצאה בערכאת הערעור היא בבחינה "קריאה" להחמרת העונשים, אין לגזור מפסק דין חדיש זה למקרה שבדיון, הן באשר לתוצאות ההזרמה והן באשר למניעים שבבסיס ביצוע העבירות. שם הוזרמה ממפעלה של טרה תמלחת למי הקולחין, שהיה בה לפגוע באיכות מי הקולחין המשמשים, כידוע, להשקיה חקלאית. עוד נקבע שם שעליה במליחותם של מי קולחין עלולה לפגוע במבנה הקרקע ועלולה להביא להמלחת מי התהום. כמו כן משום הקביעה שהעבירות שם בוצעו מטעמים כלכליים, חרף התראות שהמשרד להגנת הסביבה התרה בטרה. נסיבות מחמירות אלה לא מתקיימות במקרה דנן.

סוף דבר – לאחר איזון ושקלול האינטרסים, החלטתי שלא למצות עם הנאשמת את מלוא חומרת הדין ואני גוזרת כדלקמן:

1.         קנס בסך 140,000 ₪ אשר ישולם לקרן לשמירה על מי הים, שישולם תוך 30 יום מהיום.

2.         חתימה על התחייבות בסך 50,000 ₪ שבמשך שנתיים מהיום לא תעבור הנאשמת עבירה מהעבירות המנויות בחוק המים .

3.         חתימה על התחייבות  נוספת בסך 100,000 ₪,  שבמשך שנתיים מהיום לא תעבור עבירות מהעבירות המנויות בחוק זיהום מי הים ממקורות יבשתיים.

בשולי גזר הדין, אין  לי אלא להביע מורת רוח מדבריו של מנכ"ל העירייה, מר יחיעם שמשוני.
הדברים התאפיינו בציניות מתנשאת תוך העלאת בקורת על עצם הגשת כתב האישום. לא שמעתי שהדובר הוא משפטן המודע להוראות שבחוק ומסגול להתמודד עם האינטרסים השונים ושלעיתים סותרים זה את זה, הצריכים התחשבות ומגולמים בהגשת כתב אישום על ידי תובעים מטעם היועץ המשפטי לממשלה בשם מדינת ישראל והמשרד להגנת הסביבה. ראוי היה שיופעלו קצת יותר זהירות ושיקול דעת בטרם הטיח אשמות באחרים. מכל מקום, לא היה בדבריו להשפיע על שיקולי ביהמ"ש בעת גזירת העונש. במאמר מוסגר ייאמר שבית משפט זה מאמין ומקווה שהתייחסות של מר יחיעם השמשוני איננה משקפת את התייחסותם של פרנסי העיר והיא דעתו האישית בלבד, בעוד שהעירייה ככזו מודעת לחשיבות פעילותו של המשרד להגנת הסביבה.

הודעה זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

ניתנה והודעה היום ז' טבת תש"ע, 24/12/2009 במעמד הנוכחים.

(1 מצביעים, בממוצע: 5.00 מתוך 5)

Loading...

הסיפור הזה נכתב ביום יום שלישי, 12 לינואר 2010, בשעה 1:07, והוא שייך לנושא השרון, זיהום קרקע ומים, ים וחופים, סניף הרצליה. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. אפשר להגיב עליו באתר הזה, או לשלוח טראקבאק מאתר אחר;