אני רואה בימים האחרונים הן ברשתות החברתיות והן בכלי התקשורת עליהום רבתי על רוכבי האופניים החשמליים ואני לא מבין איך הפכו רוכבי האופניים החשמליים לאויבי הציבור?
מהפכת האופניים החשמליים שאנחנו עדים לה בשנתיים האחרונות, היא אחת ההתפתחויות התחבורתיות הכי משמעותיות שהיו בעשורים האחרונים בישראל. מה שיפה שהמפכה הזו באה מלמטה מנערים ונערות. האופניים החשמליים הם כלי תחבורה עירוני כמעט מושלם, זולים, קלים, ידידותיים למשתמש ולא מזהמים.
המהפכה הזו תפסה את מקבלי החלטות בהפתעה גמורה, כאשר עוד ועוד מיליארדי שקלים נשפכים לשווא על כבישים חדשים ומיותרים שהורסים עוד פיסות טבע ונוף. הציבור מאותת להם שהכיוון להשקעת המשאבים צריך להיות שונה, לצערנו מקבלי החלטות פשוט לא מבינים וכך נוצרים קונפליקטים בעייתיים שאנחנו שומעים עליהם בימים האחרונים.
שאנחנו מדברים על השקעת משאבים אנחנו לא בהכרח מדברים על כסף, במקרה של אופניים אנחנו מדברים על שטח. בדרך עירונית טיפוסית הקצאת משאבי השטח היא בערך כזו 10% להולכי רגל, 20% למכוניות חונות, ו70% לכלי רכב. הבחירה של רוכב אופניים היא האם להסתכן בנסיעה בכביש שכל נפילה עלולה להסתיים במוות או על המדרכה שתאונה בד"כ תסתיים בפציעה קלה.
השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו למה בכלל אנחנו מעמידים את רוכבי האופניים בדילמה כזו, למה רשויות מקומיות לא מקצות אחוז ראוי מתוך הדרך לשימושים כלי תחבורה קלים ויעילים אלו?
יש כאן סדר עדיפויות מעוות, להקצות חלק משטח שנועד לתנועת אנשים להעמדת מכוניות זה לגיטימי ומכניס, לכן ראשי ערים נלחמים בניהם מי נותן יותר מקום חניה בצדי הדרכים, ואילו להקצות שטח מתוך הדרך הזו לטובת שבילי אופניים זה לא לגיטימי ואפילו נתפס כבזבוז.
כאן מונח האבסורד, העדפת אופניים תורמת תרומה משמעותית לערים, ערים באירופה כמו קופנהגן בדנמרק שהחל משנות ה70 של המאה הקודמת נקטו במדינות של העדפה ברורה לאופניים היום נמצאות בראש המדדים של איכות חיים ואיכות סביבה, לעומת בייג'ינג שעד שנות ה90 של המאה הקודמת הייתה בירת האופניים של העולם הפכה תוך שני עשורים לאחת הערים הכי מזוהמות בעולם בגלל מדיניות של העדפת מכוניות פרטיות. וחשוב לציין עידוד והרחבת השימוש באופניים לא רק מועילה להפחתת זיהום הוא מועילה להפחתת הנפגעים בתאונות דרכים, והנתונים בדנמרק מראים זאת.
לצערנו הרב, השיח הציבור בימים האחרונים נע לכיוון של דיכוי האופניים, שיח שבו לוקחים חלק רופאים שלא יצאו להפגין ש1100 איש מתים בשנה בגלל זיהום אוויר בגוש דן בלבד שלא יצאו להפגין ש 28000 ילדים מתאשפזים בשנה בגוש דן בלבד בגלל זיהום אוויר שרוב נגרם מכלי רכב מונעי בנזין וסולר.
האצבעות לא צריכות להיות מופנות לרוכבי האופניים כל האצבעות צריכות להיות מופנות לראשי הערים ולמשרד התחבורה שלא מציגים אסטרטגיה תחבורתית שתשרת את הציבור אלא גחמות מטופשות שעולת מיליארדים ומייצרות עוד פקקים.
צריכה להיות מדיניות ברורה ומחייבת של העדפת אופניים בערים על חשבון מכוניות. המדינות הזו כנראה לא תבוא מראשי הערים שרואים בהכנסות מחנייה חלק משמעותי מהתקציב (רק בת"א מדובר ב180 מילון שקל בשנה מקנסות בלבד), לכן היא צריכה לבוא ממשרד התחבורה עצמו, שיקבע תקנות ברורות, על אופן חלוקת משאבי הדרך בין המשתמשים השונים. לנו ברור לחלוטין שהעדפת אופניים צריכה לבוא לא על חשבון המדרכות אלא על חשבון הכבישים.
הדרכים לא נועדו למכוניות הם נועדו לתנועת אנשים, ולא יתכן שתכנון התחבורה בישראל עיוור לכל מה שאינו מכוניות.
*עו"ד עמיר מלצר הוא ראש רשימת הירוקים
