אני רואה בימים האחרונים הן ברשתות החברתיות והן בכלי התקשורת עליהום רבתי על רוכבי האופניים החשמליים ואני לא מבין איך הפכו רוכבי האופניים החשמליים לאויבי הציבור?

מהפכת האופניים החשמליים שאנחנו עדים לה בשנתיים האחרונות, היא אחת ההתפתחויות התחבורתיות הכי משמעותיות שהיו בעשורים האחרונים בישראל. מה שיפה שהמפכה הזו באה מלמטה מנערים ונערות. האופניים החשמליים הם כלי תחבורה עירוני כמעט מושלם, זולים, קלים, ידידותיים למשתמש ולא מזהמים.
המהפכה הזו תפסה את מקבלי החלטות בהפתעה גמורה, כאשר עוד ועוד מיליארדי שקלים נשפכים לשווא על כבישים חדשים ומיותרים שהורסים עוד פיסות טבע ונוף. הציבור מאותת להם שהכיוון להשקעת המשאבים צריך להיות שונה, לצערנו מקבלי החלטות פשוט לא מבינים וכך נוצרים קונפליקטים בעייתיים שאנחנו שומעים עליהם בימים האחרונים.

שאנחנו מדברים על השקעת משאבים אנחנו לא בהכרח מדברים על כסף, במקרה של אופניים אנחנו מדברים על שטח. בדרך עירונית טיפוסית הקצאת משאבי השטח היא בערך כזו 10% להולכי רגל, 20% למכוניות חונות, ו70% לכלי רכב. הבחירה של רוכב אופניים היא האם להסתכן בנסיעה בכביש שכל נפילה עלולה להסתיים במוות או על המדרכה שתאונה בד"כ תסתיים בפציעה קלה.

השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו למה בכלל אנחנו מעמידים את רוכבי האופניים בדילמה כזו, למה רשויות מקומיות לא מקצות אחוז ראוי מתוך הדרך לשימושים כלי תחבורה קלים ויעילים אלו?

יש כאן סדר עדיפויות מעוות, להקצות חלק משטח שנועד לתנועת אנשים להעמדת מכוניות זה לגיטימי ומכניס, לכן ראשי ערים נלחמים בניהם מי נותן יותר מקום חניה בצדי הדרכים, ואילו להקצות שטח מתוך הדרך הזו לטובת שבילי אופניים זה לא לגיטימי ואפילו נתפס כבזבוז.

כאן מונח האבסורד, העדפת אופניים תורמת תרומה משמעותית לערים, ערים באירופה כמו קופנהגן בדנמרק שהחל משנות ה70 של המאה הקודמת נקטו במדינות של העדפה ברורה לאופניים היום נמצאות בראש המדדים של איכות חיים ואיכות סביבה, לעומת בייג'ינג שעד שנות ה90 של המאה הקודמת הייתה בירת האופניים של העולם הפכה תוך שני עשורים לאחת הערים הכי מזוהמות בעולם בגלל מדיניות של העדפת מכוניות פרטיות. וחשוב לציין עידוד והרחבת השימוש באופניים לא רק מועילה להפחתת זיהום הוא מועילה להפחתת הנפגעים בתאונות דרכים, והנתונים בדנמרק מראים זאת.

לצערנו הרב, השיח הציבור בימים האחרונים נע לכיוון של דיכוי האופניים, שיח שבו לוקחים חלק רופאים שלא יצאו להפגין ש1100 איש מתים בשנה בגלל זיהום אוויר בגוש דן בלבד שלא יצאו להפגין ש 28000 ילדים מתאשפזים בשנה בגוש דן בלבד בגלל זיהום אוויר שרוב נגרם מכלי רכב מונעי בנזין וסולר.

האצבעות לא צריכות להיות מופנות לרוכבי האופניים כל האצבעות צריכות להיות מופנות לראשי הערים ולמשרד התחבורה שלא מציגים אסטרטגיה תחבורתית שתשרת את הציבור אלא גחמות מטופשות שעולת מיליארדים ומייצרות עוד פקקים.
צריכה להיות מדיניות ברורה ומחייבת של העדפת אופניים בערים על חשבון מכוניות. המדינות הזו כנראה לא תבוא מראשי הערים שרואים בהכנסות מחנייה חלק משמעותי מהתקציב (רק בת"א מדובר ב180 מילון שקל בשנה מקנסות בלבד), לכן היא צריכה לבוא ממשרד התחבורה עצמו, שיקבע תקנות ברורות, על אופן חלוקת משאבי הדרך בין המשתמשים השונים. לנו ברור לחלוטין שהעדפת אופניים צריכה לבוא לא על חשבון המדרכות אלא על חשבון הכבישים.

הדרכים לא נועדו למכוניות הם נועדו לתנועת אנשים, ולא יתכן שתכנון התחבורה בישראל עיוור לכל מה שאינו מכוניות.

*עו"ד עמיר מלצר הוא ראש רשימת הירוקים

בזכות עבודה קשה של הירוקים התרחשה מהפכת האופניים בת"א והיום היא חלק בלתי נפרד מן הנוף בתל-אביב. מתחילת הדרך הבנו כי אופניים הם אחד הכלים הטובים ביותר לקדם את אחת המטרות המרכזיות של הירוקים הפחתת הזיהום מכלי רכב, ושיפור איכות החיים.

קמפיין אופניים ת"א 1998

אמרו לנו שאנחנו לא מבנים, אמרו שאנחנו הזויים שאנחנו חושבים שאנשים ינטשו את המכונית הפרטית לטובת אופניים, או שאנשים בכלל ייסעו באופניים. והנה אנחנו רואים שאחרי 15 שנים התחזיות שלנו התגשמו מעל ומעבר.

אבל יש עוד הרבה מה לעשות, גם ברמה הלאומית וגם ברמה המקומית:
1. קבלת החלטת ממשלה כי כל שיפוץ כביש או סלילת כביש חדש יכלול סלילת שביל אופניים בצידו.
2. קידום ואישור תקנות מחייבות לסלילת שבילי אופניים עירוניים – כלומר הפרדה ברורה בין המדרכה לשביל האופניים, העדפת שבילי אופניים על חנייה בצידי רחובות מרכזיים, שדרוג צמתים תוך התייחסות לבטיחות רוכבי אופניים.
3. קידום ואישור תקנות בניה מחייבות לבניית מקלחות בבנייני משרדים חדשים וכאלו שעוברים שיפוץ.
4. קידום הטבת מס לעובדים שמגיעים לעבודה בלי מכונית פרטית.
5. מתן תקציבי עידוד לרשויות מקומיות לקידום תחבורת אופניים
6. קידום נסיעה עם אופניים בתוך מערכת התחבורה הציבורית
7. מתן תקציבים נאותים להסברה בנושא בטיחות רכיבה על אופניים

אחד הדברים הראשונים שלפיד עשה כשהוא נכנס לתפקיד שר האוצר, היה לעצור את התוכנית הלאומית להפחתת גזי החממה. תוכנית שהייתה יכולה להפחית את זיהום האוויר, ולהביא להפחתת התלות בנפט.
לעמוד על-יד בית חולים ולנאום הוא יודע, לעשות את תפקידו ולמנוע את זיהום הסביבה הוא לא

עדיין לא ידוע בוודאות כי קיים גז במאגר לוויתן, אבל כבר עכשיו אפשר לומר שאת הלוויתן הזה אנשי חברת חשמל יתקשו לבלוע.
זה עשור מנסים אנשי חברת חשמל לקדם את התחנה הפחמית החדשה באשקלון, בשנת 2008 הם היו כפסע מקבלת אישור הועדה לתשתיות לאומיות ורק עתירה לבג"ץ שהגשנו הצליחה לעכב את אותו אישור בכמה חודשים, ואז בתחילת 2009 התגלה מאגר הגז תמר שטרף את כל הקלפים לאנשי חברת החשמל.

לאורך כל הליך התכנוני של הקמת התחנה טענו כי יש להעדיף הקמת תחנת גז במקום התחנה הפחמית. לתחנות גז יתרונות רבים על-פני תחנות פחם, ביניהם: זמן הקמה קצר, עלות הקמה זולה, שטח קטן, זיהום אוויר מפוחת, השפעה אפסית על הים, אי-יצרת אפר, אין צורך הובלה ימית, ומספר קטן מאוד של עובדים.

מול היתרונות הרבים של תחנות גז, חברת החשמל טענה טיעון אחד ויחיד, חוסר אמינות של אספקת הגז.
עד התגלית בתמר הטיעון הזה היה אפילו היה די משכנע, אנשי חברת חשמל טענו כי התלות הבלעדית של ישראל באספקת גז ממצרים לרוב תצרוכת החשמל היא חסרת אחריות ויכולה להביא לקטסטרופה במקרה שמצרים תחליט לסגור את השיבר.
אין ספק שבזמנו זה היה טיעון בעל משקל רב, גם לאור הפרסומים התכופים מצד מצרים על כוונתם לא לעמוד בהסכם אם לא ישונו תנאיו. אבל, עם גילוי מאגר תמר חל שינוי מאוד משמעותי, והטענה שמצרים יכולה בשניות לשתק את מדינת ישראל הפכה לחסרת תוקף.

הינו בטוחים כי הגילוי הזה יביא את חברת חשמל ומשרד התשתיות לבטל את התחנה הפחמית, באופן לא מפתיע לא כך קרה ומצאנו את עצמנו ביום חם באוגוסט האחרון במשרדי הועדה לתשתיות לאומיות.
אנשי חברת החשמל נשארו עם אותו טיעון אחד ויחיד, אמינות אספקת הגז, אבל הפעם הם לא הזכירו את מצרים אלא טענו כי הגז בצינור אחד ובאר אחת יכולים במקרה תקלה או חבלה לשתק את המדינה.
אנחנו ידענו כי טורבינות גז יכולות להשתמש כתחליף לגז בסולר, כאן תשובת אנשי חברת חשמל די הדהימה אותנו, הם טענו כי המעבר מגז לסולר וההפך יכול לקחת בין חצי שעה לשעתיים ומדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה שעתיים הפסקת חשמל.

אז המצב היום הוא שעל כף המאזניים עומדים החיסרון שעתיים הפסקת חשמל מול היתרונות, זמן, כסף, שטח, נזק סביבתי נמוך, והכי חשוב הרבה פחות נזק בריאותי.
כל בר דעת מבין שמדובר בחיסרון בטל בששים לעומת היתרונות הרבים, אז מה מביא את אנשי חברת חשמל לדבוק בתחנה הפחמית?
לדעתי, אנשי חברת חשמל רואים בתחנה הפחמית שני יתרונות לאינטרסים שלהם האחד זה המשך המונופול הרווחי שיש לחברת חשמל על יבוא פחם, והשני הוא צירוף מאות עובדים לחברה כך שאנשי חברת חשמל יהיו יכולים להמשיך בתנאי העסקתם המצוינים, להמשיך בתרבות הנפוטיזם, ולהמשיך להיות עם היד על השלטר של המדינה.

אז בסיכומו של עניין השאלה אמיתית שעומדת על הפרק בנוגע לתחנה הפחמית באשקלון היא מה יותר חשוב האינטרסים של חברת חשמל או האינטרסים של מדינת ישראל? אל תטעו, בקרב מקבלי ההחלטות התשובה לשאלה הזו לא ברורה כפי שנדמה.

היום יש לוויתן שמאוד מפחיד את אנשי חברת חשמל, ולא מדובר בזה שבא לבקר בחופי ישראל פעם בשנה אלא זה שנמצא מתחת לים ויכול להפוך את ישראל למעצמת גז.

רקע
טבלה שמסכמת את ההבדלים בין התחנה הפחמית לתחנת הגז

סרטון שמתאר איך עובדת תחנת גז

סרטון שמתאר איך עובדת תחנת פחם

האם זכאים אדם או גוף להגיש בשם מטרה ציבורית ערר למועצה הארצית על החלטות הועדה לשמירה על הסביבה החופית? זו השאלה העקרונית העומדת בבסיס העתירה שהגישו היום אדם טבע ודין ומפלגת הירוקים לבית המשפט העליון.

האינטרס הציבורי נדחק
ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ובניה קבעה כי אדם או ארגון, הנעדר אינטרס "אישי", אינו זכאי להגיש ערר על החלטותיה של הועדה לשמירה על הסביבה החופית. החלטה זו באה בעקבות ערר מפלגת הירוקים (באמצעות עו"ד אריאל יונגר) על ההחלטה לאשר בתנאים את תחנת הכח רוטנברג, שתכליתה הקמת תחנת כח פחמית חדשה לצד תחנת הכח הפחמית הקיימת באשקלון.

התכנית מציעה להוסיף שתי יחידות ייצור חשמל לאתר רוטנברג ומתקנים נוספים, אשר הקמתם תהיה כרוכה, בין היתר- מבחינת ההשפעה על הסביבה החופית – בהעמקת בריכת הקירור הקיימת, ביישור שוברי הגלים הקיימים, בבניית גשר לתחנת יניקה בהקמת בית משאבות ובשימוש במחסום חדש למניעת כניסת כתמי שמן לתחנה ועוד.
תכנית התחנה הפחמית באשקלון, עוררה מאבק ציבורי נרחב, ולאור השלכותיה הפוגעניות על בריאות הציבור ואיכות הסביבה, הוגשו כנגדה מספר חסר תקדים של כ- 20,000 השגות

הציבור מורחק מהליכי התכנון
החלטת המועצה הארצית שבגינה הוגשה העתירה קבעה כי בהיעדר אינטרס אישי לא זכאי אדם או גוף כלשהו להגיש ערר על החלטות הועדה לשמירה על הסביבה החופית בשום מקרה.
המדובר בהחלטה שלא ניתן להשלים עימה, אשר מרוקנת מתוכן את זכות העמידה הציבורית שנתן החוק לגופים הסביבתיים, ואשר עתידה להצר באופן משמעותי את שיתוף הציבור בהליכי התכנון.

דרור עזרא רכז תחום ים וחופים במפלגת הירוקים מוסר: "לצערנו אנו רואים באחרונה מגמה ברורה בה מוסדות התכנון מכרסמים באינטרסים הציבוריים שחוק החופים בא להגן עליהם, ולכן אנו נאלצים לפנות לעזרתו של בית המשפט. אנו מקווים שבית המשפט יבטל את החלטה האומללה הזו כך שחוק החופים יתחיל לממש את ייעוד האמיתי."

לכתבה באתר אדם טבע ודין לחצו כאן…
לקריאת העתירה במלאה לחצו כאן…

(בג"צ 7043/09)

מפלגת הירוקים הגישה היום לועדה לתשתיות לאומיות התנגדות לבניית תחנת כוח חדשה באשקלון, אל התנגדות הירוקים הצטרף חבר מועצת העיר אשקלון איתמר שמעוני.

בהתנגדות שאותה הגיש עו"ד אריאל יונגר טוענים הירוקים כי עם גילוי מאגר הגז מול חופי ישראל בעצם התבטלה הסיבה העיקרית לבניית התחנה, אי-תלות בגז המצרי.

הירוקים טוענים כי בתסקיר השפעה על הסביבה שחברת החשמל הכינה, החלופה להוספות טורבינות גז לתחנות כוח קיימות נשללה ללא הסבר, זאת חרף העבודה כי שימוש בגז הינו עדיף לאין שיעור מן השימוש בפחם, הן בהיבט הכלכלי והן בהיבט הסביבתי.

טבלה שסוקרת את ההבדלים בין תחנת גז לתחנת פחם

עוד טוענים הירוקים כי יש בתוכנית פגמים אשר יביאו לפגיעה בים בסמוך לתחנה ובחופים הסמוכים.

דרור עזרא רכז תחום ים וחופים במפלגת הירוקים מוסר: " התחנה הפחמית באשקלון הייתה מיותרת לפני שנה כאשר לא היו לישראל עתודות גז משמעותיות ולכן היום היא על אחת כמה וכמה מיותרת. אנחנו מקווים ששר התשתיות עוזי לנדאו יתעשת ויחליט על ביטול התחנה, בכך הוא יוכיח לציבור שהוא אינו עוד מריונטה בידי עובדי חברת חשמל."

רקע:
לפני שנה הגישו הירוקים עתירה לבג"ץ נגד התחנה, ולאחר מכן הגישו ערר למועצה הארצית שנדחה על הסף.

לקריאת התנגדות במלאה לחצו כאן…

חברי מפלגת הירוקים קיימו היום, ‏יום שלישי‏ ‏03‏ ‏פברואר‏ ‏2009 בצהריים הפגנה מול בית מפלגת העבודה. המפגינים נשאו שלטים: " בעבודה "עובדים על הסביבה" , "ברק אל תפקיר את חיילי צה"ל הם לא שפני ניסיון", "ברק את הסרטן של חיילי צה"ל אי אפשר לטייח" , "ברק מחלת הסרטן היא לא מכה בפח".

הירוקים מפגנים מול בית מפלגת העבודה

יושב ראש מפלגת הירוקים פאר ויסנר אומר כי שר הביטחון אהוד ברק מפקיר את חיילי צה"ל בבסיסים ואחראי לסיכון מיותר של בריאותם של חיילי צה"ל. במקום לחתום על אמנות על השר ברק להורות על סגירת בסיס הנחל בתל ערד ולהעביר את החיילים המשרתים בו לבסיס אחר , לפני שנקים את ועדת שמגר 2. חיילי צה"ל הם לא שפני ניסיון או חיות מעבדה שעורכים עליהם ניסויים.
לפני חצי שנה אהוד ברק שר הביטחון אישר את הקמת עיר הבה"דים סמוך לרמת חובב – החלטה שאנחנו עוד נצטער עליה, וכעת מתמהמה שר הביטחון בקבלת ההחלטה היחידה המתבקשת סגירת בסיס הנח"ל בתל ערד. חיילי צה"ל שצללו בקישון שילמו מחיר כבד על מחדלים של מערכת הביטחון וחיים בתחושה שמערכת הביטחון הפקירה אותם ומערכת הבטחון בישראל חוזרת שוב על אותן טעויות".