המרחק בין שני הצדדים של האחריות
יום שני, 26 לפברואר 2007 מאת: דרור עזראבשנת 2003 התרחש בחופי ת"א אחד מן האסונות האקולוגיים החמורים שהיו בישראל בעשור האחרון.
במשך חודש כל הביוב של גוש-דן זרם ישרות לים, הים זוהם באופן חמור ובהוראת משרד הבריאות הים היה "סגור" למשך יותר מחודשיים לשימוש הציבור.
האסון הזה לא נגרם כתוצאה מרעש אדמה, לא ממכת ברק ואפילו לא כתוצאה מאקט מלחמתי. האסון האקולוגי הזה נגרם בגלל כישלון של בני אדם, ובראש ובראשנו כשלנום של ראשי איגוד ערים דן לביוב!
השבוע פורסם כי נחתמה עסקת בין הנאשים בפרשה לבין המדינה, עיקרה של העסקה היא קנס של 800 אלף שקל לאיגוד עצמו ועבודות לתועלת הציבור בלי הרשעה לראשי האיגוד. כל זאת לאחר שהנאשמים בפרשה הודו באחריותם.
אפשר לתהות האם בכלל למילה אחריות יש משמעות בציבוריות הישראלית? המילה אחריות הפכה בזמן האחרון למילה ריקה, בכירים מצהירים שהם לוקחים אחריות אבל בפועל לא עושים זאת.
באנגלית למילה אחריות יש שני צורת responsibility ו-accountability, המשמעות של שני המילים הללו הן של חובת נאמנות והן של חובה לתת את הדין.
לצערנו הרב, בישראל נהוג ליהנות מן פירות של responsibility, השכר גבוה, אבל לא לתת את הדין על כשלנות כפי שאפשר לצפות מaccountability.
בעולם הרחב, המילה אחריות היא לא נזילה כמו כאן, מקובל שמנהלים שנכשלו כישלון חרוץ בתפקידם נותנים את הדין על כישלונם.
אסון אקולוגי בסדר גודל כזה אסור שיעבר לסדר היום, ויסתיים באמירה סתומה.
מנהלי איגוד ערים דן לביוב נהנו משכר עתק, פורסם כי עלות שכרה של יו"ר האיגוד מיקי מזר היה כחצי מיליון שקל בשנה (40,000 שקל בחודש).
כל תפקידו של האיגוד ושל ראשיו הוא לשמור שהביוב לא יגיע לים ויזהם אותו, ב2003 התברר שהם נכשלו כשלון חרוץ בתפקידם.
בעסקת הטיעון הנוכחית רשאי האיגוד לא חיובו לשלם ולו שקל אחד קנס, את הקנס ישלמו תושבי גוש-דן שנענשו ב2003. לא רק שתושבי גוש-דן לא קיבלו את השירות עליו הם שילמו, אלא גם נמנע מהם ליהנות מן מקום הבילוי המרכזי של האזור במשך חודשיים!
אין ספק שהיה כאן נזק אדיר לסביבה, ושבגינו נגרם נזק לרבבות מתושבי גוש-דן.
במערכת המשפטית משום מה מתייחסים בסלחנות למעשים שנפגעים מהם אנשים רבים ובחומרה למעשים שנפגעים מהן אנשים מעטים.
האם הנזק שנגרם לאלפי גולשים הגלים שלא נכנסו לים במשך חודשיים הוא פעוט ערך? האם הנזק לאלו הנהוגים לשחות בים הוא בלתי נחשב?
המדינה הייתה חייבת לראות עצמה כמייצגת כל אחד ואחת שנפגעו מן זיהום ולייצג אותם כך שהצדק גם יעשה וגם יראה, ובמקרה הזה את המילה צדק מלווה צחנה קשה.
בהחלטה על עסקת טיעון זו מסר שלילי לציבור הן על המערכת המשפטית והן לתאגידים הציבוריים.
הציבור רואה שפעם אחר פעם ראשי תאגידים שגרמו נזק סביבתי אדיר יוצאים בלא כלום מן המערכת המשפטית והאמון בה נפגע. מנהלי התאגידים רואים כי אין זה משנה מה הם יעשו הם לא יינזקו, ולכן יש להם יהיה תמריץ ואישור לא להקפיד על כך שהתאגיד שלהם לא יגרום נזק סביבתי.
זה בהחלט חיובי שראשי איגוד ערים דן לביוב הודו באחריותם לכישלון, אבל לאחריות הזו צריכה להיות משמעות. והמשמעות יכולה להיות רק עונש ראוי, על כן יש לבטל את עסקת הטיעון ולדורש מבית המשפט לקבוע את העונש הראוי לראשי איגוד ערים דן לביוב.
עו"ד מיקי מזר תיקח אחריות אישית לאירוע – המשרד להגנת הסביבה יבקש מבית המשפט לאשר הסדר טיעון
RSS