מסעות הברון שמעון בארץ הפנטזיה
יום שלישי, 20 למרץ 2007 מאת: דרור עזראבמאה 18 נודע הברון מינכהאוזן בסיפורי הפנטזיה המדהים שלו, שקובצו לאחר מכן לספר. בישראל במאה 21 קם לברון מינכהאוזן יורש, שמו שמעון פרס. שלא כמו הברון מינכהאוזן הברון שמעון לא מסתפק בלספר פנטזיות משעשעות, הוא ממש משכנע אנשי ממשל בכל העולם לממש פנטזיות הזויות אלו.
שמעון פרס למרות תדמיתו המכובדת, למרות מסעות חנפה אין סופיים בעולם ולמרות יחסי הציבור האדירים שזוכה להם הוא דוגמא לפוליטיקאי שלא מחובר למציאות.
רבים ודאי זוכרים אותו עומד מול ועידת מפלגתו ושואל "אני לוזר?" והקהל עונה לו בקול גדול "כן". והוא משתאה ולא מבין, מסתכל על הקהל כאילו לקו כולם בהתקף טירוף ורק הוא נשאר שפוי.
ועידת מפלגת העבודה זו הייתה יכולה להיות אנקדוטה משעשעת, אלמלא הייתה דוגמא חייה לניתוק של האיש מן המציאות.
סקירה קצרה למי ששכח שמעון פרס כמעט והכשיל של הפצצת הכור בעירק, תמך במלחמת לבנון הראשונה, והוגה את המושג "מזרח תיכון חדש".
אני חושב שאין חולק בין הפרשנים של המזרח התיכון שהמושג "מזרח תיכון חדש", גרם נזק קשה לישראל. בעולם הערבי הבינו אותו כניסיון השתלטות של ישראל וארה"ב על המזרח התיכון. מושג זה תרום לדימוי היהיר של ישראל ופגע קשות בניסיונות ההשתלבות שלנו במרחב הבעייתי כאן. אפשר לומר שהמושג "מזרח תיכון חדש" אכן דחף את המזרח התיכון למצב חדש, קיצוני יותר, אנטי מערבי יותר ופונדמנטליסטי יותר.
אהה, כן יש את עניין הכור בדימונה, שמשום מה פרס מנכס את הקמתו לעצמו באופן בלעדי, זאת למרות שחלק מבני דורו מגמדים את חלקו בהישג ומיחסים חלק מהותי ממנו לאנשים אחרים.
שנים אני מביט מן הצד על פרס רואה את התרפסותו הנלעגת בפני ידוענים, את גינוני הכבוד שהוא מכור להם, ואת מאמציו הבלתי פוסקים לקבע את תדמיתו בגימיקים שונים ומשונים. ולמרות זאת לא הייתי טורח לכתב מאמר נגד פרס אלמלא היה מחליט להפוך לאיוב הסביבה ולברון ההרס של ישראל.
לצערי באיזו שלב בחייו התאהב פרס במילה שלום והחליט להופך אותה למילה נרדפת לשמו, מאז ועד היום שם לעצמו האיש לקדם פרויקטים הזויים עד מופרכים שקשורים למילה שלום.
תעלת הימים – רעיון הזוי כלכלית ומטורף סביבתית.
בימים האלו פרס מקדם את פרויקט השחתת הערבה והרס ים-המלח(תעלת הימים) שפרס קורא לה משום מה "מובל השלום". כלומר כריית תעלה או צינור מים סוף לים-המלח, יצרת אנרגיה הידרואלקטרית והתפלה של חלק ממי הים והעברת לנגב ולממשלת ירדן, וכל זה במחיר מציאה של 10 מיליארד דולר.
לשם המחשה ב10 מיליארד דולר אפשר לבנות 30 מתקני התפלה מי-ים כמו זה באשקלון, שאמור לייצר 100 מיליון קוב מים בשנה, ויישאר מיליארד עודף. כך נוכל להתפיל מספיק מים כדי לוותר על 300 מיליון קוב בשנה שנשאבים מן הכנרת, שיחזרו לזרום לים המלח בדיוק כמו שהיה במשך מיליוני שנים.
אין ספק תעלה בין ים-סוף לים-המלח תגרום הרס לנוף הבראשיתי של הערבה, ומי-הים שיעברו בתעלה יסכנו את מי התהום שם. אבל הנזק המרכזי הצפוי לפי המומחים הוא לים המלח עצמו שיתכן ויהפוך לים הגבס או לים האדום על שם העצות האדומות שיתפתחו בו.
פרס עלה על פטנט, שנקרא מכבסת המילים הישראלית כל משהו שלילי שנותנים לו כותרת עם מילה חיובית הופך באחת לחיובי, וכך גם כאן ברגע שקוראים לתעלה הזאת "מובל השלום" מתבטלים באחת כל חסרונותיה.
בהצמדת המילה שלום לפרויקט נשמע כאילו הוא חלק "מחזון", וכאילו המים שיעברו בתעלה ימלאו ברגע את המזרח התיכון במחשבות חיוביות, יעלימו את ספרי הלימוד הארסיים במדינות ערב, ישנו את כתבות השטנה בתקשורת הערבית ויגרמו לכוהני הדת משני הצדים לדבר על אחווה ואהבה בין העמים.
הבעיה שאחרי שנתעורר מן הפנטזיה הורודה הזו, נגלה שאין שלום ואבל יש תעלה יקרה ביותר שגמרה נזק אדיר ובלתי הפיך!
צר לי להיות בוטה, אבל אסור שפרס יהיה נשיא, אסור שיהיה אפילו שר, הוא צריך לפרוש מן החיים הציבוריים ולכתוב אולי סיפורי פנטזיה בזמנו החופשי.
RSS שמירת הטבע