בעלי חברת צוקי ארסוף פנו לשרי המשפטים והפנים וליועץ המשפטי לממשלה ובבקשה שיתערבו לביטול החלטתה של הוועדה המחוזית להקפיא את הפרויקט ומאיימים בתביעת ענק. לטענתם החלטת הוועדה המחוזית אינה חוקית
תגובת דרור עזרא רכז פורום השרון במפלגת הירוקים: "יש לזכור שרק עד לפי מספר שנים הקרקע הייתה חקלאית ונועדה לשימוש הקיבוץ, שבמהלך לא כשר הפך אותה לבוננזה נדל"נית, לכן על הרוכשים לבוא בטענות לעצמם ולקיבוץ געש ולא למדינה."
בחודש שעבר אישר משרד הפנים העברת אלפי דונמים מפארק הכרמל לטובת עיר הכרמל, שתושביה דרשו שהבתים שבנו בתוך הפארק יקבלו מעמד חוקי. אנשי רשות הטבע והגנים שהסכימו להסדר זה, אמרו שמדובר באמצעי ליצירת דו-קיום עם התושבים הדרוזים והיו אמורים לקדם תוכנית אחרת, לסיפוח שטח משמעותי לפארק.
פיתוח מערך הרכבות תורם לבנייה מואצת באזורים כפריים, מה שמקטין את היקף השטחים הפתוחים
הפרחים הצהובים היפים בכניסה לשער הגיא הם אסון אקולוגי
מי שחולף בימים אלה בדרך מירושלים לתל אביב, לא יכול להתעלם מפריחה צהובה עזה, שמכסה את מדרונות שער הגיא. אלא שהמראה המשמח הזה הוא עדות לכישלון צורב בשיקום היער במדרונות הללו בעקבות השריפה שכילתה אותם לפני למעלה מעשור.
50 דונמים זרועים בפרחי בר ארץ-ישראליים במרכז הישוב; ועוד הצעות לטיול או חופשה: שבוע שימור אתרים ברחבי הארץ, פסטיבל סלסה באילת
הוועדה הביעה תמיכה בפרויקט וקראה לממשלה לזרז השלמת התוכנית למניעת זיהום אויר באתר רמת חובב הסמוך; מנכ"ל האתר: איכות האויר במתחם טובה מזו שבקריה
בארץ אהבתי את הנחלים השחתנו, בארץ אהבתי את החופים הרסנו. בארץ אהבתי את האוויר, הים ומי התהום זיהמנו.
זה לא נעשה משמיים, זה נעשה באלה הידיים; בידיים שעמלו לפני 59 שנים להקים את מדינת ישראל, ושעמלות בשנים האחרונות לשים אותה על המפה העולמית בכל תחום אפשרי.
ובאלה הידיים, השטחים הירוקים המעטים שעוד נותרו מתמעטים לטובתם של יזמי נדל"ן, המנצלים כל חלקה פנויה לעוד בטון ומלט. באלה הידיים אנו משליכים פסולת ברבים. באלה הידיים אנחנו ממיתים את ארצנו.
המשרדים והרשויות שאמורים להגן על הסביבה, הטבע ואיכות החיים של האזרחים, כבר שנים לא ממלאים את תפקידם: המשרד לאיכות הסביבה מאפשר למפעלים מזהמים באזור עכו להמשיך להזרים את השפכים לים במקום לנחל הקישון, והתוצאה – חופי עכו כבר שנים מזוהמים.
באזור זיכרון יעקב מוזרמים שפכים עקב אי הפעלתו של מתקן למניעת זרימת ביוב לים; המתקנים הקיימים היום באזור אינם מצליחים לעמוד בכמויות השפכים המוזרמות אליהם, והדוגמאות עוד רבות.
ניסיונות הבנייה על החופים, כחלק מהשתלטות יזמי הנדל"ן בארץ על כל חלקה פנויה, גוברים והולכים בשנים האחרונות.
בימים אלה מתנהל מאבק נגד הקמתה של מרינה בחיפה, שתפגע בחוף הגולשים המרהיב. על סרגל המאבקים מופיעים כבר עשרות פרויקטים, שחלקם יצאו אל הפועל וחלקם נמנעו בזכות המאבק, כגון: פרויקט "געש על הים", סי-אנד-סאן והמרינה בהרצליה.
בלהט הפיתוח שוכחים שרי התחבורה והתשתיות בממשלות ישראל, במהלך כהונתם, שאחד התפקידים שלהם הוא לפתח את התחבורה הציבורית בארץ.
פיתוח מושכל שיאפשר שילוב בין אוטובוסים ורכבות, פיתוח מושכל של רכבת קלה, שתעבור מתחת לפני השטח ותוכל לנוע בקלות מבלי לפגוע בתשתיות קיימות.
במקום זאת הם מעדיפים לסלול עוד כבישים, אשר הם בעצמם מודים כי חלקם מיותרים. עוד כבישים זה עוד מכוניות ועוד פקקים ועוד תאונות ועוד זיהום אוויר. רק בגוש דן מתים מדי שנה 1,100 בני-אדם מזיהום אוויר.
אחת הסיבות המרכזיות לכך שהטיפול בזיהום האוויר, למשל, אינו מתקדם, היא ריבוי הידיים שנוגעות בדבר.
רק כדי להעביר חוק שיגן על האזרחים מהזיהום יש לכנס את משרדי התחבורה, התשתיות, איכות הסביבה, המשפטים והאוצר.
לכל אחד יש מה לומר, כל אחד מושך בחוטים, כל אחד בעל אינטרס. רשות שמורות הטבע, אשר אמורה להגן על השטחים הפתוחים מתוקף חוק, הופכת בשנים האחרונות ליזם נדל"ן.
רק לפני מספר שבועות נודעה כוונת הרשות להקים קניון בסמוך לאחד האתרים הייחודים שעוד נותרו במרכז הארץ – אפולוניה.
גם הטיפול בפסולת על-ידי הרשויות הינו כישלון הנמשך שנים. הרשויות המקומיות אינן מספקות לאזרחים את האמצעים המתאימים למחזור – פחים ומכולות.
מר וגברת ישראלי מייצרים בממוצע שנתי ארבעה מיליון טונות של פסולת עירונית מוצקה – כולל פסולת ביתית, גזם ופסולת מסחרית ותעשייתית קלה. גם האכיפה על משליכי פסולת ברבים בכלל ופסולת בניין בפרט, המושלכת על-ידי קבלני בניין כגנבים בלילה, נמצאת על סף פשיטת רגל .
אנחנו מגנים על הגבולות, אבל מפקירים את הארץ שבה אנחנו חיים; מלכלכים ומזהמים, מרעילים את הארץ, כאילו תיכף אנחנו עוזבים – ומשאירים לבאים אחרינו לנקות.
הגיע הזמן שנפסיק לנהוג כנוודים, ונתחיל להתנהל כמי שנשארים לגור ולחיות כאן, וצריכים לדאוג גם לדורות הבאים. על מקבלי ההחלטות מוטלת החובה לפעול ביד קשה נגד מי שמזהם את הארץ הזאת, בים, באוויר וביבשה. כי בלי ים ללכת אליו, בלי מים ראויים לשתייה, בלי אוויר נקי לנשימה – לא נוכל לקיים כאן חיים נורמליים, ואפילו יבוא שלום עלינו.
כל הסיפורים הקצרים המסופרים כאן בתמצית גמורה קרו במדינת ישראל במשך השבוע האחרון. זה מקבץ קטן. לא מלא ולא ממצה אך נותן תחושות עגומות על ההתנהלות שלנו במדינת ישראל
חמשת המפגעים הסביבתיים שישראל צריכה לטפל בהם בדחיפות
באביב 2012 יוכלו טיולי יום העצמאות להיראות כך: תושבי חיפה ינפשו בגדות נחל הקישון, לשעבר תעלה רעילה ומעלת ריחות; בעכו ובנהריה יוכלו המטיילים ליהנות מחופים שמהם סולקו שרידי תעשיות מזהמות; תושבי גוש דן והסביבה יטפסו על מדרונות הר הפסולת בחיריה, שישמש לטיולים ולתצפיות על פארק איילון שלרגליו; אחר כך יבקרו בשכונת נחלת יצחק שבמזרח תל אביב, שבה יוקם פארק קטן במקום שבו גרם בעבר מפעל תע"ש לזיהום קרקע קשה. המטיילים אולי יעירו, שהאוויר נעים יותר ואת המטרופולין כבר לא מכסה אותה שכבת זיהום סמיכה, שאיימה לחדור לריאות תושביו.
בעולם המערבי כבר הבינו את החשיבות שבחיזוק הערים ובשיפור איכות החיים בהן. ואצלנו? אנחנו תקועים עדיין בימי חסמב"ה, מתעקשים להקים ישובים באיזורי טבע יפים ומיוחדים, ומתעלמים לגמרי מהעלות הגבוהה ומהנזקים הסביבתיים והחברתיים
אלו סיפורים מארכיון הנושא שטחים פתוחים.
RSS שטחים פתוחים
אודותינו | על האתר | הצטרפות | התנדבות | לתרום | עצומות | תודות
דרכים ליצירת קשר | פנייה למנהל האתר | פנייה למפלגה
