ארכיון הנושא 'הבלוג של פאר'

לאחר 60 שנה צריך להפסיק את זיהום וניצול הסביבה

יום שני, 23 לאפריל 2007   מאת:

בארץ אהבתי את הנחלים השחתנו, בארץ אהבתי את החופים הרסנו. בארץ אהבתי את האוויר, הים ומי התהום זיהמנו.
זה לא נעשה משמיים, זה נעשה באלה הידיים; בידיים שעמלו לפני 59 שנים להקים את מדינת ישראל, ושעמלות בשנים האחרונות לשים אותה על המפה העולמית בכל תחום אפשרי.
 ובאלה הידיים, השטחים הירוקים המעטים שעוד נותרו מתמעטים לטובתם של יזמי נדל"ן, המנצלים כל חלקה פנויה לעוד בטון ומלט. באלה הידיים אנו משליכים פסולת ברבים. באלה הידיים אנחנו ממיתים את ארצנו.

המשרדים והרשויות שאמורים להגן על הסביבה, הטבע ואיכות החיים של האזרחים, כבר שנים לא ממלאים את תפקידם: המשרד לאיכות הסביבה מאפשר למפעלים מזהמים באזור עכו להמשיך להזרים את השפכים לים במקום לנחל הקישון, והתוצאה – חופי עכו כבר שנים מזוהמים.
באזור זיכרון יעקב מוזרמים שפכים עקב אי הפעלתו של מתקן למניעת זרימת ביוב לים; המתקנים הקיימים היום באזור אינם מצליחים לעמוד בכמויות השפכים המוזרמות אליהם, והדוגמאות עוד רבות.

ניסיונות הבנייה על החופים, כחלק מהשתלטות יזמי הנדל"ן בארץ על כל חלקה פנויה, גוברים והולכים בשנים האחרונות.
בימים אלה מתנהל מאבק נגד הקמתה של מרינה בחיפה, שתפגע בחוף הגולשים המרהיב. על סרגל המאבקים מופיעים כבר עשרות פרויקטים, שחלקם יצאו אל הפועל וחלקם נמנעו בזכות המאבק, כגון: פרויקט "געש על הים", סי-אנד-סאן והמרינה בהרצליה.

בלהט הפיתוח שוכחים שרי התחבורה והתשתיות בממשלות ישראל, במהלך כהונתם, שאחד התפקידים שלהם הוא לפתח את התחבורה הציבורית בארץ.
פיתוח מושכל שיאפשר שילוב בין אוטובוסים ורכבות, פיתוח מושכל של רכבת קלה, שתעבור מתחת לפני השטח ותוכל לנוע בקלות מבלי לפגוע בתשתיות קיימות.
במקום זאת הם מעדיפים לסלול עוד כבישים, אשר הם בעצמם מודים כי חלקם מיותרים. עוד כבישים זה עוד מכוניות ועוד פקקים ועוד תאונות ועוד זיהום אוויר. רק בגוש דן מתים מדי שנה 1,100 בני-אדם מזיהום אוויר.

אחת הסיבות המרכזיות לכך שהטיפול בזיהום האוויר, למשל, אינו מתקדם, היא ריבוי הידיים שנוגעות בדבר.
רק כדי להעביר חוק שיגן על האזרחים מהזיהום יש לכנס את משרדי התחבורה, התשתיות, איכות הסביבה, המשפטים והאוצר.
לכל אחד יש מה לומר, כל אחד מושך בחוטים, כל אחד בעל אינטרס. רשות שמורות הטבע, אשר אמורה להגן על השטחים הפתוחים מתוקף חוק, הופכת בשנים האחרונות ליזם נדל"ן.
רק לפני מספר שבועות נודעה כוונת הרשות להקים קניון בסמוך לאחד האתרים הייחודים שעוד נותרו במרכז הארץ – אפולוניה.

גם הטיפול בפסולת על-ידי הרשויות הינו כישלון הנמשך שנים. הרשויות המקומיות  אינן מספקות לאזרחים את האמצעים המתאימים למחזור – פחים ומכולות.
מר וגברת ישראלי מייצרים בממוצע שנתי ארבעה מיליון טונות של פסולת עירונית מוצקה – כולל פסולת ביתית, גזם ופסולת מסחרית ותעשייתית קלה. גם האכיפה על משליכי פסולת ברבים בכלל ופסולת בניין בפרט, המושלכת על-ידי קבלני בניין כגנבים בלילה, נמצאת על סף פשיטת רגל .

אנחנו מגנים על הגבולות, אבל מפקירים את הארץ שבה אנחנו חיים; מלכלכים ומזהמים, מרעילים את הארץ, כאילו תיכף אנחנו עוזבים – ומשאירים לבאים אחרינו לנקות.
הגיע הזמן שנפסיק לנהוג כנוודים, ונתחיל להתנהל כמי שנשארים לגור ולחיות כאן, וצריכים לדאוג גם לדורות הבאים. על מקבלי ההחלטות מוטלת החובה לפעול ביד קשה נגד מי שמזהם את הארץ הזאת, בים, באוויר וביבשה. כי בלי ים ללכת אליו, בלי מים ראויים לשתייה, בלי אוויר נקי לנשימה – לא נוכל לקיים כאן חיים נורמליים, ואפילו יבוא שלום עלינו.

אגדה של הגדה

יום ראשון, 01 לאפריל 2007   מאת:

אז "מה נשתנה?" יש לקוות שבשנה הבאה התשובה לכך לא תהיה שהסביבה יותר מזוהמת ושיותר אנשים מתו מזיהום אוויר, אלא שרשימת ה"רשעים" התקצרה

מחר ייסב עם ישראל לשולחן הסדר, וכמדי שנה בשנה יקרא את ההגדה ואת דבריהם של "חכם", "רשע", "תם" ו" שאינו יודע לשאול". כמה שעות אחר כך נצא כולנו אל הטבע, כיאה לחג האביב, ליהנות מהסביבה ונופיה, תוך תקווה שאתרי הבילוי יישארו נקיים בתום החג.
אמנם הסביבה אינה יכולה לדבר, אך לא קשה לנחש שיש לה רשימה של "חכם" ו"רשע" ו"תם" ו"זה שאינו יודע לשאול". לא קשה לנחש שההתמודדות על ה"רשע" אינה קשה ושהמועמדים לתואר רבים. אלה הם "הנבחרים" שלי לפסח 2007.

"רשע" – משרד התחבורה – אשר לא דואג לשפר את התחבורה הציבורית על מנת שהציבור יוכל "לנטוש" את המכוניות הפרטיות, וישתמש בתחבורה הציבורית כאלטרנטיבה נקייה יותר. במקום לדאוג לתחבורה הציבורית, הוא פועל לסלילתם של כבישים נוספים ובחלקם הגדול מיותרים כדוגמת כביש 531 באזור השרון. כבישים אלו לא יפתרו את הפקקים בכל בוקר בכניסות לתל-אביב, אלא רק יעבירו את ה"אמבטיה" המלאה על גדותיה מכביש אחד לכביש אחר. משרד אשר מתכוון לקדם הקמתו של אי מלאכותי מול תל-אביב; אשר מערים קשיים על הכנסתן של מכוניות היברידיות (ידידותית לסביבה) לכבישי ישראל.

"חכם" – אל גור המתמודד לשעבר על נשיאות ארה"ב – אשר השכיל לנצל את הפסדו בבחירות בארה"ב להובלה כלל עולמית של נושא התחממות כדור הארץ באמצעות סרטו "אמת מטרידה", המתאר את השפעת גזי החממה על ההתחממות הגלובלית והסכנות האקלימיות אשר מאיימות על כולנו.

"תם" – עובדי המפעלים המזהמים – אשר קמים בכל בוקר למקום עבודתם לפרנסתם, עובדים ברוב המקרים בתנאים קשים, במשמרות, במשכורת מינימום, נחשפים לחומרים מסוכנים ורעילים הפוגעים בבריאותם במשך שעות ארוכות, תוך סיכון חיים ובמקרים רבים שלא בידיעתם וללא שום ברירה מצדם. זאת בשעה שבעלי המפעלים, אשר יושבים לרוב במשרדיהם הממוזגים הנמצאים מחוץ לשטח המזוהם והמסוכן, "עושים קופה" על חשבון אותם עובדים. בעלי המפעלים משתכרים משכורות עתק, ומקבלים החלטות אשר מסייעות להם לעשיית רווחים מצד אחד ופוגעות בעובדים מצד שני. המפעלים הללו מקבלים תמיכה כספית מהמדינה בו בזמן שהם אינם משלמים את המחיר בגין פשעי הזיהום.

"שאינו יודע לשאול" – הציבור הרחב שעדיין אינו מודע מספיק לנושאים הסביבתיים. אמנם בשנה האחרונה חלה עלייה במודעות הציבור לנושאים סביבתיים, אך הם עדיין אינם זוכים להתייחסות מספקת בקרב חלקים גדולים באוכלוסייה. הציבור מתקשה לצאת למאבקים סביבתיים, ולא פעם איכות הסביבה נתפסת כניקיון הסביבה ותו לו.

"מה נשתנה", אנחנו נוהגים לשאול בליל הסדר סביב השולחן, באופטימיות זהירה. יש לקוות שבשנה הבאה התשובה לכך לא תהיה שמה שהשתנה הוא שהסביבה יותר מזוהמת, שיותר אנשים מתו מזיהום אוויר, וכי התשובה תהיה שרשימת המועמדים לתואר ה"רשע" התקצרה.

החוף האחרון של חיפה

יום שני, 26 למרץ 2007   מאת:

המועצה הארצית לתכנון ובנייה עומדת לקבל החלטה גורלית לגבי אזור ייחודי ומשמעותי לתושבי חיפה בפרט והארץ כולה – אזור טיילת בת גלים וחוף הגולשים.
הלחצים המופעלים על המועצה אינם קלים, אך התקפלות בפני לחצי ראש העיר תהיה בגדר שערורייה ומחדל.

לא ברור ואף תמוה הזלזול שמגלים עיריית חיפה והעומד בראשה כלפי חופי הים. ראש העיר, יונה יהב, חומד להחריב חוף ים נדיר בדיוק בפתחו של המפרץ.
הוא מעוניין להרוס את טיילת בת גלים, לייבש את שטחי המים ולהקים שם מבני בטון לצורך מרינה, קניון ודירות יוקרה. קילומטר אחד בלבד דרומה משם כבר הוקמו ברוב הדר ופאר מגדלי חוף הכרמל, שהם כיום פרויקט נטוש המשמש בעיקר יצאניות.

הפרויקט אותו מתכננת החברה הכלכלית, דווקא בחוף זה של ראש הכרמל, גדול בשטחו כפליים משטחה של המרינה בהרצליה. ולמי מכם שאיננו יודע, מרבית הדירות בפרויקט ההרצלייני נמכרו לתושבים זרים, והן עומדות רוב השנה בשיממונן.

חלק ענקי אחר של השטח, שהיה לפנים "חוף הנכים" ושירת ציבור רחב של מתרחצים וספורטאים, משמש כיום חנויות למימכר מותגי-על. 

רעיון יבוש הים כבר נדחה על-ידי כל הגופים התכנוניים של מדינת ישראל. אבל יהב ממשיך לשגר מכתבים בנושא לשר הפנים ולראש הממשלה חובב הנדל"ן, וכך, בדרכים שפלות, לנסות להשפיע על החלטות בעלות משמעות מרחיקת לכת ובלתי הפיכה לציבור כולו.

ומגדילה עיריית חיפה לעשות כשהיא יוצרת רושם כאילו קיים צורך ממשי כלשהו בפתרונות עגינה ליאכטות – כאילו שזהו הפקק שחוסם את כלכלת העיר מפני צמיחה ושגשוג. טיעון זה מהווה זלזול ועלבון לאינטליגנציה של חברי המועצה הארצית; אין כיום שום צורך כזה.
המרינה היפה שבשפך הקישון יכולה לענות על צרכיהם של כל אוהבי היאכטות באזור, ובימים אלה ממש שוקדים בחברת נמלי ישראל על תכניות הרחבה ופיתוח נרחבות עבורה.

וכך, בנימוקים של צרכי ימאות ושיט – שהם בעצמם סוג של תרמית והונאה – מבקש יהב לאשר בניית מרינה באזור החוף הפראי שמול טיילת בת גלים ומועדון הגלישה. כך יוכל, לטענתו, לפתח מעגנה בינלאומית ראויה לכל בעלי היאכטות מכל העולם, שיהפכו את חיפה למעצמה כלכלית.
וכיצד תמומן בניית המעגנה? מצאו ישועה: ישנם יזמים אדיבים, אשר יסכימו לבצע עבור ראש העיר את השירות היקר הזה של יבוש הים והקמת המרינה – אם רק יאשרו להם, ככה ליד, לבנות כמה מגדלי מגורים, איזה מלון וקצת שטחי מסחר ומזון ומשקאות, כדי שדיירי הפרויקט לא ירעבו או ילכו חלילה יחפים. ואולי אפשר לקבל גם קצת מענקים, בהזדמנות.  

כבר ב-2003 הודיע יהב למועצה הארצית באופן גלוי ומפורש, כי הוא חוזר בו מהתוכנית של מרינה מול טיילת בת גלים. אותה תוכנית ידועה לשמצה הזיקה ופגעה בכל ערך ואינטרס חשוב, ובקשת רחבה של אנשים וסקטורים מהציבור שחוף זה הוא עבורם נכס לאומי מקודש.
מתכנני משרד הפנים גם יגעו ומצאו חלופות ראויות ומתאימות בהרבה, הן מבחינה אורבנית והן מבחינה אקולוגית, להקמת מעגנה באזור הנמל המערבי ובמקומו של בסיס חיל הים, המתפנה בימים אלה.
חלופה זו טובה מבחינה אורבנית: אפשר יהיה ליצור כך את הקשר בין העיר ותושביה לבין הנמל, ממש כמו בתל-אביב. אבל תוכנית כזו לא תעשיר אף יזם ואף לא את החברה הכלכלית ויתר כרישי הנדל"ן, המשחרים לטרף באזור חיפה.

וכך, בלי לשאול עוד או להרהר בדבר, נוטשים כולם את המטרות האורבניות, את השאלות האקולוגיות ואת כל האינטרסים הראויים, בשמם נבחרו ולמענם עליהם לפעול. נוטשים ונדבקים בחזרה לתוכנית שמישהו כנראה מאוד מעוניין בה.
מעוניין בה, באופן אישי, במידה כל-כך גדולה, עד שהוא מוכן לרמוס לשם כך את רצון התושבים המפגינים; את רצונם ואהבתם של אלפי גולשים מכל הארץ, שחוף זה כמוהו כ"עיר קודש" עבורם; את העקרונות שהביעה הכנסת בחוק החופים; את רצונם האילם של בעלי-החיים והצומח המיוחדים והייחודיים לחוף, אותו הביעה בשמם החברה להגנת הטבע; ואת רצונם של עשרות-האלפים, שחתמו על העצומה נגד התוכנית.

שירת הים
יהב יודע היטב כי בשלב תכנוני זה, אין מתעסקים בהיקף זכויות הבנייה ואפילו אין תוחמים בדיוק את גבולותיה והיקפה. בשלב זה המועצה הארצית רק קובעת מדיניות עליונה, היכן תתאפשר בנייה והיכן לא תתאפשר. החברה הכלכלית מבקשת כעת רק לפתות את המועצה לפרוץ עבורו את הסכר. אחר-כך יבוא השיטפון.

אבל, גבירותי ורבותי, השקיפו מלמעלה על מפת חופי הארץ: כל השטח המשתרע מהקריות ועד ראש הכרמל כבר הושחת ונגזל מידי הציבור על-ידי אינספור מפעלים ומוסדות, המזהמים ומונעים כל שימוש ציבורי בחוף. נותר רק מקטע קטן, ואותו מבקש ראש העיר להשחית ולגזול לטובת בעלי הממון.
אין שום סיבה לקחת רצועה נוספת של חול ומים ולהחריב גם אותה לנצח על מזבחו של צורך בדוי. בוודאי אסור לעשות כן לחוף שיש בו שימוש אינטנסיבי ביותר, על-ידי גולשי גלים, גולשי רוח, גולשי עפיפיון, צוללים, שייטי קיאקים ודייגים – ויש בו פוטנציאל תיירותי אמיתי ומוכח, כולל לספורט אתגרי.
על פי כל קנה מידה תכנוני לאומי, אסור להתיר ליונה יהב לחסום את גליו של חוף בת גלים באמצעות שובר; לעצור את רוחות המפרץ באמצעות מפלצות בטון; או ליבש את המים באמצעות בניינים.

בעוד מספר ימים נשאל כולנו "מה נשתנה" סביב שולחן הסדר. את חברי המועצה הארצית לתכנון ובנייה כדאי לשאול זאת כבר עתה. מדוע, לאחר שכבר נקבע השטח לשימור כמות שהוא, יש לשוב ולדון בהחלטה? על שום מה חוסר השקט הזה, שמזעזע כל פעם מחדש את אוהבי הטיילת, הים והמרחבים בארץ הזאת? אולי הפעם תרעיד את ידם שירת הים – יחד עם זעקת החי, הצומח וציבור הגולשים והתושבים.

*הכותב הוא יו"ר מפלגת "הירוקים" וסגן ראש עיריית ת"א

לא לנתיב אגרה באיילון, כן לאגרת גודש לתל-אביב

יום שני, 05 למרץ 2007   מאת:

בישראל כמו בישראל, הרעיון הרבה פעמים מצוין – אך הביצוע כושל. במקרה הרע זה נגמר בבזבוז כספי ציבור, במקרה הרע עוד יותר – זה עלול לעלות בחיי אדם. כך הוא המצב גם לגבי הרעיון להטיל אגרת גודש על הנוסעים בנתיבי איילון.

הכוונה לצמצם את כמות המכוניות על הכביש המהיר ולהפחית את העומס – מבורכת; לא כך המחשבה לעשות זאת באמצעות אגרת גודש דווקא על הכביש הזה תחילה.

במשרד התחבורה רגילים לחשוב כיצד מזיזים את הפקקים ממחלף חדש אחד לצומת ישן אחר. זה בדיוק מה שיקרה אם תוטל אגרת גודש על הנוסעים בנתיבי איילון. שם אמנם תזרום התנועה בלי עומסים, בלי פקקים, ועשירי הארץ ייהנו מכביש רחב מסלולים בו יוכלו לשייט עם מכוניתם המפוארת.
אולם בצירים המקבילים בתוך תל-אביב – דרך נמיר, דרך חיפה, דרך פתח-תקוה, הירקון, לוי אשכול ואבן גבירול – יזדחלו להם יתר הנהגים במכוניותיהם.

בנוסף לפקקים הרבים שייווצרו, "תיהנה" העיר תל-אביב מזיהום אוויר כבד יותר, עקב גידול המכוניות אשר יעברו ברחובותיה. וכידוע, כבר היום גובה הזיהום בגוש דן את חייהם של 1,100 בני-אדם מדי שנה, ועוד עשרות-אלפים סובלים ממנו יום-יום, שעה-שעה . ה"עיר הלבנה" תהפוך ברגע לשחורה.

אם באמת רוצים במשרד התחבורה להפחית את העומס בכניסות לתל-אביב, יש לפעול לגיבוש אגרת גודש לעיר עצמה, בשיתוף עם העירייה והמשרד להגנת הסביבה.
רק תוכנית כזאת תביא לצמצום כלי-הרכב בכניסה לעיר. אגרה כזאת כבר יושמה בסינגפור, בלונדון ובשטוקהולם. ואם תיושם בתל-אביב, תשפיע – אם ירצו ראשי משרד התחבורה ואם לאו – גם על נתיבי איילון ישירות.

במקביל ובאופן בלתי נמנע, יש לדאוג גם לשיפור התחבורה הציבורית (רכבת ואוטובוסים) בכניסה לעיר הגדולה, ולהפוך אותה לזמינה יותר וכדאית יותר.
רק "שילוב כלים" שכזה יסלול את הדרך להפחתת העומס בכבישים המובילים לתל-אביב מצפון ומדרום.
אחרת, אף נהג לא יוותר על הנסיעה במכוניתו, כל עוד הוא יוכל להגיע עם הרכב עד לפתח משרדו – וכל עוד אין לו אלטרנטיבה ראויה לכך.

לחצות את העיר מקצה אחד שלה לקצה השני כבר היום זאת משימה בלתי נסבלת, ששווה לזמן הנסיעה, לדוגמה, מתל-אביב לרעננה באותן שעות. רעיון האגרה בנתיבי איילון הוא לא הפיתרון.
כבר אין-סוף תוכניות הוכנו במשרד התחבורה לארגון מחדש של התחבורה בגוש דן, חבל על הזמן שאותו תשקיע הפעם הוועדה שתייעץ לממשלה בנושא; במקרה הטוב, יהיו אלו עצות אחיתופל.

מי צריך בתי זיקוק בישראל?

יום חמישי, 22 לפברואר 2007   מאת:

בצעד חסר תקדים הפריטה שלשום מדינת ישראל ביחד עם בתי הזיקוק גם את הזיהום במדינת ישראל. למשפחת עופר נוסף עוד מפעל – "בתי הזיקוק". אם בשאר מפעליהם, האחרים, האחים עופר לא עושים די כדי על הסביבה, השאלה שחייבת להישאל היא מדוע הפעם יהיה המצב שונה?
בדו"ח של "אדם טבע ודין" שפורסם לפני כחודש, דווח כי "כימיקלים לישראל", גם הם בבעלותם של "האחים עופר", מדווחת דיווחי חוסר על פוטנציאל הנזק הסביבתי שלה ועל האמצעים שהיא נוקטת על מנת לצמצמו. בדו"חות לרשות ני"ע אין התייחסות ממוקדת לסיכונים סביבתיים, על אף פוטנציאל ההשפעה הסביבתית האדיר שיש לכי"ל על זיהום האוויר, הקרקע והמים בישראל.

לכימיקלים ישראל, יש תרומה נכבדת לזיהום הבלתי נסלח ובלתי נסבל של נחל הקישון, לפגיעה בצוללני הקישון, לייבוש ים המלח, לזיהום האוויר ברמת חובב ופגיעה בציבור בכלל. אם כך מתייחסים האחים עופר לסביבה במפעלים שכבר קיימים בבעלותם, מפחיד לחשוב מה יהיה המצב בבתי הזיקוק.

"טירוף ההפרטה", שבו נתונה כיום מדינת ישראל, של כל דבר שני שזז, מביא לחוסר מחשבה במקרה הטוב ולמחדל חמור במקרה הרע. האם מישהו באוצר עשה אי פעם חישוב אמיתי אם מדינת ישראל באמת זקוקה לבתי הזיקוק?

מדינת ישראל אינה זקוקה כלל לבתי הזיקוק שנבנו על-ידי הבריטים בשנת 1938. ישראל יכולה לקנות היום נפט מזוקק בעולם, באיכות גבוהה יותר, מבלי לזקק אותו בבתי הזיקוק המקומיים ולפגוע באוכלוסיית הצפון, וכל זאת אף שישתלם לה כלכלית.

עלות הפגיעה באזרחים בצפון, גבוהה הרבה יותר מרכישת נפט מזוקק בעולם. בדיקה פשוטה אצל "נערי האוצר" למיניהם, מגלה כי הנושא לא עלה כלל לדיון ולא הוקדשה לכך מחשבה. זהו אינו הדבר היחיד שעליו לא חשבו בדרך להפרטה הנכספת. מדינת ישראל לא חשבה כלל על כך שקודם שמעבירים את בתי הזיקוק לידיה של משפחת עופר, על מדינת ישראל לפעול לכך שבתי הזיקוק יימסרו, רק לאחר שמובטח כי אינם מזהמים עוד באופן חריג ובניגוד לחוק.

מדינת ישראל לא חשבה על כך ואף הגדילה לעשות בהעברת האחריות לכך למשפחת עופר, אותה משפחה, שיש לה חלק עצום בזיהום הסביבה בישראל. ומתי תדאג לכך משפחת עופר? לאחר שלא יישאר לנו איפה לנשום?

כעת, לאחר השלמת המכירה, על מדינת ישראל להשקיע לפחות 100% ממכירת בתי הזיקוק בטיפוח תושבי חיפה והצפון, שסובלים שנים רבות ממפגעי בתי הזיקוק. שיקום נחל הקישון הוא רק אחד היעדים. אליו מצטרפת שורת מפגעים סביבתיים חמורים, כמו העברת חוות מיכלי הדלק משכונת קריית חיים וחוות מיכלים הנמצאת בנמל חיפה.

לתושבי הצפון נמאס לקום כל בוקר ולנשום אוויר מזוהם. נמאס לתושבי חיפה והצפון לקרוא את הנתונים על החמרה באיכות האוויר. נמאס לתושבי הצפון להיות קורבנות של אי עשייה של המדינה. "טירוף ההפרטה" העביר את הדאגה לסביבה מידי מדינת ישראל לבעלי ההון, אותם אלו המזהמים כל חלקה טובה שניתנת לידיהם ופוגעים בבריאותינו.

בישראל, כמו בישראל, "השכל בא רק אחרי האסון", קודם מקבלים החלטות ואחר כך מתחילים לחשוב איך הן התקבלו. האם שוב אנחנו בדרך לעוד ועדת חקירה

מפונקים רדו מהכביש

יום רביעי, 14 לפברואר 2007   מאת:

דו"ח האו"ם הבינלאומי שפורסם לפני מספר ימים הצביע על כך שבני האדם הם האחראים בראש ובראשונה להתחממות כדור הארץ ולהרס הסביבה. אזרחי מדינת ישראל אינם יכולים להרשות לעצמם להמשיך להיות שותפים למצב הזה. הנה למשל שר התחבורה, שאול מופז, יכול להמשיך לטעון בוועדת הכלכלה כי ישראל מפגרת ב-25-30 שנה בתשתיות תחבורה בשל בירוקרטיה של האוצר. זה המקום להבהיר לכבוד השר כי עוד כבישים, עוד בטון ועוד מחלפים הם אינם הפתרון לשיפור התחבורה במדינת ישראל והוצאתה ממצב של פיגור לקדמה.

המשמעות ברורה של עוד כבישים היא עוד מכוניות ואיתן עוד זיהום אוויר. רק בחודש ינואר, על פי נתוני איגוד יבואני הרכב, עלו על כבישי הארץ 16,378 מכוניות חדשות. מערכת התנועה בכבישי גוש דן היא כמו "אמבטיה" המלאה עד גדותיה, לכן צריך ל"הוריד ממנה מים" (דהיינו כלי רכב) ולא להוסיף לה.

כל כביש רוחב נוסף שמתכננים גורמי התחבורה באזור המטרופולין של גוש דן כמו כביש 531 יביא לעוד פקקים בכניסה לגוש דן, עוד הרס של שטח פתוח וירוק, עוד זיהום אוויר, עוד קטל בדרכים, עוד אובדן ימי עבודה ועוד אובדנים רבים אחרים.

על מנת לשפר את מערכת התחבורה של ישראל מן הראוי לשים דגש על הסעת ההמונים, ועל שילוב נכון בין הרכבת לבין התחבורה הציבורית. שילוב אשר יתבטא ברכבות יעילות ומהירות, רכבות אקספרס ולא רכבות מאספות, רכבות שהנסיעה בהן תהיה בחצי הזמן לפחות מזמן הנסיעה ברכב, בלוחות זמנים חופפים ומשלימים, במחירים משולבים אטרקטיוויים ובנוחות לאזרחים.

הגיע הזמן שבמדינת ישראל בשנת 2007, באופן טבעי ולא מתוך אילוץ, יקיימו מקבלי ההחלטות חשיבה של תכנון התחבורה לצד חשיבה על הסביבה. לצד הקריאה למקבלי ההחלטות לשנות את הדיסקט מסלילת כבישים נוספים לטובת שיפור הסעת ההמונים, גם על אזרחי מדינת ישראל להתחיל להפנים כי דרוש שינוי התנהגותי מיידי.

רשות המסים פירסמה כי הישראלים נוסעים היום הרבה יותר ברכב שלהם וסך ההכנסות ממסי דלק גדל בינואר בכ-23% לעומת ינואר אשתקד. סקר של ארגון "תחבורה היום ומחר" מצביע כי כ-60% מהעובדים נוסעים לעבודה ברכבם הפרטי. על משקל קריאתו של השר יגאל הורביץ בסוף שנות ה-70' "משוגעים רדו מהגג", נתונים אלה מחייבים לצאת בקריאה בלתי נמנעת, הגם שאינה נעימה לאוזן: "מפונקים רדו מהכביש".

לא ייתכן שהמראה השכיח של איש איש וקופסת הפח שלו, ימשיך להיות כל כך שכיח בכבישי הארץ. לאן נעלמו ימי ה"פול" – נסיעה משותפת של עובדים ברכבו הפרטי של אחד מהם? לאן נעלמו ההסעות המאורגנות?

החשיבה האינדיווידואליסטית שפשטה בתחומים רבים בארץ לא פסחה גם על הנסיעה העצמית בנימוקים "ככה זה נוח לי", "ככה אני מגיע מהר" וכדומה. הקריאה "מפונקים רדו מהכביש" מקבלת תוקף לאור נתונים נוספים מהסקר של אותו ארגון, המצביעים כי 71% מהמשתמשים ברכבם הפרטי להגעה למקום העבודה הם בגילאי 35-44, גילאים שמבחינה גופנית, פיזית ובריאותית עדיין מאפשרים תנועה חופשית. אותו ארגון מצביע על כך שדווקא שבקרב בני 65 פלוס רק 37.5% מגיעים למקום עבודתם ברכב ואחוז דומה מגיע באוטובוס.

המשמעות היא אחת: די לפינוק! די לראייה הצרה כמה נוח לי! שום תקציב גדול ככל שיהיה לא יפתור את בעיות התחבורה והזיהום אם נמשיך לראות בסלילת כבישים נוספים פתרון.

*הכותב הוא יו"ר מפלגת הירוקים

הבעת תודה

יום שישי, 07 לאפריל 2006   מאת:

לכל הבוחרים שנתנו בנו את אמונם והצביעו למפלגת הירוקים, אני מבקש לומר היום בשמי ובשם חברי לדרך :

תודה !


תודה על התמיכה

כמעט 50.000 בוחרים מכל הארץ ראו בנושא הסביבתי את הנושא החשוב ביותר, שראוי להתמקם בראש סדרי העדיפויות של מדינת ישראל. רק כ- 10.000 קולות חסרו לנו במערכת הבחירות, על מנת לעבור את אחוז החסימה ולהביא את "המהפכה הירוקה" לכנסת ה- 17.

כפי שאתם יודעים, התמודדנו בבחירות לכנסת, על מנת ליצור כאן עתיד טוב יותר לכל אחד ואחת מכם. לצערי, הבעיות הסביבתיות לא תעלמנה לאחר הבחירות, כי לא יהיה בכנסת מישהו שיטפל בהן כמו שצריך. בבחירות הבאות המצב יהיה שונה, כי הכוח של "הירוקים" גדל בכל יום.
כולם מדברים היום על "צדק חברתי", אך אני מאמין שאין צדק חברתי בלי צדק סביבתי.

גם אם לא נכנסנו (הפעם) לכנסת, לא ניתן לאף גורם לרפות את ידנו מהדרך שבה אנו מאמינים.
נמשיך לפעול למענכם בנחישות ובמלוא הכוח, על מנת לשנות את תפיסת העולם המוטעית של דור המייסדים, שראה מול עיניו רק את בעיות הביטחון וההגנה על הגבולות, בעוד הבעיה האמיתית של מדינת ישראל היא הזיהום שבתוך הגבולות.

אנחנו לא מתכוונים לנוח על "זרי הדפנה" לאחר הבחירות ומתחייבים להמשיך ולפעול במלוא המרץ לקידום הנושאים הסביבתיים החשובים לכל אחד ואחת מכם. כי בלי אוויר נקי לנשימה ובלי מים ראויים לשתייה, אי אפשר לקיים חיים נורמליים.

50.000 אלף תודות, נתונות אישית לכל אחד ואחת מכם על הבחירה בדרך הנכונה.

בברכת "חג אביב" שמח ,

פאר ויסנר
יו"ר מפלגת הירוקים
סגן ראש עיריית תל-אביב-יפו

תוכנית 8 הנקודות של מפלגת הירוקים למשרד לאיכ"ס

יום שני, 27 למרץ 2006   מאת:

מפלגת הירוקים מאמינה שבקדנציה הקרובה נוכל להביא לשינוי משמעותי במשרד לאיכות הסביבה ולהפוך אותו לגורם משפיע על המדיניות של הממשלה בישראל, ממש כמו מדינות אירופה שבה נושאי איכות הסביבה תופסים מקום חשוב בסדר היום.

כפי שאנו אומרים בכל פורום ב28 למארס המשרד לאיכות הסביבה עובר אילנו.
אנו גאים להציג את תוכנית שמונה הנקודות של מפלגת הירוקים למשרד לאיכות הסביבה.

אלא שמונת הנושאים שנתמקד בהם כאשר המשרד לאיכות הסביבה יהיה בידנו:

  • הורדה של 30% בזיהום האוויר תוך 5 שנים
  • הפסקת זיהום הים תוך 5 שנים
  • הפסקת מגמת חיסול השטחים הפתוחים בישראל
  • טיפול בחופי המדינה
  • אכיפה ירוקה ובתי דין לענייני סביבה
  • קידום השמירה על רווחת בעלי החיים
  • שקיפות – "זכות הציבור לדעת"
  • קרינה אלקטרומגנטית ואנטנות סלולארית

אני קורא לכולכם לעשות כל מאמץ ביומיים הקרובים לשכנע כמה שיותר אנשים להצביע אותיות "רק" למפלגת הירוקים.

בשם הנהלת מפלגת הירוקים אני מודה לכולכם על המאמץ ועל התמיכה,
פאר ויסנר

לתוכנית שמונה הנקודות שלנו למשרד לאיכות הסביבה לחצו כאן…

מכתב לאלה שמתכוונים להישאר כאן

יום שישי, 24 לפברואר 2006   מאת:

נכון אוסטרליה מגניב? אבל רחוק מידי. לונדון גם אפשרות, אבל אפור מידי. פריז יקרה והצרפתים מגעילים. אי ביון זה בודד מידי. הגרמנים קרים מידי. האוסטרים אנטישמים מידי. הודו זה רק לטיול. ניו-יורק זה לא לגדל ילדים. ספרדית לא תתחיל ללמוד עכשיו אז בסופו של דבר נשארים פה. בגלל שפה מדברים עברית. והחברים והמשפחה. ובואו נודה, זה המקום שלנו.

אז תואילו להסתכל שמאלה, ועכשיו גם ימינה. ככה נראה מקום של אנשים שהחליטו להישאר? ההספק הוא ללא ספק גבוה. בחמישים ומשהו שנה הצלחנו להפוך את הנחלים לביוב, את האוויר לדייסה מגעילה, את האדמה הרעלנו, את הכנרת וגם את ים המלח ייבשנו. כמו אידיוטים הרסנו במו ידינו את הקצת שנשאר. על הגבולות אנחנו נלחמים, את הארץ, כאן בפנים אנחנו מפקירים.

השעון המעורר מצלצל כבר שנים ואנחנו מוטרדים מאיזה טיל שייפול. בואו קודם נציל את עצמנו מידי עצמנו. 1100 בני אדם מתים מזיהום אויר בשנה. וזה רק בגוש דן. מדובר על אלפים בארץ כל שנה. יותר מפעולות האיבה ותאונות הדרכים ביחד. מאחורי המספרים האלה עומדת אמת שאי אפשר להתחמק ממנה: אנחנו הורגים את עצמנו יותר מאשר הורגים אותנו. מה שמטריף, שאת החיים האלה אפשר להציל. אלו דברים שכן אפשר לפתור. מעסיקים אותנו רק בבעיות שאין לנו שליטה עליהם – דברים בלי פתרון. טרור, קסאמים.. דווקא את הדברים שאפשר לפתור, מורידים למרתף או מחביאים בבוידם. מה, קיבינימאט, אי אפשר להפסיק את הזרמת השפכים לנחלים? האסון בקישון לא היה מספיק כדי לעורר אותנו?

והרי הורגים אותנו ומשחיתים את הארץ בגלל כסף – בגלל שחיתות. אישורים שניתנים למפעלים לזהם – והקישון הוא רק דוגמא. היתרי בניה על שטחים פתוחים ועל חופי הים. כניעה לחברות האוטובוסים ועיקוב העברתם לגז. חייב להיות מישהו שידאג שהמחיר האנושי והסביבתי יילקח בחשבון. מישהו שיגיד שזה לא הגיוני שבקריות יחיו אנשים ליד פצצת ענק של מאות אלפי טונות של אמוניה. 40,000 ילדים שמגיעים מידי שנה לחדרי המיון בגלל בעיות נשימה, אי אפשר לקבל את זה. אי אפשר לחכות עד שיפתרו כל בעיות הביטחון.

אם אתה מסכים עם מה שנאמר כאן. אם אתה מאמין, שלמחיר האנושי והסביבתי, חייב להיות ביטוי באופן קבלת ההחלטות במדינה. אם אתה חושב להישאר בארץ, למצוא שותף או שותפה לחיים ולהקים כאן משפחה עם עתיד, חייבים ירוקים בכנסת, כמו בשאר מדינות אירופה.

(*) פאר ויסנר הינו יו"ר מפלגת הירוקים בישראל ומכהן כסגן ראש עיר בתל אביב יפו.