כל שנותר לנו זה לומר "אלי, אלי, שלא יגמר לעולם, החול והים ורשרוש המים". לצערנו, הים – מזוהם, החול – מזוהם, ואם מדינת ישראל תמשיך בדרך של הזנחת הסביבה, בקרוב גם לא נזכה לשמוע את רשרוש המים.
חופי הים של מדינת ישראל כבר הפכו מזמן לפח אשפה אחד גדול. כבר קשה לספור את מספר הפעמים שמשרד הבריאות הודיע בכלי התקשורת שהרחצה בחוף כזה או אחר מסוכנת בגלל זיהום , הזרמת ביוב , שפכים וכד
בפריז, וינה, ברלין, שיקגו, וושינגטון, מדריד, מוסקבה ועוד, כאשר להם יש תקלה בצינור הביוב ולערים הללו אין אופציה של ים האם הערים האלה מוצפות בביוב? הגיע הזמן שמדינת ישראל תפנים שהזרמת הביוב לים היא לא אופציה עוד.
בישראל 2007 יש מי שדואג שלא נוכל ללכת לים בלב שקט, שנוסיף לחשוש שהכניסה לים נאסרה עקב זיהום, או שמא, אף שהכניסה מותרת, מי הים מזוהמים מבלי שנדע. כדאי שנזכור שבלי ים לא נוכל לקיים כאן חיים נורמליים גם אם יפרוץ, לפתע, שלום
לפני מספר שנים התפוצץ צינור הביוב של השפד"ן בגוש דן במשך שלושה שבועות נשפכו לים מליוני קובי"ם של ביוב. המשרד להגנת הסביבה הגיע ביחד עם המדינה לעסקת טיעון שאושרה ע"י היועץ המשפטי לממשלה. העונש היה מגוחך, 200 שעות עבודות שירות למען הציבור. אז מה הפלא שאין בישראל היום אדם או ראש עירייה שמפחד להזרים שפכים לים.
הנכס היחיד שיש לעיר אילת זה הים, האלמוגים, הדגים, הדולפינים והחופים. העיר עצמה בלי חוף הים שלה, אין בה כלום. פרנסי העיר והעומד בראשה עומדים במצח נחושה בכל פורום כאשר פיהם מלא בביוב הזורם לים ואומרים אין בריירה. האם הם לא שמעו מעולם על אופציה שנקראת בשפה המקצועית "צינור גיבוי"?
יש להעמיד את ראש העירייה וחבריו למשפט שדה סביבתי שינוהל ע"י חבר מושבעים מהציבור.
לצערי, תחנות הצדק בישראל בנושאים הסביבתיים שכחו מזמן את עבודתם והם נותנים דרור לטרור הסביבתי.
בואו נהיה כולנו הפה של הדולפינים ושאר חיות הים למען הדורות הבאים ונעמיד אותם לדין!
RSS ים וחופים