סקר של מכון דחף קובע כי 60% מתושבי ישראל תומכים בהקמת הבסיס בצומת הנגב. ראשי רשויות מהאזור תומכים אף הם ביוזמה הצה"לית. ראש מועצת עומר: "אם יעצרו את ההקמה, אפנה לבג"ץ בדרישה לפנות את באר-שבע"
ללא אישורה של מינהלת הכנרת, מפיקי גמר "כוכב נולד" שייערך השבוע הקימו במה על קו המים בחוף גולן, בנו במקום סוללת עפר וחסמו את הגישה לחוף הציבורי. "הם מתפרעים בלי דין ובלי דיין בשביל הרייטינג", מתקומם אחד התושבים. מפיקי הגמר: "יש לברך את סלקום שטרחה להביא אירוע בסדר גודל כזה לכנרת"
בית המשפט המחוזי העניק תוקף להסכם בין חברת איתנית לעיריית נהריה, לפיו ישולם לה פיצוי של כ-4.7 מיליון שקל לכיסוי הוצאות פינוי אזבסט מאזור בו היה אמור להיבנות לונה פארק
מאת: דר' גיא בכור
ממשלת ישראל מנסה לפתות ישראלים יורדים לחזור לארץ באמצעות סיוע כספי? זה טוב, אך בהחלט לא מספיק. כאן אנו זקוקים לחזון דרמטי, מפרה, מאתגר, במסגרת קונצנזוס ומעורר תהודה בינלאומית, שישנה לגמרי את מצבנו, ויביא לכאן לא אלפי יהודים וישראלים מבחוץ אלא מאות אלפים. אז איך עושים את זה?
כאשר קראתי בסוף השבוע ב"ידיעות אחרונות" על התוכנית המתגבשת בממשלה להחזרת "אלפי" ישראלים יורדים, תוכנית הבנויה על הטבות של עד 160 אלף ₪ למשפחה, חייכתי לעצמי במרירות.
זה הרי מראה דמותה של ממשלת ישראל של היום: מדינה שמנה עם הרבה כסף לפזר, מעט אפקטיביות ואפס חזון, וזאת בלי לפגוע בכוונת הוגי ההצעה, שכוונתם בוודאי טובה. אפס חזון, בדיוק כמו מצבנו הצבאי או המדיני.
משיחות עם ידידים ובני משפחה בניו יורק כבר אומר שהטבות כספיות לא יהיו אלה שיחזירו אותם הביתה, הרי מצבם הכלכלי שם משופר לעין ערוך מן ההקשר הישראלי. ואם כבר הוגים תוכנית, מדוע להסתפק בחזרת אלפים ולא, למשל, מאות אלפים של ישראלים, להם אנו זקוקים? ואיך עושים את זה? כאן אנו זקוקים לאותו תבלין שרק הוא מפעים את הישראלים: חזון.
בשנות השבעים היתה העיירה רעננה מושבה קטנה ומרוחקת (הפכה לעיר רק בשנת 1981), שמעטים הסכימו לגור בה. רעננה היתה הליכלוכית הנשכחת והמנומנמת של ערי השרון, במרחק עצום מהרצליה, רמת השרון השכנות, ובמרחק מתחת לכפר סבא, או לכל ערי גוש דן. בשנות השבעים היו הקבלנים מציעים מכונית פיאט לכל מי שיסכים וירכוש דירה ברעננה, עד כדי כך היה מעמד העיר בשפל.
כבר בשנות השמונים הלכה והעיר והתפתחה, אך את עיקר שגשוגה היא חייבת לראש העיר שלה מאז 1989, זאב בילסקי, (מאז 2005 יו"ר הסוכנות היהודית). האיש היקר, שאותו זכיתי להכיר במשך שנים, הוא לא רק פעלתן, דינאמי, חדשן ויוצר, אלא קודם כל רב-אומן בשווק אסטרטגי. בילסקי החל לבנות ולהציג את רעננה כעיר איכות החיים בישראל, כעיר נקייה, עם אוכלוסיה הומוגנית ואיכותית, עם חינוך מצויין, שקט, נועם ודרך ארץ, ועם זאת קרובה לכל מקום. בילסקי הפך את רעננה ל"עיר הירוקה ביותר בישראל", ובצדק. בשנת 2005 אף הוכתרה רעננה על ידי ארגון הבריאות העולמי בתואר "קהילה בטוחה", והפכה בכך לעיר היחידה בישראל ובמזרח התיכון כולו, המחזיקה בתואר עולמי זה. בילסקי יצר יש ומאין, וידע גם לשווק בארץ ובעולם.
התוצאה: מחירי הנדל"ן ברעננה הם מהגבוהים ביותר בישראל, כאשר רעננה עקפה כבר את כפר סבא, הרצליה, רמת השרון וכל ערי גוש דן, והיא מתחרה במחירי הדיור שלה עם תל אביב. המהלך הושלם. שמה של העיר יצא למרחוק, בעיקר בארצות הברית ובצרפת, ורבים מבקשים לעבור ולגור בה (ולכן הזינוק במחירי הנדל"ן). זהו מודל.
זיהום האוויר בחיפה? יקטן ב-2009 כשתושלם העברת גז לאזור. עיר הבה"דים? פרויקט חיוני למדינת ישראל. מחזור? הרשויות המקומיות אחראיות. השר להגנת הסביבה גדעון עזרא התארח בפורום חי וענה לשאלות הגולשים. התשובות הנבחרות – לפניכם
מנכ"לית המשרד להגנת סביבה לשעבר, נחמה רונן, מתריעה ("העבר עוד לפנינו", TheMarker, 21 באוגוסט) מפני הקמת תחנת כוח גרעינית. מאמרה של רונן מעלה חשד כבד שהכותבת מתנגדת להקמת כורים גרעיניים אך ורק בגלל הפופולריות של עמדה זו.
באחרונה התפרסמה ידיעה מרעישה: הממשלה עומדת לקבל החלטה היסטורית על הקמת תחנת כוח גרעינית בנגב. המניעים להחלטה הם לכאורה "ירוקים" – דאגה מהידלדלות מקורות האנרגיה בעולם והרצון להפחית את הנזק הסביבתי שגורמת תחנת הכוח הפחמית.
זה היה רק שאלה של זמן עד שמאחד המפעלים במפרץ חיפה ידלוף חומר , אשר יגרום לזיהום אוויר חריף באזור, עד אשר ישמע פיצוץ באחד ממפעלי רמת חובב, אשר ממוקמים באזורים מיושבים וצפופים . זה היה רק עניין של זמן , כי כולם יודעים שזה מתישהו אמור היה להתרחש , ובשטח לא עושים דבר. אז הפעם זה קרה בתוך שבוע ורק בנס ללא נפגעים רבים, אבל זיהום האוויר החריף במפרץ חיפה והפיצוץ ברמת חובב אינם יכולים לעבור לסדר היום בשקט.
לא ברור איך השר להגנת הסביבה יכול לישון בשקט כשהסיכונים הם כל כך רבים וחמורים כשהתושבים בחיפה והאזור ובאזור רמת חובב חיים בפחד מפני הפצצות המתקתקות שבסמוך לבתיהם כבני ערובה לכל דבר.
המפעלים המזהמים המסוכנים במפרץ חיפה וברמת חובב , אינם גזרה משמים. ועל השר להגנת הסביבה וממשלת ישראל החובה לדאוג לבריאותם של התושבים גם במחיר השבתתם של אותם מפעלים ופגיעה כלכלית בהם.
הפתרון למצב הבלתי נסבל הזה הוא אחד – הרחקתם של המפעלים ממרכזי אוכלוסיה. הדבר הזה היה צריך להיות כבר אתמול ולא כנהוג אצלנו אחרי שהאסון הגדול מתרחש . מדינת ישראל אינה יכולה להתייחס למפרץ חיפה ולרמת חובב כאל פח אשפה של מדינת ישראל , כאילו האזורים האלה סובלים כל זיהום אפשרי. התושבים באותם שני קצוות של מדינת ישראל אינם סוג ב'.
האורות במשרד להגנת הסביבה צריכים להישאר דלוקים כל הלילה עד אשר יצא "עשן לבן" ולא מזוהם עם דרכי פעולה נגד המפעלים המסוכנים ונגד בעליהם ונגד הסיכונים להם הם אחראים . הסיכונים של המפעלים במפרץ חיפה וברמת חובב לא נולדו אתמול ואף שר לאיכות סביבה מיום הקמתו של המשרד או אנשי משרדו אינם יכולים לטעון כי הם אינם מוכרים להם.
על מדינת ישראל רובצים איומים מבוקר ועד ערב מאויבינו מחוץ , האבסורד הוא שעם האיומים, הלא פחות חמורים, שהנם בגדר איומי טרור לכל דבר מדינת ישראל אינה מתמודדת, אלא נהפוכו עוד יהיה מי שיאמר מתגרה בהם, אחרת אין שום הסבר אחר להחלטתה של ממשלת ישראל להקים את עיר הבה"דים הצה"לית בסמוך למפעלים מזהמים ברמת חובב בניגוד לעמדתם של אנשי המשרד להגנת הסביבה. במקרה של פיצוץ חמור יותר בעוד מספר שנים, כאשר עיר הבה"דים תהיה מוכנה עלולים חייהם של אלפי חיילים להיות בסכנה, ועיניהם של אלפי הורים לא תעצמנה מדאגה, לעומת עיניהם של רבים אחרים שחיים בעצימת עיניים תכופה, כי בזה הם מוכשרים.
הגיע הזמן להתעוררות כללית , לפני שיהיה מאוחר מדי : ששר הביטחון יתעורר וימנע את הקמתה של עיר הבה"דים במקום, שהמשרד להגנת הסביבה יפעל לביטחונם של האזרחים הגרים בסמוך למפעלים כי שעון החול אוזל.
קונסטנטין גרץ' היה סטודנט צעיר לתואר ראשון ב-1997, כשהבין שגילה מין חדש של בעל חיים. גרץ', חובב דו-חיים שמגדל חיות מאז גיל שלוש, לכד בבריכת ממילא בירושלים כ-20 ראשנים של אילנית. "אחרי הגלגול מראשן לבוגר, מיד יכולתי לראות שזה משהו שונה מהאילנית הרגילה שיש בישראל", הוא אומר. בדירתו במעלה אדומים הוא האכיל את האילניות בחרקים והירבה אותן, עד שנוצרה אוכלוסייה של עשרות פרטים.
היישובים המקיפים את הנחל סובלים מצחנה קבועה. צינור באורך קילומטר יפתור את בעיות הביוב. אבל מי יפתור את שאלת המימון?
אלו סיפורים מארכיון הנושא זיהום קרקע ומים.
RSS זיהום קרקע ומים
אודותינו | על האתר | הצטרפות | התנדבות | לתרום | עצומות | תודות
דרכים ליצירת קשר | פנייה למנהל האתר | פנייה למפלגה
