תרבות הקומבינה הפכה משלולית קטנה לים גדול, ים כל-כך גדול שאפילו העשן שיוצא ממפעלי הספינים הגדולים שקמו להם בישראל לא מסתיר אותו.
מי שחושב שהאיום הקיומי המשמעותי ביותר על ישראל הוא הגרעין האירני, טועה. האיום הקיומי המשמעותי ביותר על ישראל הוא הנגע של תרבות הקומבינה.
תרבות הקומבינה מדבקת כמו וירוס השפעת, ומתפשטת והורסת כמו גידול סרטני ממאיר. הדברים שנחשפו השבוע הם קצה קרחון של מערכת שלטונית נגועה וחולה.
אפשר לשער שאילו המשטרה הייתה בוחרת לצותת באופן אקראי במקום לרשות המסים, לכל מערכת שלטונית אחרת, בין אם זו עירייה, משרד ממשלתי, הצבא או אפילו המשטרה עצמה היא הייתה מוצאת ממצאים מסמרי שיער.
יש לשער שהתחושה הציבורית הקשה לגבי חשיפת השחיתויות ברשות המסים, היא לא בשל החשיפה הספציפית הזו אלא בשל התחושה החזקה כי החשיפה רחוקה מלהביא ריפוי הריקבון המערכתי הממאיר שהשלטון סובל ממנו.
אפשר להגיד "שהפרונקל" של תרבות הקומבינה תמיד ליווה אותנו בצורה זו או אחרת כחלק מן המערכת, אבל נשמרה על אש נמוכה, הקומבינטורים של פעם נתפסו אפילו כמשב רוח צעיר שמכניס תזזית למערכת. כל עוד היו בשלטון דור המנהיגים הקודם, מנהיגים כמו שמיר, בגין ורבין, אנשים אידיאליסטיים וצנועים הריקבון של תרבות הקומבינה לא התפרץ.
אין לי ספק שאילו מנהיגים אידיאליסטיים אלו היו נתקלים בתרבות הפוליטית והתקשורתית של היום הם היו מתייגים כפראיירים נכנכים, וחסרי סיכוי מול גלי ים הקומבינות האימתני.
אין לטעות ריקבון של תרבות הקומבינה בשלטון לא הגיע מלמטה אלא התפשט והתפרץ מלמעלה. כאשר נבחר ציבור קומבינאטור מגיע לתפקיד בשלטון באופן טבעי מגעים איתו עוזרים ופקידים קומבינאטורים כמותו, ברור לכל שאנשים ישרים באמת אינם יכולים לדור בכפיפה אחת עם אותם קומבינאטורים ולכן נדחקים במהירות מן המערכת. וכך כמו מגיפה, תרבות הקומבינה פשוטת ואוכלת כל חלקה טובה במערכת השלטונית.
באופן בפרדוכסלי התואר קומבינטור הפכה למחמאה לפוליטיקאי, קומבינטור נתפס כאיש מנצח, אדם שיכול להפוך במטה קסם נתוני פתיחה נחותים לניצחון פוליטי מוחץ ומי לא רוצה להיות בצד שמנצח. מרוב הכמיהה הזו לניצחון נשכחת פעמים רבות הדרך, והדרך לא פחות חשובה מהתוצאה לפעמיים אפילו יותר.
אפשר לתהות איך תוך שני עשורים הפכו תכונות כמו אידיאליזם ויושרה לתג של חולשה לפוליטיקאי. אולי ההסבר הוא שבתודעה הציבורית התקבע התלם שפוליטיקה היא מערכת מושחתות, ואין מה לעשות.
אני סובר שמנהיגים אמיתיים לא צריכים ללכת בתלם אלא לקבוע את התלם במיוחד אם הוא רקוב ומנוון כמו המערכת הפוליטית של היום.
אם רוצים למגר את תרבות הקומבינה בראש ובראשונה אסור לנו לקבל אותה, הן בדברים הקטנים והן בדברים הגדולים.
במקרים רבים הבחירה היא שלנו, אם להצטרף לזרם, לעצום עיניים או לנסות למגר אותו. תרבות הקומבינה נמצאת סביבנו כל הזמן, למשל כאשר ג'יפ עוקף פקק בשוליים אנחנו בוחרים אם להצטרף אליו, לעמוד בשקט בפקק או לדווח על העבריין.
וכך גם בפוליטיקה הבחירה היא שלנו, האם לבחור במפלגה שסירחון הקומבינה אופף אותה מכל כיוון או במפלגה נקייה, עם אנשים ישרים ואידיאליסטים.
*הכותב פעיל סביבתי וחבר בהנהגת מפלגת הירוקים
RSS סביבה