מאת: עו"ד אמיר לירן
כיום אנו מצויים בעידן חדש, עידן של חופש מידע. המחוקק העלה את זכות האזרח לקבל מידע מרשויות ציבוריות עלי ספר, בציינו כי "הזכות לקבל מידע מרשויות ציבוריות היא אחת מזכויות היסוד במשטר דמוקרטי. היא תנאי בסיסי להגשמתו של חופש הביטוי ולמימוש זכויותיו הפוליטיות של אדם בכל תחומי החיים. נגישות רבה יותר למידע תסייע לקידומם של ערכים חברתיים ובהם שיוויון, שלטון החוק וכיבוד זכויות האדם, ותאפשר גם בקרה טובה יותר של הציבור על מעשי השלטון". אנו עדים לדמוקרטיזציה של ההליך המינהלי, והחלת עקרון הפומביות על דיוני הרשויות הציבוריות תואם למגמה זו.
גם בית המשפט העליון פסק כי מידע בעל אופי ציבורי מובהק יש לחשוף לציבור, וכי "מסקנה זו מתבקשת מתכליתו האמורה של החוק (חוק חופש המידע – א.ל.), מחובת הנאמנות שהרשות חבה בה כלפי הציבור ומהיותו של המידע המצוי בידיה קניינו של הציבור."
בעבודה זו יטען כי ללא החלת עקרון הפומביות על דיוני הרשויות הציבורית, הרי הלכה למעשה חוק חופש המידע הופך להיות אות מתה בספר החוקים. פומביות הדיון היא הפן המשלים של זכות הציבור לדעת, והגשמתו יוצקת תוכן ומשמעות לזכות זו.
עוד לפני חקיקתו של חוק חופש המידע, נקבע כי ללא מידע מרשות ציבורית לא תיתכן ביקורת ציבורית, כדברי בית המשפט העליון: "ביחסים שבין הפרט לבין רשויות השלטון, יש להגשמת זכות הציבור לדעת חשיבות ראשונה במעלה. בכך תלוי עצם קיומה של ביקורת ציבורית על פעולות הרשויות, ובקיומה של ביקורת זו מותנה אמון הציבור ברשויות עצמן".
אכן חוק חופש המידע, יצר מנגנון מתאים לבקשות לקבלת מידע מרשויות ציבוריות אך חוק זה במתכונתו מתאים אך ורק לצרכיו של האזרח היודע בבירור באיזה מידע הוא מעוניין לקבל מהרשות הציבורית.
כיצד יפעל אזרח, המעוניין לקיים ביקורת ציבורית על הרשות, אך אין בידיו כל ידיעה אילו החלטות קיבלה הרשות הציבורית ? האם על אותו אזרח להגיש מדי חודש בחודשו בקשה למידע, בו תתבקש הרשות לציין בפני האזרח אילו החלטות קיבלה הרשות לאחרונה, על מנת שהאזרח יבקש להיכנס לעובי הקורה של אותן החלטות ? היום אזרח המעוניין לבקר רשויות ציבוריות נתון לחסדיהן, ירצו ידווחו לו על החלטותיהן, ירצו יתעלמו ממנו, במקרה הטוב יזון האזרח מהדלפות של גורמים פנימיים, אשר יתנו לו רמז לכיווני ביקורת אפשריים.
דווקא אי הידיעה על החלטות רשות ציבורית במועד קבלתן, מונעת מהאזרח כל אפשרות מעשית להעמיד אותן החלטות לביקורת משפטית של בית המשפט לעניינים מינהליים או של בית המשפט הגבוה לצדק לפי העניין, באשר תיטען כנגד האזרח טענת סף של שיהוי, אשר תקבל משנה תוקף כאשר הרשות הציבורית הוציאה כספים ליישום החלטותיה, וצדדים שלישיים הסתמכו על אותן החלטות.
התוצאה הכאובה היא, שהיום הרשויות הציבוריות פועלות הלכה למעשה במחשכים, פטורות מלתת לציבור דין וחשבון מלא על החלטותיהן, פטורות מביקורת ציבורית בזמן אמת, ונהנות למעשה מצנזורה שאיננה מגיעה להן כדין.
גם אם נבחן רשויות ציבוריות המחויבות לפעול בפומבי ובנוכחות הציבור, נמצא שאותן רשויות פועלות הלכה למעשה בסודיות, באשר החובה לפעול בפומבי, איננה כוללת מבחינת הרשויות גם החובה לידע הציבור על קיום אותן פעילויות, כדי שיוכל לממש את זכותו להיות נוכח באותן פעילויות.
המשך »