כלי הרכב אחראים ל-98% מפליטת הפחמן החד חמצני בישראל; TheMarker מציג את כל הדרכים לצמצום הזיהום: מרכישת מכונית חדשה, דרך הפעלה נכונה של המזגן ועד הליכה ברגל. מדריך לנהג הסביבתי

לכתבה בהארץ לחצו כאן…
הפתרון הרדיקלי: לכו ברגל, לכתבה לחצו כאן…
הפתרון הסולידי: מלאו אוויר בגלגלים, לכתב לחצו כאן…

מדובר באוטובוסים מדגם יורו 2, מהמזהמים ביותר בצי האוטובוסים; דן: נפחית את כמות החלקיקים המזהמים בחצי לעומת 2004

לכתבה בהארץ לחצו כאן…

תושבי הישובים הסמוכים לתוואי המתוכנן לכביש, שאמור לחבר בין כביש 6 לנתיבי איילון, עתרו לבג"ץ בדרישה שיורה לממשלה לסלול את הכביש במנהרה כדי שהאוויר לא יזוהם והקרקע לא תיפגע

לכתבה בNRG לחצו כאן…

במקום חוק שמחייב קסדה בעיר, עדי גל מבקשת מהמדינה להרפות מאובססיית הבטיחות לטובת אחריות אישית- ושבילי אופניים ראויים

למאמר בוואלה לחצו כאן…
לעצומה שלנו נגד חוק הקסדות לחצו כאן…

נציג הירוקים במכתב למנכ"ל ערוץ 10: "איך ונדליזם לטבע מתיישב עם האידיאולוגיה הירוקה שהערוץ אימץ לעצמו, אם בכלל אימץ?"

נציג מפלגת הירוקים בשרון, דרור עזרא, פנה בשבוע שעבר במכתב אל מנכ"ל ערוץ 10 מודי פרידמן. במכתב מתרעם עזרא על מה שהוא מכנה "הפגיעה של הערוץ בסביבה".  עזרא כותב: "לא ידוע לי עד כמה אם בכלל, אנשי ערוץ 10 מודעים לנזק העצום שגורמים לטבע כלי משחית שנקראים רכבי שטח. אזורי טבע שלמים, במיוחד אלו החוליים, ניזוקים לבלי הכר, כל זאת בעקבות הנוהג של נהגי כלי משחית אלו להפוך אזורי טבע למגרש משחקים פרטי שלהם."

 לכתבה בוואלה לחצו כאן…

הסיפור הזה של חוק הקסדות, מעבר לעניין עצמו שהוא די טיפשי, מגלם עניין עקרוני על הקשר בין המחוקק לבין האזרח. עולה השאלה מהו החופש של שיקול הדעת של אזרחים לגבי בריאותם? האם אפשר להגביל את שיקול הדעת הזה? ואם כן באלו מקרים? 

חוק הקסדות הוא דוגמא נהדרת איך המחוקק נכנס "לתחתונים" של האזרח, המחוקק אומר כאן בעצם אתה אזרח טיפש אני כמחוקק יודע יותר טוב ממך מה "טוב" לך, ואני לא אתן לך שום שיקול דעת.
לביטול שיקול הדעת של האזרח לגבי בריאותו יש מסר כפל, מסר של נחיתות שיקול דעתו על פני שיקול הדעת של הרשות ומנגד יש מסר של הסרת האחריות מן האזרח על מעשיו, "אני שמיתי קסדה לא אמרו לי שצירך לרכב בזהירות", ולכן אם הקסדה לא הצילה אותי אז הממשלה אשמה.

מדובר בחוק טיפשי, מגלומני וגורף, בעולם רק ב3 מדינות קיים חוק קסדות גורף כמו החוק החדש, אוסטרליה, ניו-זילנד ודרום אפריקה. במדינות אירופה שבה תרבות האופניים משגשת בשנים האחרונות אין חוק כזה, באוסטרליה למשל התגלה שמספר הרוכבים ירד ב40% לאחר חקיקת החוק. האבסורד בכל הסיפור שמחקרים שנעשו באוסטרליה לא הראו שום ירידה במספר ההרוגים לאחר חקיקת החוק. מחקרים אחרים שנעשו בעולם לגבי בטיחות רוכבים מוכחים כי הגרום המשפיע ביותר על בטיחות הרוכבים הוא מספרם, ככול שיש יותר רוכבים יש פחות הרוגים.
  
אבל למה לעצור עם חוק הקסדות? למה לא לחייב רוכבי אופניים לרכב רק על אופניים עם בלמים תקנים(רצוי מסוג דיסק)? למה לא לחייב את הרוכב ללבוש בגד מחזיר אור? או לשים וינקרים?
אם כבר אביזרי בטיחות לטובת הרוכב, למה לא לחייב אותו להעביר את האופניים טסט שנתי, שבו יבדקו כל אביזרי הבטיחות? ואולי גם לחייב ברישיון רכיבה? הרי לא יתכן שירכבו ברחוב ישראל רוכב אופניים לא מיומנים שיפגעו בעצמם.

יקפצו אנשים ויגידו, אבל במכוניות יש חובה לחוגר חגורה, גם זה דרקוני?
ההבדל לטעמי שנהיגה ברכב מנועי היא פריבילגיה, שדורשת יכולות נלמדות על כלי שיכול לגרום נזק קשה לשאר משתמשי הדרך אם נוהגים בו ללא מיומנות. פריבילגיה זו כמובן מותנית ברישיון, ולכן יש היגון בהתקנת תקנות למען המשך השימוש בפריבילגיה לנהוג ברכב מנועי.

יקפצו אחרים ויגידו זה לטובת הרוכבים?
יפה שהכנסת דאוגת לבריאות הרוכבים, אבל למה להסתפק רק בקסדות? אולי השוטר צריך לבדוק את הבלמים של האופניים? גם זה עניין בטיחותי. ואם כבר בריאות למה לא להפסיק את נסיעת הרכבים המזהמים בעיר? גם הם פוגעים בבריאות הרוכבים. ומה עם המדרכות העקומות ושאר המכשולים? שגם הם יכול לפגוע בבריאות הרוכבים. ואם באמת רוצים לדואג לבריאות הרכובים למה לא לאסור בכלל נסיעה של מכוניות הרי הן הקוטלות מספר אחד של רוכבי אופניים, ושום קסדה אופניים לא תמנע פגיעה קשה בתאונה עם מכונית.

יש לזכור שעם הטיעון דאגה לבריאות האזרחים אפשר ללכת רחוק מאוד, ולהגיע למחוזות שנצטער על שהגיענו אליהם. למשל מחר רופאים יאמרו שזה טוב לבריאות לקחת כל בוקר ויטמין C,B וZ למה שלא יחייבו בחוק את כל האזרחים לקחת אותם? ומי שלא יעשה זאת יקבל קנס. ולמה לא לחייב בחוק חולה לקחת את התרופות שהרופא רשם לו? הרי זה לבריאותו מה רע בזה?

מה שרע בזה שמדינה חופשית ודמוקרטית דוחפת את האף למקומות שהיא לא צריכה, הופכת למדינת צבא, שבה אזרחים הופכים לחיילים חסרי שיקול דעת, ששגרת חייהם מתנהלת לפי פקודות.
רבים מאזרחי ישראל היו בצבא, ויודעים את המשמעות של שלילת שיקול הדעת בדברים הבסיסיים ביותר כמו מה ללבוש מתי להתגלח או איך להסתפר, אנו מקבלים את המשמעת הצבאית כהכרח למען הפעל כוח יעילה במקרה הצורך. אבל למה להפוך את כל שיגרת יומנו האזרחית לשגרה צבאית?

לאופניים וכלים גלגליים דומים אין צורך ברישיון(היום) ואדם יכול להשתמש בהם כרצונו לרכב בחוף ים, בפארק, על המדרכה ועל בכביש. אפשר וצריך להשאיר לאזרח את שיקול הדעת אם הוא רוצה לחבוש קסדה ובאיזה מקרה. לא צריך להרוג את ההנאה ברכיבה על האופניים ע"י חוקים ותקנות טיפשיים שלא יהיה אפשר לאכוף ורק יגרמו לאנשים להרגיש שהם עבריינים בלא עוול בכפם.

אני תוהה האם אולי באמת הגיע הזמן לחוקק חוק נגד מחוקקים מגלומנים ותאווי פרסום, שמחוקקים חוקים מיותרים שרק מגברים את המיאוס של האזרחים מן הכנסת.

לחתימה על העצומה שלנו לחצו כאן…

גיל מלמד סבור שהקמפיין של הירוקים נגד "חוק הקסדות" לרוכבי אופניים הוא פופוליסטי, וכי מכל החוקים המיותרים שמקדם ח"כ ארדן, דווקא החוק הזה מועיל ונחוץ

למאמר בNRG לחצו כאן…
למאמר תגובה שלנו לחצו כאן…

פחות מאחוז אחד מכלי הרכב בישראל נבדקו בחצי השנה האחרונה על-ידי ניידות של המשרד לאיכות הסביבה, למרות שבישראל מתים קרוב ל-1,000 בני אדם מזיהום אוויר. האם המדינה עושה את הכל כדי למנוע את מקרי המוות הללו?

לכתבה בYNET לחצו כאן…

החוק המחייב רוכבי אופניים לחבוש קסדות הוא התערבות בוטה של המחוקק בחייו של האזרח. כשמדינה חופשית ודמוקרטית דוחפת את האף למקומות שהיא לא צריכה, היא הופכת למדינת צבא

למאמרו של דרור עזרא בנענע לחצו כאן…

בקרוב בתל-אביב: מתקנים להשכרת אופניים יפוזרו ברחבי העיר – תעבירו כרטיס ותתחילו לפדל

הירוקים, כמובן, מברכים על היוזמה. "תל אביב היא עיר אידיאלית לרכיבה על אופניים", אמרה הדס שכנאי, חברת מועצת העיר מטעם מפלגת הירוקים. "רובה שטוחה, ויש בה כיום 75 קילומטרים של שבילים סלולים ועוד 25 קילומטרים בתכנון. תל-אביב היא גם עיר קטנה מבחינה גיאוגרפית ולכן זה יהיה נכון יותר אם האנשים יגיעו אליה בתחבורה ציבורית וירכבו בה על אופניים".

לכתבה בNRG לחצו כאן…
לחתימה על העצומה נגד חוק הקסדות לחצו כאן…