הארכיון של

הירוקים לתעשיינים: תפסיקו להתלונן ושמרו על הסביבה

יום שני, 28 ליולי 2008   מאת:

טענות התעשיינים על צמיחת החוקים הירוקים והקושי לעמוד בהם כמעט וגרמו לי ולחברי להזיל דמעות רחמים על תעשייני ישראל. מה אנחנו הירוקים רוצים מחייהם. מדוע אנחנו כאלה נודניקים ולמה אנחנו לא נותנים לבעלי המפעלים לנשום קצת אוויר ולוחצים אותם בנושאים הסביבתיים הקשורים למפעליהם.

הסיבה מאוד ברורה – כל אזרחי מדינת ישראל רוצים לנשום אוויר נקי. הירוקים בישראל לא מעוררים חרדה, החרדה הקיימת היא לגורל כדור הארץ בכלל והסביבה בה אנחנו חיים בפרט. מי שלא רואה את זה עד כה כנראה באמת שם בראש סדר העדיפויות שלו את רווחיו הכלכליים ולא את בריאות הציבור.

לרוב מי שנוהג כך הם אותם בעלי מפעלים אשר עושים ככל העולה על רוחם מתוך ידיעה שמערכת האכיפה בישראל נכשלה במשימתה והסיכוי שהם יתפסו מזהמים או חורגים מהתקנים אינו גדול. התנהגות זו אופיינית לאותם בעלי מפעלים אשר יושבים במשרדיהם הממוזגים במגדל תל אביבי כאשר בשטח המזוהם במפעל עובדים אנשים אשר בריאותם נפגעת מהחומרים הנפלטים לאוויר בשטח המפעל .

לתעשיינים נח תמיד לנפנף עם חרב הפיטורים. גם אני הייתי תעשיין בעברי, אך נשאלת השאלה מה עדיף – עובדים בריאים אשר ישבו בבית או ימצאו מפעל חלופי או עוד עובדים שנפגעים מזיהומי המפעל שבו הם עובדים וחייהם מתקצרים.

הירוקים: מסתכלים על העתיד
הירוקים במדינת ישראל אינם אויבים של אף בעל מפעל. האינטרס שלנו הוא לדאוג לאוויר נקי , נחלים נקיים כדי שבסוף שבוע כאשר בעל ההון יוצא עם ילדיו לטבע יהיה לו איפה לטייל מבלי שהוא ינשום אוויר מזוהם כמו כל עם ישראל או כאשר הוא הולך לרחוץ בים הוא לא ייתקל במים עם שפכי ביוב.

הירוקים במדינת ישראל, בשונה מגופים רבים בארץ, לא מסתכלים רק על המחר , אלא דואגים לדורות הבאים . במקום להרגיש מותקפים , נכון היו עושים התעשיינים אם היו מחבקים את הירוקים ועומדים בתקנים שהם נדרשים להם כי כל נפגע זיהום כתוצאה מפעילות המפעלים הוא הוצאה עצומה לאוצר מדינת ישראל , כי כל קנס שמוטל עליהם הוא קנס שללא ספק היה יכול לסייע לסביבה. בדיוק כמו כלי רכב לפני טסט והמחיר שצריך שבעל הרכב צריך לשלם במוסך לתיקון הליקויים.

הגיע הזמן שבעלי המפעלים יבינו שעשיית רווחים אסור שתהיה תוך שהיא פוגעת בבני אדם ובסביבה. אסור גם שבנושא חשוב כזה ינסו התעשיינים לעשות דמגוגיה זולה כאשר הם משווים את מפעלי רמת חובב למפעל עלית ברמת גן ברמת הזיהום בשני המקומות. זיהום האוויר ברמת גן הוא ברובו תוצאה של כלי רכב העוברים בצומת עילית הסואן בעוד שברמת חובב תוצאות הזיהום הם מהמפעלים המזהמים.

האיום שמשמיעים התעשיינים על נטישת הארץ ומעבר לארץ אחרת לא ירתיע את הירוקים לשמור על הארץ הזאת כי אין לנו ארץ אחרת. תעשיין שעובר עם מפעלו לחו"ל הוא אותו תעשיין שהארץ הזאת אינה חשובה לו ולא היתה חשובה לו כשהוא זיהם אותה. מעבר לארץ אחרת עם מפעל זאת בריחה מהתמודדות. ומי שבוחר בדרך כזאת צר לי עליו.

התעשיינים בישראל קיבלו ביום העצמאות האחרון את פרס ישראל עליהם להוכיח כי הם באמת ראויים לו . הוכחה במעשים – לא בבכי ובנהי.

למאמר בNRG לחצו כאן

סניף של התעשיינים במשרד להגנת הסביבה

יום שלישי, 03 ליוני 2008   מאת:

לא יכול היה להיות עיתוי מושלם יותר שידגיש ויחדד את הפערים הקיימים בין מדינת ישראל לשאר העולם בדאגה לאיכות הסביבה.

באחרונה ביקר בישראל סגן נשיא ארה"ב לשעבר אל גור, שנלחם להצלת כדור הארץ. בשעה שנאם בתל אביב, פירסם מבקר המדינה דו"ח חריף על התנהלות המשרד להגנת הסביבה בנושא גביית קנסות, הגשת כתבי אישום וטיפול בפסולת בניין. את העוסקים בדאגה לסביבה הדו"ח הזה לא הפתיע, כי הכל מודעים למצבו הקטסטרופלי של המשרד, אך הדו"ח בהחלט העציב ותיסכל. כך לא מתנהלת ממשלה שטוענת בישיבת ממשלה בתוך מערה שהנושאים הסביבתיים חשובים לה.

נכון, תקציבו של המשרד להגנת הסביבה הוא מהנמוכים במשרדי הממשלה, אך אין זו הסיבה היחידה שהמשרד לא עומד במטלות להן הוא מחויב. התנהלותו של המשרד, על פי דו"ח המבקר, רק מחזקת את תדמיתו החלשה ואת הזלזול של המזהמים באנשיו. לעתים נדמה כי קיים סניף של התאחדות התעשיינים במשרד, המשפיע על קבלת החלטות, על סדר עדיפויות ועל ההתנהלות היומיומית.

במדינת ישראל יש חוקים סביבתיים למכביר ועוד שורה של חוקים בדרך והחלטות ממשלה סביבתיות שלא בוצעו עד עצם היום הזה.

אז למה שבעל מפעל מזהם יתרגש מהחוק אם הוא יודע שאף אחד לא יאכוף אותו? למה שבעל משאית עם פסולת בניין יחשוש לפרוק פסולת בשטח פתוח, אם ברור לו שהוא ייצא נקי ולא ייתפס? למה שבעל מפעל לא יזרים את שפכיו לים ויזהם אותו, אם הוא יודע שגם את הקנס לא יגבו ממנו? אל גור הגיע לכאן עם מסר מאוד ברור: "זה הזמן לבחור בין חיים למוות".

את המסר הזה צריך לאמץ קודם כל המשרד להגנת הסביבה. עליו להחליט אם עתידו לחיים או למוות; אם עתידו לפעולות נמרצות ונחרצות נגד המזהמים, או שמא המסר שהוא משדר כי הוא בתהליך גסיסה ואיש הישר בעיניו יעשה.

כשפורסם דו"ח מבקר המדינה היתה תקוה בלבי שממצאי הדו"ח לא יגיעו לאוזניהם של גור ואנשיו, כי אז בושתנו היתה רבה. על מנת שדו"ח המבקר לא יישאר רק על המדף, חייבת ועדת הפנים בראשותו של אופיר פינס להיות קצין המבחן של המשרד, ולקיים מעקב צמוד אחר ממצאי המבקר. אסור שהמשרד להגנת הסביבה ימשיך לעבוד ב"כאילו".

למאמר באתר הארץ  לחצו כאן  

איזה כובע אתה חובש הבוקר, השר גדעון עזרא?

יום חמישי, 15 למאי 2008   מאת:

אדוני השר להגנת הסביבה ותיירות, גדעון עזרא, כשקמת הבוקר, איזה כובע חבשת על ראשך? הכובע של השר להגנת הסביבה, או את כובע שר התיירות? אני שואל זאת כי ממש לא ברור לי איך אפשר לשמש בשני התפקידים האלה בעת ובעונה אחת, ועוד יותר לא ברור לי איך לך לא ברור כי אתה יותר מעשוי להיות נתון בניגוד אינטרסים עם עצמך, בבואך לקבל החלטות חשובות ומכריעות הנוגעות לשני התחומים הללו – כמו פרויקט בניית המלון בתמנע, הנמצא בימים אלה בערכאות משפטיות. או כמו נושא הרחבת שעות פעילות של שדה התעופה נתב"ג, או בניית כפר נופש על שפתה של הכינרת.

מה יהיה כעת, אדוני השר? כיצד כעת תוכל לעמוד מול אותם מלונאים, סוכני נסיעות וחברות תעופה אשר דאגתם לסביבה רחוקה כמזרח ממערב. האם תוכל לעמוד בפרץ בשם הסביבה – משהו דומם כזה, מופשט כזה, כאשר נימוקים כלכליים יונחו על שולחנך במשרד התיירות כדי להצדיק הקמתו של מלון על שפת הכינרת?

מי שמכהן בתפקיד השר להגנת הסביבה בישראל, לא יכול לכהן במקביל כמעט באף תפקיד מינסטריאלי אחר: לא שר הביטחון האחראי על התעשיות הביטחוניות המזהמות, לא שר התעשייה והמסחר – הנמצא בקשר יומיומי עם בעלי ההון המזהמים, לא שר הפנים – המייצג את ועדות התכנון הנותנות ידן לחיסול השטחים הפתוחים בישראל וכדומה. מי שמכהן בתפקיד השר להגנת הסביבה בישראל, דווקא בשל חולשתו של המשרד – הן מבחינת כוח אדם והן מבחינה תקציבית, חייב להיות נתון כל כולו בעשיית משרדו ולהילחם כל שעה למען משרדו ולמען הסביבה בישראל – במיוחד כשהנושא הסביבתי נמצא בעלייה מתמדת בכל העולם.

החלטתו של השר עזרא לקחת את תיק התיירות בנוסף לתיק הגנת הסביבה מעבירה מסר אחד לציבור – הסביבה בישראל אינה עומדת בראש מעייניו של השר עזרא. הוא אינו יוצא דופן מקודמיו, למעט השרה יהודית נאות ז"ל, שגם הם לא קפצו על התפקיד מרצונם. אין ספק שכעת הסביבה בישראל תיפגע, רק שהיא אינה יכולה לצעוק ולמחות ולהפגין, כפי שהיו עושים בוודאי סקטורים במשק במצב דומה. התנהלותו של השר עזרא מוכיחה כי לתפקיד השר להגנת הסביבה צריך איש עם נשמה סביבתית, עם אידיאולוגיה וחזון למען הסביבה ולמען הדורות הבאים.

למאמר באתר הארץ לחצו כאן

החוף נקי, אבל מה עם הים?

יום שני, 05 למאי 2008   מאת:

מחר (שלישי) נפתחת עונת הרחצה ורבים מאיתנו נלך לחוף הים, כדי ליהנות מהחול החם והים הצונן. כן – מדובר במכלול; שני דברים שהם אחד, ולא בכדי נקרא המקום "חוף הים".

אלא שהמשרד להגנת הסביבה מתקשה להכיר בצירוף הזה. מבחינתו, החוף והים אינם גוף אחד ואין ביניהם זיקה. כשהמשרד מפרסם מידע על ניקיון החופים, ומעניק ציונים לרשויות מקומיות על מידת הניקיון של החופים שתחת אחריותם, הוא לא בודק איך מתייחסת אותה רשות מקומית לים שצמוד לאותו חוף. וכך קורה שרשויות מקומיות זוכות לשבחים על ניקיון החופים שלהן, אך לים הן מתייחסות כמו אל פח אשפה – מעלימות עין מהזרמת שפכים או חלילה מזרימות אליו שפכים בעצמן.

מדובר באבסורד: חוף נקי מזמין אליו את המתרחצים אך כאשר הים מזוהם הם אינם יכולים להיכנס למים. הקיץ בפתח, ובקרוב נתחיל לשמוע בכלי התקשורת את ההודעות המאכזבות ממשרד הבריאות, שאוסרות רחצה בחוף זה או אחר מפאת הזיהום במים. אשתקד זה קרה לא מעט: בעכו, בחיפה, בהרצליה , בבת-ים ובערים אחרות. זיהומי המים בכל קיץ אינם גזירת גורל ולא מדובר בכוח עליון; יש להם כתובת ברורה אך לרוב היא אינה נושאת באחריות.

החוף והים חד הם, וכך גם על המשרד להגנת הסביבה להתייחס אליהם. כשהמשרד להגנת הסביבה אינו רואה בהם כגוף אחד, מה נלין אנחנו על הרשויות המקומיות שמשקיעות משאבים רבים בניקיון חלון הראווה – החוף והחול – אך מזלזלות ביודעין בכיעור ובזיהום שסמוי מהעין. אל לו למשרד להגנת הסביבה לתת יד לזלזול שכזה, ולחבק רשויות מקומיות שמתייחסות לחוף ולים באופן שונה.
רשויות מקומיות רבות מתהדרות בתואר שניתן להן מהמשרד להגנת הסביבה על חופן הנקי, והן נוהגות לפרסם את השבחים ברבים. על המשרד להגנת הסביבה להכניס גם את מדד ניקיון המים בבואו לבחון את הרשויות המקומיות, ולתת ציון משוקלל של שני המדדים – ניקיון החוף וניקיון המים. באופן זה תהיה לדירוג ניקיון החופים משמעות עבור המתרחצים, שבאים גם כדי לטבול ולהתרענן במים – ולא במי שופכין.

אם יעשה כן, יתרום המשרד להגנת הסביבה לא רק לתושבי ישראל אלא גם יעביר מסר ברור ונחרץ לרשויות המקומיות: אתם נושאים באחריות למצב הים שבתחום אחריותכם, ואתם אלה שצריכים לדאוג לבריאות המתרחצים ולהנאתם.

ראש עירייה שאינו עושה כן – שאינו דואג לניקיון המים בחופים שלו – מפקיר את תושביו, את בריאותם ואת זכותם להנות מהמשאב החופי והנופי של כולנו.

מאמר שהתפרסם גם בYNET

כנגד ארבעה בנים דיברה הסביבה

יום שישי, 18 לאפריל 2008   מאת:

חכם שפועל, רשע שמזהם, אחד שעושה פרצוף של תם וזה שפשוט אין לו כסף לשאול. פאר ויסנר, יו"ר מפלגת הירוקים, מדבר כנגד ארבעה טיפוסים סביבתיים וכאלה שפחות
גם השנה נחזור בהגדת הפסח אל "חכם", "תם", "רשע" וזה "שאינו יודע לשאול" –  אותם ארבעה  בנים, נגדם דיברה התורה 
לסביבה בישראל יש ארבעה בנים, שאילו יכולה הייתה לדבר, הייתה מדברת כנגדם

המשך »

סדר סביבתי

יום ראשון, 13 לאפריל 2008   מאת:

מי מאיתנו לא דואג בימים אלה, שביתו – מבצרו יהיה נקי ומסודר לקראת הפסח. הבעיה היא, שיש ביננו, שעושים זאת תוך שהם פוגעים בסביבה ומזהמים אותה.
רגע אחד לפני, שמתחיל טירוף הניקיונות לחג, רגע לפני שמתחילים לגלגל שטיחים להציף את הבית בריחות של חומרי ניקוי ולפנות חפצים מאוסים או שאינם פועלים עוד, זה הזמן לעצור ולחשוב איך אנחנו עוברים את ההכנות לחג הזה במינימום נזקים לסביבה.
סקר, שערכה מפלגת הירוקים לכבוד פסח הצביע על כך ש- 60.3% בציבור אינו נוהג לבדוק בעת רכישת חומרי ניקוי אם הם ידידותיים לסביבה.

אז השנה, כשאתם נמצאים בסופר תקדישו עוד דקה אחת ותבחרו חומרי ניקוי, שיעשו לכם ריח נעים בבית, אך לא יפלטו לאוויר חומרים מזיקים לסביבה ולבריאותכם.
כחלק מההירתמות של כל אחד ואחת מאיתנו לעצירת ההתחממות הגלובלית טוב יעשו גם חברות חומרי הניקוי אם יוזילו בתקופה זו של השנה את מחירם של חומרי הניקוי הסביבתיים, הגבוהים מחומרי הניקוי הפוגעים בסביבה.

טוב היה עושה המשרד להגנת הסביבה לו היה מפרסם בימים אלה מידע לגבי חומרי ניקוי, שפוגעים בסביבה וחומרי ניקוי, שאינם פוגעים בה ובכך מעלה את המודעות לנושא.
בסקר הנ"ל השיבו 32.8% מהציבור כי היו מעוניינים שהמשרד לאיכות הסביבה יפרסם את המידע על חומרי הניקוי.

הציבור רוצה, אז למה זה לא יוצא?
פסח הוא גם חג בו נוהגים בני ישראל להתחדש במכשירי חשמל מהניילון (טלוויזיות, מחשב, סטריאו וכד') ואז עולה השאלה מה עושים עם המכשיר, ששבק חיים.
ברשויות מסוימות בארץ יש תחנות למחזור פסולת אלקטרונית לסוגיה. כל שצריך לעשות הוא לפנות לרשות המקומית ולתאם את הבאת המכשיר לנקודת האיסוף. זה הרבה יותר פשוט ממה שאתם חושבים והנזק שנמנע הוא משמעותי.

הפסולת האלקטרונית בישראל גדלה בשיעור של פי 3 משאר הפסולת. בישראל מיוצרת 100 אלף טון פסולת אלקטרונית וכמות זו רק תלך ותגדל במדיניות הצריכה הקיימת.
הפסולת האלקטרונית מכילה חומרים כמתכות כבדות רעילות: כספית, עופרת וכד', שהם חומרים מסרטנים ומסוכנים, אשר הימצאותם באופן לא מוסדר עלול לגרום לחדירתם לאדמה ומכאן הדרך לזיהומי מים ולסכנה בריאותית ממשית – קצרה.
אך לא רק פסולת אלקטורנית יוצאת במהלך ימי הניקיונות אל הרחובות. סוגים נוספים של פסולת מושלכים יחד עם האשפה הביתית בשל העדר אמצעים למיחזור פסולת ברשויות המקומיות.
הציבור הישראלי רוצה למחזר, זה מוכח. 56.9% ממנו טוענים כי הרשויות המקומיות אינן מעמידות מספיק אמצעים למיחזור פסולת. אין ספק, שחג הפסח הוא עיתוי טוב לרשויות המקומיות להציב לתושביהן את האמצעים ובכך להעלות את המודעות כך, שאחרי החג הדבר יהיה כבשגרה.

זכרו, זאת שנת בחירות
מניסיון העבר, על מנת שהדבר יקרה על התושבים להפעיל לחץ בנושא על ראש הרשות, השנה יותר מכל שנה קודמת יש סיכוי שזה גם יעבוד.
חג הפסח הוא חג של קניות וכשעומדים בתור בסופר מרקט כדאי לזכור להשתמש במינימום שקיות ניילון ובמקומן להשתמש בשקיות בד רב שימושיות. הנזקים הסביבתיים, שגורמות שקיות הפלסטיק הם עצומים.
ורגע לפני שאתם פושטים על חנויות המתנות ומשקיעים מאות שקלים במתנה, חישבו על מתנה סביבתית כזו שנעשתה בחומרים ממוחזרים, כזו שיש לה תרומה לסביבה.
עם מחשבה סביבתית ועשייה סביבתית נצליח לשמור על הסביבה שיש לנו כך, שגם לדורות הבאים יהיה היכן לחגוג את חג הפסח.

למאמר בNRG לחצו כאן

ממתינים לאסון על חוף הים?

יום שלישי, 25 למרץ 2008   מאת:

ארוע הדריסה שזיעזע את המדינה, על-ידי נהג טרקטורון משתולל בחוף ימה של נתניה בשבת האחרונה, הסתיים – למרבה המזל – "רק" בפציעתו של התינוק. תינוק שהגיע עם בני משפחתו לבילוי שבת, במקום שאמור להיות שקט ושליו ונטול סיכונים. אלא שלא כך היה כמובן, וחובה עלינו להכיר במציאות לקראת עונת הרחצה – תופעת רכבי שטח לסוגיהם הנעים על חופי הים, הפכה זה מכבר למכת מדינה וסכנת נפשות עבור המתרחצים בחופים. ולא משנה אם מדובר בחופי ראשון לציון, נתניה, הרצליה, מצפון ומדרום.

צילום: באדיבות משטרת מחוז מרכז

נראה כי בעידן השפע, הליכה של כמה מטרים ברגל לחוף הים, היא דבר שיש מי שאינו מסוגל לו. ולא ממגבלות רפואיות. אין סיבה להעמיד פנים בנושא אופנת רכבי השטח. מדובר בסימפטום חברתי חמור, המבטא התקרנפות לאחר, קידוש האני וציפוי עצמי בשריון וחומה תוך דריסה – תרתי-משמע – של החוק ויתר האזרחים.

רכב שטח הוא בעצם ביטוי רצון הנוהג בו לעליונות, אם על שאר משתמשי הדרך, אם על הטבע והאדמה או לדימוי העצמי והנפשי של האחוז בהגה. ועובדה זו מתבטאת בנהיגה עצמה. אדם שמרגיש עליונות, ואשר לרשותו כלי רכב משוריין, ינהג בו בצורה פחות זהירה, ויסכן בכך את עצמו ואת שאר משתמשי הדרך.

נתוני תאונות הדרכים לגבי תאונות בארה"ב מראים זאת בברור. עד כדי כך חמור העניין, שארגון הבריאות העולמי הוציא אזהרה המשווה את הסיכון מרכבי שטח לסיכון מסיגריות.

במדינת ישראל קיים כבר 10 שנים חוק בנושא, האוסר נסיעה על חופי הארץ. הקנס בגין נסיעה על חוף הים ברכב הוא בסך 500 שקל, ובחוף מוכרז 1,000 שקל. רק שכמו חוקים רבים אחרים, אין מי שאוכף אותו. לא הרשויות המקומיות, לא משרד הפנים, לא המשרד להגנת הסביבה, ולא משטרת ישראל. כמו בהרבה ממקרים, גם כאן מדובר בין היתר במריבה על סמכויות. וכשאין אכיפה, יש מי שלוקח את החוק לידיים.

לנו האזרחים אין הרבה מה לעשות. על-פי החוק, הדו"ח אמור להינתן למי שנהג ברכב על החוף, שאינו תמיד בעל הרכב עצמו. כך שגם אם נדווח לרשויות את מספרו של הרכב, קשה יהיה לאתר את מי שנהג בו. רבים גם יוותרו על האפשרות להתעמת עם נהג רכב משתולל, כי יש סיכוי לא רע שעימות כזה יגלוש לאלימות.על כן, ערב פתיחת עונת הרחצה בחופי הים, כשמזג האוויר כבר משדר כי הקיץ כאן, חובה על כל רשות מקומית להציב בחופי הים פקחים, כוח מרתיע שיעצור מפירי חוק, רגע אחד לפני שיקרה אסון.

הכותב הוא סגן ראש עיריית תל אביב ויושב ראש מפלגת הירוקים

לכתבה  המלאה   לחצו כאן

האוטו שלהם גדול – אבל לא ירוק

יום שני, 03 למרץ 2008   מאת:

"האוטו שלנו גדול וירוק" הוא שיר ילדים ידוע. אך אם לשפוט לפי העדפותיהם של שרי ממשלת ישראל ליסוע בוולוו, סקודה ובכלי רכב אחרים שאינם ידידותיים לסביבה, ספק אם הם מכירים את השיר או שרים אותו לילדיהם.

בראש ובראשונה היה מצופה מהשר להגנת הסביבה גדעון עזרא לקום, לגרוס את מכונית הוולוו ולעבור למכונית היברידית. כך היה מצמצם את צריכת הדלק שלו ואת הנזק הסביבתי, לעומת מכונית הוולוו שבה הוא נוסע כיום. בשעה שעניינים סביבתיים רבים הדורשים מאמץ, מאבקים ומלחמות מצדו נמצאים על סדר היום של המשרד להגנת הסביבה, צעד כזה היה עשוי לשמש זרז למהלך דומה מצד שרים נוספים.

השרים טוענים כי איכות הסביבה בראש מעיניהם. למשל, שר התשתיות בנימין בן אליעזר מקים ועדה לחיסכון בחשמל ושר התחבורה שאול מופז טוען כי אין צורך בכבישים ויש לעודד את השימוש בתחבורה ציבורית. אך בה בעת הם ממשיכים לתרום באופן ישיר לפגיעה בסביבה, בשעה שהם חוצים את המדינה לאורכה ולרוחבה במכוניות השרד שלהם, במקום במכוניות היברידיות.

בהנחה שרכב השרד משמש את השר לעבודה שוטפת, לנמנום קל ולשיחות טלפון בדרכו, הטענות כי המכונית ההיברידית קטנה מדי לשרי ממשלת ישראל נשמעות כמו עוד תירוץ לא מוצלח למה לא לנטוש את מכונית השרד האהובה. בישראל נוסעות כיום כמה אלפי מכוניות היברידיות של מנכ"לים, ראשי חברות ואנשים שאינם עסוקים פחות משרי הממשלה, אשר עובדים לא פחות תוך כדי נסיעה ואשר נוחותם אינה נפגמת.

כמי שנוהג כבר כמה חודשים במכונית היברידית, איני מופתע מההיענות הרבה בציבור לנהוג בירוק. הראיה היא כי בישראל נרשם בחודשים האחרונים גידול בכמות הרוכשים של מכוניות היברידיות מצביעה כי אזרחי ישראל שוב מצליחים להפנים ולעשות למען הסביבה והחברה לפני השרים.

אנחנו לא ערוכים לרעידות אדמה

יום רביעי, 27 לפברואר 2008   מאת:

באחרונה חווינו כמה פעמים רעידות אדמה, מה שהזכיר לנו כי אנו חיים על השבר הסורי-אפריקאי, ורעידת אדמה גדולה היא עניין של זמן.בישראל אנחנו רגילים לעשות אחרי שכקורה אסון ולא לפני. עד היום הממשלה לא מיגנה אף מבנה ציבורי מפני רעידות אדמה. לאור הלחץ הציבורי שהיה לפני כשלוש שנים אישרה המדינה במהירות הבזק, באמצעות מינהל התכנון במשרד הפנים, את התוכנית הידועה כתמ"א 38. בכך חשבה לה ממשלת ישראל לסמן וי ליד סעיף פתרון הבעיה של רעידות האדמה.

אז אולי וי סומן על הנייר, אך על הנייר נשארה גם התמ"א, שעיקרה חיוב חיזוק של כל מבנה על פי התקן לרעידות אדמה, ובתמורה מוענקות זכויות בנייה לקומה נוספת. בפועל, רק בניינים בודדים במדינה חוזקו על פי התמ"א, ובערים רבות לא חוזק ולו מבנה אחד.

מדוע התמ"א לא יוצאת מן הנייר אל הפועל? הרי המדינה החליטה לא להכניס את היד לכיס ולהוציא תקציבים לצורך השיפוץ, אלא לממן את השיפוץ על ידי הענקת זכויות בנייה. מתברר כי התוכנית שהוכנה בחטף תוך כמה חודשים לוקה בהרבה מאוד בעיות. דברים שהיו צריכים לבוא בחשבון בזמן הכנת התוכנית לא הובאו בגלל לחץ של לוח הזמנים הקצר שבו דרשה הממשלה לאשר את התוכנית, מה שהפך אותה ללא כדאית ולא ישימה.

אולי יש צורך לשנות את התוכנית, להגדיל את התמריצים וזכויות הבנייה, לתת הקלות במיסוי כדי לעודד את התהליך, ואולי צריך לחשוב גם בצורה קצת שונה ולבוא עם רעיונות יותר טובים, יצירתיים וישימים. למשל, למה לאפשר תוספת קומה רק לחיזוק בניין ישן – הרי אפשר לתת את התמריץ גם למי שהורס את הבניין הישן ובונה בניין חדש. הרעיון לתת תמריץ בעבור הריסת הבניין הישן הוא רעיון שעומד בבסיס הרעיון של פינוי-בינוי. נכון שהרעיון לא מתאים בכל מקרה, אבל לגבי בניינים ישנים שעלות החיזוק שלהם גבוהה מאוד ולא משתלם להרוס אותם, תימצא ברעיון זה דרך להרוס את הבניין הישן ולבנות בניין חדש.

יתרונות הצעה זו על פני התמ"א כפי שהיא כיום, הם בכך שבחיזוק בניין הרי שהארכנו את חיי הנכס בעוד 20-30 שנה, אבל השארנו בניין שנבנה על פי סטנדרטים של תחילת המאה ה-20, בניין שברוב המקרים הוא ללא חנייה ושטחי ציבור כפי שמקובל כיום. בעוד שאם מדובר בבניין חדש, הרי שקיבלנו בניין חזק עם אורך חיים של יותר מ-50 שנה שנבנה בסטנדרטים של שנות ה-2000, עם כל הדרישות והפתרונות לרעידת האדמה הבאה.

למאמר המלא בהארץ לחצו כאן

לא בצריפין ולא בנגב

יום רביעי, 30 לינואר 2008   מאת:

הניסיון להתמודד עם טענות הארגונים הירוקים גורם לעתים לתומכים בהקמת קריית ההדרכה של צה"ל בצומת הנגב (עיר הבה"דים) להעלות טיעונים מופרכים, שנעים בין מניפולציה לפרובוקציה. כך, יצא פרופ' אורי מרינוב להגנת המפעלים ברמת חובב באמצעות התקפה על צריפין, שם נמצאים כעת בסיסי ההדרכה שאמורים לעבור לנגב ("הארץ" 27.1). גם במרכז הארץ, הסביר, נחשפים החיילים לבעיות סביבתיות קשות. אם הצליח מרינוב לשכנע אותי במשהו, זה שמדובר בהעברת בסיסים ממקום מזיק אחד למשנהו.

מרינוב לא חידש הרבה לאנשי איכות הסביבה. אנו מודעים למצב הבסיסים, בצריפין ובארץ כולה – ולו משירותנו בסדיר ובמילואים. זיהומי הקרקע שצה"ל אחראי להם בבסיסי התחמושת שלו מוכרים היטב, וכך גם נזקי האסבסט והקרינה. אולם זהו לא תירוץ מספיק כדי להיכנס לסחרור מערכות, ולקבל החלטות שעליהן נשלם בעוד מספר שנים מחיר כפול ומכופל.

דווקא בשל ההיכרות של מרינוב עם מצב הבסיסים כיום, ובשל ניסיונו כמנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה בעבר, אפשר היה לצפות ממנו ליתר זהירות ואחריות ולפחות פזיזות, כך שבעוד כמה שנים לא יתאר באופן דומה גם את עיר הבה"דים. זאת לא עיר סרטים שאפשר יהיה לשוב ולהעביר אותה. בעיר הבה"דים לא יתמצה הזיהום בהזנחה ובלכלוך, אלא בחומרים כימיים שנפלטים מרמת חובב ומשפיעים הלכה למעשה על גוף האדם, כפי שהראה מחקר של משרד הבריאות שהצביע על מספרם הגבוה של חולי הסרטן בבאר שבע והסביבה.

מרינוב קובע, שלאחר שיותקנו ברמת חובב כל האמצעים למניעת זיהום אוויר, לא יהיה כל חשש לפגיעה בבריאות החיילים שישרתו בעיר הבה"דים. לא ברור על מה מסתמך מרינוב בקביעתו האמיצה, כאשר דו"ח משרד הבריאות על האזור עדיין לא התפרסם. הוא מזכיר דו"חות שבחנו את מידת השפעתו של אזור התעשייה ברמת חובב על הסביבה, ו"שוכח" לציין שלפחות באחד מהם נטען שאם יתרחש שם אירוע חמור, יתפזרו חומרים מסוכנים למרחק של 8.8 ק"מ – מה שמותיר רצועת ביטחון של 200 מטר בלבד מעיר הבה"דים, שאמורה לקום במרחק של 9 ק"מ מאזור התעשייה. עוד שכח מרינוב לציין, שבאותם דו"חות מצוין שהמצב עלול להיות חמור הרבה יותר לאחר שברמת חובב יקומו מפעלים נוספים.

מי שמציג את הירוקים כקיצוניים שמנסים למשוך תשומת לב לבעיות סביבתיות, כנראה לא היה כאן בשנה האחרונה, כשהנושא הסביבתי הגיע למרכז הדיון הציבורי ומפלגות, ראשי ערים, חברות מסחריות ובתי ספר אימצו אותו. מי שטוען שהירוקים מפריעים לפיתוח כלכלי צריך להבין שהחיים הם לא רק שטרות ירוקים, ואיכות החיים קודמת לפיתוח כלכלי. בעולם מבינים את זה, הגיע הזמן שגם אנחנו נבין זאת.

הכותב הוא יושב ראש מפלגת "הירוקים" וסגן ראש העיר תל אביב

למאמר לחצו כאן