בשנים האחרונות אני מעורב באופן די אינטנסיבי במערכת התכנון, הגשתי עתירות, התנגדויות, עררים, השתתפתי בדיוני ועדות מחוזיות וועדות ארציות, ואני חבר ועדה מקומיות, על-סמך ניסיון זה אנסה לנתח את הרפורמה של נתניהו ולתת רעיונות גם משלי.

להלן ניתוח ראשוני של הרפורמה, לפי מה אני חושב על כל אלמנט- חיובי, שלילי ולא ברור.

◊חיובי
הגברת השקיפות – אין ספק עניין חשוב ביותר שהיה צריך להיות כבר לפני לפחות 5 שנים.
ביטול ההקלות והשימוש החורגים – אלו הם שורש הרע במערכת התכנון, ממלכת השחיתות והקומבינות בועדות המקומיות, גרמו לעיוותים תכנוניים קשים והיה ראוי שיבוטלו כבר מזמן .
הקמת יחידת פיקוח על ועדות מקומיות – בהחלט דבר נחוץ השאלה כמה כ"א יוקצה ליחידה כזה? השערה שלי לא הרבה.
הגשת עררים על תוכניות מקומיות – בהחלט דבר חשוב, היום כמעט אין אפשרות להגיש עררים על תוכניות מקומיות(שאושרו בועדה מחוזית), השאלה כאן היא מה עומק הסמכות של ועדות הערר והרכבן.
צמצום האפשר לתובע על ירידת ערך – עוד דבר חיובי, ענייני ירידת ערך קרקע (פוטנציאלי) הגיע לאבסורדים חסרי הגיון. למשל, בעלי קרקע חקלאית בחוף השרון שיעודה שונה לשמורת טבע ונוף דורשים מיליארדים בשל פוטנציאל הנדל"ן שכביכול היה יכול להיות בה.
קיבעת סטנדרטים לגבי היטלי השבחה – זה טוב וראוי להוציא את העניין הזה לחלוטין משיקול דעת של ועדות, הייתי מוסיף גם שקיפות לעניין הזה. אני צופה מלחמה גדולה בעניין הזה מצד אנשי הנדל"ן והערכתי הם די יצלחו לשנות אותו לטובתם. המשך »

משחר ההיסטוריה מערכות תחבורה יבשתיות היו מבוססת על שני עקרונות, לכלי הרכב יש נהג ועליו נישא מקור האנרגיה הדרושה להנעתו.
העקרונות האלו נכונים כמעט לכל סוגי כלי הרכב, מרכבות וסוסים, אופניים, רכבות, מכוניות, אופנועים וכדומה.
למעשה המכונית הכי מודרנית של היום דומה מאוד למרכבות שהאנושות השתמשה בהם לפני 5000 שנים, רק במקום סוסים של לפני 5000 שנים המכונית של היום כוללת מנוע כלשהו.

ניצני מהפכה תחבורתית היו כאן לפני 200 שנה עם המצאת הרכבת, פן אחד שלה היה הרעיון החדש, שנבע מאילוץ טכנולוגי, של הסעת המונים, והפן השני הוא שימוש במנוע הקיטור. בתחילה, רכבת הייתה דורשת כמויות אדירות של פחם, אבל ככל שהתפתחה טכנולוגית המנועים, כך קטן משקל מקור האנרגיה הנישא על הרכב, ואפשר היה לזנוח את רעיון הסעת ההמונים ולשוב לקונספט של "הכרכרה", המכונית של היום.
ראוי לציין, כי תמיד השיפור הטכנולוגי היה במטרה ליצור מנוע קומפקטי יותר, שמייצר יותר אנרגיה, ודורש פחות "דלק", מה שנקרא "יעילות אנרגטית". ואגב, זו הסיבה שכלי הרכב החשמליים שנמצאים היום בכותרות הם נסיגה טכנולוגית ולא התקדמות.

הטכנולוגיה היום מאפשר בניית כלי רכב ללא נהג, וביטול הצורך לשאת את מקור האנרגיה על כלי הרכב. למשל, הרכבת החשמלית שהמנוע שלה ניזון ישירות מרשת החשמל, המצאה מתקדמת יותר היא הרכבת המגנטית (maglev) שאפילו לא כוללת מנוע ולא גלגלים. המגבלה של מערכות אלו היא היותם מערכות מסילתיות ולכן משמשות היום רק למערכות הסעת המונים.
ההתפתחויות הטכנולוגיות בעשור האחרון בתחום המחשוב מביאות אותנו למצב שכבר היום יש אבות-טיפוס למכוניות ללא נהג, בתחום המסילתי המחשבים כבר היום מחליפים את הנהגים.

תחבורה ציבורית vs. פרטית
מערכות תחבורה נחלקות לשני סוגים שימוש, תחבורה פרטית ותחבורה ציבורית אשר נבחנות בכמה היבטים עיקריים כמו: זמינות, זמן נסיעה, בטיחות, עלות, ולאחרונה גם יעילות אנרגטית. כמובן הבחינה של היבטים אלו שונה ממקום למקום ותלויה בסביבה כלכלית, חברתית וגיאוגרפית. המשך »

בשבועות הקרובים, לקראת ועדת קופנהגן, נשמע דיווחים ודיונים בנושא ההתחממות הגלובלית, ועל דרכים "להצלת" כדור-הארץ. אין ספק שהנושא הוא לגיטימי, אבל למען האמת מדובר בנושא שרק מגרד את פני השטח של בעיות הליבה של האנושות היום.

צריך להבהיר כדור-הארץ אינו נתון לסכנה אלא האנושות. כדור-הארץ עבר שינויי אקלים דרמטיים בעבר "ושרד". למען האמת, גם האנושות עברה ב100 אלף השנים האחרונות כמה וכמה שינויי אקלים ושרדה, יעידו על כך כפרים פרה-היסטוריים שנמצאים בתוך הים מול חופי ישראל.

זו תהיה טעות לחושב שהבעיה הגדולה ביותר שהאנושות מתמודדת מולה היום היא ההתחממות הגלובלית, האנושות עומדת בפני משבר עמוק של דילול משאבים.
בפשטות היום יש הרבה יותר בני אדם על כדור-הארץ שחיים יותר שנים וצורכים הרבה יותר משאבים.
קצת מספרים, בשנת 1900 היו על כדור-הארץ 1.6 מיליארד בני-אדם, היום יש 7 מיליארד מדובר בגידול שלי פי 4.3. תוחלת החיים הממוצעת בעולם בשנת 1900 הייתה 36 שנים, היום היא 67 שנים כמעט פי שתיים. השימוש בנפט, למשל, גדל מ57 מיליון חביות לשנה בשנת 1900 ל30 מיליארד חביות בשנה היום, פי 500. באותה תקופה השימוש בפחם גדל פי 10 ובפלדה פי 28.

למעשה אפשר למקמם את שינוי אקלים כגורם נוסף להחמרה בקצב התדלדלות משאבי טבע כמו: מים, אדמה, תוצרת חקלאית וכדומה.
גם אם נניח שיהיה נס ונצליח למנוע את שינוי אקלים עדיין האנושות תהיה זקוקה "להוציא" מכדור-הארץ בשנת 2050 כמות משאבים אדירה שיתמכו ב10 מיליארד איש שיחיו באיכות חיים סבירה.

תרבות הצריכה
הדרך הנכונה והגיונית ביותר להוריד את קצב התדלדלות המשאבים, היא הקטנה משמעותית בצריכה. וכאן מגיע הפרדוקס הגדול, הרי תרבות הצריכה זו אחת מאבני היסוד של הכלכלה העולמית היום.
התמקדות בשאלת ההתחממות הגלובלית היא לא יותר מבועת עשן שמאפשרת התחמקות משאלת הליבה היום, איך להוריד למינימום האפשרי את צריכת המשאבים?
התשובה לשאלה זו היא פשוטה, ומשמעותה ביטול למעשה של המונע הכלכלי של האנושות היום.
ספק אם יש מנהיג בעולם שיכול לבוא ולהגיד את האמת "אנחנו צורכים את עצמנו לדעת", וימשך במעשים.
למשל, הגדלה משמעותית של המס על הדלק, איסור מכירת מכוניות פרטיות, חינוך הדור הצעיר למתן מאוד את הצריכה. מישהו יכול לדמיין נשיא אמריקני שאומר לציבור, תפסיקו לקנות ולנוסע במכוניות פרטיות? או לחנך את הדור הצעיר לא לצרוך?
נשיא כזה מייד יהפוך לבר-מינן פוליטי. הרי המערכת הפוליטית באמריקה, ובכלל בעולם המערבי, תלויה כמעט לחלוטין בגופים כלכליים מבוססי צריכה.

באופן מוזר שינוי האקלים עצמו הופך למין זרז להגדלת הצריכה, מכל עבר מנהיגים וגופים שונים מנסים לשכנע אותנו לקנות עוד ועוד מוצרים "ירוקים", אם זו מנורה "חסכונית" או מכונית חשמלית.
הרי מדוע להגיד את האמת הקשה ולהביא לשינוי אמיתי כאשר אפשר להוליך שולל את הציבור ועל הדרך לגרום לכך שמקורבים ירווחו הון.
צריך להקשיב טוב לדברים שיאמרו בשבועות הקרובים, האם נשמע אותן מילים נבובות על כדור-הארץ וגזי החממה או התמודדות אמיתית עם בעיות הליבה של האנושות כיום.

הקטנת פליטת גזי החממה לבדה תחת מעטה עבה של התחסדות, חשיבה פוליטית קיצרת טווח, ואינטרסים כלכליים לא יכולה "להציל" את האנושות.
הקטנת פליטת גזי החממה חייבת להיות חלק ממהלך רחב ומשמעותי של הקטנת השימוש במשאבים ושינוי כלכלי רדיקלי בה התחרות תהיה בצמצם הצריכה ולא בהגדלתה.

באוגוסט 2008 הייתי נוכח בדיון בנוגע לתוכנית לתחנת הכח הפחמית החדשה באשקלון, את הדיון פתח מנכ"ל משרד התשתיות חזי קוגלר, אשר נימק את הסיבה לצורך בעוד תחנה פחמית למרות מגרעותיה הרבות. קוגלר נתן שני נימוקים מרכזיים, הראשון – מחירי הגז והדלק הגואים לעומת מחירי הפחם היציבים והשני – מניעת תלות בגז המצרי ליצור חשמל.

בשנה האחרונה עבר משק האנרגיה בעולם ובפרט בישראל שינוי אדיר, ראשית מחירי הנפט והגז צנחו משמעותית ושנית נמצאו כמויות אדירות של גז מול חופי ישראל.

לאור הנתונים אלו היה אפשר לצפות מממשלת ישראל להודות למזלה הטוב, ולנו הירוקים על כך שעתרנו ועררנו ועדיין התחנה הפחמית לא יצאה לדרך ויש אפשרות מעשית וכלכלית לבטלה.

כמו במקרים רבים אחרים גם במקרה זה הממשלה כנראה מעדיפה לבחור בחלופה הגרועה, היקרה, והמזיקה ביותר (התחנה הפחמית), ולזנוח חלופה זולה וטובה יותר (תחנות גז).
אמנה בקצרה חלק מן היתרונות הרבים שיש לתחנות גז על-פני תחנות פחמיות, הקמתן זולה משמעותית, הן מזהמות פחות, הן לא מיצירות אפר, הן לא דורשת שאיבת מי-ים, הן לא מחיבות מיקום על החוף, הן לא דורשות הובלה ימית והן דורשות הרבה פחות עובדים.

הבהלה לפחם
בחודשיים האחרונים אני מזהה מצד כמה וכמה גורמים בהלה, וזאת נגרמת ממילה קטנה בת שתי אותיות "גז". מציאת הגז מעוררת חלחלה בקרב כמה מן הגורמים החזקים ביותר בישראל, ומאיצה בהם לקדם בבהילות את התחנה הפחמית באשקלון.

חברת חשמל – לה יש היום מונופול כמעט מלא על ייצור החשמל, התחנה הפחמית הייתה אמורה לחזק מונופול זה כיוון שהקמתה היא פרויקט ענק שרק חברת חשמל יכולה להקים. לעומת זאת תחנות כוח על גז יכולות לקום ע"י גורמים אחרים ואז יאבד המונופול.

עובדי חברת חשמל – קבוצת העובדים הכי משפיעה במשק, הם מנווטים ביד רמה את ההסתדרות, הם בוחשים עמוק בתוך הפוליטיקה הפנימית של המפלגות והם שולטים למעשה בחברת החשמל, מבחינתם הפחתת כוח האדם, ואיבוד השליטה ביצור החשמל הם אסון.

מובלי הפחם האחים עופר – למעשה שולטים על שוק הובלות הפחם בישראל, ע"י צים וחברת ההובלות הימיות שלהם, אין ספק שביטול התחנה יכול לגרום להם לנזק כספי ואובדן הכנסה.

גילוי שדה הגז, העמיד בישורת האחרונה את האינטרסים הסביבתיים, החברתיים והכלכליים של ישראל עומדים מול אינטרסים צרים של כמה מן הגורמים החזקים בישראל, אז מי ינצח?

בכל מדינה מערבית אחרת התשובה לכך הייתה ברורה, אבל בישראל מצב העניינים היום הוא כנראה שכף המוזניים היא שווה, ויש רק איש אחד שיכול להטות את הכף לכאן או לכאן שר התשתיות עוזי לנדאו.
למרות שהשר לנדאו כבר התבטא לטובת הקמת התחנה הפחמית, אין להמעיט בדילמה שעומדת בפניו אם יביט על קודמיו בתפקיד וישאל עצמו, האם לבחור בדרך פריצקי שהודח או בדרך פואד בן-אליעזר שנישא על כתפי מתפקדי מפלגתו ביניהם עובדי חברת חשמל להישגים משמעותיים בפריימריס.

אני רק יכול להמליץ לשר לנדאו לבחון מחדש את עמדתו, כי התחנה הפחמית הייתה מיותרת לפני שנה שלא היו לישראל עתודות גז ומחירים הנפט והגז היו בשמים, ועל אחת כמה וכמה היא מיותרת היום כאשר יש לישראל מצוברי גז אדירים, ומחירי הגז ירדו מאוד.
לי אין ספק שהחלטה על ביטול התחנה הפחמית באשקלון היא המשוכה הראשונה והמשמעותית שתוביל את משק החשמל לנורמאליות מסוימת ואולי סופסוף להתנהלות הגיונית ונכונה, נטולת פחד.