לפני ימים אחדים נאם ראש הממשלה בנימין נתניהו נאום בו המשיל את בעיות הבירוקרטיה בישראל בתחום התכנון לעניין "סגירת המרפסת".
כששמעתי את הדברים הללו תהיתי האם באמת נתניהו מאמין שהליכי בזק בתחום התכנון הם, הם שיביאו לשגשג הכלכלה? האם "משה מנהריה" שמעלה בלילה במוחו רעיון לסגור את המרפסת, בבוקר מקבל היתר, ובערב כבר מתחיל לבנות הוא שיביא מזור לכלכלה הישראלית?
כאשר באים לטפל בבעיה חשוב לחקור ולהבין מה היא באמת הבעיה, בישראל כמו בישראל נהוג לא לפתור בעיות אלא לטפל שוב ושוב בסימפטומים שלהן ללא הצלחה, וכך גם בנושאי הקרקעות התכנון.

ראשית, יש לתהות למה בכלל לסגור מרפסת? אדריכל תכנון בניין, מהנדס תכנון לו את השלד, וקבלן בנה אותו לפי סטנדרטים מקובלים, אז למה בכלל לשנות את צורתו?
נאמר שהשתכנענו כי המרפסת ראוי שתיסגר מה הדרך לעשות זאת? האם העניין מצריך בדיקה הנדסית? האם יש לתת לשכנים שיכולים להיפגע אפשרות להתנגד? האם ועדה צריכה להכריע בנושא?
מדובר כאן בהליכים הגיוניים, שאי-אפשר לוותר על אף-אחד מהם, וכך באמת בנויה מערכת התכנון הישראלית. אם כך נשאלת השאלה מה הבעיה שמכבידה על מערכת התכנון בישראל?

תרבות הקומבינה
הביעה של מערכת התכנון היא אותה בעיה שמקיפה אותנו בכל תחומים שנים רבות "תרבות הקומבינה", אשר בתחום התכנון גורמת הן להתארכות ההליכים והן לתכנון גרוע שפוגע באיכות החיים.
לדוגמא, לא פעם באים יזמים עם תוכנית, התוכנית עוברת את כל השלבים ומתאשרת, לאחר כמה שנים באים שוב היזמים ומבקשים תיקונים ותוספות, ולפעמים לאחר שכבר נבנה הבניין לא בהתאם לתוכנית הם באים ומבקשים אישורים בדיעבד.
וכך קורה שבמקום שתוכן תוכנית אחת טובה ונכונה תעבור בהליך אחד, נוצר מצב שתוכנית גרועה עוברת שלוש פעמים את אותו הליך.
כמובן, שיש עוד עשרות דוגמאות לכשלים חמורים שיש במערכת התכנון, אבל כנראה זה לא באמת מעניין את ראש הממשלה. כמו שלא מעניין אותו לתקן ולשפר את מינהל מקרקעי ישראל.
מה שמעניין את ראש הממשלה שלנו זה להעביר את הרפורמות לא משנה אם הן טובות או לא. העיקר שהן יעברו, רצוי בחפוזה לפי שהציבור ונבחרי הציבור יתעורר ויבנו את משמעותיהן האמיתיות.
לנתניהו יש עבר די מפקפק בשינוי בזק בסדרי שלטון שנבנו בישראל במשך שנים, אזכיר את הבחירה הישירה לראשות הממשלה שעברה בכנסת בזכות נתניהו והתבררה במהרה ככישלון חרוץ.
אין לי ספק שכמו שנתניהו רצה להביא לנו שיטת בחירות מאמריקה שלא מתאימה לנו, כך הוא רוצה לעשות מהפכות בזק לכמה מאבני היסוד של מערכת השלטון בישראל, שלא רק שיכשלו אלא גם יגרמו נזק כלכלי ויפגעו באיכות החיים של כולנו.
אין לי מושג מהיכן נתניהו שואב את מסקנותיו, אבל אני יכול לומר בוודאות שהן בנושא הקרקע והן בנושא התכנון אין פתרונות קסם, יש צורך בשינוי אבל הדרגתי ומדוד תוך בחינה של כל מדרגה ומדרגה.

אבל נתניהו הוא חסר סבלנות, יש לו מצגת קסמים ובשקופית הראשונה כתוב רפורמה בנושא הקרקע בשקופית השנייה כתוב רפורמה במערכת התכנון. אין צורך לברר לעמוק את הבעיות, לבדוק ולהתייעץ לגבי הפתרונות האפשריים, כל שמעניין את נתניהו זה שבמצגת בשנה הבאה יהיה "וי" ליד השקופיות האלו.

אני משער שהציבור מאס בפתרונות הקסם בתחום המדיני, ומשום כך נתניהו עלה לשלטון אם נתניהו רוצה להישאר בשלטון הוא צריך לזרוק לפח את פתרונות הקסם שלו בתחום הכלכלי.

*הכותב חבר ועדת תכנון בהרצליה ופעיל סביבתי שנים רבות במפלגת הירוקים

לפי חוקי התכנון והבניה כמעט כל מבנה אפילו קטנטן מפלסטיק דורש היתר בניה, השבוע נקבע תקדים מוזר ומעניין האולפן השקוף של ערוץ 24 לא מחייב היתר בניה.

כידוע, מבנים חייבים לקבל היתר בניה אפילו אם מדובר במחסן פלסטיק, בצלחת לווין או תורן אנטנה, יש פירוט בעניין בתקנות עבודה מצומצמת.

אז הנה כך נקבעים בישראל תקדימים בנושא תכנון ובניה, והפעם איך ערוץ 24 גרם ליו"ר ועדה מחוזית ת"א לקבל החלטה בעלת משמעות גורפת שפוטרת למעשה מהיתר מבנים ארעיים זמניים.

לפני כחודש הוצב במרינה בהרצליה אולפן השקוף של ערוץ 24, זאת ללא היתר בניה.
בשלב ראשון – פנינו לפיקוח על הבניה בעירייה בבקשה להוציא צו הריסה למבנה שנבנה ללא היתר, בתגובה קיבלנו תשובה מוזרה בה נאמר לנו שהמבנה קיבל "רישיון עסק" ולכן אין זה מעניינם.

בשלב שני – פנינו ליועצת המשפטית של עיריית הרצליה, והיא השיבה כי מכיוון שמדובר במבנה ארעי אין צורך בהיתר בניה.

לאחר התשובה הזאת, החלטנו לפנות ליו"ר הועדה המחוזית ת"א הפעם עם טיעונים משפטיים מפורטים ביותר. התשובה של יו"ר הועדה המחוזית גילה אורון הפתיעה והדהימה אותנו והינה היא כאן:

"מבדיקת העניין וכפי שעולה אף ממכתבך, המדובר בנושא הנתון לפרשנויות משפטיות שונות של הצבת אולפן זמני ופריק שניתן לו רישיון עסק בתנאים, לתקופה קצרה וקצובה […]
יציין כי לפי החוק התכנון והבניה מסורות לי כיו"ר ועדה מחוזית הסמכויות הנתונות ליו"ר ועדה מקומית לעניין מתן צו הריסה מינהלי, ואולם לנוכח האמור לעיל ובשים לב לכך שמיקומו של האולפן במקום שאין הפרעה לציבור ואף במשתלב בשימושים באיזור המרינה השוקק פעילות של הציבור הרחב, לא מצאתי כי קיימת הצדקה לנקוט באמצעי זה".

משמעות הדבר כי המבנה של אולפן ערוץ 24 שהינו מבנה בגודל עשרות מטרים רבועים אשר נבנה על שטח ציבורי פתוח לא מחייב מתן היתר בניה לפי הפרשנות של הועדה המחוזית תל-אביב. מכאן כל מבנה דומה, למשל באסטת אבטיחים, שנבנה לתקופת זמן מוגבלת והוא מתפרק אזי אין צורך לקבל היתר בניה.

אנחנו יודעים כי לא מעט פעמים ועדות מקומיות נוקטות בפעילות אכיפה נגד אנשים שבנו מבנים ארעיים פריקים דומים וקטנים שנבנו בשטחים פרטיים ובשטחים ציבוריים.
ולכן "כשירות" לאנשים אלו אנו מפרסים את המכתבים האלו על-מנת שאותם אנשים ישתמשו בהם בבית משפט כדי להראות כי הרשויות גרמו להם עוול ומפלות ביניהם לבין ערוץ 24.

בפרפראזה אפשר לומר, אם באולפנים נפלה שלהבת מה יגידו מחסני הפלסטיק?

מכתבנו לפיקוח על הבניה – תשובה למכתב זה
מכתבנו ליועצת המשפטית לעיריית הרצליה – תשובה למכתב זה
מכתבנו ליו"ר ועדה מחוזית – תשובה למכתב זה

למען הסר ספק אין במאמר זה שום אישור לבנות בניגוד לחוק למרות המכתבים המובאים כאן, המאמר נועד לחשוף מדיניות מוזרה ומפלה של מוסדות תכנון שמחמירה עם אנשים מן הישוב אבל מקלה על ערוצי תקשורת.

*כותב המאמר הינו חבר ועדת משנה לתכנון ובניה הרצליה.

המשרד להגנת הסביבה הזמין לפני כמה שנים מן המכון הגיאולוגי דוח שמדרג את דרגת הסיכון של כל המצוקים בישראל. הדוח הועבר למשרד להגנת הסביבה בשנת 2006 והדוח מתפרסם לראשונה כאן במלאו.

הדוח מדרג את המצוקים בשלוש דרגות סיכון גבוהה, בינונית ונמוכה, המצוקים באזור נתניה וחוף-השרון מדורגים בדרגת סיכון גובהה.

יציין כי הדוח בגרסה חלקית התפרסם לפני ימים אחדים באתר המכון הגיאולוגי, הגרסה שמתפרסמת כאן היא גרסה שכוללת מפות מפורטות של כל חופי ישראל.

לדוח סיכון המצוקים המלא לחצו כאן…

בשנת 1919 מונה סרן בצבא הבריטי ק.א.ק קרסוול (K. A. C. Creswell) למפקח על אתרי העתיקות בארץ ישראל.
קרסוול, תיעד אתרי עתיקות במזרח התיכון, בין השאר את אפולוניה, הצלחנו למצוא 6 תמונות מהביקור שלו באפולוניה.

באופן די מפליא חוף אפולוניה ומצוק אפולוניה נראים במצב דומה מאוד למצבם היום.

עוד מאפיין מעניין היא הצמחייה הנמוכה בשנת 1919 בניגוד לשיחים שאפיינו את אפולוניה עד לפני חמש שנים, זאת כנראה בשל רעייה.

חוף אפולוניה מדרום לצפון המשך »

האסונות בשבוע האחרון בהם נהרגו שלושה מטיילים כתוצאה מנפילות באוזרים מצוקיים, מעלה את השאלה מה הינו יכולנו לעשות יותר על-מנת למנוע אסונות כאלו?

מרינה הרצליה,מחדל ציבורי והנדסי

לאורך ההיסטוריה האנושית אחד האתגרים הגדולים של בני-אדם היה להתמודד עם איתני הטבע, במאתיים שנים האחרונות עם התקדמות הטכנולוגית והיכולת ההנדסית אנו משלים את עצמנו כי יש ביכולתנו לשלוט על הטבע ולעצבו כראות עיניו, ופעם אחר פעם מתברר שהטבע חזק מאיתנו.
לא פעם פרויקטים הנדסיים רהבתניים שנחשבו גולת הכותרת של מנהיגים התברר שהפרו בצורה קשה את האיזון העדין שמתקיים בטבע מילוני שנים ונזקם מתברר הוא גדול מתועלתם.

כך גם בסיפור של חופי ישראל ומצוקי הכורכר. מצוקי הכורכר של ישראל נוצרו בעיקר מחול שמגיע עשרות מיליוני שנים לים התיכון דרך הנילוס, במשך מאה אלף השנים האחרונות החול באזורי החוף התלכד למין סלע פריך ונקבובי בעל שכבות בדרגות חוזק שונות. לכן סלעי הכורכר הם חלשים בהשוואה לסלעים אחרים.

במשך אלפי שנים סלעי הכורכר שעל החוף מתבלים באופן טבעי, בין השאר כתוצאה מהגשם, הרוח והים, וכך החול שהיה לכוד בסלעי כורכר חוזר להיות חול.

הסביבה החופית בכלל ובישראל בפרט היא מערכת אקולוגית רגישה, גם פעולות הנדסיות קטנות יכולות לגרום לנזקים גדולים. מאז קום המדינה חופי ישראל סובלים קשות, בשנות החמישים והששים נכרו עשרות מיליוני קוב חול ישירות מן החופים, בהמשך נבנה נמל אשדוד, מעגנות של חברת חשמל, מרינות, שוברי גלים ועוד שורה של מבנים וקירות אשר גרמים נזקים לחוף. כל אלו משבשים קשות את זרימת החול מדרום לצפון, וכך נותר הרבה פחות חול בחופים, והחופים הפכו ליותר צרים.
כתוצאה מכך שהחופים צרים יותר, כך גלי הים פוגעים בעוצמה רבה יותר במצוקי הכורכר ומאיצים את בליתם, וככל שהחופים צרים יותר האנשים מתקרבים למצוק ומסתכנים יותר.

הטיפול בחוף ובמצוק
אין אפשרות להתייחס למצוק ולחוף בנפרד, החוף והמצוק הם יחידה אחת והטיפול בהם חייב להיות כולל ומאוחד.
הטיפול בחופים ובמצוקים מתחלק לשני סוגים, קשיח- כלומר מבנה קובע, כמו בנית שוברי גלים וקירות הגנה ורך- כמו העברת חול.
בישראל עד היום למעט מקרה אחד חופי ישראל טופלו רק באמצעים קשיחים שיש להם חסרות קשים, שוברי גלים לוכדים חול ומונעים ממנו לזרום הלאה, קירות הגנה גורמים להחזר מלא של אנרגית הגלים וגורפים את החול מן החוף.
בקיצור, הטיפול שנראה הכי "מובן מאליו" הוא הטיפול הכי גרוע האפשרי, גישה זו גרמה לכך כי עשרות ומאות קילומטרים של חופים יפים גם בעולם וגם בישראל הפכו אנדרטות בטון חיוורות לגחמות של מהנדסים ומקבלי החלטות כושלים.

מה אפשר לעשות?
אנחנו סבורים שהגישה הנכונה היא למזער את התנגשות שלנו עם הים, פשוט לא ללכת מכות עם הים, כלומר להסיר שוברי גלים וקירות הגנה, לפנות מבנים שנמצאים צמוד לשפת המצוק, ובמקומות שיש בהם נמלים ומעגנות לנסות לשחזר את זרימת החול באופן מלאכותי זאת על מנת להרחיב את החוף.

חושב להדגיש אין פתרון קסם, מצוקי הכורכר ימשכו לקרוס כי זה טבעם, השאלה כאן האם שוב מקבלי החלטות יחלטו להשחית את אחד מאוצר הטבע המעטים שעוד נותרו בישראל על-מנת להרגיע את דעת הקהל ולהעשיר את קבלני התשתיות?

ואם אתם תוהים מה אפשר לעשות כדי למנוע אסונות, מה שעושים בכל העולם ולאורך כל ההיסטוריה, פשוט נזהרים ולא מתקרבים לאזורים מסוכנים.

למאמר מורחב בנושא חופי הרצליה לחצו כאן…
להדגמה ויזואלית לנושא לחצו כאן…

מכל ימי השנה דווקא ביום הרצל החליטה ממשלת ישראל לזרוק לפח הזבל של היסטוריה את אחד מעקרונות היסוד של הציוניות, גאולות הארץ.
אין סמלי יותר מזה לצביעות הפוליטית בישראל, מצד אחד חגיגה מלאכותית ומזויפת לציונות והרצל ומצד שני אחת ההחלטות האנטי ציוניות הגרועות בתולדות המדינה, הפרטת הקרקעות.

2000 שנה השתוקק, והתפלל העם היהודי לגאול חזרה את הארץ, עם הקמת התנועה הציונות החל תהליך מפרך וסיזיפי בו נאספו פרוטה לפרוטה מכל קהילות העם היהודי וכך למעשה נקנתה הארץ בחזרה לעם היהודי. וכאן יש לתהות האם מישהו בממשלת ישראל שכח איך נקנתה הארץ ולא חושב שאפשר יהיה לעשות לנו בדיוק אותו דבר?

ראש הממשלה בנימין נתניהו מנסה למוכר לנו היום כי הרפורמה בנושא הקרקעות הינה למען הקלת עול הבירוקרטיה על האזרח הקטן. אל תאמינו לזה, מדובר באימוץ מודל "הציונות" החדש מבית מדרשם של שרון, אולמרט ונתניהו, קומבינות הנדל"ן.

אין כאן שום רצון לשפר את המערכת, אין כאן שום רצון להביא לשיטת ניהול קרקעות חדשה, טובה ומשופרת יש כאן רצון ציני של מקבלי החלטות להעשיר את חבריהם ברוני הנדל"ן שמסתתרים מאחורי בעלי דירות קטנים.

תפיסת העולם הקרקעית של בישראל היא תפיסה נכונה וטובה, בבסיסה העיקרון כי הקרקע היא של כולם ושל אף אחד.
כלומר, המדינה היא הבעלים של הקרקע והמדינה נותנת זכויות שימוש למטרות שונות ולזמן מוגבל בין אם פרטיות או ציבוריות, מה שנקרא חכירה.
אם חושבים על זה קצת יותר לעומק אין נכון מזה, הקרקע כבר קיימת מיליוני שנים, האנושות רק כמה אלפי שנים, הקרקע היא מתנת הטבע, האדם לא יצר אותה הוא רק משתמש בה.

אין ספק שאחד האתגרים של כל שלטון לאורך כל ההיסטוריה היה להסדיר ולשלוט במשאב הקרקע. לטעמי, שיטת החכרת הקרקעות היא הכי טובה שיש – מחד נותנת לאנשים להשתמש בקרקע לשימושים שונים מוגבלים בזמן (בדרך כלל לשנות דור) החל במגורים וכלה בחקלאות אבל מאידך הבעלות על הקרקע נשארת בידי המדינה הן סמלית והן מעשית.
החוכרים מתפקדים למעשה כבעלי הקרקע כל עוד הם עושים בה את השימוש המותר, אבל המדינה שומרת לעצמה את הזכות בעתיד לעשות בה שימוש אחר לפי צורכי המדינה, זאת כמובן תוך שמירה על זכויותיהן של החוכרים בהתאם לשימוש.

הרס טוטלי לנופי הארץ
לפעמים אין מנוס "מלשחוט פרות קדושות" אבל במקרה הזה, כמו שקורה לא פעם בישראל, מחליפים רעיון טוב שמיושם בצורה בעייתית ברעיון רע שיוצר עיוותים חברתיים וסביבתיים בלתי הפיכים.
אין לי שבחים לומר על מינהל מקרקעי ישראל להיפך, אני חושב שהמדינות הקרקעית שלו היא שגויה, הרכב האנושי שלו בעייתי ביותר, המינהל נשלט ע"י מאכרים ויש בו גילוי שחתיות לא מעטים שבדרך כלל מסתיים בנזק בלתי הפיך לנוף ולסביבה. אבל מכאן להרס טוטלי של הבסיס הרעיוני של המינהל הדרך ארוכה.

חובבי הכדורגל שבנינו ידועים היטב כי המשחק שמשחקים באנגליה שונה מן המשחק שמשחקים בישראל, זאת לא בגלל שהשיטה שונה, חוקי הכדורגל הם אותם חוקים באנגליה וכאן, ההבדל הוא בכישרון של המאמנים והשחקנים. גם אם יצוץ במוחו של מישהו רעיון לשנות את חוקי הכדורגל בארץ שיהיה מותר לגעת בכדור ביד זה לא יהפוך את הכדורגל בארץ לאטרקטיבי.

זה בדיוק מה שקורה כאן, מינהל מקרקעי ישראל הוא אחד מגופי השלטון הכי חושבים בישראל, במקום לשפר אותו, למשוך אליו כוח אדם איכותי ולהקים מנגנון אפקטיבי למניעת שחיתות, הורסים אותו.
יש לנו כבר ניסיון מר עם רפורמות טיפשיות והחלטות גרועות שהתקבלו בעבר בנושא קרקע, למשל בנושא הקרקעות החקלאיות. שגרמו לכך כי תוך כמה שנים רבים מן החקלאים זנחו את החקלאות והפכו לסוחרי נדל"ן חסרי ערכים וחסרי גבולות.

התוצאות של הרפורמה הזו של נתניהו יהיו רק שליליות, רבים מאיתנו יהפכו "למאמינים" של דת הנדל"ן, הפערים החברתיים יגדלו, המדינה תאבד את השליטה המעשית על הקרקע, השחיתות תגבר בכך שיהיו הרבה יותר אנשים שירצו לקדם קומבינות נדל"ן ואולי הכי עצוב שתוך כמה שנים נופי הארץ שעוד נשארו ימחקו ויהפכו למיזמי נדל"ן.

לפני יותר מחודש עזב אולמרט את בית ראש הממשלה, לצערי כנראה בבואתו של אולמרט לא עזבה את בית ראש הממשלה ואולי היא זו שמזמזמת מגורנו של נתניהו נעימה כל-כך ערבה לאוזניהם של ברוני הנדל"ן חבריו הטובים של אולמרט וכנראה גם של נתניהו.

בשנה שעבר שעת כדור הארץ היה תעלול יחצ"ני נחמד, הייתי בטוח שמדובר בתעלול חד-פעמי לא מזיק. אבל כנראה בעולמם של יחצ"נים לא זונחים תעלול שהצליח, השנה התעלול הפך למגה תעלול עם יחסי ציבור ופרסום מוגזמים ביותר, חצי מעמוד ראשון של ידיעות וגם עמודים 2 ו3, סיקור בפתח כל מהדורות החדשות בטלוויזיה, אינטרנט ועוד.
יהיו כאלו שיאמרו מה אתה רוצה הנה נושא הסביבה נהיה סקסי, יש לוגו, יש חולצות, יש סלבס, יש דוגמניות, ואפילו מתפרסמים מדרכים שאומרים איך לחסוך 2 ליטר בכל מקלחת.
הבעיה עם כל הסיפור הזה, שמדובר בעוד דרך לתת לאנשים בעיקר מקבלי החלטות למרק את המצפון וכבונוס לקבל דקות חשיפה חיובית למשך דקות ארכות.

המיקרו והמקרו
בנושא הסביבה יש שתי גישות השפעה, אחת גורסת שאם ההמונים ישנו את ההרגלים נצליח לפתור את בעיות הסביבה(המיקרו). השנייה גורסת שאם מקבלי החלטות יקבלו החלטות נכונות זה יביא לפתרון בעיות הסביבה(המקרו).
גישות אלו אינן בהכרח בקונפליקט אחת עם השנייה, להיפך במדינה נורמאלית הם משלימות אחת את השנייה. אבל במדינת ישראל נוצר מצב שכל שני וחמישי מנסים להפעיל את הציבור לעשות משהו אחר, אם זה לשלח SMS בכוכב נולד אם זה לחסוך במים ואם זה לחסוך בחשמל.
אני יודע שהציבור הרחב מבין שיש משבר סביבתי, ויש לאורח החיים הבזבזני שסיגלנו לעצמנו חלק בעניין. הבעיה היא עם מקבלי החלטות שלא עושים הרב למען הסביבה אבל מאוד נהנים גם לקבל חשיפה וגם להפנות את האצבע המאשימה מהם חזרה אל האזרחים.
למשל, חברת החשמל שנהנתה מחשיפה חיובית בשעת כדור הארץ, אבל מקדמת תחנה פחמית באשקלון, או כבוד הנשיא שמעון פרס שגרם לישראל נזק סביבתי בל יתואר הוא לפתע האזרח הירוק ביותר בישראל. כשר תחבורה בתחילת שנות ה70 היה אחראי במידה רבה להפיכתנו למדינה של אוטוסטראדות ומכוניות פרטיות במקום מדינת אוטובוסים שהינו בתחילת שנות ה70, הוא גם טבע את המושג האווילי "מכונית לכל פועל".
לשמחתי פרס כבר לא ממש משפיע על החלטות בישראל, אבל יש כמה מאות אחרים שכן, אשר נהוגים לטאטא את הבעיות הסביבתיות מתחת לשטיח בתקווה שהן ייעלמו, אבל זה פשוט לא קורה.
וזו בדיוק הבעיה עם אירועים כאלו, אשר מאפשרים לאותם מקבלי החלטות להתעלם מן השאלות הקשות של מדיניותם הקלוקלת, הטיפשית והבזבזנית שעדיין מיושמת, ובנוסף למרק את מצפנם על חשבון האזרחים ולהפנות את האשמה אליהם.

שעת כדור הארץ vs. מרתון ת"א
גם אם מסתכלים מעבר להיבט היחצ"ני, שעת כדור הארץ לא תורמת כלום לסביבה, ואפילו אולי מפנה את הזרקור לבעיה הסביבתית לא הכי מרכזית, החיסכון בחשמל.
אם היו שאולים אותי מה אני מעדיף כל יום שעת כדור הארץ או כל שבוע מרתון ת"א שהעיר נסגרת לכניסת מכוניות פרטיות, הייתי ללא ספק מעדיף שיום בשבוע ת"א תהיה סגורה למכונית פרטיות!

לצורך הדוגמה נניח שמאה אלף איש כיבו מנורה אחת למשך שעה, בחישוב פשוט נחסכו 10 מגה וואט
0.1kW * 100,000 * 1h= 10,000kWh
ונניח ש5000 השתמשו במכונית הפרטית שעה פחות, אפשר לחשוב זאת כך, מנוע של מכונית ממוצעת משתמש באנרגיה של 100 כ"ס שהם 75 kW (חישוב למען הדוגמה)
75kW * 5,000 * 1h= 375,000kWh
כלומר 5000 איש שלא נסעו שעה במכונית חסכו פי 40 אנרגיה ממאה אלף איש שכיבו מנורה.

וכאן אנחנו חוזרים למקבלי החלטות ושאולים אותם את השאלה – למה באמת לא לסגור את מרכז ת"א למוכניות פרטיות ולתת לציבור אלטרנטיבות ראויות להגיע למרכז העיר בלי מכונית פרטית?

טוב זו שאלה קשה, עדיף להצטלם עם בר רפאלי לעיתון, ואם אפשר עדיף ערוץ 2.